education - חינוך מחשבת ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
חנוכה
 

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון

/עשרים וחמשה בכסלו/ בעשרין וחמשה ביה חנכתא תמניא יומין דילא למספד בהון. שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום שמנה ימים טובים. ומה ראו לעשות חנכה שמנה ימים והלא חנכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגומר ואומר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו וגומר ובשביעי הקריב אפרים וכן מצינו בחנכה שעשה שלמה שלא עשאה אלא שבעת ימים שנאמר כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת. חנכת בית חשמונאי לדורות ולמה היא נוהגת לדורות אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה במה להדליק וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בבעץ והתחילו להדליק. ומה ראו לגמר בהם את ההלל ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח וכך הוא אומר בספר עזרא ויענו כל העם בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה' ואומר לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. להקדוש ברוך הוא לעשות נסים ונפלאות ולנו להללו ולברכו שנאמר על עמך ברכתך סלה. מצות נר חנכה נר אחד לכל בית והמהדרין נר אחד לכל נפש והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר לכל נפש ונפש לכל לילה. בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. שני זקנים היו בצידן אחד עשה כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו זה אומר כפרי החג וזה אומר מעלין בקדש ואין מורידין. מצות הדלקתה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואם מתירא מן הגויים מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו.

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון [בכ"ה בכסליו ימי החנוכה שמונה הם, אין להספיד בהם ואין להתענות בהם].

שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

 

 

  1. הציגו את ביטויי המאבק התרבותי שמסמל חג החנוכה.
  2. מדוע חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים?
  3. כיצד באה לידי ביטוי הגבורה היהודית בחנוכה?

 

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג

 הלכה א

בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

הלכה ב

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

 

 

  1. מה מקור גבורתם של ישראל לפי הרמב"ם?

 

רש"ר הירש

מצרים העבידה את גוף ישראל; בבל, ואחריה רומי, היו לוכדי ארצות; ופרס אף הטה חסד למדינות הכבושות. כולן היו מעצמה כלפי החלשים, ותכליתן היתה שוב הגברת כוח וקניין חומרי. לאנטיוכוס "המטורף" – כפי שכונה בדורות שלאחריו – נפל ה"כבוד" לפתוח בעריצות נגד הרוח. הוא אימן את ישראל בניסיונות שהיו למנת חלקם מאות רבות בשנים: לבחור בין מות הרוח למות הגוף. מהומת טירוף שררה בכול. שמירת חוקי היסוד – תורה, שבת ומילה – עונשה היה מוות. קיום המצוות עלה בחיי עושיהן. תאוות הטפסרים פגעה בזדון בצניעות הבתים. המקדש חולל – אלילים הוקמו בו. באיומי מוות לחצו על ישראל לסור מה' אחד ולזבוח לעצבים. אז נפלו החללים הראשונים על קיום התורה.

וכאשר נפלו הנאמנים וכבר מעדו החלשים ורבתה העזובה בקרב ישראל – אז קם מתתיהו בן יוחנן הכהן עם בניו. מתתיהו לא ספר את מספר אחיו לדיעה; הוא בטח בה' הנותן ניצחון לרוח על הכוח הזידוני. הוא יצא למלחמה נגד הטירוף, וה' הצליח את דרכו. הניצחון של חולשת הנאמנים על עוצמת הזדים היה שלם.

וכדרך ששקד ה' על רוח ישראל נוכח הזדון, עד שהעלה מחדש את אור ישראל בלהט נפשו של איש אחד – כך הוא הביע באות גלוי, שהוא שוקד על רוח ישראל במדבר העתים. העריצים הונסו, הארץ נוקתה, והמקדש טוהר ממיאוס הגילולים. עתה ניגשו להדליק מחדש את המנורה – סמל זה של רוח ישראל בהאצלתה מה'. אך לא מצאו אלא פך שמן אחד בלתי מחולל, שהיה בו כדי יום אחד בלבד. והנה השומר על אור רוח ישראל עשה שיספיק השמן לשמונה ימים שלמים, עד שהוכן שמן חדש. – זה תפסו האבות והעלו אותו לחגיגתם רבת המשמעות של ימי הזיכרון שהוקדשו למאורע זה.

