education - חינוך תנ''ך בחינוך ממלכתי המזכרות הפדגוגית אגף א' לפיתוח פדגוגי אגף אמנות אגף מדעים אגף מורשת אגף חברה ורוח אגף שפות
 
 
 
 
 
 
 
 
ניבים וביטויים
 

 

תודה מיוחדת לד"ר משה סורוז'ון
על מתן הרשות לשלב מבחר ניבים וביטויים
מתוך ספרו "התנ"ך שאהבנו" באתר מקרא ממלכתי.

הספר כולל יותר מאלף פתגמים ופסוקים שנבחרו מתוך התנ"ך.
אנו מביאים מתוכו רק את  הניבים והביטויים המופיעים בתכנית הלימודים.

 

 

אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה?

פתגם המופיע פעמיים בתנ"ך, פעם בירמיה לא/כח ופעם ביחזקאל יח/ב. בשניהם באותו הקשר. זהו משפט מוסרי הדן באחריות של בנים כלפי חטאים שחטאו אבותיהם. במשפט זה מוחים הנביאים על התפיסה הרווחת בעם, ששוב אין סיכוי לשנות את גורל החורבן שנגזר בעטיים של מעשי אבותיהם, שמקורה בפסוק: "פוקד עוון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים לשונאי" מתוך עשרת הדיברות, שמות כ/ה.

אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.

פתגם המופיע ארבע פעמים בתנ"ך. לראשונה בספר מלכים א'  יב/יא, פעם שנייה באותו הפרק בפסוק יד, פעם שלישית בספר דברי הימים ב'  י/יא  ופעם רביעית באותו הפרק בפסוק יד. הפתגם נאמר על ידי רְחַבְעָם בן שלמה המלך, לאחר שהומלך עם מות אביו. המשפט נאמר לעדת ישראל לאחר שרְחַבְעָם נועץ בזקני העם המייעצים לו להרפות מהלחץ כדי לרכוש את אמון העם ואילו הצעירים בני גילו יועצים לו להגביר את הלחץ.

אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.

פתגם מספר בראשית ח/יב  הקשור לבשורה שניתנת לאברהם על ידי שלושת המלאכים כי בעוד שנה ייוולד לו בן משרה. שרה, ששומעת את הבשורה והיא כבת מאה שנים, צוחקת כיוון שאינה מאמינה באמיתותה של הבשורה.

אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.

פתגם מספר שְׁמוּאֵל ב' א/כז. הפסוק שייך לקינת דוִד על מות שאול ויְהוֹנָתָן בקרב על הרי הגלבֹּעַ.

אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי.

פסוק מספר שופטים ו/טו  המתייחס לוויכוח שבין גִּדְעוֹן ובין אלוהים. אלוהים מנסה לשכנע את גִּדְעוֹן להוביל את העם למלחמה במדיינים ואילו גִּדְעוֹן מנסה להתחמק מן התפקיד בתירוצים שמשפחתו ענייה והוא הצעיר שבבני אביו.

אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

פתגם מספר בראשית כט/יח  שבו מתואר הדו- שיח שבין לָבָן הארמי ובין יעקב, החושק ברחל בִּתוֹ. יעקב מַתנֶה את עבודתו בעבור לבן בכך שיזכה ברחל בִּתוֹ. חלקו השני של הפסוק הפך ברבות הימים לפסוק התנָיה כללי. שלוש המילים האחרונות הפכו לפתגם הרווח כמעט לחלוטין ולרוב לתיאור מפורט של דברים שנאמרו.

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּו.

פתגם מספר בראשית ב/יט  שבו מתוארת בדידותו של האדם הראשון והחלטתו של אלוהים לברוא את חוה כעזר כנגדו.

אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא.

פתגם מספר במדבר יג/לב  המתייחס לפרשת המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. נשלחו שנים- עשר אנשים, עשרה מהם חזרו עם דעה שלילית.  במילים ארץ אוכלת יושביה מתכוונים העשרה לכך שהחיים בארץ המובטחת לאורך זמן בלתי אפשריים ולא בגלל שיש בה מחסור במזון ( זבת חלב ודבש)  אלא בגלל היותה כבר מאוכלסת על ידי חמישה עמים שונים, מאופיינת בערים בצוּרוֹת וחלק מתושביה נפילים – ענקים.

הביטוי הנ"ל בעל שימוש רווח בארץ גם היום, כאילו נקשרו תושבי הארץ בגורל זה מאז ימי  המרגלים. אלא שהיום ההקשר לא עולה רק בגלל שכנינו מבית ומסביב, אלא גם בגלל הניכור והגזירות מצד השלטונות כלפי האזרחים והתוקפנות הגואה של אזרחי הארץ עצמם זה לזה.

אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כַּאֲנָשִׁים.

פתגם מספר שופטים  ט/לו  הלקוח מסיפור אֲבִימֶלֶךְ שהיה בן שפחתו של גִּדְעוֹן, הרג את שבעים אֶחָיו על אבן אחת, למעֵט את יותם שהסתתר וניצל. בני שכם ממליכים את אבימלך ואילו יותם מנבא להם רעות. מקץ שלוש שנים מסתיימת הברית בין בני העיר שכם ואבימלך ואז מזדמן למקום גַּעַל בֶּן עֶבֶד ומֵרים את נס המרד, בהעליבו את אבימלך ואת זְבֻל פקידו.

