education - חינוך מחשבת ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
מהי אמונה?
 
 

בבלי ברכות, דף י"א ע"א

אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר "אמת ויציב" שחרית ו"אמת ואמונה" ערבית לא יצא ידי חובתו. שנאמר – "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות".

כל מי שלא אמר ברכת אמת ויציב כמו שתקנוה וכן אמת ואמונה בערבית לא יצא: שנאמר "להגיד בבוקר חסדך". וברכת "אמת ויציב" כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא, שהוציאם ממצרים ובקע להם היום והעבירם. וברכת "אמת ואמונה" מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבנו כל אלה הנסים התדירים תמיד.

(רש"י, שם)

 

"להגיד בבוקר חסדך" – חסד שהקב"ה עשה לנו במצרים. ואמונתך פירוש מדבר על העתיד שאנו מצפים שישמור הבטחתו ואמונתו ויגאלנו מיד המלכים ובסוף ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל. על דרך המדרש  "חדשים לבקרים רבה אמונתיך" שאדם מאמין ומפקיד רוחו בידו ומחזירה בלא יגיעה.

(תוספות, שם)

 

 

  1. מה בין חסד לאמונה? על פי רש"י ועל פי תוספות?

 

ירושלמי

"אמונת" – זה סדר זרעים שמאמין בחי עולמים וזורע

 

בבלי, שבת ל"א ע"א

אמר ריש לקיש: מא דכתיב "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת"

"אמונת" – זה סדר זרעים

 

 

  1. כיצד באה לידי ביטוי אמונתו של החקלאי?
  2. מדוע אמונתו של החקלאי מהווה דגם לאמונה בכלל?

 

ספר החינוך, מצווה כ"ה

דיני מצווה זו, כגון מה שמחוייב עלינו להאמין עליו שכל היכולת וכל הגדולה והגבורה והתפארת וכל ההוד וכל הברכה וכל הקיום – בו. ושאין בנו כוח ושכל להשיג ולהגיד גדלו וטובו. כי לרוב מעלתו והודו לא יושג רק לעצמו, ולשלול ממנו בכל כוחנו כל חסרון וכל מה שהוא הפך כל שלמות והפך כל מעלה. והעניינים היוצאים מזה, כגון לדעת שהוא נמצא, שלם, בלתי גוף ולא כוח בגוף, כי הגופים ישיגום החסרונות, והוא, ברוך הוא, לא ישיגהו מין ממיני החסרון. כמו שאמרנו, ושאר דברים רבים הנאמרים בעניין זה, כולם מבוארים בספרי יודעי חכמת האלוקות. אשרי הזוכים אליה כי אז יקיימו מצווה זו על בוריה.

 

 

  1. מהי אמונה לפי ספר החינוך?
  2. איזו אמונה מדברת אל לבכם זו של החקלאי (על פי המובאות מן התלמוד הבבלי והירושלמי) או אמונתו של ספר החינוך? נמקו.

 

ר' בחיי, חובות הלבבות, הקדמה.

כי כבר נתברר לנו, כי האדם מחובר מנפש וגוף, מטובות הבורא עלינו. האחד נראה, והשני אינו נראה. ואנחנו חייבים לעבוד אותו בעבור זה עבודה גלויה ועבודה צפונה. הגלויה, חובות האיברים, כמו התפילה והצום והצדקה, ולימוד תורה ולמדה, ועשות סוכה ולולב וציצית ומזוזה ומעקה, והדומה להן ממה שיגמר מעשהו על ידי חושי האדם הנראים. אך העבודה הצפונה היא חובות הלבבות, והיא, שניחד האל בלבותינו, ושנאמין בו ובתורתו, ושנקבל עבודתו ונירא אותו, ונכנע מפניו, ונבוש ממנו , ונאהב אותו, ונבטח בו ונמסור נפשותינו אליו, ושנפרוש מאשר ישנא, ושניחד מעשינו לשמו, ושנתבונן בטובותיו והדומה לזה ממה שיגמר במחשבת הלב ומצפונו מבלי איברי הגוף הנראים ממנו.

