education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 
 

טוביה ריבנר – משורר, מתרגם ופרופסור לספרות – הוא מחשובי המשוררים העבריים. בשירתו הוא מתמודד בדרך אישית וייחודית עם ייסורי האבדן של היחיד, עם האסון של שואת היהודים ועם קשייו של המהגר בעל שתי המולדות. שירתו מתחדשת ומחדשת, אך יונקת מן התרבות העברית ומהמסורת המרכז אירופית. ספריו ראו אור גם בגרמניה, בשוודיה ובסלובקיה. תרגומיו מגרמנית הרחיבו את אופקיו של הקורא הישראלי, ותרגומיו לגרמנית – במיוחד של כתבי ש"י עגנון – קידמו את הספרות הישראלית בעולם. 

 

טוביה ריבנר מתגורר בקיבוץ מרחביה. הוא נשוי לגלילה, אב למרים, לעידן ולמורן, ויש לו שלושה נכדים ונין אחד.

 

ציוני דרך בחייו

1941:         עולה ארצה ב"עליית הנוער"

1963-1950: ספרן ומורה לספרות במוסד החינוכי "מרחביה"

1966-1963: שליח התנועה הציונית לאוסטריה ולשווייץ

1978-1966: מרצה לספרות בסמינר התנועה הקיבוצית "אורנים", קריית טבעון

1974-1972: מרצה בכיר בחוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב

1993-1972: מרצה ופרופסור לספרות, אוניברסיטת חיפה.                                 

ספריו

1957: האש באבן

1961: שירים למצוא עת

1967: כל עוד

1968: משירי טוביה ריבנר

1971: אין להשיב

1977: שמש חצות

1980: מונוגרפיה על לאה גולדברג

1982: פסל ומסכה           

1990: ואל מקומות שואף – מבחר שירים

1999: שירים מאוחרים

2002: כמעט שיחה

2004: חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים

2005: עקבות ימים: שירים 2005-1957

2006: חיים ארוכים קצרים (אוטוביוגרפיה)

2007: כל מה שאחר כך

2007: גם זאת ראו עיני (תצלומים)

 

1977:    Tuvia Rübner: Dikter

1990:    Wüstenginster

1995:    Granatapfel

1998:    Rauchvögel

1999:    Stein will fliessen

2000:    Zypressenlicht

2002:    Pamät popola

2004:    Ein langes kurzes Leben: von Pressburg nach Merchavia

2007:    Wer hält diese Eile aus.

 

 

ספרים שערך

1959:          בדרכי ספרות, אריה לודוויג שטראוס

1970:          ילקוט שירים, לאה גולדברג

1971:          לאה גולדברג: שארית חיים; כתבים מהעיזבון

1973:          כל שירי לאה גולדברג (שלושה כרכים)

1973:          כל כתבי לאה גולדברג (שבעה כרכים)

1975:          קולות רחוקים וקרובים, לאה גולדברג

1990-1982: סדרת "טעמים", מבחר כתבי מופת לאסתטיקה

1986:          על החינוך האסתטי של האדם בסדרת מכתבים, פרידריך שילר

1986:          המניפסטים של הסוריאליזם, אנדרה ברטון

1987:          שיחות עם קפקא, גוסטב יאנוך

1987:          האסתטיקה, פלוטינוס

1987:          דבר־מה יהיה: מבחר שירים, פאול צלאן

1987:          על האמנות המודרנית, פאול קליי

1988:          מלסינג עד קפקא, ורנר קראפט

1988:          על השירה הדרמטית (מסה), ג'ון דריידן

1989:          בודלייר, ואלטר בנימין

1989:          משחק הדואנדה ותורתו, פדריקו גרסיה לורקה

1992:          השטן בקריית האמנים, אליעזר שטיינמן

2005           עוזר רבין, למה לא תקום? והברק

1990: Briefwechsel Martin Buber-Ludwig Strauss, 1913-1953

1998–1999: Ludwig Strauss: Werke in 5 Bänden.