זְבֻל מזעיק את אבימלך והלה מגיע עם ליל בליווי צבא ואורב לגַעַל. עם שחר יוצא גַּעַל מן העיר וכשצבא אבימלך מתקדם לעברו מראשי ההרים, הוא פונה אל זְבֻל ושואלו לפשר האנשים. זְבֻל, הרוצה להרוויח זמן בעוד גַּעַל מתמהמה, טוען בפני גַּעַל שהאנשים שראה אינם אלא הצללים שמטילים ההרים על סביבתם בעוד השמש עולה. בסופו של דבר מפתיע אבימלך את גַּעַל ומגרש אותו משכם.

אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת
       אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ.

פסוק מספר שְׁמוּאֵל א'  יז/מה,  הלקוח מהקרב המפורסם בין דוִד לגָּלְיָת. חלק ממשפטי הפתיחה לקרב המפורסם וניצחון הרוח, האמונה והפשטות על החומר, הגודל והסִרבּוּל.

בָּטַחְתָּ לְךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם?

פסוק מספר מלכים ב'  יח/כא  שבּוֹ מצוטטים דברי רַבְשָקֵה שר צבא סַנְחֵרִיב המשוחח עם יועציו של המלך חִזְקִיָּהוּ ומלגלג עליו כי שם את מבטחו במצרים  "משענת הקנה הרצוץ".

 בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי.

פסוק מספר שמות  ד/י  שבּוֹ משה העומד לפני הסנה הבוער מתחנן לפני אלוהים כי יבחר במנהיג אחר להוציא את עם ישראל ממצרים, כיוון שאינו יודע לדבּר. 

בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ.

פסוק מספר שְׁמוּאֵל א' ג/א המתאר את התגלות אלוהים לשְׁמוּאֵל בהיותו נער המשרת את אלוהים בבית עֵלי הכֹּהן. באותם ימים הייתה התגלות אלוהית מאורע נדיר ולא מחזה שכיח.

בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְנִי.

פסוק מספר שְׁמוּאֵל ב'  יט/א השיך לקינת דוִד על מות אַבְשָׁלוֹם בנו בידי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שר צבאו.

מקרה ייחודי במקרא בו מופיעה מילה אחת (בְּנִי), חמש פעמים במשפט אחד. צורה פיוטית הבאה להמחיש ולהעצים את גודל הכאב על אובדן הבן האהוב, למרות הסבל הרב שהיסב לאביו כל אימת שהיה חי.

בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.

פתגם הלקוח מספר ישעיה א/ג ומשמש דוגמה לכפיות טובה מצד עם ישראל כלפי אלוהים שגידל ורומם אותו לעם.

דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר, דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.

פתגם מספר משלי ל/יט המתחיל בפסוק: "שלושה הֵמה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים" ובהמשכו מתוארים ארבעה פלאי טבע.

הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט?

פתגם מספר בראשית יט/ט הקשור בפרשת לוֹט אחיינו של אברהם, והמלאכים שבאו להזהירו מפני הצפוי לעיר סדום. עוד הם מדברים ואנשי סדום רצו שלוֹט יוציא אותם כדי שיתעללו בהם. כשלוֹט מסרב, כועסים עליו אנשי המקום ומתריסים לעומתו את המשפט הנ"ל שכּוונתו: אתה שזה מקרוב באתָ לגור כאן, תקבע לנו את כללי ההתנהגות?

תוספת: פתגם זה הוא הראשון באוסף זה מבּין כ 30 פתגמים מפורסמים מהמקרא שהמשותף להם הוא שהם מתחילים בהא השאלה, הבאה להחליף את המילה האִם (דהיינו: הָאֶחָד, במקום האם אֶחָד).

הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?

פסוק מספר בראשית יח/כג. בפסוקים כג ועד לסוף הפרק מודיע אלוהים לאברהם כי יש בדעתו להשמיד את סדום ועמורה בגלל החטאים הרבים של תושביהן. אברהם שואל את אלוהים אם ישמיד את הערים גם אם יש בהן חמישים צדיקים. אלוהים עונה לו כי אילו היו שם חמישים צדיקים לא היה פוגע בשאר. אברהם לא מסתפק בכך ומוסיף ומתמקח תוך כדי הורדה הדרגתית במספר האפשרי של הצדיקים בעיר עד שמניינם עומד על עשרה. אלוהים מבטיח לאברהם שסדום תינצל גם אם יש בה עשרה צדיקים בלבד ובזה תם הדיון.

הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?

פתגם מספר מלכים א' יח/יז שבּוֹ מתוארת הפגישה בין אליהו הנביא לאַחְאָב מלך ישראל אחרי מספר שנים שאליהו הסתתר מאַחְאָב שביקש להמיתו. אַחְאָב הפונה לאליהו במשפט הנ"ל במילה עוכר מתכוון לומר כי אליהו הביא אסון על ישראל בכך שנשבע כי לא ירד גשם עד שהעם יסור מאמונתו באלילים. העכיר את היחסים בין אלוהים לעם ישראל.

בפגישה זו קובעים השניים לקבץ את כל נביאי הבעל והאֲשֵׁרָה אל הכרמל במטרה לבחון מי הם נביאי האמת ומי הם נביאי השקר.

הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה.

