education - חינוך האגף לתרבות תורנית
 
 
 
 
 
 
 
 
חנוכה

 מן התנ"ך

 שבע חנוכות הן

 ראשית המרד

 מנאומי המלחמה של יהודה המכבי

 "מאי חנוכה"

 מוסר ומלחמה

 אור הגנוז

 תפילה

 שמונה שיפודים של ברזל

 נרות ועצמאות

 תפילה

 תפילה לגאולת... יון

 התנוונות מלכות חשמונאים

 נשוב לחנוכה

 התעצמות

 יוונות ויהדות

 לקח לדורות

 מפגש מפרה

 המנורה

 וושינגטון והחנוכיה

 הגבור בלב

 נר אחד של תקוה

 כי תבוא אל מודיעין

 החנוכיה הזועקת

 

 

 

 מן התנ"ך

 

(ח) וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם:

(ט) וּמִן הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל יֶתֶר אֶל הַנֶּגֶב וְאֶל הַמִּזְרָח וְאֶל הַצֶּבִי:

(י) וַתִּגְדַּל עַד צְבָא הַשָּׁמָיִם וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן הַצָּבָא וּמִן הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם:

(יא) וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ הרים הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ:

(יב) וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה:

דניאל ח', ח'-י"ב

 

(ל) וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב וְיָבֵן עַל עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ:

(לא) וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם:

(לב) וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ:

דניאל י"א, ל'-ל"ב

 

 

 

 שבע חנוכות הן

 

א) חנוכת בריאתו של עולם, דכתיב: "ויכלו השמים והארץ" (בראשית ב', א), ואין "ויכלו" אלא לשון חנוכה.  

ב) חנוכת משה - דכתיב: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (במדבר ז', א).  

ג) חנוכת הבית - דכתיב: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תהלים ל', א).  

ד) חנוכת בית שני - שנאמר: "והקריבו לחנוכת בית אלהא"  (עזרא ו', טז-יז).  

ה) חנוכת החומה - שנאמר: "ובחנכת חומת ירושלים בקשו את הלוים מכל מקומם להביאם לירושלים לעשות חנכה ושמחה"  (נחמיה י"ב, כז).  

ו) חנוכה זו של עכשו, של בית חשמונאי, חנוכת הכהנים,  זו שאנו מדליקין.  

ז) חנוכת העולם הבא - שאף היא יש בה נרות, כדכתיב: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים" (ישעיהו ל', כו).

פסיקתא ב

 

 

 ראשית המרד

 

וישא מתתיהו את קולו ויאמר: אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוקיו וישמעו לקולו להמיר את חוקות אבותיהם: לא כן אנכי ומשפחתי כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו: חלילה לנו לשוב ממצוות ה' אלוקינו ולהפר בריתו איתנו : לכן את דתי המלך לא נעשה ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך: ויהי ככלותו לדבר ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציווה המלך: וירא מתתיהו ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוקיו: רץ בחמתו אל האיש וימיתהו אצל הבמה וגם את הפקיד המית ויתץ את הבמה: ויקנא לתורת אלוקיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא:

חשמונאים א ,ב

 

 

 מנאומי המלחמה של יהודה המכבי

 

לפני מלחמתו כנגד סירון במעלה בית חורון נאמר:

 

ובראותם את המחנה הבא לקראתם אמרו ליהודה: 'איך נוכל אנחנו, המעטים, להלחם עם ההמון החזק הזה, ואנחנו עיפנו, לא אכלנו היום'. ויאמר יהודה: 'נקל כי יסוגרו רבים בידי מעטים ואין מעצור לפני שמים להושיע ברבים או במעטים: כי לא ברב חיל נצחון המלחמה, ומן השמים הגבורה. הם באים אלינו ברוב גאוה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו. ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו, והוא (ה') יגוף אותם לפנינו ואתם אל תיראו מפניהם' .

מכבים א ג, יז-כו

 

 "מאי חנוכה"

 

"מאי חנוכה? שנו רבנן: ימי חנוכה שמונה הם שלא לספוד בהם ושלא להתענות בהם, כשנכנסו עובדי כוכבים להיכל, טימאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

שבת כא

 

מדרש זה הוא תמצית סיפורם של היהודים. כל קורותינו הן אגדה דמיונית של כמות שמן ליום אחד המספיקה לשמונה ימים; אגדה של סנה בוער שאיננו אוכל; על חיים לאומיים שעל פי הגיונם של המאורעות צריכים היו להבהב ולכבות זה כבר ואף על פי כן עודם בוערים ומוסיפים.

מתוך "זה אלי" / הרמן ווק

 

 

 מוסר ומלחמה

 

"לשנה הבאה קבעום יו"ט בהלל והודאה" (שבת כ"א ע"ב).

