education - חינוך עברית לביה"ס העל יסודי הממלכתי והממלכתי דתי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
הבנה והבעה של טקסטים שבעל פה
 

לכל אדם כושר טבעי להידבר עם הסובבים אותו, אך אין אנו פטורים מטיפוחו ומשכלולו של כושר זה. יש אפוא לטפח בבית הספר את ההבעה שבעל-פה ואת תרבות הדיבור. חשוב שאלה יתפסו את המקום הראוי להן בתכנית הלימודים ויוקצה להן זמן בכל מקצועות הלימוד ובפעילויות בבית הספר, כגון טקסים וכינוסים.

טיפוח ההבעה בעל פה עשוי לתרום לרכישת מיומנויות של דיון הוגן, לסובלנות, לצמצום האלימות המילולית, לעקירת סטרֵאוטיפים, להבנת התופעה של "תקינות פוליטית" ועוד.

 

יש סוגים שונים של הבעה בעל פה: דו-שיח בין שניים, שיחה עם כמה חברים, שיחה בין הורה לילד, שיחת טלפון, דו-שיח עם אדם מזדמן ברחוב או עם מוכר בחנות, שיחה מתוכננת בין מורה לתלמיד, דיון בשיעור, דיון בישיבה של ועדה, הרצאת דברים לפני קהל, נשיאת נאום, קריאה בקול בטקס ועוד ועוד.

אפשר למיין את סוגי ההבעה שבעל פה לשלושת אלה: דיבור ספונטני; דיבור מתוכנן בנסיבות רשמיות; קריאה בקול. מידת ההתערבות של המורה בכל אחד מאלה שונה. אשר לדיבור הספונטני, אפשר להסתפק בהערות מזדמנות (כגון מה מתאים ומה אינו מתאים בנסיבות שונות: בדיון בכיתה, בישיבות של ועדות, בהפסקה וכדומה), ואילו בדיבור המתוכנן יש מקום ללימוד מסודר ושיטתי של כמה סוגי הבעה כפי שיפורט להלן.

העניינים שפורטו בסעיף תהליכי כתיבה, כגון ההיבטים התקשורתיים, התוכן, המבנה, הארגון, האמצעים הרטוריים, הבהירות, התקינות - יוחלו בדרכים המתאימות גם על ההבעה שבעל-פה. כך גם בלימוד טקסטים שבעל פה יש מקום לדון בהיבטים הלשוניים: מבנים תחביריים (הולמים, תקינים, מגוונים), תקינות לשונית בתחום הצורות ובתחום ההגייה, אוצר מילים עשיר ומדויק.

 

הרצאת דברים, "פרזנטציה"

דיון

האזנה וסיכום

קריאה בקול

 

א. הרצאת דברים, "פרזנטציה"

כל תלמיד יתנסה מדי פעם בפעם בהצגת דברים בעל פה במשך דקות מספר. ההרצאה יכולה להיות סקירה על ספר או סרט או משדר טלוויזיה וביקורת עליהם, הערכה של אירוע אקטואלי, דיווח עיקרי הדברים מעבודה שכתב התלמיד וכיוצא בזה. כך גם אפשר שתלמידים יכינו שיעור קצר בענייני לשון, כגון על גלגולי משמעות של מילה, על ניב וכדומה.

הרצאת דברים צריכה להיות מתוכננת היטב. בתכנון יש להביא בחשבון את מטרת ההרצאה, את קהל היעד (ידע הרקע שלו, מידת הריכוז שלו), את הבמה, את הזמן המוקצב ועוד. יש המכינים נקודות או ראשי פרקים ויש המכינים טקסט רצוף לקריאה בקול. גם במקרה השני ראוי שלא להסתפק בקריאת הדברים ולהוסיף הערות והבהרות לפי הצורך.

בהרצאה יש מקום לסיכומי ביניים, לחזרות, לשיבוץ דוגמאות ואנקדוטות, להומור. יש לשים לב שהדיבור לא יהיה מונוטוני ויותאם לתוכן. על המרצה לשמור על הקשב של הקהל - על ידי קשר עין, על ידי פנייה ישירה, על ידי מתן אפשרות לשאלות וכדומה. כמו כן על המרצה להקפיד על צורת העמידה, על תנועות הידיים וכיוצא באלו ("שפת הגוף"). במידת הצורך יש מקום לשלב עזרים כגון תמסיר, שקפים.

