תכנון הכתיבה מחייב את הכותבים להתחשב בקוראים אפשריים ובמטרות הכתיבה ובהתאם לכך לשקול דרכים שונות כיצד לפתוח את הטקסט, כיצד להציג את הנושא וכיצד למשוך את תשומת הלב של הקוראים לאורך הכתיבה.
בשלב התכנון בוחרים את המספר, מחליטים לגבי הצגת הדברים מנקודת מבט אחת או מכמה נקודות מבט וכן בוחרים את הדרך שבה תתבטא עמדתו האישית של הכותב.
בכל סוגיות התכנון יכול הכותב לדון עם אחרים - עמיתים, מורים ומבוגרים אחרים.
הטיוט הוא פעולה חיונית במלאכת הכתיבה. פעולה זו הנעשית על ידי כותבים מיומנים, מאפשרת לבדוק ולבחון את הטקסט המתהווה ולבצע בו את השינויים הנדרשים.
הכותבים בוחנים את הטקסט על פי מידת התאמתו למטרותיו ולנמענים ועל פי הביטוי שהוא נותן לדעות ולרעיונות שהכותבים תכננו להביע; למשל, האם כל פרטי המידע הכלולים בטקסט קשורים לנושא ומובאים בצורה מקושרת ולכידה כשמדובר בטקסט למטרות מידוע, האם הוצגו לפני הקוראים הטיעונים הדרושים לשכנוע, האם ההוראות שנוסחו בטקסט המיועד להפעיל אחרים מנוסחות בבהירות, האם אוצר המילים הולם את מטרות הטקסט ומתאים לנמעניו.
בשלב זה שוקלים הכותבים מהו העיצוב המתאים ומקפידים על בהירות הכתב והגשה ראויה של הכתוב.
התייעצות ודיון על הטקסט המתהווה עם אחרים ועיון במילון ובמקורות אחרים על פי הצורך, תורמים לשכלולו של הטקסט בשלב זה.
בתהליך הכתיבה משתמשים הכותבים בידע שלהם על מוסכמות הכתיב, הכתב והפיסוק ומשפרים ומשכללים אותו. הם נעזרים במילונים, בכלים אלקטרוניים, למשל תזאורוס או "בודק שגיאות" במחשב, הם פונים למורה או לכותב מיומן אחר ועושים רפלקציה על הידע הלשוני.
תפקיד המורה הוא לאתר ספקות ובעיות חוזרות, לעזור לתלמיד לפתור אותם על ידי הצגת סיטואציות המזמינות התבוננות וחשיבה על הלשון לצד ההוראה השיטתית של הנושאים הלשוניים.