 

 

  1. מהי חובת הלבבות, על פי רבנו בחיי?
  2. האם האמונה היא ביטוי לתלות מוחלטת באלוקים? הוכיחו!

 

ספר המצוות לרמב"ם, מצוה א'

היא הציווי אשר צוונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו "אנכי ה' אלוקיך" ובסוף גמרא מכות אמרו: תרי"ג מצוות נאמרו לשה בסיני, מא קראה, "תורה צוה לנו משה". רוצה לומר מנין תור"ה. והקשו על זה ואמרו: תור"ה בגמטריה תרי"א הוי? והי המענה: "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבוה שמענום. הנה נתברר לך ש"אנכי ה'" מכלל תרי"ג מצוות, והוא צווי בהאמנת האלהות.

 

 

  1. מהי אמונה על פי הרמב"ם? עיינו בהגדרות השונות של האמונה על פי המקורות לעיל, מהי האמונה המדברת אל  לבכם? ומדוע?

 

רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א' הלכה ב'

ומה הוא קורא? שלוש פרשיות, ואלו הן: "שמע" "והיה אם שמוע", ו"ויאמר". ומקדימין לקרוא פרשת שמע – מפני שיש בה יחוד השם: ואהבתו ותלמודו, שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו. ואחריה – "והיה אם שמוע", שיש בה צווי על שאר כל המצוות: ואחר כך פרשת ציצית, שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצוות.

 

 

  1. מדוע מתחילים לקרוא את פרשת שמע?
  2. מה נובע מפרשת שמע?

 

רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ב' הלכה ב'

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול…וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות. כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו". ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם. כמו שאמרו חכמים בעניין "אהבה": "שמתוך כך אתמ מכיר את מי שאמר והיה העולם".

 

 

  1. מהי דרכו של המאמין להגיע לאמונה שלמה?
  2. מה ההבדל בין דברי הרמב"ם המצוטטים מספר המצוות "מצווה א'" לבין דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה?

רבי יצחק מקורביל (סמ"ק)

לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם, דכתיב "אנכי ה' אלוקיך" וכתיב "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", ודרשו רבותינו: "אין עוד" אפילו באוויר. לידע פירוש לאפוקי מן הפילוסופים שאומרים שהעולם נוהג במזל מאליו ואין לו מנהיג ואפילו קריעת ים סוף ויציאת מצרים וכל הנפלאות שנעשו במזל נעשו ויש לנו להאמין כי שקר הם דוברים. אכן הקב"ה מנהיג את העולם ברוח פיו והוא הוציאנו ממצרים ואין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר "מה' מצעדי גבר כוננו" ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לו לאדם לאחר מיתה בעת דינו: "צפית לישועה" והיכן כתובה מצווה זאת? אלא שמע מנא בזה תלוי שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים שנאמר "אנכי ה' אלקיך וגו'" כך יש לנו להאמין שיוציאנו ויקבצנו מבין הגויים שנאמר "ושב וקבצך מכל וגו'".

(ר' יצחק מקורביל, סמ"ק מצוה א')

 

 

  1. מהי האמונה על פי הסמ"ק?
  2. מה הקשר בין האמונה בישועה בעתיד לבין האמונה באלוקים?

 

רש"ר הירש

אמונה היא עיקר היהדות, אולם, המפרש "אמונה" במשמעותה המקובלת היום – מרוקן אותה מעצם תכנה. "אמונה" במשמעותה המקובלת הרי היא פעולה שכלית, ויש שהיא רק סברה בעלמא, וכל "מאמין" סבור שאמונתו היא אימת – על יסוד תבונתו והבטחתו של אחר. והנה, היום מזהים דת עם "אמונה" – ו"אמונה" היא תמצית הדת. אדם "דתי" "מאמין" בעיקרים שאינם ניתנים להשגת השכל. כך גירשו את הדת מן החיים, כך הפכו את הדת לספר עיקרים, למערכת סיסמות אמונה: כל הבא בשערי גן עדן חייב להציגן עובר לכניסתו. אולם, לתת אמון בדברי הזולת איננו בשום מקום "האמין ב-", אלא "האמין ל-": "והן לא יאמינו לי" (שמות ד', א'). ואילו "אמונה ב-" איננה רק אמונה עיונית, ביטול דעתנו מפני דעתו של אחר, אל זו משמעות "האמין בה'": לתמוך את יתדותינו בה' לסמוך עליו בעיון ובמעשה, להתחזק בו וללכת אחריו. 

