education - חינוך האגף לתרבות יהודית
 
 
 
 
 
 
 
 
גדולה אמונה: חוויות האמונה
 

 זמר האמונה                                         -          רבי נחמן מברסלב

 מרה שחורה ואמונה                              -          רבי דב בר ברבי שניאור זלמן

 עולם, עולם!                                          -          הרב קלונימוס קלמן שפירא

 אמת פנימית                                         -          הרב אלימלך בר שאול

 החוויה הדתית ומגבלותיה                      -          פרופ' יעקב רוס

 לחדש את הניגון                                   -           רבי נתן שטרנהרץ

 

 

 זמר האמונה

 

יש זמר וניגון המיוחד לאמונה, אפילו אמונות עכו"ם יש לכל אמונה של עכו"ם ניגון מיוחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תפילתם, כן להפך בקדושה; כל אמונה יש לה זמר וניגון. ואותו הזמר המיוחד לאמונה העליונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין, אותו הזמר הוא גם-כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השייכים לכל חכמה ואמונה. וכל הזמירות והניגונים של כל-החוכמות נמשכין מזה הזמר והנגיון, שהוא למעלה מכל הזמירות והניגונים של כל החוכמות, כי הוא הזמר השייך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל. ולעתיד לבוא, שיהפוך לכל העמים שפה ברור לקרוא כולם בשם ה' (צפניה ג') והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקיים (שיר השירים ד'): תבואי תשורי מראש אמנה. מראש אמנה בחינת אמונה עליונה זו וזה תשורי (תשירי), הינו הניגון והזמר השייך לראש אמונה זו. ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת אין מי שיזכה כי-אם צדיק הדור שהוא בחינת משה.

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, ס"ד

 

 

 מרה שחורה ואמונה

 

"דבר זה שמעתי בפירוש מאבי ז"ל – כך מספר בן הרב מלאדי – שלא יוכל אדם לקבל אמתת רזין דאוריתא והשגות עמוקות באור אין-סוף שיקבעו בנפשו ממש, בלתי אם יש בו המרה השחורה הטבעית והעצמית, שמושרשת בו מנעוריו דוקא, ודוקא בבחינת ההיולי שבה, הכללי, עד מואס בחייו בתמידות בכל שעה ושעה".

 

מעיר רבי הלל צייטלין: "מרה-שחורה" זאת פירושה: געגועים עולמיים על מה שהיה צריך להיות – ואין, צער-עולמי פנימי, המית-נפש אשר לא תדע מנוח, בעת ישמח וירחב לבך עינך תדמע דמוע, תערוג ותכסוף תמיד ולא תדע מה.

 

תכונה זו מושרשת היא עמוק, עמוק בנפש היהודי ביחוד (החסידים מרמזים: "והנה נער בוכה – ותאמר מילדי העברים הוא זה…"). תכונה זו מתעמקת ומתגדלת ע"י הצרה העולמית והצער העולמי, הנצחי, של עם נע ונד, הרוס וקרוע, ונפשו מלאה געגועים על ימים טובים מאלה…

רבי דב בר ברבי שניאור זלמן (האדמו"ר האמצעי), מתוך: הלל צייטלין, דרכים העולות למעלה, עמ' 122

 

 

 עולם, עולם!

 

עולם עולם, את סודך איני יודע, ואחר סודך לא אחקור…

 

קדושנו הבעש"ט זצ"ל אמר, שבהסתכל האיש בך, את אדונך אדון העולם רואה. וני אם לראי' זו בעליל לא זכיתי, ואם להביט בפני האדון לא הגעתי. זאת עפ"כ הצצתי, שאדונך בסודך מסתתר. לא את ההסתר ואת העדרו בלבד ראיתי, רק גם את האור וגם את ההסתר. את הסוד, כי אור הוא, ראיתי. כשהסתכלתי שסוד אתה, לבי ונפשי השגה וראי' נתמלאו, ואם רציתי,לחקור ולהבין, אז הכל חלף, אין ראיה ולא השגה, שוב הסתר ותו לא.

 

למה תתחמק כ"כ עולם, למה יתבערו הבערים להתגשם בך, בשעה שבאמת חלון היכל המלך אתה. ולמה זה תיגע את הלב ותענה את נפש השוקקה. הסר את המסך ואפסע דרך פתחך אל מקום קודשנו, ושם אטבע.

