שפ''י education - חינוך המינהל הפדגוגי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
עקרונות פסיכו-חינוכיים של מניעה ראשונית: המורה והסתגלות תלמידים בטווח הקצר
מתוך: התמודדות בית-ספרית בעת אסון - תכנית ביגרה לבית הספר(עמ' 28), פורפ' אביגדור קלינגמן, התשנ"ח - 1997, משרד החינוך התרבות והספורט
 

תגובות נפוצות במצבי אסון 

 

הצוות החינוכי בבית-הספר (מחנכים, מורים, מרכזי שכבות ובעלי תפקידים אחרים) בא במגע יומיומי הדוק עם התלמידים ולפיכך הוא עלול להיות עד למצבי לחץ, משברים ואסונות, הפוגעים בתלמיד מסויים, בקבוצות תלמידים ובכלל התלמידים. יש לקחת בחשבון כי לעיתים קיימת נטייה להתעלם מסימנים מסוימים היכולים להעיד על מצוקה נפשית קשה של תלמיד או חבר. משבר נפשי עלול להיות לעיתים מסוכן ומכאיב אף יותר מפציעה פיזית ומחייב התערבות דחופה למניעת החרפת התגובות על ידי מתן טיפול מתאים.

 

מנגד, תגובות כלל התלמידים לאסון הן על-פי רוב זמניות, חולפות ואינן בהכרח פתולוגיות. מן הידע המקצועי עולה שהתפתחות או אי התפתחות פתלוגיה תלוייה בכמה גורמים:

 

  • מידת הלחץ הסביבתי המורגש אחרי האירוע.
  • משאבי ההתמודדות האישיים (כוחות ה"אני").
  • רמת והיקף התמיכה המוגשת לפרט (המערכת).

 

הסיוע הנדרש בעקבות משבר הוא התערבות מניעתית הפועלת על הסביבה ופונה גם אל הפרט לגיוס כוחות "האני" שלו (קרי - מיומנויות ההתמודדות הקיימות אצלו) ובמידת האפשר גם באה להקנות לו מיומנויות נוספות להתמודדות טובה יותר עם המצב החדש.


התערבויות מניעה ראשונית בעת משבר הן בראש ובראשונה התערבויות מערכתיות (כולל ארגוניות: ברמת בית- ספר, כיתות, ובקבוצות קטנות) והן נעשות באופן מיידי או בסמוך מאוד להתרחשות הטראומטית.

 

 

התערבויות מניעה ראשונית בעת משבר כוללות את הרמות הבאות:

 

  1. מניפולציה סביבתית: פעולות ארגוניות פשוטות כמו: דאגה לאספקת מזון, מים, בגדים חמים, קווי טלפון נוספים. לפעולות אלה כשלעצמן יש ערך של הרגעה ושל העברת התחושה כי "יש מי שדואג", שקיימת שליטה (לפחות מסוימת) וכי האדם אינו "לבד".

  2. מידע: מידע אמין המותאם ליכולת התפישה של התלמיד עשוי לצמצם חרדה. עקרונית, קיימת בספרות המקצועית הסכמה, שמידע מדויק הניתן מוקדם ככל כאפשר וממקורות מוסמכים, בכמה ערוצים ובתדירות חוזרת, מצמצם את גורם ה"אי ודאות", "עוקף" שמועות, ויש לו פוטנציאל הרגעה. המידע חייב להיות ברור, מדויק, אמין, עקבי ומלווה בהמלצות לדרך התגוננות/מניעה יעילה של חזרת האירוע בעתיד וכן בהמלצות לאפשרויות התמודדות שונות הן ברמה האישית והן ברמה המוסדית/קהילתית/לאומית.

  3. תמיכה ריגשית כללית:  עידוד בנוסח של התעניינות, דאגה איכפתית, מתן לגיטימציה לביטוי רגשות, ומתן הרגשה כי "את/ה לא לבד".

  4. פעילות:  פעילות עשויה להפחית תחושת חוסר אונים וחרדה, באמצעות העברת תחושה של שליטה (ולוּ גם חלקית מאד) במצב.

    כדי שהתערבויות אלו תהיינה ישימות ויעילות, עליהן להתייחס לסוג האירוע, לסוג ההתערבות, לעקרונות ההתערבות, לנוהלים, לעמדות המתערב, לרובד הערכי שלו ולמיומנויות הנדרשות.

    יש לזכור כי בעת משבר יש להעניק סיוע ראשוני נדרש ולהעזר באנשי המקצוע לטפל בתלמידים, שתגובותיהם חריפות במיוחד, על מנת למנוע החמרה במצבם הנפשי בשל אִבחון לא מיומן של התגובות.

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/01/2013