שפ''י education - חינוך המינהל הפדגוגי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
הורים מתמודדים במצבי חירום
 
 

 להורדת הקובץ לחץ כאן 

 

 

הורים יקרים,

 

ידוע לנו שאתם כמונו דואגים וחרדים לילדיכם בכל ימות השנה ובמצבי חירום על אחת כמה וכמה. אתם מהווים את הסביבה הקרובה של הילד ואתם נמצאים במרכז עולמו.

 

מחקרים מלמדים שקיים קשר חזק בין התגובות הרגשיות והעמדות של ילדים ובין העמדות והרגשות שמבטאים הורים כלפי אותו מצב חירום. במחקר שנערך בעקבות מלחמת המפרץ נמצא שגילויים רגשיים חיוביים של ההורים קשורים להתמודדות חיובית של ילדיהם עם המצב.

 

בנוסף, נמצא קשר בין מצוקה של הורים ולבין מצוקתם של ילדים כששניהם נחשפו למצבי חירום.

הנוכחות ההורית בחיי היום-יום של הילד הופכת אותנו ההורים לדמויות מרכזיות המשפיעות על תחושת הביטחון ויכולות ההתמודדות של ילדינו.

במקרים בהם אנו עצמנו ההורים חשים מוצפים בחרדה ומתקשים להתמודד מומלץ לפנות לגורמים מקצועיים ולהיעזר בהם.

גם בעת הזו, של חופשת הלימודים אתם מוזמנים לפנות ולהיעזר באנשי חינוך.

 

 

איך בכל-זאת יכול ההורה לעזור לילדו כשגם  הוא נתון במצב לחץ?

חזרה מהירה לשגרה

הצעד הראשון כדי לעזור לילד להרגיש בטוח ומוגן בביתו הוא: לחזור לשגרת הכללים שהיו נהוגים בבית  בזמני רגיעה: הסדרי שינה, ארוחות, זמני קימה, יציאה לחוגים, פעילות משפחתית משותפת.

זיהוי ושיום (לתת שם) רגשות

כדי לעזור לילדים להתמודד עם רגשות של פחד, דאגה, חוסר אונים, כעס, עצב וכיו"ב מומלץ לבצע שתי פעולות בו-זמנית:

  • להודות בקיומן של הרגשות האלו,  לזהות אותן ולתת להן שם ואף לתת לגיטימציה.
  • במקביל - לנסות להרגיע, להפחית מעוצמתן ולהחזיר תחושה של בטחון.

הגדלת נוכחות מבוגר משמעותי

בתקופה שאחרי מצב חירום מתמשך רוב הילדים מראים צורך מוגבר בנוכחות מבוגרים בקרבתם. במידת האפשר, מומלץ להגביר בתקופה הראשונה שהייה של מבוגר במחיצתם (רצוי הורה, אפשרי דמויות משמעותיות אחרות כגון: סבים, דודים, שכנים וכו').  

מגע פיזי

בהתאם לגיל ולהיענות של הילדים מומלץ להגביר מגע פיזי עימם (חיבוק, קרבה וכו').

 

זיהוי ואיתור כוחות התמודדות של הילדים

לכל ילד יש סגנונות התמודדות אופייניים לו במצבי משבר. יש שמשחק מרגיע אותם, יש שיעדיפו לדבר עם הורים וחברים כדי להירגע, יש שמשחקי דמיון יסייעו ועוד. כהורים, רצוי להכיר את הסגנונות של ילדינו ולנסות להרחיבם. כדי לעשות זאת מומלץ לפנות לאתר "משאבים" של פרופ' מולי להד ולהיעזר בלומדות ובכלים המוצעים בו לאיתור הדפוסים.

 

קשר עם המסגרות החינוכיות

מומלץ להיות בקשר עם המסגרת החינוכית בה נמצא הילד על מנת להתעדכן לגבי הנעשה בה בנושא ההתמודדות עם חירום,  במטרה להמשיך בבית בדיאלוג דומה ובתאום עמדות.

 

התנהגויות צפויות של ילדים והתמודדויות של הורים על פי חלוקה גילית

בגיל הרך

נסיגה התנהגותית כגון: דיבור ילדותי, הרטבת לילה, מציצת אצבע, תלותיות, סיוטים, קושי בהירדמות, פחד מפני השינה, הצמדות מוגזמת להורה, חוסר רצון ללכת למסגרת ותלונות פיזיות כמו: כאבי בטן וכאבי ראש.