שנה בשנה בבוא זמן חנוכה מדליק כל יהודי בכל בית ישראל נרות וחוגג את קורות הימים ההם בהלל ובשירי תודה לה'. יאירו המלים לישראל המחשך מסעיהם: שאור רוחם לא יכבה לעולם. אפילו חולל הכול סביבותיכם בצוק העתים – כל עוד טהור האור בחוג בית אחד ובלב איש אחד – חייו בשמחה בקרב התהפוכות, ואף מותו בשמחה בחמת הטירוף. חיי הרוח של ישראל מובטחים: ה' שוקד עליהם ומדליקם מחדש אף באור איש יחיד.

"...לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" (זכריה ד',ו')

(ר' שמשון רפאל הירש, הזמנים, תרגם: א"י אפרתי אורדנטליך ישראל תשכ"ט,עמ' קמא-קמב)

 

 

  1. מה ההבדל העיקרי בין העימות עם הפרסים והבבלים לבין העימות עם היוונים?
  2. מדוע מלחמתו של מתתיהו היא מלחמה "נגד הטירוף"?
  3. "מעטים מול רבים" - מי הם המעטים ומי הם הרבים?
  4. מהו הביטוי הסמלי של אור המנורה? מה משמעותו של אור המנורה לדורות?

 

שלוש דרכים
המלך אנטיוכוס אפיפנס גזר על אבותינו שימירו את אלוהי ישראל באלי יוון ואת נימוסי ישראל באלי יוון. המתיוונים בחרו בדרך זו ו"החסידים" ובראשם החשמונאים התנגדו להם. הם נלחמו בגויים ונצחום ואחרי הנצחון קבעו שמונה ימים לחנוכת המזבח והמקדש בירושלים, ועשאום ימים טובים. זהו עניין החנוכה.
ידוע לנו שהעיר ההילניסטית היתה מרכז של אמנות של ספרות ושל ספורט. אנטיוכוס ביקש לבטל את אורח החיים היהודי, להנהיג במקומו אורח חיים הליני ולהפוך את ירושלים לעיר הילניסטית.
לכאורה תמוה הדבר. אנחנו שבהרבה תחומים קיבלנו את תרבות יוון ואת אורח החיים של היוונים למה אנחנו אסירי תודה לחשמונאים שנלחמו במתיוונים וטיהרו את הארץ מן היוונות? אנחנו, שהמדע שלנו ממורשת יוון הוא וכן האמנות והתיאטרון וכו', והספורט תופס מקום ניכר בחיינו, מה לנו ולחסידים שדחו את התרבות ההילנית וקבעו ימי חנוכה אלה להודות ולהלל לאלוהים על שזכו לדחותה ולטהר את הארץ ממנה?
שלוש דרכים הן: הדרך הראשונה היא הדרך הלאומית. חג החנוכה הוא חג העצמאות הלאומית. לולא נלחמו החסידים והחשמונאים בראשם לא היינו קיימים כיום כעם, כי היינו נטמעים ונעלמים במשפחות הגויים, ומשום כך אנו חוגגים את החנוכה. ההולכים בדרך זו מסכימים לחסידים בזה  את אורח החיים ההילני אף על פי שהוא אורח חיים תרבותי והיה גורם להתבוללות, ואילו קיבלוהו עליהם לא היינו קיימים עכשיו כיהודים. החסידים הצילו את האומה וזוהי זכותם. ומשום כך אנחנו חוגגים את החנוכה.
הדרך השניה היא דרכם של החרדים. לדעתם נלחמו החסידים והחשמונאים על קיומן של המצוות המעשיות שקיבלו מאבותיהם. לדעתם אנחנו חוגגים את החנוכה משום שהמצוות שעליהן נלחמו החשמונאים הן עיקר בחיינו. אנו מזדהים עם החסידים בקיום המצוות וממשיכים ללכת הלאה בדרכיהם.
