education - חינוך מחשבת ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
צניעות
 

 

מיכה פרק ו  פסוקים א' – ח'

א שִׁמְעוּ-נָא, אֵת אֲשֶׁר-יְהוָה אֹמֵר:  קוּם רִיב אֶת-הֶהָרִים, וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ.  ב שִׁמְעוּ הָרִים אֶת-רִיב יְהוָה, וְהָאֵתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ:  כִּי רִיב לַיהוָה עִם-עַמּוֹ, וְעִם-יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח.  ג עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ:  עֲנֵה בִי.  ד כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם.  ה עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה.  ו בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה.  ז הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי.  ח הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ. 

 

 

  1. קראו את הפסוקים מספר מיכה. מה פירוש המונח "והצנע לכת עם אלוהיך"?
  2. כיצד ניתן להלך נוכח אלוקים ובצניעות?

 

משלי פרק יא פסוקים א' – ב'

א  מֹאזְנֵי מִרְמָה, תּוֹעֲבַת יְהוָה;    וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ.
ב  בָּא-זָדוֹן, וַיָּבֹא קָלוֹן;    וְאֶת-צְנוּעִים חָכְמָה.

 

 

  1. מדוע החכמה שוכנת בצנועים?
  2. האם כל צנוע הוא בעל חכמה?

 

תהלים פרק מה פסוק יד

יד  כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה;    מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

  

 

  1. "כבודה בת מלך פנימה" בארו את הפסוק?
  2. כיצד ניתן לבאר פסוק זה במציאות ימינו?

 

מדרש תנחומא פרשת וישלח סימן יב

ותצא דינה בת לאה (בראשית לד א), ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים, כך שנו רבותינו, לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה, ולא בכבול ולא בעיר של זהב ולא בקטלא (מין תכשיט הוא) ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצתה אינה חייבת [חטאת], בזמן שיצתה בהן בתוך הבית, אבל לא תצא באחד מן התכשיטין לרשות הרבים, ורבותינו אומרים אפילו בחול אינה צריכה לצאת לרשות הרבים, למה שהעם מסתכלין בה, שלא נתן הקב"ה תכשיטין לאשה, אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה, שאין נותנין פירצה לפני הכשר, וביותר לפני הגנב, וכך איוב אמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב לא א), בוא וראה צדקו של איוב, ומה אם הבתולה שכל אדם רשאי להסתכל בה, שמא ישא אותה, או שמא ישאנה לבנו, או לאחד מקרוביו, לא היה איוב נסתכל בה, על אחת כמה וכמה על אשת איש שאינו רשאי להסתכל בה, לפיכך כתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד), ואם עשתה והצניעה עצמה וזכתה, ממשבצות זהב לבושה (שם תהלים מ"ה י"ד), אמר ר' לוי זכתה שתעמיד כהנים שהם לובשים בגדי כהונה גדולה, ואין משבצות אלא בגדי כהונה, שנאמר ועשית משבצות זהב (שמות כח יג), וכבר נאמר מן הדבר הזה רמז בתורה שלא תהא אשה מהלכת בשוק הרבה, מנין, שכן כתיב ויברך אותם אלהים וגו' וכבשוה (בראשית א כח), [וכבשה כתיב] האיש כובש את האשה ואין האשה כובשת את האיש, אבל אם הרבתה רגל והיתה יוצאה לשוק, סוף באה לידי קלקל, לידי זנות, וכך אתה מוצא בדינה בת יעקב, כל זמן שהיתה יושבת בבית לא נתקלקלה בעבירה, אבל כיון שיצאה לשוק גרמה לעצמה לבא לידי קלקלה.

 

 

  1. מתי אישה אינה רשאית לצאת עם תכשיטיה לרחוב? ומדוע?
  2. מדוע לא ראוי לאישה להלך בשוק הרבה?
  3. כיצד הנוהג הרווח כיום עולה בקנה אחד עם דברי חז"ל?

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (מיכה ו) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. עשות משפט - זה הדין, ואהבת חסד - זו גמילות חסדים, והצנע לכת עם אלהיך - זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה. והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא - אמרה תורה הצנע לכת, דברים שדרכן לעשותן בצנעא - על אחת כמה וכמה.

 

 

  1. בארו את מושג ה"צניעות" על פי דברי חז"ל.
  2. כיצד ראוי לקיים הכנסת כלה בצניעות?

 

ויקרא רבה פרשה כד

למה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים, אלא ללמדך שכל מקום שאת מוצא גדר ערוה את מוצא קדושה. ואתיא כהדא דר' יהודה בר פזי, דאמ' ר' יהודה בר פזי כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש.

