המידע לקוח מתוך אתר או"ח

חבריי אנשי ההוראה והחינוך,

האלימות זורעת אימה, האימה זורעת שיתוק, ובמקום בו שוררים הפחד והשיתוק, אין למידה ואין התחנכות. לפיכך, בהיעדר אקלים בטוח, יעלו כל מסירותינו וכישרוננו בתוהו ולא נגיע להישגים. התמודדות נחושה עם האלימות במוסדותינו, אם כן, אינה עוד משימה ממשימותינו, אלא תנאי עבודה ראשוני והכרחי. מעשה התיחוח והחריש, שרק אחריו יבואו הזריעה והגידול.      

ולא נכחד. האלימות, הגואה ברחובות ובבתים, אינה פוסחת על מסדרונות בתי הספר.  יחד עם שאר החברה הישראלית, מחליקה לעיתים גם חצר בית הספר במדרון עגום של תוקפנות, גסות וניוול מידות.

מתוך שאנו מכירים בפגיעתה הרעה של האלימות בכל רקמות החיים, מחויבים אנו – אנשי החינוך, להתמודד עימה. זהו, בראייתי, מן המובהקים שבתפקידינו.

מהי האלימות הזו האוכלת בנו?  

האנליטיקן זיגמונד פרויד ואחריו התרפיסט ויקטור פרנקל, בדקו את מקורותיה. לדבריהם, התוקפנות היא יצר מולד להרס עצמי. למרות היות היצר תורשתי, המצפון המתפתח בשנות הילדות מאפשר לעכבו או לנתבו לאפיקים מועילים. ביסודה של תוקפנות הנוער, ואף הגלישה לעבריינות, עומד ריק קיומי בנפש הנער, בשל היעדר משמעות שיש להשיגה. תסכול הנובע משעמום, הנובע מכישלון המערכת להביא את הנער לכדי מימוש עצמי, מוצא את פורקנו באלימות. 

יש להבחין בין שני סוגי אלימות, שהם כשני שלבים עוקבים בהתפתחותה:

השלב הראשון, בו מופיעים ניצני אלימות, חשוב לזיהוי, שכן לילדים דרכים רבות ומגוונות לנהוג באלימות. בשלב זה מתפתחת תת נורמה של הצקה, לעגנות, חוצפה ועזות מצח, כמו גם הלבנת פנים, החרמה מאורגנת של יחיד, או התגוששות "בצחוק". לעינינו נוצר הריק הקיומי, המעכב את התפתחות המצפון או את הסטתו לאפיקים מועילים.

השלב השני מופיע תמיד אחרי שהוזנח הטיפול בשלב הראשון. בשלב זה תופיע אלימות פיזית קשה, לעיתים חמושה ומסוכנת. זוהי העדות שתרשיע אותנו על אוזלת ידינו, כשעוד היתה האלימות בשלבה הראשון.

בהתאם למדיניות שרת החינוך, אנו שוקדים בימים אלה על השלמת