 

הרב ר' ישראל ז"ל מטשורטקוב שאל, מדוע לא קבעו מיד את היו"ט אלא חיכו לשנה הבאה? כי החזיון אשר יתגלה אחר כל מלחמה היא רציחה ואכזריות, ומידות אלו יתרשמו עמוק בנפשם ויביאו להשחתת המוסר והמידות.

 

ומנהיגי ישראל שבאותו דור חששו שמא המידות הרעות הנובעות מהמלחמה נקלטו גם אצל הישראלים, לכן לא רצו לקבוע יו"ט לזכר הניצחון, כי ניצחון כזה מוטב שישכח מהר, כי תוצאותיו קשות ורעות ועלולים לגרום לנפילה מוסרית. אבל לאחר עבור שנה נוכחו לדעת שהיהודים במידותיהם הטובות עובדים ויודעים אשר שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא נמלטו, רק ה' לחם את מלחמתם. אז קבעום יום טוב.

הרב ר' ישראל מטשורטקוב

 

 

 אור הגנוז

 

ובכל שנה ושנה בהגיע העת הזאת מאיר לנו השי"ת ומתגלה מעט מן האור הגנוז לעת עתה, ורק לעתיד לבוא בזמן הגאולה השלמה יתגלה במלואו. ולכן מכונה חג זה בשם חנוכה, והוא כמו שמחנכים את הקטן בקטנותו מעט מעט בכדי שיעמוד על עמדו בגדלותו.

מתוך בני יששכר לרבי יששכר מדינוב

 

 

 תפילה

 

וזכנו לקיים כל המצוות של חנוכה בשמחה גדולה להודות לך ולברכך ולומר הלל שלם בשמחה וחדווה רבה ובהתעוררות גדול בקדושה ובטהרה גדולה. כי ברחמיך הרבים קבעת לנו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל לשמך הגדול שהם שעשוע עולם הבא. זכנו ברחמיך הרבים להמשיך עלינו שעשוע עולם הבא תמיד שהוא הודאה לשמך הגדול והקדוש ובפרט בימי החנוכה הקדושים שהם ימי הודאה, עד שנזכה להתקרב אליך ולהודות לך באמת לעולם. ויאירו לפניך אור קדושת מצוותינו בכל העולמות כולם. ונזכה לתקן כל העולמות כולם על ידי קיום מצווה זו, עד שנזכה להמשיך שלום מאתך בכל העולמות כולם.

רבי נתן שטרנהרץ, עפ"י ליקוטי תפילות

 

 

 שמונה שיפודים של ברזל

 

ולמה מדליק נרות בחנוכה? אלא בשעה שניצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יוון נכנסו לבית המקדש הגדול למלכות יוון נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שיפודים של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות.

פסיקתא רבתי

 

 

 נרות ועצמאות

 

עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטונינוס (אנטיוכוס) וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה ולזכרון צריך להאיר נרות ולזה סגי בחזותא בעלמא, אך להודות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא שלטא ביה עינא תוך עשרים אמה.

 

...בחנוכה הנס היה... נצחון ומלכות רק שהברכה היה... על פך השמן... הברכה צריך לברך על דבר היוצא מדרך הטבע.

משך חכמה על וישב ל"ז, ח לרבי מאיר שמחה הכהן

 

 

 תפילה

 

ובכן יהי רצון מלפניך וכו', שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך מצוות הדלקת נר חנוכה אילו כיוונתי כל הכוונות שכיוונו הכהנים משרתי השם בעת אשר הערו למוות נפשם בשביל כבוד שמך הגדול הגיבור והנורא. ואתה ברחמיך הרבים עוררת נצחך עליהם לנצח את אויביהם ולנצח על מלאכת בית ה' והנני עושה על דעתם ועל כוונתם ועל דעת כל הצדיקים והחסידים שבדורותינו ופי כפיהם ועשייתי כעשייתם, ובזכות המצווה הזאת תזכו לנצח את אויבינו ולנצח על מלאכת בית ה' וכו'.

דברי אלימלך לרבי אלימלך שפירא מדינוב

 

 

 תפילה לגאולת... יוון

 

השיר שעליו אני מדבר, "חזיונות הסיבילה", נכתב לפי ההשערה בערך ‏140 לפני הספירה, היינו, בזמן שיש ממלכת יהודה חפשית ועצמאית. ובאותו זמן פורענויות איומות פקדו את יוון.