 

 

  1. מה הקשר בין ערווה לקדושה?
  2. מדוע חז"ל מקיימים קשר ערכי בין שני תחומים אלה?

 

בראשית פרק יח פסוקים ו'-ט'

ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת.  ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.  ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.  ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל.

 

רש"י בראשית פרק יח פסוק ט

הנה באהל - צנועה היא.

 

בראשית פרק ב פסוקים כ' – כה

כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.  כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.  כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.  כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.  כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

 

רש"י בראשית פרק ב פסוק כה

(כה) ולא יתבוששו - שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שנתנה בו דעה לקרות שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע.

 

אבן עזרא תהלים פרק מה פסוק יד

"כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה": כל כבודה - וטעם פנימה שהיתה שוכנת לפנים בארמונה ולא היתה נראית לכל

 

 

  1. מהם אופני הצניעות, על פי רש"י?
  2. מה הקשר בין יצר הרע לצניעות?
  3. מה הביטוי המובהק של הצניעות, לדעת אבן עזרא?

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

"מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה.

הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי אם מפני התכלית הכללי היפה.

דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשבות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה"

(בתוך: ראי"ה קוק, מוסר אביך, מוסד הרב קוק ירושלים,תשל"א עמ' קמ"ז)

 

הרב צבי יהודה הכהן קוק

"הצניעות והטהרה במובנן המוקטן והמצומצם, נראות כאילו בניגוד לשכלול המציאות במלא החוסן והתוקף, העוז והגבורה. לעומת זה במובנן הגדול והשלם, הנה הן דוקא... בסיסי החוסן והתוקף, הגבורה והחיל"

(הרב צבי יהודה קוק, לצניעות ולטהרה בישראל, מורשת, ת"א עמ'

 

  1. האם הצניעות פוגעת ביפי האדם?
  2. מדוע הצניעות נתפסת כפוגעת בקיום האנושי?
  3.  מהי תכליתה של הצניעות, וכיצד באה התכלית לידי ביטוי בחיינו?

 