 

תרגומיו

מגרמנית לעברית

1982: פרגמנטים, פרידריך שלגל

1984: כתבים לאמנות ולטבע (מבחר), יוהאן ו' פון גתה

1984: מאמרות, אריה לודוויג שטראוס

1985: האדם והשירה, אריה לודוויג שטראוס

1985: מבוא לאסתטיקה: מבחר, ז'אן פול

1989: הר הרונים, אקברט בהיר השיער, לודוויג טיק

2002: שירים, כריסטוף מקל

2005: מלאך כנפיים שחורות, מילן ריכטר

 

מעברית לגרמנית

1964: נחש הנחושת, ט' כרמי

1965: שבועת אמונים, ש"י עגנון

1966: ביער ובעיר, ש"י עגנון

1993: אדם בדוי, דן פגיס

1998: שירה, ש"י עגנון

2004: עם כניסת היום, ש" יעגנון.

 

חברות באקדמיות ובעמותות

- האקדמיה הגרמנית לשפה ולספרות, דארמשטדט

- האקדמיה למדע ולספרות, מיינץ

- עמותת הוגו פון הופמנסתאל

- עמותת אלזה לסקר-שילר

- עמותת פרנץ קפקא

- החברה האירופית לתרבות.

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

- פרס אנה פרנק, תל אביב

פרס ראש הממשלה, ירושלים (פעמיים)

- פרס אקו"ם, ישראל

- פרס ניומן, אוניברסיטת בר אילן

- פרס ירושלים על שם אורי-צבי גרינברג

- פרס פאול צלאן דארמשטדט, גרמניה

- פרס ז'ינט שוקן, ברמרהאבן, גרמניה

- פרס כריסטיאן וגנר, וורמברון, גרמניה

- פרס שטיינברג, ציריך, שווייץ

- פרס סמרק, בראטיסלווה, סלובקיה.

 

* * *

 

"כילד טיפלתי בסנונית פצועה בבית הסבים. ניסיתי לרפאה [...] כאשר חשבתי שהצלחתי והיא החלימה, פתחתי את החלון ונתתי לה לעוף. לא זמן רב עפה. ירדה על ציבור קרשים. בא חתול ובלע אותה". דומה כי הפסקה הקצרה הזאת מתוך ספרו האוטוביוגרפי "חיים ארוכים קצרים" של המשורר טוביה ריבנר, מקפלת בתוכה את תמצית חייו. חיים של נתינה ויצירה השזורים באבדן ובשכול.

   

ריבנר נולד ב-1924 בבראטיסלווה שבסלובקיה למשפחה אמידה וליברלית. שגרת החיים של ילדותו נקטעה עם התקדרותם של ענני מלחמת העולם השנייה מעל אירופה והגזרות שהוטלו על היהודים. ב-1941 הוא נפרד ממשפחתו, עלה ארצה בעליית הנוער והגיע – כמעט במקרה – לקיבוץ מרחביה שבעמק יזרעאל, שבו הוא מתגורר עד היום. הוריו, אחותו ובני משפחה אחרים שנותרו מאחור נרצחו בשואה.

 

הוא עבד בקיבוץ בעבודות חקלאיות שונות והקים משפחה, אך גם השגרה הזאת נגדעה ב-1950, בתאונת דרכים שבה נהרגה אשתו עדה והוא נפצע פצעים קשים מאוד. לאחר שהחלים המשיך לגדל לבדו את בתם הפעוטה, מרים. בשל פציעתו לא היה יכול עוד לעבוד בחקלאות, ומכיוון שבמשק ידעו כי הוא איש ספר, הוא מונה לספרן הקיבוץ ולמורה בתיכון, אף שסיים בסלובקיה רק תשע כיתות, ומעולם לא השלים את לימודיו במסגרת פורמלית. כעבור כמה שנים הכיר את גלילה יזרעאלי, פסנתרנית שבאה להופיע בקיבוץ עם רביעייה מהתזמורת הפילהרמונית, ונישא לה. לזוג נולדו שני בנים. בשנות ה-60 יצאה המשפחה לשליחות באוסטריה ובשווייץ, ושם שימש ריבנר מזכיר התנועה הציונית. עם שובו ארצה הוא הוזמן ללמד בסמינר למורים "אורנים". בתוך כך הוזמן ללמד באוניברסיטת תל אביב, וכעבור זמן קצר מונה למרצה באוניברסיטת חיפה, ושם התקדם לדרגת פרופסור ולימד יותר מעשרים שנה, עד פרישתו לגמלאות. ב-1982 פקד את משפחתו עוד אסון. בנו הצעיר, מורן, נעלם בטיול באקוודור ולא נמצא מאז. ניסיונות החיפוש אחריו העלו חרס. בנו האחר, עידן, הוא בודהיסט בנפאל, ובתו, מרים, מתגוררת עם משפחתה באיסלנד.  

