שפ''י education - חינוך המינהל הפדגוגי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
תכניות מניעה בנושא קורבנות ותוקפנות - מסרים
 
במהלך חמש עשרה השנים האחרונות פותחו, ונמצאות בתהליך פיתוח תוכניות מניעה לעבודה עם תלמידים על התמודדות עם מצבי קורבנות ותוקפנות. בכל התוכניות ניתן לתלמידים ידע רלוונטי ונעשית עבודה על פיתוח מיומנויות להתמודדות. התוכניות מיועדות לתלמידים בגילאים השונים החל מגיל הגן ועד לסוף בית הספר העל-יסודי.[1] תוכניות מניעה בתחום ההתמודדות עם מצבי התעללות ופגיעה כוללות בדך כלל את המסרים הבאים:

 

מידע על זכויות הילד המאה ה-20 מאופיינת בעלייתן של תנועות לזכויות האזרח, ובכלל זה לזכויות הילד. המסמך המרכזי המבטא את תפיסת זכויות הילד הוא האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שנחתמה באו"ם בשנת 1989. ממסמך זה עולה תפיסה של הילד כאדם שלם וכבעל זכויות במובן הרחב. הקנית זכויות לילדים תורמת לפיתוח תפיסת הערך העצמי של הילד, ומגדירה את האחריות החברתית כלפיו. הכללת הידע על הזכויות בתוך תכניות למניעת התעללות ופגיעה בילדים משמשת תשתית למסרים האחרים.

 

מידע על תופעת ההתעללות והפגיעה במקביל לידע על זכויות הילד נמסר לתלמידים ידע על תופעת ההתעללות והפגיעה. ידע כזה הוא חיוני. הכרת המציאות היא שלב ראשון בפיתוח יכולת ההתמודדות עמה (מובן שהידע הנמסר מותאם לשלב ההתפתחותי של התלמיד והוא צריך לענות על שאלות המתעוררות אצלו; הידע איננו מועבר תמיד באופן ישיר).

 

היכרות של הילד עם עצמו הכוונה להיכרות עם מגוון הרגשות המתעוררים אצל כל תלמיד בסיטואציות היום-יום שלו וליכולת לקרוא להם בשם, להבין את מורכבותם ולהכיר בפוטנציאל הקונפליקטואלי שלהם. חשוב לבסס את ההבנה שתחושות הן נקודות מוצא לניתוח קוגניטיבי של המצב ולאימוץ דרכי התנהגות. עניין זה חיוני מפני שברצוננו להעביר לילד מסר שרק הוא יודע כיצד הוא מרגיש וחשוב שהוא יסמוך על תחושתו וייעזר בה כדי להבין את הסיטואציה, לקרוא את המפה ובהמשך להגיב.

 

פיתוח ההבחנה בין נגיעות שונות בהסתמך על פיתוח היכולת לזהות רגשות נעשית הבחנה בין נגיעות שונות: נעימות, לא נעימות ומבלבלות. שוב, הכוונה היא ללמד את התלמיד להאזין לקול הפנימי שלו, לסמוך עליו ולתרגם אותו להבנה ולהתנהגות. התכניות מאמנות את התלמיד להבחין בין נגיעות שונות תוך שהן עושות שימוש גם בנגיעות מחיי היום-יום: דגדוג, לטיפה, מכה, משיכת שיער וכד'. הן מחדדות אצלו את ההבחנה בין מה שנעים, מה שאינו נעים ומה שיוצר תחושה של בלבול והוא בדרך כלל מקור לחוסר הבנה.

 

הקניית התנהגות אסרטיבית כאן מדובר בתרגום הרגשות של התלמיד להתנהגות של הצבת גבולות. מקור ההתנהגות האסרטיבית הוא רגשותיו, שהוא סומך עליהם. נוסף לכך התלמיד מתאמן במסגרת התכנית כיצד להציב את הגבולות בפועל, כיצד לעמוד מול אנשים בגילים שונים ובעלי סמכות ולהציב להם גבולות בהתאם להרגשותיו.

 

זיהוי ואיתור של מצבים עמומים, מאיימים, או מצבי שוחד ופיתוי נכון שלעתים קרובות תשמשנה תחושותיו של הילד מפתח לזיהוי מצבים מאיימים או עמומים, אך אין זה תמיד כך. ילד, בגלל תמימותו , עלול לא לפרש מצב מסוים כמאיים או כמסוכן – אף שהוא כזה. כדי לחדד את המודעות של הילד לקיומם של מצבים העלולים לסכן אותו חשוב לתת לו גם דוגמאות ומידע על מצבים שבהם הוא עלול להיות נתון לסכנה, כמו למשל מבוגר המבקש מילד להראות לו כתובת מסוימת, או מציע לו גורי חתול, או מציע להראות לו סרטי וידיאו וכדומה.