(רש"ר הירש, בראשית ט"ו, פסוק ו')

 

 

  1. מהי האמונה על פי הפרשנות המקובלת כיום?
  2. מה הבעיה בצורה זה של אמונה?
  3. מה בין "דת" ל"אמונה"?
  4. מהי "אמונה" על פי רש"ר הירש?

 

מהר"ל

ואמר בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה", ודבר זה כי ענין המאמין הוא מוסר עצמו אליו יתברך ובוטח בו ואינו סר מן השם יתברך כלל לשום צד, כי זהו ענין האמונה שדבק בו יתברך לגמרי ולפיכך יש לו דבקות בו יתברך על ידי האמונה, כאשר האדם מאמין בו יתברך בכל לבו הוא דבק בו יתברך ואין סר מאתו. ודבר זה גם כן שלמות גמור כי כל המצוות שיהיה לאדם דבקות בו יתברך, ולכן אמר שהעמידן על אחת.

(ר' יהודה ליוואי, נתיב האמונה, פרק ב')

 

 

  1. מהי אמונה על פי המהר"ל?

 

הרב צבי יהודה קוק

מהו המובן של קבלת עול מלכות שמים? אמונה. אמונה במובן האמיתי, היא קבלת עול מלכות שמים. קודמת למצוות, קבלת עול מלכות שמים. היסוד לכל המצוות הוא אמונה. קיימות השקפות ידועות שמגדירות את היהדות כיהדות של מצוות. זה נכון ויפה מאוד, אבל הכל תלוי בגישה, ממה היהדות מתחילה? היא אינה מתחילה ממצוות, אלא עניינה תורה ומצוות. התורה היא המקור של כל המצוות, הכלל והיסוד לכל המצוות. בתוך התורה יש מצוות, כפי שאמרנו קיימות נוסחאות כאלה: היהדות היא דת פרקטית, היא פרקטיקה אורתודוקסית. בתוך האורתודוקסיה, קיים עוד נוסח: אותופרקסיה זאת אומרת פרקטיקה. מהן נמשכות יבשות וריקנות: כך וכך יש לעשות. הנכון הוא שהעשיה צריכה להיות מתוך תורה, מתוך אמונה, אמונה בה'. "יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה". לפני הכל. צריך לדייק היטב בלשון המשנה: "ואחר כך יקבל עול מצוות". לכאורה היה יותר הגיוני שהדברים יתבטאו בצורה אחרת: ומתוך כך יקבל עליו עול מצוות, זאת אומרת, מתוך קבלת עול מלכות שמים, מתוך הבנה, מתוך בירור, מתוך אמונה, יקבל עול מצוות. מתוך הכרת אמיתות הדברים מתחייבת קבלת עול מצוות, אבל מה נעשה ובמשנה לא כתוב ככה? – "דברי חכמים  כדרבונות וכמשמרות נטועים" הדברים נאמרו בדיוקם: אחר כך יש צורך בסבלנות. קודם כל צריך להיות ברור ומבורר מה הוא החינוך הנכון, מה היה ההדרכה הנכונה.

(מתוך שיחות הרצי"ה, לימוד תורה ב')

 

 

  1. מה הקשר בין אמונה למצוות?
  2. מהי "פרקטיקה אורתודוקסית"?
  3. האם הרב צבי יהודה מבקר את ה"פרקטיקה האורתודוקסית"? מדוע?
  4. מהי אמונה על פי הרב צבי יהודה?

 

"על כן אמונה היא דבר שצריך לימוד. אמונה אינה מצטמצמת באמירת "אני מאמין", בזמר "אני מאמין" או בריקוד "אני מאמין". אמונה היא לימוד. יש ללמוד, לשנן ולחזק בקרבנו את יסודות האמונה, עד שתהיה להכרה וידיעה שלמה באדם כולו בכל נשימת חייו, ומתוך כך היא מתגלה בשכלו, ברגש ובשאר חושיו

(הרצי"ה קוק)

 

 

  1. "אמונה היא לימוד" כיצד? ומדוע?

