מאת יעל גבריאלי
מתוך "הד הגן" - סיוון תשנ"ז, שנה ס"א, חוברת ד' יוני 1997
האם ההורה הוא לקוח של מערכת החינוך, או שותף לה?
ללכסיקון של מערכת - החינוך חדרו כמה מונחים כלכליים - שיווקיים, כמו
"לקוח" מול "שותף". באמצעות מונחים אלה מוצגת השאלה - האם ההורה
הוא לקוח של מערכת החינוך, או שותף לה, במעשה החינוכי? או, האם אפשר
לומר בנשימה אחת שההורה הוא בבחינת לקוח וגם שותף?
ראיית ההורים כלקוח מגדירה מספר דברים באופן מיידי:
האחד - ההורה הוא מקבל השירות; השאלה היא עד כמה ההורה מרוצה
מהשירות שניתן לו.
השני - הגננת היא ה"ספק" - נותן שירות; מערכת יחסים כזו מזמינה את הגננת
לזהות (מתוך תפיסה שיווקית המעמידה את הלקוח במרכז) את מכלול
הצרכים סביב השירות שניתן בגן ולמצוא את הדרכים לתת להורים מענה
לשביעות רצונם.
השלישי - בין גננת להורים מתפתחת מערכת יחסים של ספק - לקוח. מדובר
במערכת יחסים המתקיימת לאורך זמן (ולא כתופעה חד-פעמית); מערכת שיש
בה תהליך רציף של זיהוי הצרכים של הלקוח (משתנים ו/או מתפתחים);
מערכת שיש בה "מעקב" אחרי תחושות הלקוח ותפיסתו את השירות הניתן לו
- ושיפור השירות בהתאם לתוצאות (לדוגמה: כאשר ההורים מחווים את
דעתם על הנעשה בגן בכלל ו/או על פעילות זו או אחרת של הגננת, לא יהיה זה
נכון לדבר על התערבות לא לגיטימית של ההורה בתחום שלא מעניינו. נהפוך
הוא: זוהי הזדמנות פז בה מקבלת הגננת משוב וביטוי לצורכי הלקוח -
שלפעמים משקיעים זמן רב, ממון ומאמץ כדי לקבל אותם).
דרך מוכרת להפוך "התערבות" ל"מעורבות" היא זיהוי הצרכים של הלקוחות
ומתן מענה להם. זה אומר: ייזום ותכנון מפגשי הידברות ופעילויות של הגננת
עם ההורים; מפגשים באמצעותם תוכל הגננת להתרשם וללמוד על רמת
שביעות רצונם של ההורים מהשירות שהם מקבלים, ולהתייחס מעמדה
מקצועית בהתאם.
ככל שהגננת תהיה יותר מודעת לצורכי הלקוח ולמשאלותיו, היא תבטיח
שליטה טובה יותר על מערכת יחסי ה"ספק-לקוח" שלה עם ההורים.
ראיית ההורה כשותף:
שותפות אינה שיתוף פעולה. אם בשיתוף פעולה נשאלות השאלות איך נעבוד
אחד מול השני או איך נעבוד האחד עם השני - שאלת ה"שותפות" היא איך
מקדמים את המטרות המשותפות שלנו.
מרכיב ה"שיתוף" הנדרש ביחסי שותפות הוא גדול יותר. במרכיב השיתוף
היוזמה אמורה להיתפס כלגיטימית ומבורכת והיא צריכה לבוא משני
הצדדים - הגננת וההורים.
בשותפות, שני הצדדים משקיעים בעניין המשותף ונהנים מן העשייה ומן
התוצר. אין זה אומר שהשותפות זהה. זוהי שותפות שחלוקת התפקידים בה
ברורה. ההורה ותפקידו כהורה; הגננת ותפקידה המקצועי כגננת.
הגדרת ההורה כשותף מחייבת מערכת של קשרי אמון והדדיות מתוך מגמה
ליצור בגן מרקם ייחודי ששני הצדדים (גננת והורים) חשים כלפיו אחריות.
ראיית ההורה כשותף - לקוח טומנת בחובה את שתי התפיסות גם יחד. לא
עירוב התפיסות - אלא שילוב של שני ההיבטים. מוקד ההתחלה של תפיסת
ההורה כשותף לקוח תתבסס על יצירת השינוי ביחסי גננת - הורים על ידי
הגננת. עליה האחריות להבין את התפיסה ולפעול בהתאם.