   

לכתוב התחיל ריבנר כבר בילדותו המוקדמת - שירים, חרוזים, פרוזה קצרה. בהמלצתו של מדריך בתנועת "השומר הצעיר" בסלובקיה הוא התוודע לשירת רילקה וניסה לחקותו. "אלה היו קשקושים", הוא אומר, "תרגילי אצבעות". גם בארץ הוא המשיך לכתוב בגרמנית. "כשהייתי רועה את הצאן, הייתי מחבר את השירים בראשי, ובערב מעלה אותם על נייר". כשנודע למפקחת בעליית הנוער על הצעיר ממרחביה הכותב שירה בגרמנית, היא הפגישה אותו עם שכנהּ, המשורר ורנר קראפט, והוא הפגישו עם המשורר אריה לודוויג שטראוס. השניים הפכו מעין חונכים של ריבנר. כשהראו את שיריו לאברהם שלונסקי, אמר כי אינו מבין די גרמנית, והפנה אותו ללאה גולדברג, שהייתה במשך השנים לידידה קרובה שלו ושל משפחתו.

 

את שירו הראשון בעברית כתב ריבנר מיד לאחר תאונת הדרכים הקטלנית, והוא מתאר בו את כאביו. לאה גולדברג פרסמה אותו בעיתון "דבר". אחרי נשואיו החדשים הוא עבר לכתוב רק בעברית. "החלטתי שאיני יכול לחיות עוד עם הפנים לעבר, ומרגע שהתחלתי לכתוב בעברית, לא שבתי עוד אל הגרמנית".

   

השירה ברובה, אומר ריבנר, נובעת מתוך חסר. "יש לי מעט מאוד שירים של מצב רוח טוב. עם זה, היחס בין שירה לחיים הוא מורכב מכדי למצוא קשר ישיר. שירה היא לא חיים, היא שירה. חירותה נובעת מכך שהיא איננה יעילה לשום דבר". הוא משורר קפדן, שאינו מניח לפסוקיו עד שהוא חש כי הם שלמים. "אחרי שנים אני עוד יכול לתקן משהו", הוא אומר. "אבל כשאתה כותב אתה נמצא בתהליך של התהוות. בורא ונברא, עושה ונעשה. זה תהליך של התחדשות, של שחרור".

   

נוסף על ספרי שירה רבים שכתב בעברית ובגרמנית, פועלו הספרותי של ריבנר כולל תרגומים רבים של שירה ופרוזה מגרמנית ושל יצירות עבריות לגרמנית. בין השאר הוא תרגם מיצירותיו של ש"י עגנון, ותרגום "שירה" זיכה אותו בפרס החשוב ע"ש פאול צלאן. הוא גם ערך ספרים רבים, ובהם כתביה של לאה גולדברג. ריבנר הוא גם צלם מחונן, ואשתקד ראה אור ספר של תצלומיו. "כשאני מוציא לאור ספר שירה, אינני חש שמחה על כך. זו תחושה של מלאכה שנשלמה. הוצאתו של ספר התצלומים, לעומת זה, שימחה אותי מאוד. אולי משום שבצילום אין כמעט אגו ובשירה יש קצת". ובכל זאת הוא מודה: "לא יכולתי לחיות בלי שירה."

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012