הדרך השלישית היא הדרך האידיאית. השבת והמילה שעליהן נלחמו החסידים הן מצוות שבהן מתגלמת האידיאה של הברית שבין אלוהים והאדם. ברית זו אינה מורגשת בעולם עיוור שאין בו תוכן וייעוד, בעולם שהאדם הוא בו מקרי ולפיכך קשה לאדם להשיגה כיום, אבל היא יסודה של תרבות נפשית אמיתית.
התרבות ההילניסטית שכללה אמנות, ספרות,תיאטרון, ספורט וכו' וכו' הייתה ריקה מתוכן אלוהי. וגם לתרבות המודרנית נשקפת הסכנה להתרוקן מתוכנה האלוהי, להיות לתרבות ללא אלוהים. לבעלי גישה זו יש יחס פנימי לחנוכה. מלחמת החשמונאים היא בעצם מלחמתם.
יון שבתקופת הבית השני דומה למצרים שבתורת משה. בתורה אנו מכירים את מצרים כארץ תרבות ממדרגה ראשונה, כארץ מפותחת מבחינה כלכלית וטכנית ומושב חכמים וחרטומים, ויחד עם זה ארץ התועבות, וכבר הודגש לעיל שאין סתירה בין שני הדברים. אמנות וספרות ופיסול וארכיטקטורה ומדע וכו' יכולים להיווצר בתקופות הניזונות משיירים במובן הנפשי. כשהאמונה במשמעות החיים נעשית רופפת והעדה האנושית הולכת ומתפרקת בפנימיותה (באמונתה) משתלטות הטרגיות והפסימיות וגם אז יוצרים יחידים יצירות כבירות. בדרך כלל חושבים שאלה הן תקופות שבהן השיג האדם את השיא ולא כן הדברים; לפי שהתקופות האלה, תקופות התרבות הן לפרקים סימן שהעיקר חולף והולך.
התקופה ההילניסטית היא תקופה של התרוקנות נפשית איומה והחסידים חשו שעליהם להיאבק על קיומם הרוחני. ומי כמונו מבינים לרוחם של החסידים. הרי עולמנו הוא עולם של מדע וטכניקה, של אמנות וספרות, עולם שמיליונים למדו קרוא וכתוב, ויחד עם זה עולם המשתקף לעיתים קרובות בסיפורי קפקא.
אדם המרגיש במציאות זו קרוב הוא בלבו לחסידים. החסידים נלחמו על ערכים המתבטאים במצוות שבת ומילה ולא רק על קיומן של המצוות האלה. ...
השבת היא בבחינת רווח, בבחינת נשימה והינפשות פנימית, בבחינת נצח שבהווה. המנוחה השלימה שה' רוצה בה היא הרגשת החיים שאין עמה התחמקות, שאין עמה בריחה, הרגשת חיים של מלאות והיא נצחון הקיום על החדלון. המנוחה הפיסית אינה אלא רקע להרגשת המלאות, להרגשה שאני קיים, קיום רוחני כאן, עכשיו, לפני ה', וכשם שאין לצאת מן המקום במעשה, כך אין לצאת ממנו במחשבה ובדמיון כי על ידי היציאה מן המקום מתערערת ומתפרקת הרגשת הנצח שבהווה, הרגשת הקיום כאן, עכשיו. מנוחה זו היא המנוחה שזוכה בה האדם שהוא בצלם אלוהים והיא אות הברית בין האלוהים לבין האדם.

(י'. שכטר, מבוא לסידור, חיפה תש"י, עמ' 44-47)

 

 

