בכל מפגש ישראלי יש מפגש של ריבוי תרבויות. עלינו לשאוף למפגש בו הריבוי נתפס כמתנה, כעושר חברתי,כהזדמנות,כחזון לחברה טובה יותר.

המפגש בין תרבויות הוא לא רק בין אנשים אלא גם בתוך כל אדם.

שיח מלב המבוכה מציב את ההקשבה ככלי הפדגוגי המרכזי במפגשים בין תרבויות. לא מכריעים, לא שופטים, לא מעריכים, לא ממהרים להסיק מסכנות-כל הנטיות הטבעיות שלנו כבני אדם בשיח רגיל צריכות להיות מושתקות, מוזזות הצידה , על מנת שנוכל לפגוש באופן אמיתי ועל מנת שיווצר המומנט האינטר –אקטיבי. אנחנו מתבקשים לקיים דיאלוג בו אנו פוגשים זה את זה לא כנציגים מטעם דעה, חברה, תרבות, מגזר- אלא כנציגים של העצמי של כל אחד במפגש.

במונחים בובריאנים אנחנו מדברים על מפגש של אני- אתה, לעומת אני- הלז. מפגש של אדם שלם עם אדם שלם.מפגש כזה מזמן שינוי אופי.

המנחה במפגש כזה יוצר את המרחב בו מתקיימת ההוויה, ההתרחשות, הדיבור שהינו מעבר לקלישאות, הדיבור על "מה זה עושה לי", הדיבור האוטנטי. במפגש כזה גם המנחה מביא את עצמו לתוך האינטראקציה. הוא מעיד בקבוצה על האופן בו הנושא, הסיטואציה, האירוע משפיע עליו. המנחה בנוכחותו מגלם בתוך הקבוצה את הפתרון בעצם האכפתיות שלו, המעורבות שלו וההתנהלות שלו. המנחה מיצג את הקול של השיח המתקיים בקבוצה-השיח במבוכה...השיח קטוע...השיח עקר... השיח טעון...

השיחה יוצרת מבוכה כי היא מפגישה אותנו עם קולות השונים מאלה שלנו. במפגש בין תרבויות מוצבות מראות שונות זו מול זו.

תפקידו של המנחה להחזיק את שני הקולות-של העולה ושל הוותיק בו-זמנית. עליו להדגים את הישראליות המשוחחת בדרך בה הוא מדבר עם עולים ועם וותיקים-דיבור פנימי ודיבור חיצוני.

על המנחה מוטלת המשימה לגלם את האהבה לכולם. כך תיווצר חברה בה השיח עם עולים הוא חלק מאיתנו שכן הדיאלקטיקה של עולה וותיק קיימת בכל החברה הישראלית-שהרי כולנו עולים!

במפגש רב תרבותי מתקיים מפגש בין דומים לשונים-זהו מפגש בין כולנו-מפגש ישראלי!

שיח מלב המבוכה , בעריכת דניאל מרום ומיקי מילר, יצא לאור על ידי קרן מנדל וכתר ספרים