מסמך זה נועד למנהלים ולמורים כאחד ומהווה מסגרת לפיתוח, לניהול ולהערכה של האקלים והתרבות בבית הספר. הנחת היסוד בהבניית סטנדרטים להערכת האקלים והתרבות בבית הספר היא שבית הספר, כמי שאחראי להתפתחותם הכוללת של התלמידים, יוערך על פי האקלים והתרבות שבו ולא רק על פי הישגים הלימודיים של התלמידים.
החוקרים הראשונים של מושג האקלים בארגון היו פסיכולוגים, ועל כן התייחסו אל האקלים כאל ה"אישיות" של הארגון. מאוחר יותר התגבש מושג האקלים בהקשר הבית ספרי. ברוח זו קבע סארג'נט (Sergeant, 1967, p. 3 אצל פרידמן, 1995) שניתן לדמות את אקלים בית הספר ל"קווי המתאר של אישיות בית הספר: כפי שהאישיות מתארת את היחיד, כך מגדיר האקלים את מהות המוסד". אחרים הגדירו את אקלים בית הספר כתוצר הסופי של פעילויות הקבוצות הפועלות בו – תלמידים, מורים, מנהלים – המכוונות את מעשיהן להשגת איזון בין ההיבטים הארגוניים, האישיים והמערכתיים בבית הספר. איזון כזה כולל ערכים משותפים, אמונות חברתיות וסטנדרטים חברתיים.
מושג מתחרה למושג "אקלים הארגון" הוא המושג "תרבות הארגון". תרבות הארגון מוגדרת כמקבץ הנהלים, דפוסי החשיבה וההתנהגות, הסמלים והריטואלים, שהעובדים בארגון סיגלו לעצמם במשך הזמן. באופן מעשי, מושג זה מוגדר באמצעות שישה רכיבים: (1) דרכי ההתנהגות של חברי הארגון; (2) נורמות העבודה בארגון; (3) הערכים הדומיננטיים שהארגון קובע; (4) הפילוסופיה ותפיסת העולם; (5) כללי הניהול וההפעלה של הארגון; (6) האווירה הנוצרת בארגון כתוצאה מן המערך הפיזי שלו.
ניתן לראות את שני המושגים – אקלים ותרבות – כמושגים המשלימים זה את זה, בכך שאקלים הארגון הוא במידה רבה תלוי-חווה ונמדד באופן סובייקטיבי, ואילו תרבות הארגון מתייחס למקבץ סמלים, נורמות ונהלים המתקיימים בארגון, ללא קשר במתבונן בהם או בחווה אותם. נוסף על כך, האופרציונליזציה של מושג האקלים מתמקד בתהליכים ארגוניים וביחסי גומלין בין ממלאי תפקידים שונים, בעוד שהמושג תרבות הארגון מתייחס למושגים רחבים, שחלקם מופשטים כלשהו, כמו: סמלים, ריטואלים, דפוסי חשיבה והתנהגות[1].