שפ''י education - חינוך המינהל הפדגוגי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
נושא המאמר:   
 
רווחה נפשית (מיטביות) - רציונל תיאורטי
 
חנה שדמי שוש צימרמן
 
 
 
תקציר המאמר:
 

מהי רווחה נפשית wellness?

המונח "מיטביוּת" (wellness) או "רווחה נפשית" מבטא תפיסה פוזיטיבית של בריאות נפשית (positive mental health). תפיסה זו מהווה חידוש לעומת התפיסה המסורתית של בריאות נפשית, שהגדירה אותה על-דרך השלילה כ"העדר חולי או מחלה". הגישה של קידום מיטביוּת מבוססת על התפיסה ההומניסטית, שיצאה נגד יצירת תובנות על נפש האדם מתוך פרדיגמות של חולי וביקשה להתמקד בשאלה של מימוש והרחבה של אנושיות האדם ופיתוח המשאבים האנושיים הגלומים בו לכיוון של התפתחות ויצירה.

המושג "מיטביוּת" אינו קל להגדרה, בעיקר משום שכל הגדרה תכלול בהכרח ביטויים גלויים וסמויים של ערכים, ואלה משתנים מתרבות לתרבות ומתת-קבוצה לחברתה. המשותף להגדרות השונות הוא ראיית רווחה נפשית כמהות סובייקטיבית ביסודה, שמעוגנת בחוויות והתנסויות של הפרט ואשר מתייחסת למידה שבה הפרט שופט את האיכות הכוללת של חייו כחיובית ורצויה (Kamman, 1983). השיפוט כולל גם מימד קוגניטיבי וגם מימד אַפקטיבי (Argyle & Martin, 1991). ההערכה של הרווחה הנפשית נעשית במונחים של "פחות" או "יותר", כמשהו פגיע שכפוף לשינויים בהתאם לנסיבות המשתנות (Cowen, 1994).

קוֹוֵן (Cowen, 1994) מתייחס למאפייני ההגדרה של רווחה נפשית (wellness), ומונה שני סוגים של מאפיינים: סממנים התנהגותיים -- כגון אכילה, שינה, עבודה, ניהול יחסים בינאישיים ורכישת יכולת לבצע משימות שתואמות את הגיל והיכולת; וסממנים פסיכולוגיים -- כגון תחושת השתייכות ותכלית, שביעות-רצון עצמית ועוד.

רווחה נפשית מתקשרת לערכים של בריאות, אופטימיות, סיפוק אישי, תקווה ואושר.
(
Seligman & Csiikszentmialayi, 2000)

הרווחה הנפשית מתייחסת לשני מרכבים בסיסים: תחושה עצמית של הפרט על עצמו ורמת התפקוד של הפרט. הרווחה הנפשית על שני מרכיבים אלה היא תוצר של נתוניו הביולוגיים אשר קובעים את הפוטנציאל שלו ושל התנאים הסביבתיים בבית, במשפחה ובקהילה. שני אלו גם יחד יקבעו את מידת מימוש הפוטנציאל שלו בפועל.

Myers  וחבריו (2000) מגדירים wellness כ"אורח חיים מכוון כלפי בריאות ורווחה נפשית אופטימליים. אורח חיים המממש אינטגראציה בין גוף, נפש ורוח לצורך חיים מלאים יותר במסגרת הקהילה האנושית והטבעית" .

ב- 1970 הוצעה על יד Joint Commission on Mental Health of Children ההגדרה הבאה ל"בריאות נפשית" האומרת כי: "האדם הבריא בנפשו מסוגל לראות את המציאות שנוגעת אליו ולעולמו ובדרך כלל להתמודד עמה. הוא מסוגל לקבל את דחפיו המיניים והתוקפניים ולשלוט בהם. הוא מסוגל ללמוד, ליישם את אשר למד ובוטח בקומפטנטיות שלו. הוא בעל ערכים שעליהם הוא בונה את חייו. יש לו תחושה של השתייכות קבוצתית וביטחון בזהותו. האדם הבריא בנפשו ממשיך להתפתח במהלך חייו ומגלה גמישות במפגש עם מטלות ומצבים חדשים."

בהגדרות השונות ניתן למנות מספר גישות המובלעות בתוך התפיסה מהי רווחה נפשית:

גישה הוליסטית האדם הוא ישות דינאמית, שלמה המפגישה גוף ונפש, קוגניציה ורגש  פרט וקונטקס, לא מתוך פיצול בין ישויות  נפרדות, אלא כפועלות תוך דיאלוג ביניהם.

גישה פנומנולוגית האדם מתפתח על סמך תפיסתו הסובייקטיבית את עצמו ואת סביבתו, את צרכיו ואת אירועי חייו, ולתפיסה זו השפעה על השקפת עולמו ועל דרכו של הפרט.

גישה הומניסטית הרואה את האדם חיובי ביסודו. מדגישה את ייחודיותו של האדם ואת מכוונתו לצמיחה ולמימוש עצמי. 

 
  להורדת המאמר לחץ כאן
 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  31/07/2015