 

יש אצלו השקפה שבימי קדם גם ההלנים ידעו את א-לוהי האמת ורק מלכים גאיונים, טירנים של ימי קדם, הם שהטעו את העם ולכן, כאשר הוא מתאר את הגאולה שתבוא, הוא אומר:

 

לא מלחמה תכה עוד את הארץ וגם לא בצורת, לא ברק ישסה אדמה ואת פרותיה, כי אם רב השלום הפרוס על פני כל הארץ. מלך למלך יהא ידיד לעולם, עד אין קצה, חוק משותף לכל מין האדם עד ירכתי ארץ, אז יקים חי עולמים לנצח במרום הרקיע.

יהושע עמיר

 

 

 התנוונות מלכות חשמונאים

 

לא ידעתי - כנסת ישראל מתאוננת: לא ידעתי ליזהר מן החטא שאעמוד בגדולתי ובכבודי. ונכשלתי בשנאת חינם ומחלוקת שגבר במלכי בית חשמונאי, הורקנוס ואריסטובלוס, עד שהביא אחד מהם את מלך רומי, וקיבל מידו המלוכה, ונעשה לו עבד. ומאז נפשי שמתני להיות מורכבת להרכיב עלי נדיבות שאר אומות.

רבי שלמה יצחקי [רש"י], פירושו לשיר השירים ו', יב

 

ברגע שהתחילו לראות את עצמם כשליטים אבסולוטיים, מבלי הבין שמלכותם מבוססת על מלכות התורה - הפסידו את אמון העם. מי יתן ונזכה לראות בתקופה שכולנו נקבל על עצמנו את עול מלכות שמים בנפש חפצה! אז נוכל להביט בתולדות עמנו כעל מחזה שאינו בא ללמד אותנו מוסר, כן יהי רצון.

דוד פלוסר, מחניים נב, תשכ"א

 

 

 נשוב לחנוכה

 

עם תחיית החג הזה תקום לתחייה לפנינו תקוותנו לגאולה, לא רק זכר החשמונאים, כי אם גם לזכר הקנאים הפריצים, אשר כבר נמחה שמם מן ההיסטוריה שלנו, והם ישובו לתחייה יחד עם חג התחייה, חג חנוכה המחודש, תחייה שאין אחריה גלות. על ידי תחייה זו ועל ידי התחדשות זו יבוא גם יחס חדש לכל אלה הנקודות ההיסטוריות שנשארו באפלה ושלפעמים ראינו אותן בסימן חולשה. אנו נגאל עם גאולתנו האחרונה את כל המאמצים ואת כל הנסיונות, בין שהצליחו ובין שלא הצליחו, את כולם נחייה ונעמיד במקומם הנכון והם ימלאו תוכן חדש את חג החנוכה.

ח.נ. ביאליק, "קרן הקיימת וחג המכבים", דברים שבע"פ, כרך א'

 

 

 התעצמות

 

הנצחון שנתן ה' ביד עבדיו הכהנים להתגבר על היונים, כשבקשו לעקור - בשנאתם הרבה מאד לתורת ישראל, - לא רק את עם ישראל ממעמדו החומרי, כי אם את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים לחיות על פי שרשי התורה... והיונים ראו בזה צרה לתרבותם הם, שבה העמידו את עליצות החיים והנאותיהם הגופניות והדמיוניות. הפגישה היונית והנצחון של ישראל גרמו לתעודת ההשפעה הישראלית ביחס לעמי הארץ, שתתחיל לעשות דרכה ביתר אומץ, ובזה מהלך מגמת האחרית הרוממה ראוי הוא להיות מקושר בסדר נס חנוכה.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עולת ראיה א'

 

 

 יוונות ויהדות

 

אין אנו משברים עוד בחמתנו ומתוך חרדה לגורלנו את פסילי יוון היפים, אבל אין אנו כורעים ברך לפניהם, כאחדים מנלהבי ההתחדשות, שכורי יין -הילאס המשמח, הנכונים להפוך את המלחמה - כלפי בית חשמונאי המנצח. כי ידענו, לנו עולם משלנו, עולם נשגב ועמוק ועשיר ערכים, פרי רוחנו ומהותנו הפנימית. נתנדפה ונשכחה מלבנו שנאתם של אבותינו לאותו עולם, אבל לא הוא לנו הקרקע ליניקת - שרשים, לא הוא המעיין הפלאי המשקה ומפרה את נשמתנו שלא מדעת.

