יעל גבריאלי ודבירה שולמן
יותר ויותר גננות מחפשות דרכים לשכלל את ההידברות עם הורי הילדים בגן.
בחלק מהמפגשים משתתפים ההורים בלבד, ובחלק מהמפגשים והפעילויות
משתתפים גם ההורים וגם הילדים. מה שנמצא לוקה בחסר בתחום
ההידברות בין גננות להורים הוא שימוש אפקטיבי בתקשורת כתובה. בעבר
ההורים הוצפו במנשרים, פתקים, הזמנות ומכתבים מהגננת, והתייחסו
אליהם כאל דרישה לביצוע חובות. ולא לכך בהכרח התכוונה הגננת.
הגננות חיפשו גישה, סגנון לא שבלוני, שיעודד את ההורים להתייחסות רצינית
וכבדת משקל למסרים אותם התכוונה, כאיש מקצוע אחראי, להעביר אליהם.
הגננות ביקשו להתמקצע בדרכי התקשורת הכתובה לצורך מיצוב נכון ונבון
מול ההורים. בקשה זו היוותה את הבסיס לארגון השתלמות בנושא.
ההשתלמות התקיימה לשתי קבוצות של מנחות עמיתים בתחום תקשורת עם
הורי הילדים בגן.
אחת ממטרות הקורס היתה לשפר את התקשורת הכתובה של הגננות עם
ההורים ולהשיג באמצעותה הישגים חינוכיים נוספים. מטרה שניה היתה
להכשיר את הגננות להנחיית עמיתים במיומנויות תקשורת.
במהלך הקורס הועלו מגוון נושאים הקשורים לתקשורת כתובה עם הורים
כפי שהיתה נהוגה עד כה. כקוריוז ניתן לספר שגננת ביקשה להודיע להורים
באמצעות פתק שיום הלימודים למחרת יהיה קצר. היא כתבה להורים
שימצאו לילדים סידור. למחרת היתה לגננת הפתעה: מחצית מן הילדים
הופיעו עם...סידור תפילה.
במהלך הקורס נתנו הגננות את דעתן לתוכן ולצורה של מסמכים שונים
בתחום התקשורת הכתובה: דף מידע, עיתון הגן, הזמנה למסיבה, הזמנה
למפגשי הורים, הזמנה לשיחה אישית, מכתבי תודה או ברכה, הודעה ועוד.
אחד ממפגשי הקורס הוקדש בשלמותו לשאלות שהועלו על-ידי כמה מן
הגננות. מפגשים אחרים עסקו בשאלה איך להנציח את זכרו של ראש
הממשלה המנוח יצחק רבין, במשותף על-ידי ההורים והילדים בגן; איך
לחוקק יום זה כיום זיכרון משפחתי החורג מיום לימודים רגיל, ואיך לקיים
טקס זיכרון מבלי לאסוף את ההורים לפעילות מיוחדת.
הוראות חוזר המנכ"ל הגבירו את הלבטים וההתחבטות של הגננות שלמדו
בקורס, אשר ביקשו ליישם את הנלמד בקורס לצורך השגת מטרות ערכיות
וחינוכיות. המטרה שהוצגה היתה לעצב סביבה חינוכית משותפת לבית ולגן,
שתהפוך את יום הזיכרון לאירוע הנצחה משפחתי. בשלב הראשון התקיים
סיעור מוחות בין הגננות, שהעלו מגוון רעיונות לשיתוף הורים וילדים. נושאי
הרעיונות היו מקוריים ומרגשים, ורבות מהגננות אימצו דרכים שלא חשבו
עליהן מראש. במפגש נוסף, שהתקיים לאחר יום הזיכרון, הביאו מספר גננות
את תוצרי עבודתם עם הילדים וההורים בנושא.
תגובות ההורים והילדים הצביעו על כך שבבתים רבים הוקדש זמן משפחתי
לזיכרון משותף ולשיחה בשאלות קיומיות, כמו אלימות וערכי דמוקרטיה,
באופן שנבע מחוויות שהן ההורים והן הילדים היו שותפים להן.
הגננות חוללו תהליך מקביל של זיכרון ועיבוד הרצח, הן בגן והן במסגרת
המשפחתית, והשכילו ליצור שיתוף בסיסי ברמת הערכים והרגשות בין הגן
לבית.
שוב נוכחנו, כי בחשיבה יצירתית ולא שגרתית ניתן להעמיק את הקשר עם
ההורים באמצעות תקשורת כתובה, לפעול ברמות עמוקות המעצימות את
המכנה המשותף, האנושי והלאומי ולהטביע חותם חינוכי משמעותי.
סוגייה מעניינת ומרגשת נוספת היתה באפשרות להשתמש בתקשורת כתובה
בצורה אינדיבידואלית כדי ליצור קורת רוח להורים, לתת חיזוק חיובי לילד
ולהורה וליצור תהליך של 'פיגמליון' בגן הילדים.
הרעיון של להשתמש בתקשורת אינדיווידואלית כתובה נראה בתחילה מנוגד
להרגלי העבודה של הגננת, אולם לאחר דיון הפך לתגלית.
מעבר לתכנים המהותיים של שימוש בכלי של תקשורת כתובה, הגננות למדו
כללי כתיבה וניסוח אפקטיבי של מסמכים: איך להגדיר מטרות, איך לנסח
ולעצב מסמך, איך לחתום ואיך להתייחס לחומר כתוב היוצא מן הגן כמסר
מייצג המעיד על הגננת ומעצב את יחסי ההורים לגן.