 

ב. דיון

מטרתו של דיון היא ללבן נושא שנוי במחלוקת או בעל היבטים שונים. הדיון בעל-פה הוא פעולת גומלין מורכבת בסיטואציה חיה של פנים אל פנים. לרוב יש בו שני ערוצי תקשורת: האחד בין המתדיינים ובין עצמם; השני בין המתדיינים לקהל המאזינים. לדיון יש בדרך כלל מבנה פורמלי: המנחה מציג את הנושא לדיון, ומעביר את רשות הדיבור ממתדיין למתדיין. לעתים הדיון נעשה בכמה סבבים מתוכננים מראש. בדרך כלל המתדיינים נוקטים עמדות, ועליהם להציגן ולנמקן. הדיון דורש יכולת לנתח, להסביר (בדרכים שונות כגון השוואה והדגמה), לסכם ועוד.

במסגרת ההוראה יש אפוא מקום לטפח דינמיקה מחשבתית, דרכי ארגון ואמצעי לשון הנדרשים לליבון הנושא ולפיתוחו.

חשוב לעמוד על יסודות של תרבות הדיון והוויכוח, ובהם הקפדה על הידברות והימנעות מהתנצחות. על המתדיינים להתייחס זה אל דבריו של זה בין שהם מסכימים לדברים ובין שאינם מסכימים להם. ההתייחסות צריכה להיות עניינית ולא אישית-שלילית. בדיון תישמר הזכות להביע דעה חריגה, וכן תהיה פתיחות לביקורת. על המתדיינים להקפיד על רטוריקה מאופקת, מתונה והוגנת. עוד יש לטפח דיבור רהוט: אוצר מילים מדויק, תקינות לשונית, הגייה ברורה, הנגנה (אינטונציה) מותאמת, קצב דיבור נאות.

האמצעים המילוליים והלא-מילוליים ההולמים דיון והתנהגות בו יירכשו בדיונים אותנטיים ובהדמיות (סימולציות) מתוכננות של דיונים - במסגרת קבוצתית, כיתתית ובית-ספרית כללית.

 

ג. האזנה וסיכום

במסגרת בית הספר התלמידים מאזינים למורה, לעמית, למרצה אורח, למשתתפים בדיון ועוד. עיבוד של החומר שנקלט בהאזנה והעלאתו על הכתב מצריכים אימון. יש להביא בחשבון שלא כבסיכום של טקסט כתוב, בהאזנה הקצב מוכתב ואי אפשר "לחזור אחורנית".

יש לתרגל סיכום של סוגים שונים של הבעה בעל פה:

- סיכום של שיעור - התלמיד יכול להיעזר במה שנכתב על הלוח, במשפטים חוזרים ובסיכומי ביניים של המורה.

- סיכום של הרצאה - לצורך התרגול אפשר להשתמש בהרצאה מוקלטת, ואז יש אפשרות "לחזור אחורנית". תרגיל מעניין יהיה להשוות בין סיכומים אחדים לאותה הרצאה.

- סיכום של דיון - גם במקרה הזה אפשר להסתייע בדיון מוקלט. עקרונות הסיכום של טקסט בעל פה הם אותם העקרונות שפורטו לעיל (מוסף א).

 

ד. קריאה בקול

התלמיד יתרגל קריאה בקול של טקסטים מנוקדים ולא מנוקדים. לדוגמה, אפשר לקרוא קריאה מוטעמת (כולל פיסוק) של טקסט מנוקד - פרק בתנ"ך, שיר, טקסט "חגיגי" אחר - בטקס כהדמיה לקריאה בנסיבות פורמליות. הקריאה בקול, לאחר הכנה מוקדמת ותוך הקפדה על הגייה מדויקת, עשויה להעניק הנאה ולהעמיק את ההבנה.

בטקסט ספרותי אפשר להציע קריאות שונות בקול לאותו טקסט, ובכך תהיה מידה רבה של פרשנות לטקסט.

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  01/07/2010