פתגם מספר שמות א/י  שבּוֹ מתואר המהפך ביחס לעברים מצד מצרים בראשות פַּרְעֹה אשר לא ידע את יוסף. בימי יוסף זכוּ העברים ליחס מועדף על פני שאר הגֵרים במצרים ונהנו מאוטונומיה מלאה.

הואיל ולא נטמעו בקֶרֶב האוּכלוּסִייה המקומית ומספרם הלך וגדל, ראו בהם המצרים גורם העלול לסכן את ההֶגֶמוניה המצרית וכיוון שלא זכרו עוד את יוסף, החליטו להָצֵר את צעדיהם עד שהטילו עליהם עבדות מלאה.

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים?

פתגם מספר ירמיה לא/יט שבּוֹ שואל הנביא שאלה מליצית ורטורית: האם עם ישראל הוא ילד שעשועיו של האלוהים. התשובה היא שלילית; אין העם וגורלו נושא לשעשועים. נהפוך הוא, אלוהים מתגעגע לזמנים שבהם ישב העם בארצו כעם בן חורין.

הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים.

פסוק מספר שמות ד/טז  שבּוֹ מודיע אלוהים למשה כי אַהֲרֹן אחיו יהיה דוברו ואילו משה יהיה לו לאלוהים. פסוק זה נאמר על ידי אלוהים למשה לאחר דיאלוג חריף ביניהם בו מנסה אלוהים להטיל על משה את תפקיד המנהיג על עם ישראל ואילו משה מנסה בכל דרך אפשרית להתחמק מקבלת התפקיד. לאחר שמשה גורס כי הוא כבד פה ולשון, אומר לו אלוהים כי אהרון ידבר אל העם במקומו ואילו משה יעביר אליו את דברי אלוהים.

 הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט.

פסוק מספר ירמיה כב/יג המתייחס אל יְהוֹיָקִים בן יֹאשִׁיָּהוּ שהומלך לאחר שיֹאשִׁיָּהוּ נהרג בקרב מגידו נגד פרעה. ירמיה כועס על יהויקים המתיימר להיות כיֹאשִׁיָּהוּ אביו ומאשים אותו בשחיתות מוסרית ודתית.

הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה.

פסוק מספר ישעיה ה/ח  הדומה לפסוקים הקודמים. הנביא פונה אל עשירי העם שכל משאת נפשם היא להתעשר עוד על חשבון הדלים וזאת ללא אמות מידה מוסריות.

הֵיכַל ה', הֵיכַל ה', הֵיכַל ה' הֵמָּה.

פתגם מספר ירמיה ז/ד  שבּוֹ מלגלג הנביא על עשירי העם שנוהגים להתכנס בבית המקדש ולראות בעצם המעשה מצווה גדולה אף על פי שעניינם כלל לא בתפילה או באמונה באלוהים.

הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא?

פסוק מספר בראשית לז/ל הקשור בפרשה שבה נמכר יוסף לאורחת מדיינים בעצת יהודה. ראובן השב אל אֶחָיו אחר מעשה רואה כי יוסף נעלם מן הבור. בהיות ראובן הבכור הוא חש כי האחריות ליוסף כלפי יעקב חלה עליו ולכן הוא שואל את המשפט הנ"ל: כיצד אוכל לספר ליעקב כי הילד נעלם?

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ?

פתגם מספר עמוס ג/ג  שבו שואל הנביא אם ייתכנו דברים שאין מאחוריהם סיבה מוצקה. ולכן לא תיתכן רעה בירושלים אלא אם כן אלוהים התכוון לה וגם אז ידעו זאת הנביאים קודם שהיא תתרחש.

הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבִבֹתָיו.

פתגם מספר שְׁמוּאֵל א' יח/ז המתאר את הכבוד שרחש העם לדוִד בן יִשי אחרי העימות המפורסם עם גָּלְיָת. שאול ראה בקריאה זו אות אזהרה ליציבות מלכותו ולמעשה מאז החל לרדוף את דוִד.

הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַים מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר.

משל מספר שופטים ח/ב  הקשור במלחמתו של גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ במדיינים מחד גיסא, ובבעיות המנהיגות הלגיטימית בעם ישראל שעדיין מורכב משנים- עשר השבטים המתחרים זה בזה בכל הקשור לערכּיותם ולתרומתם לגיבּוּש החברתי מאידך גיסא.

בלהט המלחמה נקראים לוחמים משבטי נפתלי, אשר ומנשה, לעזור לגדעון ורק בשלב מאוחר יותר מצטרפים אנשי שבט אפרים שמצליחים ללכוד את זאב ועורב, שני שָׂרי מדיין, ולהרגם.

כאשר הם פוגשים את גִּדְעוֹן פורצת מריבה חריפה בין לוחמי שבט אפרים לבין גִּדְעוֹן, כשהראשונים תובעים את עלבונם מגדעון על אי- צירופם לקרב מלכתחילה.

גִּדְעוֹן מצליח לפייסם רק בכך שהוא אומר להם כי מעשיהם המאוחרים (עוללותיהם), דהיינו לכידת עורב וזאב, חשובים יותר ממעשו הוא, הראשונים (בציר אֲבִיעֶזֶר), דהיינו הפתעת המדיינים והכרעת הקרב. גדעון עצמו משתייך למשפחת אֲבִיעֶזֶר (שופטים ו/יא).

הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים, סַפְּרוּ נָא לִי.

