שפ''י education - חינוך המינהל הפדגוגי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
מודל התגובה להתערבות - RTI - Response to intervention
עקרונות הליבה
 

הכינו:

ניצה ענבי, יו"ר פורום חינוך מיוחד ארצי, אגף פסיכולוגיה, שפ"י, משרד החינוך

נילי זלצמן, פסיכולוגית בכירה, שפ"י, מחוז תל אביב, משרד החינוך

 

  להורדת המצגת לחץ כאן

 

חוק החינוך המיוחד שנחקק ב–1988 בא להסדיר את זכויותיהם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים לחינוך ציבורי ואת מערך השירותים והתמיכות שיש לתת להם על מנת שיוכלו להשתלב במערכת החינוך. מדיניות משרד החינוך הנגזרת מהחוק, היא להעניק זכות קדימה ככל האפשר להשמתו של תלמיד במסגרת החינוך הרגיל, תוך מתן מענה לצרכיו במסגרת הרגילה. רק לאחר מיצוי כל אפשרויות ההתערבות במסגרת הרגילה יש לשקול במידת הצורך את הפניית התלמיד לדיון בוועדות הסטטוטוריות.

התפיסה הרווחת היום בעולם המערבי לגבי חינוך מיוחד בכלל, והקריטריונים לקביעת זכאות בפרט, גורסת כי יש לראות במוקד את צרכיו החינוכיים של תלמיד בעל לקות או מוגבלות, והם אלה שיגדירו את סוג ואופי שרותי החינוך המיוחד שיינתנו לו. תפיסה זו מייצגת את המעבר מהמודל הרפואי לעבר מודל אקולוגי, הרואה את הפרט כשלם ואת רמת ואיכות תפקודו ועצמאותו כפועל יוצא של יחסי הגומלין בין התנאים של הפרט (חוזקותיו וקשייו) והתנאים וההתאמות הנדרשים בסביבה או בהקשר, על מנת שיוכל להגיע לתפקוד מיטבי ככל האפשר בהתחשב בלקות או במגבלה הקיימת אצלו. ראיה זו מגלמת בתוכה את עקרון שוויון ההזדמנויות החברתי לאדם בעל מוגבלות, ובהקשר החינוכי – את עקרון שוויון ההזדמנויות החינוכי לתלמיד בעל צרכים חינוכיים מיוחדים. בהתאם למודל החברתי-אקולוגי של מוגבלויות, הקשיים החינוכיים בהם מתנסים ילדים בעלי לקויות במסגרת החינוכית הרגילה לא נגרמים בהכרח בשל לקותם האינדיבידואלית, כי אם כתוצאה ממערכת חינוכית 'בלתי-מסתגלת'  שאינה מצוידת דייה על מנת לפגוש את הצרכים החינוכיים של אוכלוסיות רב-גווניות.

הדרישה לזכאות קטגוריאלית מביאה לשימת דגש רב על הערכת חסרים הקשורים-לילד      (child-related deficits) ולצורך באבחון קליני - רפואי או פסיכולוגי - של מספר רב של תלמידים. לעיתים קרובות, היא מגבילה את הבחינה המעמיקה של ההקשרים הסביבתיים אשר משפיעים על הלמידה וההסתגלות. יתרה מזה, התוית הקלינית של הלקות לרוב אינה קשורה לצרכים ההוראתיים של הילד ואינה מספקת את המידע הנחוץ לצורך תכנון התערבויות ותמיכות הולמות במערכת החינוכית.

החינוך הכללי הוא ה"שער" דרכו נכנסים כל הילדים למערכת החינוך והיעד שיש לשאוף אליו הוא שהסביבה החינוכית הכללית תהיה המקום המתאים ביותר להשמת כל התלמידים. חינוך מיוחד אינו מקום נפרד או תכנית נפרדת. עליו להוות היבט אחד מתוך רצף של תוכניות הוראה, התאמות ושרותי תמיכה מקצועיים הניתנים במטרה להבטיח שהסביבה החינוכית הכללית תהיה סביבה מאפשרת.

מתוך הבנה זו, ארצות רבות בעולם המערבי הרחיבו את דרכי הזיהוי של ילדים בעלי צרכים חינוכיים מיוחדים הזקוקים לתמיכה נוספת  וכללו בתהליך את מודל "התגובה להתערבות" Response to Intervention – RTI)). בחלקן, (למשל בארה"ב ובריטניה), השיטה היא חלק אינטגרלי מהחוק, הקובע מתווה לתהליך של הערכה מתמשכת ודינאמית לצורך איתור וטיפול בתלמידים נחשלים וזיהוי אלה שיזדקקו לשרותים מתוך החינוך המיוחד. משמעות המודל היא - מדיניות וגישה חינוכית שיטתית, מבוססת על ידע מקצועי מצטבר, המתמקדת בדרך בה מערכות החינוך יכולות להתארגן אחרת על מנת לתת מגוון התערבויות מבוססות-ראיות שיקדמו את התלמידים בתחומי הלמידה וההתנהגות ויאפשרו את השתלבותם בקבוצת השווים הנורמטיבית. בניגוד לשיטות אחרות, ההתערבויות החינוכיות מתבצעות על ידי הצוות הכללי של בית הספר, תוך קולבורציה עם מומחים מתחומי ידע שונים – דבר המבטיח התערבות בגישה רב-תחומית הוליסטית.

שיטת ה-RTI מאפשרת התערבות מונעת, מוקדמת ככל האפשר. היא בונה תהליך רציף ומתמשך של התבוננות על הפרט-הלומד ובוחנת האם ואיך התלמידים מגיבים לשינויים ספציפיים בהוראה, ואילו התאמות ותמיכות נוספות נחוצות על מנת לממש זאת. השימוש במודל זה מציב אתגרים מצמיחים בפני המערכת החינוכית והפסיכולוגים החינוכיים כאחד.

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/01/2013