 

פתרון בעיות וקבלת החלטות זהו כישור התמודדות חשוב במצבים בעלי פוטנציאל של סיכון ופגיעה. החלטה במצב לחץ היא קשה. כדי להקל על התהליך חשוב לאמן את התלמיד בתהליכי קבלת החלטות תוך כדי הפגשתו עם מצבים היפותטיים שונים. בכך ניתן להעשיר את רפרטואר התגובות וההתנהגויות שלו, ובמצבי אמת יש סיכוי שיגיב מהר, נכון ובאופן אוטומטי, תוך התבססות על תרגול בעבר.

 

הבחנה בין סוד שאינו מזיק לבין סוד מעיק מכיוון שהניצול והפגיעה כרוכים בדרך כלל בסודיות, וקיים האיום על הקורבן לשמור על דבר הפגיעה בסוד, חשובה ההבחנה בין סוד שאין בו פוטנציאל לנזק ואין שום קושי לשמור עליו לבין סוד שהוא מעיק ומזיק ויש חשיבות רבה בחשיפתו.

 

איתור אנשי אמון בסביבת התלמיד תכניות המניעה מדרבנות את התלמיד למפות את סביבתו הבוגרת ולאתר בתוכה אנשים שהוא יכול לתת בהם אמון. מכיוון שהפוגעים עלולים לעתים להיות גם בני משפחה, חשוב שלתלמיד תהיינה כתובות אלטרנטיביות לפנייה במקרים כאלה. לצערנו, ההורים אינם מהווים כתובת לקבלת סיוע לכל הילדים.

 

פיתוח כישורי פנייה לעזרה הבדידות היא אחת התחושות הקשות של ילדים העוברים התעללות ופגיעה. העברת המסר שחשוב להיעזר באנשי אמון בזמן מצוקה יכולה להפיג את הבדידות ואת תחושת חוסר האונים וחוסר המוצא. הילד הנפגע אינו יכול, בדרך כלל, לצאת בעצמו ממעגל ההתעללות, והוא תלוי בעזרה מבחוץ לשם מציאת מזור למצוקותיו.

 

העברת מסר שהילד איננו אשם תכניות המניעה מעבירות מסר ברור שהילד אינו אשם בפגיעה בו. האחריות על הפגיעה רובצת תמיד על הפוגע.

 

עד כאן מערכת המסרים המתאימים לתלמידי הגן ועד סוף בית הספר היסודי. לגבי תלמידים מתבגרים מתווספים מסרים רלוונטיים לשלב ההתפתחות שלהם ולמציאות חייהם:

התמודדות עם לחץ חברתי מכיוון שבגיל ההתבגרות ההשתייכות לקבוצת הגיל היא מרכזית בתהליך ההתפתחות, יש חשש שנערים ונערות ינהגו כפוגעים ואף כקרבנות כתוצאה מכניעה לנורמות של קבוצת הגיל או מחשש שמא יידחו על ידי קבוצת הגיל. במסגרת התוכניות לומדים מתבגרים לבחון את מערכת הערכים שלהם ואת הקווים האדומים שלהם ולפעול כנגד הלחץ לקונפורמיות.

 

הבחנה בין קשר אינטימי-מכבד לבין קשר מנצל בגיל ההתבגרות, נוסף למוכנות הפיזיולוגיות לקשר מיני, מתעורר רצון וצורך לקשר זוגי אינטימי ולקרבה. יש חשש שרצון וצורך זה ינוצלו לרעה. מידע על מאפייני הקשר הזוגי הבונה מול הקשר המנצל יכול לסייע למתבגרים להבחין בין מצבים שונים ולהתמצא בהם.

 

בירור שאלות ערכיות של שוויון בין המינים וסטריאוטיפים מיניים לעתים בבסיסה של פגיעה עומדות תפיסות ועמדות סטריאוטיפיות. כמו העמדה ש"בנות אומרות 'לא' אבל בעצם מתכוונות ל"כן'". פיתוח תפיסה שוויונית בין המינים ובירור סטריאוטיפים אודות "גבריות" ו"נשיות" יאפשרו תקשורת ישירה וכנה והדדיות ביחסים.

 

פיתוח ההתייחסות לזולת כאל סובייקט פגיעה בזולת מתאפשרת כאשר הפוגע הופך את הנפגע לאובייקט (עושה אוביקטיביזציה שלו). פיתוח אמפתיה לזולת ותפיסתו כאדם נפרד, בעל רגשות ומאוויים נפרדים, חיוניים על מנת למנוע פגיעה בו.

 

 

תכניות שפותחו במשרד החינוך

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/01/2013