צניעות על פי הרב אלימלך בר שאול

פלוני הצייר עבד הרבה על תמונה אחת, קלסתר-פנים, של אישה צעירה, את מיטב כשרונו השקיע בזה את כל כוחו כמה חרדות עברו בלבו עם כל משיחת מכחול:     
היצליח לדובב בשפת-הצבעים את חזיון-רוחו, את רעיונו האמנותי --- יומם ולילה נגזלה מנוחתו, שנתו נדדה ממנו, ופתו לא ערבה לחכו. הוא היה כולו אחוז להט יצירה. הכל מסביבו כאילו נתעלם מכנגד עיניו. גם בינו לבין בני ביתו כאילו הוקם חיץ סמוי. איש לא היה רשאי ויכול להפריעו. כך עברו עליו ימים רבים. והנה בא הרגע המאושר: התמונה באה לסיומה המוצלח, עתה הוא משתף בשמחתו הגדולה את בני משפחתו ואת כל ידידיו ומכריו. אמנים וחובבים מוזמנים לביתו לראות את התמונה, ופיהם מלא תהילתה ותהילת יוצרה. התמונה הפכה להיות מאורע בעולם האמנות, מרכז משיכה והתעניינות, מוניטין יצאו לה כמופת של כשרון גדול ושקידה רבה. וכאשר נתפרסם דבר התמונה בצבור הרחב, ורבים בקשו לראותה וליהנות מזיוה, הסכים הצייר להציג אותה בתערוכה השנתית של בחירי האמנים באותה מדינה. וקהל המבקרים הוקסם מן התמונה. יש שבאו להזין עיניהם בה כמה פעמים ולא שבעו. רבים רצו לרכוש תמונה זו לעצמם תמורת סכום גדול, אבל הצייר לא נענה להם. הוא לא אבה להיפרד מתמונתו. הרבה תמונות קודמות שלו מכר ברצון ליחידים ומוסדות, אבל את תמונתו זאת לא נתרצה להוציא מרשותו בשום סכום. אעפ"י שמצבו הכלכלי היה דחוק אז ביותר. הוא היה נחרד לשמוע כל הצעת מכירה. כאילו הוצע לו להוציא נשמתו מנרתיקה. בתומי הסברתי לעצמי את פשר סירובו התמוה, כי יקרה לו התמונה הזאת מאד - משום שהשקיע בה כנראה ממיטב רגשותיו האינטימיים, מסודות נפשו הנסתרים, והוא-היא. אולם כל התופעה נתעמקה לי יותר, כאשר נודע לי עוד משהו מופלא בעניין זה מפי זקן הדור אחד אשר עוד הכיר את אימו של הצייר בעודו בעלומיה, הנה מה ששמעיתי : אותו זקן העיד בפני כי תמונה זו של הצייר היא תמונת אמו אחרי שילדה אותו. האם מתה משהיה בנה זה ילד קטן ולא נשאר ממנה אלא צילום אחד קטן, ועל פיו ועל פי זיכרונות-ילדותו צייר עכשיו הבן - אשר בנתיים מת עליו גם אביו - את קלסתר-פניה, אחרי שהתכונן לכך הרבה זמן ברטט-אהבה ויגון-יתמות גם יחד. אכן: סתרי-קשרים בנפש, מעמקי לב הומה --- אך כיצד גאו מעמקים אלה על גדותיהם, כיצד נתרתחו מצולות הנפש והותזו רשפי אש החוצה, נורא היה מראה!     
ובמשפט זה האחרון רמוז עוד פרט מופלא בתולדות אותה תמונה.     
מעשה באחד המבקרים בתערוכה ההיא אשר חמד לו לצון ופנה בשאלה הדיוטית לצייר, ואותה "שאלה" היא שהחרידתהו עד לזוועה, אותו מקרה עשה רושם כ"כ מזעזע על כל
הנוכחים אותה שעה בתערוכה, עד שגם זמן רב אחרי המקרה עדיין נתון כל אחד תחת הרושם ההוא, ובהעלותו לנגד עיניו כדי לספרו באזני מישהו, אין לשונו נשמעת לו. ובכן, כך היה הדבר בקצור: אחד מפשוטי המבקרים בתערוכה, טיפוס של מרוצה-מעצמו, חייכן דל-דעת ורב-מלל, שראה את כל התכונה הרבה מסביב לאותה תמונה ואת העניין הרב שהציבור מגלה לגביה, נתמלא עוז ויוזמה. ניגש בצעדים בוטחים אל הצייר, שעמד באחת הפינות בתוך קבוצה גדולה ממעריציו ודבר בהתלהבות על יעוד האמנות בכלל והציור בפרט, ופנה אל הצייר בקול רם ובסגנון נמלץ בלשון זו בקירוב: אדוני הצייר ודאי נוכח לדעת כי רבה התעניינות הציבור הרחב בתמונתו החדשה, ברם האולם של התערוכה קטן וצר מכדי הכיל המוני הסקרנים, וגם רבים הם האנשים שאינם רגילים לבקר בתערוכות, לכן עצתי היא כי בהסכמת אדוני האמן הנכבד יגישו ידידיו הרבים בקשה לראש העיר הזאת שיוציא רשיון מיוחד לתלות את התמונה הנפלאה בראש מגדל-השעון המתנשא בהדר באמצע הכיכר המרכזית של העיר, וכך יוכלו רבבות תושבים ועוברי-אורח בכל יום לחזות בתמונה ולהתבשם מפלאי יופייה, ובזה יגדל כבוד האמנות בעיני הבריות, ויהולל בפיהם שם יוצרה הדגול!...ובזה אולי תתחיל תקופה חדשה ---- אולם בטרם סיים האיש ההוא את משפטו האחרון, נכנס הצייר לתוך דבריו במין צעקת-אימים פתאומית, אשר הזכירה מאוד שאגת ארי פצוע, ומשפטיו המרוסקים נפלו כרעמים בחלל האולם:" האמנות איננה ריקלמה זולה, היא תמצית החוויה הפנימית, תמצית האינטימיות שלי, ואין אני רוצה להתערטל ברשות הרבים!... התמונה הזאת היא תמונת אימי, היא אימי, היא האמהות בכלל, ואוי לי אם אעשנה הפקר לכל מבט-רחוב הנמשך אך ורק למשחק-הצבעים!...תמונתי ברחוב - זה יהיה חילול גס, בגידה באמנות, רצח האינטימיות הנפשית שלי. זלזול פרוע בכבוד היקר והקדוש
לי --- והצייר התעלף וצנח ארצה. במאמצים רבים עוררוהו והשיבו אליו רוחו. אך חיוורונו העיד גם אח"כ מה עמוק נפגע מ"עצתו" של אותו הדיוט, שנשאר עומד המום מבלי להבין מה שקרה---

 

 

  1. צניעות היא עדינות – הוכיחו על פי המשל.
  2. האם הצניעות סותרת את המושגים של היופי? הסבירו.

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  13/08/2010