מאפייני תפיסה זו כוללים: תחושת אחריות ומחוייבות הדדית כלפי תהליכים חינוכיים המתרחשים למען הילד. כל אחד מהשותפים יתן לעצמו דין וחשבון על תרומתו להצלחה - הצלחת מימוש הפוטנציאל של כל ילד וילד. |
|
תחושת אמון בין ההורים לגננת והגננת להורים. |
|
מפגשי חשיבה משותפים; מפגשים פורמליים ולא פורמליים שמשפרים את התקשורת בין הגננת להורים. |
|
ההדגשים לתפיסת שיתוף ההורים
המושג "שיתוף הורים" זוכה לפירושים שונים, הן מהיבטם של ההורים והן
מהיבטם של המחנכים. בתפיסה לפיה להורים יש זכות להיות שותפים, להיות
נוכחים ומעורבים בתהליך החינוכי הכוונה לשיתוף שיש בו דיאלוג, רב-שיח,
החלפת דעות, למידה, הכרת הילד מהיבטם של ההורים ומהיבטה המקצועי
של הגננת; למעורבות שיש בה עניין, הפעלת שיקול דעת ולקיחת חלק
בהתייחסות לחינוכו של הילד מתוך הבנה ורגישות מירבית; לנוכחות שיש בה
נכונות להשתתף בפעילויות המקרבות את ההורה לילד, את הילד להורה ואת
החניך ובני משפחתו למחנכת ולמוסד החינוכי. זוהי גישה שעל-פיה "שיתוף
הורים" אינו מעשה חד-פעמי, אלא תהליך של מפגשי, שיחות ופעילויות. בכל
שלב של התהליך המתפתח נוצר בסיס לצעדים שיבואו אחריו.
גישה זו, המצדדת בשיתוף הורים בתהליך החינוכי, נשענת על אני מאמין
האומר שהגורמים המרכזיים העיקריים המשפיעים על התפתחותו של הילד
בגיל הרך הם שניים: הורים ומחנכים. להורים השקפת עולם, ערכים
תרבותיים, ציפיות וגישות חינוכיות, וכך גם למחנכים.
שיתוף הורים המושתת על העקרונות האידיאולוגיים מקרב את ההורה
לעולמו של הילד ולנעשה בגן הילדים, מקרב את הגננת למקורות מידע
עדכניים ואפקטיביים, מקרב את הילד אל הוריו ומבטיח את תחושת בטחונו
בכך שהמבוגרים המשמעותיים בחייו חברו להם יחדיו, לטובתו.
מפגש של הורה וילד בגן הילדים, בבית, או במקום אחר- הוא מפגש אמיתי.
הכוונה למפגש בו ניתן לשניים, להורה ולילדו, להתבונן, לגעת זה בזה,
להקשיב ולחוות חוויות משותפות שמגבירות את ההבנה והרגישות של זה
כלפי זה. יש במפגשים אלה גילוי הדדי - ההורה מגלה את הילד שלו ואת הילד
שבו - והילד נהנה מהילד שבהורה ומההורה התומך והמבין.
מה מצופה מהגננת
כדי שהפוטנציאל של מערכת החינוך יצא מן הכוח אל הפועל, חיוני שיתוף
ההורים. שיתוף הורים יכול להיות מינימליסטי, בו חלקם של ההורים הוא
באמונתם שהמערכת תעשה כמיטב המקצועיות המאפיינת אותה למען הילד.
שיתוף מינימליסטי הוא הכרחי. חשוב שהמסר שיעבור אל הילד הוא
שההורים מחשיבים, מעריכים ובוטחים במערכת החינוך ובנציגיה. בשיתוף
מינימליסטי כזה קיימת תלות של המערכת בהורה. תפקידה של הגננת יהיה
ליידע את ההורים במה שחשוב שידעו ולהסב להם תחושה של שביעות רצון
ונחת מילדיהם.
בשיתוף הורים בו מתקיימים המרכיבים של שיתוף, מעורבות ונוכחות חשוב
שיתקיימו כמה תנאים הכרחיים:
שהגננת תלמד מההורים על עצמם, תרבותם, דעותיהם וציפיותיהם
ממערכת החינוך.
שהגננת תלמד מההורים על ילדם ותפעל בהתייחסות ללמידה זו על- ידי:
|
קיום קשר רציף עם ההורים בתחילת השנה ובמהלכה. |
.1 |
|
תיאום פגישות אישיות עם ההורים בנסיבות שונות. |
.2 |
|
קיום פעילויות נבחרות עם ההורים בלבד, ועם הורים וילדיהם. |
.3 |
תכנון שנתי של הפעולות לשיתוף ההורים בעשייה החינוכית.