פתגם מספר בראשית מ/ח הלקוח מפּרשת יוסף ושני שרי פרעה, שר האופים ושר המשקים, הכלואים שלושתם בבית הסוהר. שני השרים חולמים חלומות ואינם מבינים את פִּשרם. יוסף נחלץ לעזרתם

ביכולתו הבלתי מעוּרערת לפתור חלומות.

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.

פסוק מספר שופטים ט/ח המהווה את משפט הפתיחה למשל יותם בנו של גִּדְעוֹן והיחיד שנותר בחיים מקרב שבעים הבנים שהיו לגִּדְעוֹן ונהרגו בידי אֲבִימֶלֶךְ משכם.

הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי.

פסוק מספר בראשית כה/ל  שבו מסופר על עֵשָׂו שחזר עייף ורעֵב מן הציד בשדה וחפץ מאוד בִּנְזיד (מְרק), עדשים אדום שיעקב סיים זה עתה להכין. יעקב מַתנֶה את מסירת הנזיד בקבלת הבכורה מעֵשָׂו והאחרון מסכים. מאז קיים הפתגם: "בעבור נְזִיד עדשים?"

הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?

פסוק מספר בראשית  כב/ח. שבּוֹ פונה יצחק אל אביו אברהם בפרשת העקדה בשאלת הַתֵמַהּ: היכן השה לעולה? יצחק עדיין אינו יודע כי הוא בעצמו מיועד להיות העולה.

הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.

פתגם מספר שְׁמוּאֵל א'  טו/כב.  הפסוק מתאר את המפגש בין שאול המלך לשמואל הנביא ומהווה את תמצית הקונפליקט ביניהם. שאול מקבל הוראה להילחם בעֲמָלֵק ובאֲגַג מלכּם ולא להותיר כל שלל בבהמה וברכוש, תחת זאת לוקח שאול את אֲגַג המלך בשבי וכן חס על חלק ניכּר מהצאן והבקר.

שְׁמוּאֵל פוגש את שאול ותוהה לפשר קול הצאן והבקר שהוא שומע. שאול מסביר כי הוא חס על הבהמות על מנת שניתן יהיה להקריבן לאלוהים ועל כך משיב לו שמואל כי אלוהים היה מעדיף ששאול יקשיב להוראותיו מאשר לקבל את המִנחה.

העונש הצפוי לשאוּל על כך שמאס בדבר ה' הוא שה' מאס בו מהיות מלך וקרע את המלכות מעליו.

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים?

פתגם מספר שְׁמוּאֵל ב' א/יט הקשור למוֹת שאול המלך ושלושת בניו בקרב נגד הפְּלִשְׁתִּים בהרי הגלבֹּעַ. המקונן הוא דָוִד וזו אחת הקינות המפורסמות בתנ"ך כולו. הפּנייה: "הצבי ישראל" אינה ברורה בקריאה ראשונה, שכּן לפי מבנה המשפט נראה שהמשורר שואל: האם ישראל הוא משהו בזוי שכּך נפלו גיבוריו? לפי הפירוש המילה צבי שמסמלת הוד והדר היא כינוי נרדף לעם ישראל ואילו לא היה מדובר פה בשירה, סדר המילים היה: "ישראל הצבי, על במותיך..."

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.

פסוק מספר בראשית  כז/כב.  יצחק כבר זקֵן בא ביָמים ועיניו טחוּ מראות. המילים הן דברי יצחק אל יעקב בנו בזמן שהוא סבור כי הוא מדבר אל עֵשָׂו, אך תָּמֵהַּ על קולו של "עֵשָׂו". פרק זה עוסק בפרשת ההונאה של יצחק על ידי יעקב בנו, בעצתה ובעידודה של רבקה אמו. כל זה נעשה על מנת לזכות בברכּת יצחק שאותה רצה להועיד לעֵשָׂו בנו.

הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?

פתגם מספר מלכים א'  כא/יט  הנאמר על ידי אליהו התשבי לאַחְאָב מלך ישראל לאחר רצח נבות היזרעאלי בידי אִיזֶבֶל אשת אַחְאָב. אַחְאָב חמד את כרם נבות אך נבות לא היה מוכן למכור אותו. אִיזֶבֶל גרמה למותו על מנת שאַחְאָב יוכל לרשת את הכרם.

הֲשֹמֵר אָחִי אָנֹכִי?

פתגם מספר בראשית  ד/ט  שבּוֹ מנסה קַיִן להתחמק מאחריותו לרצח הֶבֶל אחיו וכשאלוהים שואל אותו איה הבל אחיו הוא עונה שאינו יודע כי אינו השומר שלו.

וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

פתגם מספר בראשית מב/לח הקשור למכירת יוסף למצרים. האחים באים לשבּוֹר שבר במצרים בעת הרעב הגדול בן שבע השנים. יוסף פוקד עליהם להביא את בנימין אחיו ומשאיר אצלו את שמעון כבן ערוּבּה. יעקב מזועזע מן העוּבדות ומסרב לשלוח את בנימין מחשש לאבּד את בנו השני מרחל.

וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.

פסוק מספר עמוס ט/יג שבו מסַפר הנביא מתמונות הגאולה ובין השאר על הרים שיַטיפו עסיס שהוא מיץ הפרי.

וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר בְּעַצְמֹתָי.