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

גדר האמונה בכללה היא, שאמתת העניין הנודע קבועה בקרבו, לא מצד הידיעה לבדה, כי אם מצד מנוחת הנפש כשהוא מקבל אותה בקבלה שלמה, מבלי שיסתער בו מאומה נגד זה.

(הראי"ה, עולת ראיה ח"א, ירושלים, תשמ"ה עמ' שמ"ו)

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

גדר האמונה בכללה הוא, שאמתת העניין הנודע קבועה בקרבו, לא מצד הידיעה לבדה כי אם מצד מנוחת הנפש כשהוא מקבל אותה בקבלה שלמה, מבלי שיסתער בו מאומה נגד זה, ולכן חיובה התמידי של האמונה בה' יתעלה הוא, שידיעת מציאותו יתעלה ומה שראוי שיתייחס לו תתכונן בקרבנו בתמידיות, וזה אי אפשר כי אם על-ידי הכנת הלב בטהרה וביושר ובמעשים המתאימים.

 

וכן אמר חבקוק הנביא: "וצדיק באמונתו יחיה", כי מצד הטבע מציאות החיים היא קבועה בידיעה באדם שהוא חי, ובהיות מציאות החיים עניין נאמהב בלב מתקבל מאוד על כן מונח תמיד בלב כל אדם הציור של האמנת החיים. והצדיק אמונתו כ"כ דבוקה בלבבו ומושווה עם כל כוחות נפשו, עד שתמיד היא שוכנת בפועל בלב ומשמשת עם כל פעולותיו, באין התנגדות כלל, ולא עיכוב לשום פעולה ומחשבה, כמו שהרגש החיים, אע"פ שהוא תמיד בפועל בלב אינו מעכב שום פעולה ומחשבה, לפי שהאפשרות שאיזו ידיעה שבנפש תעכב על אחרת היא רק  כשאותה הידיעה גורמת קצת טרדה לנפש, אבל מה שדבוק כ"כ בנפש עד שהיא מקבלת ממנו רק נועם שלם ומקובל מכל צד, בלא שום התנגדות כלל, אלא הוא עיקר מנוחתה ואך על ידו תוסיף תת כוחה לעבוד ולהשכיל. וזאת היא מעלת הקדושים, העוסקים בכל דרכי העולם ודבקים בחיי אמונתם.

(הראי"ה קוק, עולת ראיה חלק א', ירושלים תשמ"ה)

 

 

  1. מה הקשר בין מנוחת הנפש לבין האמונה?

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

צריך לדעת שאי אפשר לפנות אל השי"ת בשום שכל ובשום רגש, וקל וחומר בשום חוש, כי אם באמונה לבד, ותפילה היא אמונה, ויראה ואהבה הנם גם כן גילויים של האמונה.ומה שאומרים חוש האמונה או רגש האמונה, וקן וחומר אם נאמר מדע האמונה ושכל האמונה, הם דברים של שמות מושאלים לבד, כי עצמות האמונה אינה שום דבר מהם, כי אם עליונה מכל אלה שאין בה מחסור מכל, שכוללת באחדות ושלמות עליונה את התמצית היותר מובחר וחזק מכל הנ"ל.

(מאמרי הראי"ה, עמ' 70)

 

 

  1. כיצד ניתן לפנות לאלוקים, על פי  הרב קוק?
  2. מדוע האמונה אינה ניתנת לניסוח מילולי?

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת היחלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, של משרתיה – השכל והרגש – הם הנם עצמותה. וכשתהיה קבועה באיתן מושבה, אז יצליחו השכל והרגש בפינוי הדרך ובהמצאת האמצעים השכליים והמוסריים המסלקים את המכשולים מעל דרכה…

האמונה המופיעה מהעולם – האמונה הטבעית ההסתכלותית – והאמונה המופיעה מהתורה – האמונה הנסית המסורתית – והאמונה התוכית המופיעה ממעמקי הנשמה, מפנימיות החוש האמונהי בתהום עומקו, הם שלושה אורות גדולים, שכל אחד מהם יש לו תנאים מיוחדים ודורש תפקידים מיוחדים.

