העיסוק בטקסטים מעולם השיח העיוני, מעולם השיח של התקשורת הבין-אישית ומעולם השיח של תקשורת ההמונים
הטקסטים מעולם השיח העיוני, מעולם השיח של תקשורת ההמונים ומעולם השיח של התקשורת הבין-אישית מוצגים בתכנית על פי מטרותיהם החברתיות: טקסטים למטרת מידוע, תיאור והסבר; טקסטים למטרת טיעון ושכנוע; טקסטים למטרות הפעלה; טקסטים למטרות סיפור.

העיסוק בטקסטים השונים תלוי בצורכיהם של התלמידים, בכשירותם הלשונית, בפעילות בכיתה ובבית הספר ובמטרות החינוכיות. המורה, כסוכן התרבות, מחויב ליזום הוראה של טקסטים במגוון רחב ככל האפשר תוך התחשבות בהיבטים אלה.

מטרת ההוראה היא לצייד את התלמידים בהבחנות טקסטואליות לקראת תפקוד אורייני בחברה. לשם כך הם ילמדו להבחין בייחודו של כל טקסט וטקסט במסגרת הסוגה שלו ובהקשר החברתי-תרבותי שלו וילמדו כי בחירתה של הסוגה קשורה בסיטואציה התקשורתית.

מומלץ לעסוק בכל המגוון בכל רמת גיל ולהעשירו בתת-סוגות נוספות על פי המטרות והצרכים של ההוראה.

בשום מקרה אין מטרת העיסוק בסוגות בבית הספר לטפח את יכולת המיון של טקסטים.

הוראת הטקסטים בבית הספר תיעשה תוך מודעותו של המורה לזיקות שבין הסוגות השונות ולעובדה שגבולות הסוגות אינם מוחלטים.

מצבים של הבנה והפקה של טקסטים מעולם השיח העיוני, מעולם השיח של התקשורת הבין-אישית ומעולם השיח של תקשורת ההמונים, מאפשרים הוראה מהטקסט אל הלשון. בלימוד השיטתי של הידע הלשוני תיעשה ההוראה מהלשון אל הטקסט בהקשרים הטקסטואליים של עולמות השיח האלה.

העיסוק בטקסטים מעולם השיח של הספרות ומעולם השיח של המקורות היהודיים

ליצירות הספרות ולטקסטים מהמקורות היהודיים יש מקום ייחודי ומובחן בשיח החברתי. הם מזמנים ללומד הכרה וידע של המורשת התרבותית היהודית והאוניברסלית ומפתחים דרכי חשיבה ודרכי שימוש שונות וייחודיות בשפה.

העיסוק בטקסטים משני עולמות שיח אלה מחזקים את רגשות ההשתייכות הלאומית והקהילתית, התרבותית והחברתית ותורמים לעיצוב הזהות האישית.