פסוק מספר ירמיה כ/ט. הנביא מתאר את מצבו האומלל היות שכולם לועגים לו ואומר כי היה מעדיף להפסיק את פעילותו אך הנבואה חזקה ממנו ואין לו שליטה עליה.

וַיֹּצִיאוּ דִבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ.

פסוק מספר במדבר יג/לב  המתייחס לפרשת המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. עשרה מרגלים חזרו והוציאו את דיבּת הארץ רעה ואילו שניים: יהושע בִּן- נוּן וכָלֵב בֵּן- יְפֻנֶה, משבחים את הארץ.

וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.

פסוק מספר ישעיה ה/ב מקֶטע שבּוֹ מספר הנביא משל על איש שנטע כרם והשקיע בו את כל כוחו ומרצו והכרם, במקום להניב ענבים, הניב באושים. הנמשל הוא אלוהים שבחר את עם ישראל וטיפּח אותו מבּין כל הגויים וקצר פֵּרות רקובים.

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת.

פתגם המופיע פעמיים בתנ"ך: פעם בספר ישעיה ב/ד ופעם בספר מיכה ד/ג והקשרוֹ לחזון אחרית הימים, בו לא תהיינה עוד מלחמות בין העמים כך שלא יהיה עוד צורך בחרבות ובחניתות והן תוחלפנה לאתים ולמזמרות.

וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

פסוק מספר במדבר יג/לג המתאר את דיווּח שנים- עשר המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען, כאשר חזרו אל העדה במדבר.

טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.

פסוק מספר בראשית לז/לג  הנאמר על ידי בני יעקב לאביהם לאחר שמכרו את יוסף לעדת יִשְׁמָעֵאלים בעמק דותן.

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.

פתגם מספר ישעיה א/ג שבּוֹ משתמש הנביא בדימויים מן הטבע להראות שאפילו בעלי חיים יודעים מי הם בעליהם, ואילו עם ישראל שכח מי הוא אלוהיו.

יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, הַר צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.

פתגם מספר תהילים מח/ג  הכולל חמישה שְׁמות תואר וכינויים לעיר ירושלים.

כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר
       וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ.

פסוק מספר עמוס  ה/יט המראה רצף של אסונות העלול לקרות לאדם. הנמשל הוא החורבן שיקרה לעם ישראל.

כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.

פסוק מספר שמות ד/י אותו אומר משה לאלוהים מול הסנֶה הבוער כאשר אלוהים מצַווה עליו לעמוד לפני פרעה ולדרוש ממנו לתת לבני ישראל לצאת ממצרים.

כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר.

פסוק מספר מלכים א יז/יד המתאר את אחד משרשרת הנסים שחולל אליהו הנביא. במקרה זה ציווה עליו אלוהים ללכת לעיר בשם צָרְפַת ולבקש שם מאישה אלמנה שתאכיל אותו. הימים ימי בצוֹרת ורעב והאלמנה, שלהּ ילד קטן, אומרת לנביא כי אין ביכולתה להאכילו כיוון שאזל הקמח מן הכד והשמן מן הצפּחת. אליהו מבטיח לה שיתרחש נס והיא לא תחסר קמח ושמן עד בוא הגשמים.

כָּזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב.

פסוק מספר שְׁמוּאֵל ב'  יא/כה  הקשור בפרשת אוּרִיָה הַחִתִּי. דוִד מסכם עם יוֹאָב להציב את אוריה בחוֹד החנית, דהיינו בין אנשי החיִל הלוחמים בראש המחנה. למעשה תפקידם להתקרב אל חומת העיר עד לכדי עמדת נחיתות וסיכון רב מחציהם של היוֹרים שעל החומה. יוֹאָב מבצע את משאֶלת דוִד ואוריה אכן נהרג.

המלאך שעליו הוטל לבשר לדוִד את מות אוּריה חושש מתגובת דוִד אך דוִד נוקט בלשון פטליסטית של "הכדור הוא עיוור", כלומר במלחמה אין לדעת מי ייפּגע ונופלים בה גם הטובים.

כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.

פתגם מספר שמות א/כב המתאר את חוקיו של פרעה אשר לא ידע את יוסף וראה בעין רעה ובחשש את התעצמותו של עם ישראל שישב בגושן. במקרה הזה הייתה הגזֵרה מכוּונת לפגוע בכושר הריבוי של העם ובעָצמתו.

כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו.

פתגם המופיע שלוש פעמים במקרא בשינויים קלים. פעם בשְׁמוּאֵל א' ג/יא (כל שֹׁמעו תְּצִלֶּינָה שתי אָזניו), בפעם השנייה בספר מלכים ב' כא/יב (כל שמעיו תִּצַּלְנָה שתי אָזְנָיו), ובפעם השלישית בירמיה

יט/ג כמצוטט בכותרת. בכל הפעמים אמוּר המשפט לבשר חורבן כה גדול אשר כל השומע אותו יצלצלו אוזניו מרב תדהמה. בשְׁמוּאֵל הכּוונה לחורבן בית עֵלִי הַכֹּהֵן. במלכים ובירמיה הכּוונה לחורבן ירושלים ויהודה.

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

פתגם שמקורו בספר בראשית ב/יח לפיו ראה אלוהים שלאדם לא היה עזר כנגדו ולכן החליט תחילה לברוא את כל חיית השדה ועוף השמים, אלא שעדיין לא היה לאדם עזר כנגדו ואז החליט אלוהים לברוא את האישה.

לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ.

פתגם מספר יונה  ד/יא. הפסוק מיוחס לעיר נִינְוֵה שמאוכלסת ביותר משתים עשרה רבבות אדם אשר לדברי אלוהים לא ידעו בין ימינם לשמאלם. הכּוונה לחטאים.

לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם.

פסוק מספר שְׁמוּאֵל ב'  יח/ה  שאומר דוִד ליוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שר צבאו בטרם יצאו לקרב נגד אַבְשָׁלוֹם שמרד בדוִד. כוונתו המפורשת של דוִד היא שיואב לא יפגע לרעה באַבְשָׁלוֹם.

לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי.

פתגם מספר שופטים יד/יח  שבו אומר שמשון לפְּלִשְׁתִּים (שהצליחו "לפתור" את חידתו אחרי שאִשתו גילתה להם את פתרונה בלחץ איוּמיהם עליה), כי אילו לא היו חוקרים אותה לא היו פותרים את חידתו.

לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן.

פסוק מספר שופטים  ו/יד  שבּוֹ אומר אלוהים לגִּדְעוֹן לצאת למלחמה נגד מדיין. אותו כוח שאלוהים מתייחס אליו הוא האמונה של גִּדְעוֹן כי אי- שם אלוהים קיים, אך הוא נטש את עמו בגלל חטָאיו ונתנם בידי המדיינים.

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ.

פתגם מספר בראשית יב/א  שבּוֹ פונה אלוהים אל אברהם ומצַווה עליו לעזוב את עיר מולדתו אוּר כַּשְׂדִּים שעל נהר הפְּרָת, את בית אביו ואת דת אביו עובד האלילים ולהגיע אל ארץ כנען, ארץ חדשה, מולדת חדשה ודת מונותיאיסטית חדשה.

לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

פתגם מספר בראשית ד/ז אותו אמר אלוהים לקַיִן לאחר שלא שָׁעָה למנחתו. יש הרואים במילים אלו את העילה לרצח הֶבֶל אחיו שהתרחש סמוך לתשובה זו של אלוהים.

בפסוק רב הסתוּם על המבואר, כיוון שהסיפור המקראי אומר לנו רק כי גם הֶבֶל וגם קַיִן הגישו מנחה לאלוהים. קין כעובד אדמה הביא מפּרי האדמה ואילו הבל רועה הצאן הביא מבכורות צאנו.

בהמשך נאמר שאלוהים קיבל את מנחתו של הבל וסירב לקבל את מנחתו של קין ללא הסבר מדוע.

רק אחרי שנפלו פניו של קין אמר לו אלוהים כי חטאיו רובצים לפתח אוהלו, דהיינו גלויים לפני אלוהים. אותו יצר הרע שלט כנראה בקַיִן ולפי דברי אלוהים רק קין יכול היה להיאבק ולמשול באותו יצר.

מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד?

פתגם מספר ירמיה  יב/א  שבּוֹ שואל הנביא את השאלה הנצחית מדוע הרשעים מצליחים תמיד.

שלו כל בוגדי בגד - כל הבוגדים בך שלווים.

מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?

פתגם מספר שופטים יד/יח שנאמר על ידי הפְּלִשְׁתִּים לשמשון כביכול כפתרון לחידה ששאל אותם בזו הלשון: "מהאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". הפרס לפתרון החידה היה שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים.

הפְּלִשְׁתִּים לא הצליחו לפתור את החידה בעצמם ואז איימו על אשת שמשון כי ישרפו אותה ואת בית אביה. מרוב פחד הציקה אשת שמשון לשמשון כי יגלה לה את פשר החידה, ולאחר שבעה ימי תחינה

אמנם גילה לה אותו. הפְּלִשְׁתִּים מיהרו לבשר לשמשון את הפתרון והוא, שידע כי מצאו את הפתרון אצל אשתו, ענה להם ב "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי ".

בתגובה הרג שמשון שלושים פְּלִשְׁתִּים באשקלון ולקח מהם את שלושים החליפות.

מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק.

פסוק מספר שופטים יד/יד והוא תוכן החידה ששאל שמשון את הפְּלִשְׁתִּים במסיבת החתונה שלו עם אשתו מתִמנה. הסבר: כאשר ירד שמשון לתמנה עם הוריו להציג את ארוסתו בפניהם נתקל באריה ושיסע אותו בידיו. לימים, כשחזר לאותו מקום וסר לראות את נִבלת האריה, גילה כי נְחיל דבורים השתכּן בפגר ומילא אותו בדבש. מהטורף או מהאוכֵל יצא מאכל או דבש, ומעַז יצא מתוק.

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ.

פתגם מספר שמות טו/יא הלקוח מתוך שירת הים ששר משה כאפּוֹס גבורה לאלוהים על הנס הגדול של חציית ים- סוף מחד גיסא, וטביעת פרעה וחילו בו מאידך גיסא. ראשי התיבות של ארבע המילים הראשונות הן המילה מכבי.

מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה, בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה.

פתגם מספר שופטים ה/כה  הלקוח מתוך שירת דבורה ומתאר את יָעֵל אשת חֶבֶר הַקֵּינִי שהגישה לסִיסְרָא שׂר צבאו של יָבִין מלך כנען, היגֵעַ מִמנוּסתוֹ, חלב במקום המים שביקש ובכך קנתה את אמונו בה, עד שסָר לנוּם באוהלה ואִפשֵׁר לה לקשור קשר נגדו.

מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.

פתגם מספר שְׁמוּאֵל ב' א/כג  הלקוח מתוך קינת דוִד על מות שאול ויְהוֹנָתָן בקרב נגד הפְּלִשְׁתִּים בהרי הגלבֹּעַ. עם הקמת חטיבת הצנחנים בצה"ל, הפך הפתגם לאות ההיכּר עם לוחמי היחידה שחירפו את נפשם במערכות ישראל כסמל להיותם צנחנים מחד גיסא - מנשרים קַלו ולהיותם אמיצים מאידך גיסא, מאריות גבֵרו.

מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם.

פסוק מספר שְׁמוּאֵל א'  ט/ב וכן י/כג שמתייחס לתיאור שאוּל המלך.

מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ.

אִמרה המופיעה פעמיים בספר התנ"ך: פעם בספר מלכים ב' יח/כא ופעם בספר ישעיה לו/ו. בשתי הפעמים מתארת האמרה את מצרים שסִמלהּ הוא הקנה והסוּף שגדלו על שפת היאור.

בסמל משענת רצוצה מתכוון הנביא לציין שאַל לו לעם ישראל לשׂים את מבטַחו במצרים שתגן עליו מפני האשוּרים, הכּשׂדים או הבּבלים.

נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם.

פסוק מספר ישעיה מ/א  המהווה את תחילת הפרקים של ישעיה כנביא נחמה. ויש הסבורים שזהו נביא אחר באותו שם.

נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.

פסוק מספר שְׁמוּאֵל ב' א/כו  הלקוח מקינת דוִד על שאול ויְהוֹנָתָן. הפסוק מתייחס אל אהבת דוִד ויְהוֹנָתָן ומדבר בעד עצמו.

נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם.

פתגם מספר שְׁמוּאֵל א'  טו/כט  הקשור במפגש בין שְׁמוּאֵל הנביא לשאול המלך אחרי המלחמה עם עֲמָלֵק. שְׁמוּאֵל רתח מזעם על שאול שהפר את דברי אלוהים ובישר לשאול את קץ מלכותו. שאול הביע חרטה, אך שְׁמוּאֵל מיאן להקשיב ופנה ללכת. שאול ניסה לעכב אותו ובלי כוונה קרע את כנף מעילו. בתגובה אמר לו שְׁמוּאֵל כי אלוהים לא יִנָּחֵם על הדברים שקָרו ועל ההחלטה שנפלה כי אלוהים אינו בשר ודם ואין ממנהגו להינחם.
נצח ישראל הוא כינוי נרדף לאלוהים. ראשי התיבות של המשפט: נצח ישראל לא ישקר, מהווים את השם ניל"י.

נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.

פתגם מספר בראשית כד/נז  שאמרו לָבָן ואִמו לאליעזר דַמֶּשֶׂק עבד אברהם, כאשר זה מפציר במארחיו לשוב עם רִבְקָה אחות לבן אל אברהם היושב בכנען. רבקה נמצאת בארם נהריים עם לבן אחיה ולבן מציע לשאוֹל אותה אם אין לה התנגדות לעזבם.

עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?

פתגם מספר מלכים א' יח/כא  שאמר אליהו הנביא לעם ישראל. הפירוש המילולי של הפתגם הוא: עד מתי אתם מדלגים מענף לענף כדרך חלק מן הציפורים. הנמשל הוא: עד מתי עם ישראל ימשיך לעבור מאמונה באלוהים לאמונה בבעל לעִתים כה קרובות.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. (עָזי בקמץ קטן, יש לקרוא עֹזי)

פסוק המופיע שלוש פעמים בתנ"ך בשינויים קלים:

בספר שמות טו/ב  בשירת הים בפי משה ובני ישראל.

בספר ישעיה יב/ב  במסגרת נבואת נחמה.

בספר תהילים קיח/יד  בפרק שכולו שיר הלל.

עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים.

פתגם מספר שמות יט/ד  שבו הורה אלוהים למשה על הר סיני מה יאמר לעם. הנאום יכלול את היותם במצרים ואת נשׂיאתם על ידי האלוהים על כנפי נשרים אל הר סיני למתן תורה.

עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.

פסוק מספר עמוס ב/ו הלקוח מקובץ הכולל שמונה תוכחות של הנביא כנגד יהודה, ישראל ומדינות או ערים השוכנות סביבן. אלו כוללים את דַמֶּשֶׂק, עזה, צוֹר, אֶדוֹם, בני- עמון ומוֹאב.

כל תוכחה מתחילה בפסוק: "כה אמר ה': על שלושה פשעי  ______  ועל ארבעה לא אשיבנו".

כל אחת מהמדינות רבּת חֲטאים, אולם במיוחד חמור חטְא אחד של כל אחת מהן ומשום כך ה' יעניש אותה. האחרונה בסדר היא מלכות ישראל שחטאיה חמורים מכולן ולכן גם עונשה יהיה הכבד ביותר.

הפסוק הנ"ל מובא מן התוכחה כנגד מלכות ישראל.

עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

פתגם מספר בראשית  ג/יט  שבּוֹ אמר אלוהים לאדם כי האדמה תהיה ארורה בעבורו ובזיעת אפּיו יאכל לחם, עד שוּבוֹ אל האדמה שממנה נוצר.

פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ.

פתגם מספר בראשית טז/יב  שאמר מלאך אלוהים להָגָר וכוונתו ליִשְׁמָעֵאל בנה.

קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

פתגם מספר מלכים א' יט/יב השייך לתיאור ההתגלות של אלוהים לאֵלִיָּהוּ כאשר זה הסתתר במערה בהר חוֹרֵב. סדר החיזיון של ההתגלות היה: רוח, רעש, אש וקול דממה דקה.

קַח נָא, אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק.

פסוק מפורסם מספר בראשית  כב/ב. אלוהים פנה לאברהם בפרשת עקֵדת יצחק והורה לו לקחת את יצחק ולהעלות אותו לעולה כאות לאמונתו המלאה באלוהים.

תשומת הלב של האגדה התמקדה באופן שבּוֹ הודיע אלוהים לאברהם את ההודעה, דהיינו מן הכלל אל הפרט, או מן הקל אל הקשה ביותר:

קח נא: את מי?

את בנך: יִשְׁמָעֵאל או יִצְחָק?

את יחידך: זה יחיד להָגָר וזה יחיד לשָׂרָה

אשר אהבת: אברהם אהב את שניהם

את יצחק!

קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי

פתגם מספר מלכים א' יב/י המוזכר בשנית בספר דברי הימים ב' י/י.

המשפט נאמר על ידי חבריו של רְחַבְעָם בן שלמה (שעתיד היה למלוך על ישראל כולה), בתור עצה מה להשיב ליָרָבְעָם ולכל העם אשר אִתו. יָרָבְעָם בֶּן נֶבָט הומלך על ידי אֲחִיָה השִׁילֹנִי ונאלץ לברוח מפּני שלמה למצרים. במות שלמה הוא חזר ארצה.

זקני העם באו לרחבעם וביקשו ממנו להקל ולהתיר את רסן השלטון של שלמה אביו. רחבעם עונה להם בעצת חבריו כי קטנוֹ, דהיינו הזרת בידו עבה ממותני אביו שלמה. הנמשל: הוא מתכוון לרדות בהם עוד יותר מאביו. הדבר מביא לפיצול הממלכה ליהודה ולישראל כפי שנאמר לשלמה.

שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ.

פתגם הנאמר פעמיים בתנ"ך בשינוי כתיב קל: פעם בספר שמות  ג/ה  ופעם בספר יהושע  ה/טו

בשני המקרים מדובר באקט שמלווה התגלות אלוהית לפני האדם. הראשונה למשה והייעוד להוציא את עם ישראל ממצרים. השנייה ליהושע והייעוד לכבוש את העיר יריחו עם הנחיות באשר לדרך ולסגנון.

שְׁלֹשָה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים.

פתגם מספר משלי ל/יח שבּוֹ מתאר שלמה המלך ארבע תופעות בטבע שאין לו הסבר והבנה כיצד הן פועלות והן: דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צוּר, דרך אֳנִיָּה בלב ים ודרך גבר בעַלְמָה.

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ.

פתגם מספר בראשית ט/ו  הנאמר בברכת אלוהים לנֹחַ לאחר צאתו מן התיבה עִם קֵץ הַמַּבּוּל, במסגרת שבע מצווֹת בני נֹחַ: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם, מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם". האדם נברא בצלם אלוהים, ומי שפוגע באדם פוגע בצלם אלוהים. לכן יש להרוג את מי ששופך את דמו של אדם.

חוקי המקרא אינם מאפשרים מוצא אחר. הם אינם מאפשרים לרוצח לשלם סכום כסף כפיצוי על המעשה, כי לחיי האדם אין ערך כספי. "ולא תקחו כֹפר לנפש רצח אשר הוא רשע למוּת כי מוֹת יוּמת " (דברים לה / לא).

שבע מצוות אלו ניתנו לעולם כולו (כולל היהודים) לפני מתן התורה, אך במתן התורה קיבלו בני ישראל במקומן את תרי"ג המצוות שבתורה, ומאז נותרו מצווֹת בני נֹחַ ללא- יהודיים בלבד.

שבע מצווֹת בני נֹח הן אוניברסליות וחלות על כל אדם ועל כל עם - קל וחומר על עם ישראל שנצטווה במפורש "לא תרצח".

תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים.

פתגם מספר שופטים טז/ל  שבּוֹ מתוארת נקמתו האחרונה של שמשון השופט בפְּלִשְׁתִּים.

סרני פְּלִשְׁתִּים נאספו לזבוח זבח לדגון אלילם וכן לשמוח על שנפטרו מאויבם הגדול שמשון.

באולם גדול התאספו אלפי פלשתים ורק על הגג היו כשלושת אלפים איש ואישה.

בלהט החגיגה ביקשו סרני פלשתים לראות את שמשון שישעשע אותם. שמשון היה עיוור משום שהפלשתים ניקרו את עיניו.

מה שנשכח מלבם הייתה העובדה שׁשְׂעַר שמשון שוב גדל ויחד אתו כוחו הרב. שמשון לפת את העמודים התומכים בבניין, זעק את הפסוק הנ"ל והמית עליו את כל יושבי האולם. התנ"ך מציין כי במותו הרג שמשון יותר פלשתים מאשר הרג בחייו.

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  23/09/2016  

עדכוני rss