(הראי"ה, מאמרי הראיה, עמ' 70)

 

 

  1. "האמונה אינה לא שכל ולא רגש" – אם כן מהי אמונה על פי הרב קוק?

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

היחס האמיתי, הפנימי, אל יסוד המציאות במקורו, משיב לנשמה את צביונה, וזה מצוי באמונה האלוקית ומתלבטת היא בטהרה המחוורת ביותר. כשנשמת היחיד מזדקקת, מאיר עליה אור גנוז של אמונה טהורה פנימית, שהיא סמויה מן העין ורק בעליה יודע את אושרה,. בציבור כבר מתגלה תוכן האושר בסדרים והנהגות, ובאומה בצביון אמונה כללי. אומללים הם האנשים, שמהות החיים שלהם ריקה היא מאורה המחיה של האמונה בטהורה. אפילו אם יושר וצדק, כבוד הבריות, גמילות חסדים וכמה מידות טובות וכשרון ודעת יהיה ו בגורלם, כל אלה אפלים הם, נטולי אור החיים, כל זמן שאין בהיקת אור האמונה האלוקית העליונה, המתנשא מכל ערך, הגה ורעיון, לך עליהם. אומלל הוא העם שאין לו אמונה אלקית. אומללות הן נשמות יחדיו, אף על פי שהוא נראה חי, פועל, מסדר וכובש, מנצח ועושה חיל, דוגל בדגל נאה בפוליטיקה העולמית, כל אלה לא יאשרורו ולא ימלאו את המקום הפנימי של קודש הקדשים הריק בחייו העצמיים.

(מאמרי הראיה, ח"א, עמ' 74)

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

אמונה בטהרתה על ידי כפירה בכל הבל ורשע

(הרב א.י. קוק, מוסר אביך, מוסד הרב קוק, תשל"א, עמ' קג)

 

מאור ושמש

הנה כתיב "סוד ה' ליראיו" (תהלים כה, י"ד), יש לומר כך, דהנה יש להבין מה זה סודות התורה, שקוראין כל ישראל סודות התורה, שאין לומר שהכוונה על חכמת הקבלה וכתבי האר"י ז"ל וזוהר הקדוש, דהנה לשון סוד הוא דבר שאי אפשר לגלות לאחרים כלל, והלא כל הקבלה וכתבי האר"י והזוהר יכולין לגלות לאחרים ולפרשם ביתר שאת, ואם כן כיון שנתגלה אין זה סוד, אבל מה הוא סוד שאי אפשר לגלות, לשום אדם, הוא סוד ה', רצה לומר, עצם אלוקותו שהוא היה הוה ויהיה, והוא עקרא ושרשא דכולי עלמין (=עיקר ושורש של כל העולמות), זה אי אפשר לגלות לשום בריה רק כל אדם משער לעצמו השגת אלוקות, לפי שכלו ולפום שיעורין דלביה (=ולפי דרגת לבבו), וכל מה שהאדם מזכך עצמו יגיעת הרבה להשיג, כך ישיג בשכלו הזך יותר ויותר, ומה שמשיג שכלו באלוקותו יתברך זה אי אפשר לגלות לשום אדם מעמקי לבו מה שהוא בלבו ושכלו, הגם שיכול לדבר לאחרים ולהכניס בלבם מציאות אלוקות ויראתו יתברך שמו, אבל כל מצפוני לבו אי אפשר לגלות להם, כידוע לכל מי שנכנס לעבודה באמת, על כן זה נקרא סוד כי הוא סוד באמת, שאי אפשר לגלות לשום אדם מה שהוא אצלו בנקודת הלב והמחשבה, רק כל אדם מבין לפי יגיעתו והזדככות חומרו, ומה שאדם משיג יותר השגת אלקות בכלל ובפרט, דהיינו שבא למדרגות גדולות בהשגות אלהות על ידי הזדככות יותר, לזה האדם קשה יותר לפרש ולגלות מצפוני לבו לאחרים כי יש לו יותר בלבו ובמחשבתו אשר אי אפשר לגלות ולפרש מצפוני לבו, וזהו סוד ה' ליראיו, רצה לומר שנשאר תמיד אצלם בסוד, שאי אפשר לפרש, שמה שאדם יותר ירא שמים הוא יותר אצלו אלוקותו יתברך בסוד יותר, אשר אי אפשר לגלות מצפוני לבו, ואי אפשר להבין ממנו פחותי הערך גודל ההשגות שהשיג מאלוהותו יתברך, ומי שהוא עדיין אינו גדול כל כך בהשגה במציאת אלקותו יתברך, יכול יותר לפרש לאחרים מה שבלבו, כי אין לו עמקות לבבו כל כך... ויכולין פשוטי העם לקבל ממנו מה שהשיג הרבה.

