שפ''י education - חינוך המינהל הפדגוגי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
נטייה חד מינית - הנחיות ליועצות
עיבדה: נטע ידיד
 

מסרים:

  1. הומוסקסואליות אינה פתולוגיה, אלא אחת מצורות הביטוי של מיניות האדם.
  2. יש להמנע מהדבקת תוויות. למתבגרים התלבטות בדבר זהותם המינית. יחסי מין חד מיניים בגיל ההתבגרות אינם הוכחה לנטייה חד מינית. בהומוסקסואליות -  אין הכוונה להתנסות חד פעמית, אלא לסגנון חיים ואורח חיים.
  3. כאשר תלמיד/ה מעלה את התלבטויותיו/ה בדבר נטייתו/ה המינית בפני היועצת -  עליה לעזור לו/ה להתמודד עם רגשותיו/ה והתלבטויותיו/ה ולא לנסות לשלול את מסקנותיו/ה.
  4. כאשר נודע ליועצת שלתלמיד/ה נטייה חד מינית, עליה לשמור זאת בסוד (גם בפני ההורים) כל עוד זה רצונו/ה של התלמיד/ה. (אין חובת דיווח בנושא)!
  5. אין למהר ולשתף את ההורים בנושא, הדבר עלול במקרים מסוימים לגרום ליותר פגיעה מאשר לעזרה.
  6. יש לעזור לתלמיד/ה שמתלבט/ת או נתקל/ת בקשיים בנושא לאתר גורמים טיפוליים בקהילה המתמחים בנושא כגון: הקו הלבן לעזרה...
  7. במידה ותלמיד מספר שהוא בעל נטייה חד מינית, יש לידע אותו בדבר חובת השימוש באמצעי מניעה (קונדום). 

בזמן השיחה הטיפולית:

  1. חשוב להיות קשוב לדברי התלמיד/ה – לאפשר לו/ה לדבר כמה שיותר.
  2. להדגיש בפני התלמיד/ה שהוא/היא נורמלי/ת.
  3. לברר זכרונות וחוויות מן העבר.
  4. לבדוק למי התלמיד מעוניין לספר על כך, אם בכלל, ולחשוב ביחד על מחירים/רווחים הכרוכים בכך.
  5. לבדוק באם יש משהו במשפחה, שאולי יכול להוות מקור לתמיכה ולעזרה.
  6. להעביר את המסר שהתלמיד/ה אינו/ה לבד, יש עוד כמוהו/ה באוכלוסיה.
  7. לברר מדוע התלמיד/ה הגיע/ה לשיחה – מה הציפיות ממני כיועצת.
  8. לדאוג לספק מספרי טלפון וכתובות של אגודות וגופים העוסקים בנושא ולעזור לו/ה בפנייה אליהם במידה וזקוק לסוג כזה של עזרה.
  9. לספק חומר תאורטי בנושא או להפנות למקורות מידע, במידה והתלמיד/ה מעונין/ת בכך.

 

הנקודה המשמעותית ביותר היא להוות אוזן קשבת. פינה שניתן לשהות בה בבטחה. יתכן והסיפור איתו יגיע/תגיע התלמיד/ה יהיה אחר. אין לחשוף בפניו/ה את מה שאנו חושבים או מאמינים שאנו יודעים. יתכן והנער/ה אינם בשלב המתאים לחשיפת הנושא. יתכן והוא/היא עדיין בשלב ההכחשה. חשיפה מאולצת יכולה לגרום לתסכול ולטראומה. על הנער/ה להגיע  להכרה בדבר היותם נמשכים לבני מינם לבדם. עלינו להיות שם למענם. עלינו להיות קשובים וערים למצוקותיהם ולרמת הסיכון הנפשי בו הם נמצאים.

במצב בו הנער/ה נמצאים בסיכון לפגיעה עצמית, על פי הערכתינו, עלינו לפעול על פי  חוזר מנכ'ל ולהפנותם להמשך טיפול על ידי גורמים מקצועיים מתחום בריאות  הנפש, גם במחיר חשיפת הנושא בפני אותם גורמים.

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  31/07/2015