הרב קלונימוס קלמן שפירא, צו וזירוז, עמ' 21

 

 

 אמת פנימית

 

אמר דוד:

 

"כי אני ידעתי כי גדול ה', ואדונינו מכל אלהים" (תהלים קלה, ה). ובאספקלריה של מעמיקים: "אני ידעתי" – "התברר לי עוצם גדולתו" (אב"ע שם) בידיעה עצמית (הרא"מ).

 

…דוד הכיר את בוראו – מעצמו, מנפשו… כי הנשמה היא מבחינה מסוימת ראי של מעלה, ובהרגישה את מלוא אצמה, תוכנה ותבניתה, תתבטא בשירה זכה לצור-לבבה. ולכן מדגיש דוד: "אני ידעתי" – "אני" דייקא. כי האמונה הלוהטת ביותר נשואה בעומק חביוני ה"אני" הפנימי. והאדם המסתכל פנימה, מבשרו ונפשו חזה אלקיו. "מצד עצמיות ההתפעלות של הנפש האלקית" ("קונטרס ההתפעלות")…

 

…והתפיסה הפנימית, כשם שהיא עצמית כך היא יחידית ("אינדיבדואלית" – בלעז). מה שכל מסתכל מכיר לפי שיעורו, הרי הכרתו זאת היא סודו האישי, העצמי, שאינו בגילוי לשום זולת – ומה שהוא מסוגל לגלות לזולתו, אין זה אלא שולי אותה הכרה עצמית, אבל לא ההכרה עצמה כפי שהצטיירה בלב המסתכל.

הרב אלימלך בר שאול, מן הבאר, פרשת בשלח

 

 

 החוויה הדתית ומגבלותיה

 

יש חוויות דתיות, יש מומנטים בחיינו, שאנו מרגישים הרגשות של קדושה, ושעבודת ה' מביאה אותנו לידי אקסטזה. אבל מקרים אלה נחשבים בצדק לתוצאות לוואי של הדת יותר מאשר לדת עצמה. יותר נכון להסתכל על החוויה הדתית כעל סיכום ניסיונות חייו של האדם הדתי. יש לכלול רגעי אקסטזה ושמחה מיוחדת בחוויה זו יחד עם רגעי יאוש, חרטה ותוגה. אבל בשביל האדם המאמין הדת אינה מאורע רגעי חולף או אף נטייה קבועה למאורעות שכאלה; חוויה דתית לאדם הדתי היא גישה מסויימת חיים, שלפיה כל החיים הופכים לעבודת מלך עליון. הכרה זאת שחייבת לחדור את כל קיומי, היא היא החוויה הדתית, וזוהי הסיבה שהמוסיקה – עד כמה שתהיה מרוממת ומרעישה את הלב – לעולם לא תוכל להיות יותר מכלי לעבודה זו.

פרופ' יעקב רוס, "דוכן", ד', תשכ"ג, עמ' 18

 

 

 לחדש את הניגון

 

רבונו של עולם, אתה הודעתנו שכל חכמה וחכמה שבעולם יש לה זמר וניגון מיוחד, וכן כל אמונה ואמונה יש לה זמר וניגון מיוחד. על-כן זכינו לשיר ולרנן ולנגן לפניך שירים וניגונים קדושים, לנצח בשירים וניגונים הנמשכין מאמונתך הקדושה, אשר יש להם כח להמשיך עלינו אמונה הקדושה, ולבטל מן הלב כל מיני עקמימיות וכפירות ומבוכות שבלב, וכל מיני בלבול הדעת, ולעורר ולהמשיך הלב באמת אליך ולתורתך ולעבודתך האמיתית. "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר". ותשפיע ותמשיך ותגלה לנו שירים וזמירות וניגונים קדושים הנמשכין מראש אמנה, מהנגיון והשיר העליון של משה רבנו עליו השלום, אשר כל השירות והניגונים שבעולם נמשכין ממנו, ועל-ידי זה נזכה לאמונה שלמה באמת, ויקויים בנו מקרא שכתוב, תבואי תשורי מראש אמנה.

רבי נתן שטרנהרץ, ליקוטי תפילות, ס"ד

 

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  16/07/2017  

עדכוני rss