תגובות מומלצות של הורים:

היות ופחדים מתעצמים סביב זמן השינה כדאי להישאר עם הילדים עד שיירדמו כדי שירגישו מוגנים.

מומלץ להקריא סיפור, להשמיע מוזיקה מרגיעה, לעשות אמבטיה חמה, להשתמש בהומור, לתכנן את יום המחר וכו'.

מומלץ לבלות יותר זמן עם הילדים ולאפשר להם להיות תלותיים יותר בשבועות שאחרי החירום למשל: לאפשר להם לאחוז בהורים יותר, להחזיקם על הידיים וכיוב'.

לספק הזדמנויות למשחק משותף. כדאי להשתמש במשחק ויצירה (ציור, פסול וכו') כדרך לבטא רגשות .

חשוב להתייחס לפחד ולדאגה של הילדים ברצינות. לא לשכנע אותם לוותר על הרגשות.

חשוב לענות על שאלות של ילדים באופן ישיר במונחים שהם מבינים.

לא כדאי לספק יותר מידע ממה שהילד שואל.

 

בגיל ביה"ס היסודי

בגיל זה הילדים יותר מודעים למתרחש וכתוצאה מכך הם נוטים להיות יותר מודאגים לביטחונם האישי ולביטחון האנשים הקרובים להם.

בנוסף, כלולים להיות יותר בטויי כעס ומחשבות על נקמה, נטיות למריבות ואלימות, סיוטי לילה, רצון להישאר בקרבת ההורים, חוסר מנוחה, חוסר קשב, נטייה לנסיגה, הסתגרות או דכדוך.

תגובות מומלצות של הורים:

חשוב להיות כנים עם הילדים, לתת להם מידע מסודר וברור בלי הגזמות, להודות בפניהם שהאירועים האחרונים היו מפחידים, להדגיש שכרגע הם בטוחים, שהמבוגרים יבררו ויבדקו מה קרה, להגביל צפייה בטלוויזיה ובחדשות, לעודד את הילדים לדבר עם ההורים או בינם לבין עצמם כדי לצמצם את הבלבול והחרדה, להימנע מלנסות להחזיר בטחון בצורה מוגזמת ולא אמינה, לא לפחד להודות שיש דברים שההורה אינו יודע.

חשוב לתכנן עימם פעילויות עתידיות בכדי לייצר אופטימיות ותקווה.

 

בגיל ההתבגרות

מתבגרים נוטים להגיב בצורה דומה למבוגרים: הם נוטים לחוש חרדה, קהות חושית, נטייה להכחיש או להימנע מלחשוב על מצב החירום, להיכנס לדיכאון, להשתמש בחומרים ממכרים, לריב עם בני גילם ועם הוריהם , להיעדר מלימודים,לרדת בהישגים לימודיים, לגלות מחשבות אובדניות, לסבול מהפרעות בשינה וכיו"ב.

תגובות מומלצות של הורים:

להיות סובלניים כלפיהם, להקשיב לספורים שלהם, לעודד אותם לדבר על הרגשות שלהם ולקבל אותן כתגובות טבעיות למצב, לעזור להם להימנע מהכללות, לאפשר התפרצויות כעס ואח"כ לנסות להרגיע ולהחזיר תחושות שליטה, לאפשר להם לבלות זמן רב יותר עם חברים תומכים בני גילם, לעודד אותם לדחות קבלת החלטות חשובות לזמן מאוחר יותר, למצוא דרכים יצירתיות להראות להם שאוהבים אותם.

 

 

באלו מקרים מומלץ לפנות לעזרה מקצועית?

תגובות רגשיות עוצמתיות הן נורמליות בתגובה למצב חירום.

באופן כללי הן נוטות להתפוגג כמה שבועות אחרי סיום מצב החירום. בשלב זה ילדים ומבוגרים שבים לפעילות שגרתית ותקינה.

במידה והתגובות הרגשיות פוגעות באופן משמעותי ביכולת של הילד או ההורה לתפקד בביה"ס/בעבודה/ בבית כדאי לשקול פנייה לעזרה מקצועית.

כמו כן, במידה והתגובות הרגשיות וההתנהגותיות נמשכות יותר ממספר שבועות יש לשקול פנייה לגורם מקצועי.

 

 

מקורות

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/01/2013