הוראה מתוך הכרה כי הספרות המקראית היא ספרות דתית קדומה ותוך התמודדות עם המתח שבין ספרות שאלוהים במרכזה לבין תפיסת עולם שאינה דתית.

• קריאה רהוטה ומדויקת של הטקסט המקראי תוך הקפדה על הניקוד וטעמי המקרא  העיקריים (מפסיקים: סוף פסוק/סילוק, אתנח/אתנחתא, זקפים וטפחא, משרתים: מרכא, מונח)
• לימוד ניבים וביטויים בהקשרם המקראי וגלגולם בעברית החדשה.
• לימוד בעל-פה של פסוקי מפתח וקטעים נבחרים.
• התאמת דרכי ההוראה לגיל התלמידים ולכישוריהם הרגשיים  והאינטלקטואליים.
• הקפדה על הבנת המקרא על רקע זמנו ומקומו.
• הכרת התכנים ודרכי העיצוב של ספרות המקרא לגווניה והבנת הזיקה העמוקה שבין תוכן וצורה.
• הכוונת התלמידים להעלאת שאלות ולחיפוש תשובות אפשריות נוכח פערי מידע בכתובים ונוכח ההכרה כי לשאלות רבות בלימוד המקרא אין תשובה חד-משמעית.
• מודעות לקיומם של קשיים לשוניים והבדלים בין לשון המקרא לעברית החדשה (אוצר מילים, תחביר, ו' ההיפוך, תורת הצורות, זמני הפועל).
• הכרה כי עם ישראל לא היה רק "עם לבדד ישכון", אלא נפגש עם תרבויות העמים שמסביבו.
• יצירת קשר בין המקרא לבין העולם החווייתי, האינטלקטואלי, התרבותי והערכי של התלמידים, כדי להעמיק ולהרחיב את תפיסתם.
• יצירת מודעות לקשר של ספרות המקרא לתחומים אחרים כמו ארכאולוגיה, אמנות, ספרות ועוד, המחייבים הוראה בין-תחומית וכן יצירת מודעות לצורך בסיורים, ביקור במוזאונים, צפייה בסרטים ובהצגות .