מתוך איך הם עושים זאת

קרוליין סלטון,

בשיתוף עם דנקן מ. אנדרסון

מאנגלית: נורית לוינסון

איך מכניסים עופרת לעיפרון?

עשוי אתה לחשוב כי העופרת מגיעה אל העיפרון על-ידי הכנסתה דרך חור שנקדח לאורכו של גליל עץ, שכן מבט בוחן מלמד כי העיפרון עשוי, ללא-ספק, מחתיכת עץ אחת. "דבר זה מעיד על עיפרון טוב," אומר איש-המכירות של חברת "ג'וזף דיקסון קרוסיבל", המייצרת את העפרונות הצהובים הידועים "דיקסון טיקונדרוגה". גם אם תבחן בקפדנות עיפרון בלתי-צבוע של דיקסון, לא תוכל לראות כי למעשה עשוי הוא משתי חתיכות של עץ שהודבקו זו לזו. החיבור ביניהן הוא בלתי-נראה.

דיקסון מתחיל את התהליך בחיתוך עץ ארז ללוחות שמידותיהם 18.5 ס"מ אורך ו-7 ס"מ רוחב, ועוביים אינו עולה על 0.64 ס"מ. לוחות העץ מועברים דרך מכונה שמַסוֹריה יוצרים חריצים דקים, בדרך כלל 4-7 חריצים בכל לוח, בהתאם לגודל העיפרון שרוצים לייצר. בשלב הבא מוכנסים פסי עופרת מוקשה לתוך החריצים. "עופרת" זו, שלמעשה מורכבת מגרפיט, חומר, ומעט מים, הושרתה בשעווה לתוספת חיזוק, נאפתה, עוצבה בתבנית ונפרסה באורך 17.8 ס"מ בדיוק. לוח שני, מחורץ גם הוא, מותאם ללוח שבתוכו הוּשמה העופרת, ושניהם מדוברם זה לזה בדבק תעשייתי חזק במיוחד. המוצר בשלב זה נראה כקופסה מלבנית שחבויים בתוכה פסי עופרת. ה"קופסה" מועברת דרך שתי מכונות דומות זו לזו. האחת מקציעה את הלוח העליון בצורת חצאי כדורים, שמספרם כמספר פסי העופרת. לאחר שהמכונה השנייה מקציעה את הלוח התחתון, נבקע הלוח לארבעה עד תשעה עפרונות נפרדים.

עתה מעניקים לעיפרון את המגע הסופי שכולל צבע, טבעת בצבעי ירוק-זהב בקצה, ומחק שאותו מדביקים. חברת "ג'וזף דיקסון קרוסיבל", המעסיקה בתהליך זה מאה עובדים, מייצרת 576,000 עפרונות בכל יום עבודה בן שמונה שעות.

הוצאת כינרת 1987