רבי נחום מטשרנוביל
לזה נתן לנו השם ממצות הדלקת נרות חנוכה כי כל המצות שנצטווינו בבוא עת זמן המצווה כמאז ומקדם כי בחג הפסח יצאו ממצרים שהיו במ"ט שערי טומאה וגם בגשמיות יצאו ממצרים וכעת בבוא הזמן יוצא כל אדם מקליפיות (=קליפה, היינו מן הצדדים החיצוניים שבאישיות ובחברה) שלו ולכן מבערים חמץ שהוא סטרא אחרא (=הצד האחר, המובן הקבלי: שטן ניתן לתרגם ככוח שלילי שבאישיות) ובשבועות הוא קבלת התורה ללכת בה כל השנה לעבוד את השם ובסוכות הוא ענני כבוד שמקיפין אותו בחסד אל כי חסד יסובבנו והנה בפורים הוא מתעורר מפלת המן הוא מפלת הרשעים שבאומות העולם בכדי שנוכל להיות קיימים בגלות המר. ובחנוכה הוא עת לקרב  האדם אל השם על ידי התורה כמו מאז ומקדם בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיוונים טמאו כל השמנים הם כל החכמות ולא נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה ולא נשאר כי אם מעט מזעיר ונעשה נס שלא היה כי אם מעט על (=עבור) יום אחד ודלקו שמונה ימים. כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות השבעה מתחילין עוד שבעה ימים אחרים וזהו הנקרא שבעת ימי הבניין ומתתיהו בן יוחנן היה עובד את השם בשכל גדול וזהו כהן גדול והמשיך בעבודתו להאיר שמונה ימים היינו מעולם הבינה להאיר שמונה נרות.
ולכן נר חנוכה הוא למעלה מג' שלא תהא כארעא סמיכתא (=צריך להניחו בגובה, למעלה מג' טפחים) ולמטה מעשרה (טפחים) כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה [סוכה ה ע"א]. רק (אלא) שהשם חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח...על ידי הנס השם כביכול מוריד (את עצמו) למטה מעשרה ומתקרב אל האדם להשיבו ולהחזירו אליו...וזה נעשה בכל שנה ובכל זמן של מצות נר חנוכה...
(קשה לו לאדם להשתלב בקדושת השבת) כי רם ונשא הוא השבת כי הוא שמא דקודשא בריך הוא (=שמו של הקדוש ברוך הוא) ואיך יכול לקרב (את עצמו ) אל מקום גבוה ורם כזה, אך בחנוכה השם כביכול מוריד את עצמו למטה מעשרה אל האדם לקרבו ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב לחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות נר חנוכה.
ובודאי קודם מתתיהו לא היה צריך למצווה זה (=זו) רק (=אלא) שבימיו טמאו כל השמנים ולא נשאר כי אם פך אחד, הוא התורה. והיו מעט שלמדו בשכל קטן והוא היה כהן עובד השם בשכל גדול והמשיך והדליק את שמנה הנרות...ונעשה נס והיתה מפלת היוונים... והנה פך אחד של שמן היינו התורה שלמדו בימי חשמונאי היה מעט כי למדו בשכל קטן והוא היה כהן גדול שעבד השם בשכל גדול...
ואדם, הגם שעושה מצוות ולומד תורה בלא מוח הוא כמו ישן דמי ואז אין כוח בתורתו לעשות נס נגלה רק אחר שלומד במוח ושכל יכול לגרום שיתגלה נס. 
(ר' מנחם נחום (משטרנוביל) , מאור עיניים, ירושלים תשל"ה, עמ' ע"ח-ע"ט).

 

 

  1. מהי ההשלכה של הנס לימינו על פי רבי נחום מטשרנוביל?
  2. מהו הבסיס הסמלי בהלכה שעליו מבסס ה"מאור עיניים" את גישתו, כי הקב"ה מקרב כל יהודי אפילו הנמוך ביותר בימי חנוכה?
  3. מה המשמעות הסמלית של פך השמן לפי רבי נחום מטשרנוביל?

 

רבי שלום ברזובסקי (האדמו"ר מסלונים)
אנו אומרים שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, שבכל דור ובכל שנה בזמן הזה נמשך מהאור הגנוז להאיר ליהודי בכל ענייניו, ויכול לקחת מהאור הזה ולהאיר שבתותיו, ולהאיר לו בעניני קדושה, להאיר אמונתו שתהא בהירה וטהורה, ולהאיר לו שירגיש כי יש לו חלק באלוקי ישראל בכל המצבים שנמצא. ואז מתקיים בו נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, כל תאוות חדרי בטן הם רק בעת יחשיך ממנו האור, אך על ידי הנר ה' נתגלה לו האור הגנוז, ונהיה חופשי מכל העניינים שבני אדם נמשכים להם.

 

 

  1. כיצד מבאר האדמו"ר מסלונים את משמעות נס החנוכה לימינו?
  2. מהו ה"אור הגנוז"? ומניין שואב האדם אור זה? 

 

 

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  14/08/2010