ועל כן, אם אדם שהוא גדול ביראת ה', בהשגות גדולות ממציאת אלוהותו יתברך שמו, רוצה לגלות מצפוני לבו שיבינו אחרים ממנו, צריך למתורגמן דהיינו לאדם קטן ממנו, שיכול להבין דבריו, והוא ישמיעם לאחרים כדי שיבינו, מחמת שישמעו מקטן הערך יהיה יכולין לקבל ולהבין, ומזה תבין סדר הלימוד כל תורתינו הקדושה".

(ר' קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, מאור ושמש, פרשת וארא)

 

הסוד האמיתי

יסוד היסודות בהשקפת העולם הוא ההכרה בקיומו של נתון אלוקי בנפש האדם. רוב הכוחות המושכים את לב האדם החוצה הם אנטי אלוקיים וברוב הפניות שאדם פונה פנימה מתקרב האדם לאלוקי שבו. אדם המכוון למרכז הפנימי, למשמעות קיומו משתתף בכל הפעולות של העולם החיצוני: העיסוק המקצועי, במשפחה, בחברה, במדע, באמנות, וכו'. אבל הוא מודע לעיקר התוכן של ישתו לאלוקי שבקרבו.

בספר החסידי הנודע "מאור ושמש" לפרשת "וארא" עומד המחבר על כך, שהסוד האמיתי הוא הסוד האישי של מציאות האלוהות ולא רק סודות הקבלה של ספר הזוהר וכתבי האר"י, כי במושג "סוד" הכוונה לדבר שאי אפשר לגלותו לאחרים והסודות של ספר הזוהר והאר"י הרי הם גלויים לרבים ואינם כבר בגדר סוד. סוד ה' הוא עצם השגת האלוהות של אדם, וסוד זה שבעמקי הלב אי אפשר לגלותו לאחר. האדם תופס את האלוהות לפי שכלו ולפי תכונות לבו, ואף על פי שהוא יכול לשוחח על כך עם אחרים, אי אפשר לו לגלות להם את העיקר שבמצפוני לבו, "כנודע לכל מי שנכנס לעבודה באמת".

הסוד האישי הזה מתחזק על ידי ארחות החיים של בעליו, על ידי המצוות שהוא מקיים. מעשי המצוות הן אמנם מעשים חיצוניים, הוא נוטל את ידיו, מדליק נרות וכו', אבל עבודתו של האדם הדתי האמיתי היא פנימית, כי במעשים אלה הוא עוסק בעצם בתיקון עצמו.

 

                   ;      (י' שכטר, יסודות אידאיים ומעשים סמליים, תל אביב תשמ"ה, עמ' 10-9)

 

 

  1. מהו "סוד"?
  2. האם במינוח "סוד" אנו מתכוונים ל"ספרות הסוד"? מה הסתירה הפנימית במינוח "ספרות הסוד".
  3. מהו "סוד" לפי מחבר ספר "מאור ושמש"?
  4. המקור השני הוא מעין "תרגום" של המקור הראשון, מה ההבדל בין המקורות?
  5. כיצד הביאור למונח "סוד" דלעיל מבאר לנו את משמעות הלימוד והעיון באמונה?

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  13/08/2010