מתוך "בימים ההם ובזמן הזה" למשה גליקסון

 

 

 לקח לדורות

 

הלקח הניצחי, שהורה אותנו בית חשמונאי. זהו לקח לדורות, לישראלו לעמים: לא להתבטל מפני הרוב ולא להשתעבד לרוח הזמן, להילחם על מה שהמצפון דורש מאתנו - ולנצח. לקח זה למד עמנו לראשונה בתקופת החשמונאים, ומפני שהחזיק בו נתקיים קיום עולם. שהרי אף לאחר החורבן, לאחר שארצנו נכבשה בידי זרים, מקדשנו חרב ועמנו נתפזר בין הגויים, לא עלה בידי שונאינו לכלותנו על ידי קבלה של דת זרה לרוח עמנו, מפני שגם אז לימדו חכמינו את שארית ישראל תורה גדולה ומפוארת זו של מתיתיהו בן יוחנן חשמונאי: "אם כל העמים שבכל מדינות המלך ישמעו לו ויסורו מאחרי אלוקי אבותיהם - אני ובני ואחי נשמור את הברית הכרותה עם אבותינו, לפקודת המלך לא נשמע ומאמונתנו לא נסור ימין ושמאל".

פרופ' יוסף קלוזנר, מתוך מחניים, ל"א

 

 

 מפגש מפרה

 

אצלנו נתקיימה המסורת ונמשך הרצף ההיסטורי תוך המגע עם ההלינזם והשפעתו, משום שהכהנים רובם ככולם נשארו כהני העם והמקדש, משום שהחכמים הוסיפו ללמוד וללמד ולפרש את התורה, מושפעים ומרועננים ממשבי הרוח של חכמת יוון, משום שינאי היה גם אלכסנדר, ואריסטובולוס היה גם יהודה - לא בשמם בלבד אלא במקצב החיים. כך בנתה בימים ההם אומה זו בכללותה תורה שלמה שלה, וטפחה את כל זכרונותיה היקרה לה - כשהפגישה עם חכמת יוון פועלת עליה ומפרה אותה. ...העיון בימי הבית הראשון והבית השני מלמד, שהיהודים הם בעיקר המטמיעים, ועם זה הם מושפעים מאוד מן הסביבה. ושתי התופעות - של השפעה על ישראל והטמעת אחרים בישראל הן שני צדדים של אותו מטבע, של כוח חברתי, יצירה רוחנית וליכוד לאומי.

חיים הלל בן ששון, מתוך מולד, קיץ, תשל"ז

 

 

 המנורה

 

היה היה איש אחד, אשר צרת היותו יהודי נגעה עמוק עמוק עד נפשו. אמן היה האיש. למולדתו היהודית ולאמונת אבותיו לא שעה זה כמה, והנה שבה נגלתה שנאת ישראל הישנה, עוטה לבוש חדש. אז בא הדבר, אשר בימי טובה לא היה, אולי, מגיע אליו לעולם, כי היה רחוק ממנו מאוד מאוד: הוא החל לאהוב את יהדותו. אהבה זו התפתחה בקרבו עד אשר גמל הרגש העמום, ויהי לרעיון ברור, כי רק בדרך אחת יש להיחלץ מצרת היהודים: השיבה אל היהדות. בהיות עם לבבו לשוב אל עמו ולהודיע על תשובתו גלוי לכל, חשב כי הוא עושה דבר בדעת וביושר. עלה על לבו, כי בדרך התשובה יוכל גם למלא את נפשו נפש אמן, העורגת ליופי. באופן חפשי צר צורת שמונת הקנים העולים בגובה אחד ומתפצלים ימינה ושמאלה זה למעלה מזה. חפשי יצר גם הוא על פי הטבע, בלי שים לב לכוונות אחרות, שגם בהן יש בודאי מן הטעם ומן האמת. מטרתו היתה יופי שכולו אומר חיים. התרשים היה אילן אשר ענפיו יוצאים ומתפשטים במישור, וקצותיהם כעין גביעים פטורי ציצים, ובגביעי - פרח אלה היו הנרות.

 

והאמן ראה בכל אלה סמל לתחיית העם אשר יבקע אורה ויגדל ויפרוץ.

 

בראשונה דולק נר אחד, עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחרים. החושך יחלוף כליל. בתוך הצעירים, בני דלת העם, ייבקע האור בראשונה, ואחר ילוו עליהם האחרים, אוהבי הצדק והאמת, החופש והקידמה האנושית, היופי, ובהיות הנרות כולם דולקים, ישתאו וישמחו על העבודה שנעשתה. ואין לך תפקיד חשוב ומביא אושר יותר מתפקיד השמש, משרת האור.

ד"ר תיאודור הרצל

 

 

 וושינגטון והחנוכיה

 

מעשה בחייל יהודי שבליל חנוכה בשנת ‏1777 היה בשדה קרב בחפירת מגן. סייר הגנרל וושינגטון באותו לילה את מחנהו, כשמחשבות נוגות מתרוצצות בקרבו "כל כך הרבה קרבנות הקרבתי למולדת והנצחון אינו עדיין באופק". לפתע ראה אור מנצנץ מתוך אחת החפירות, התקרב הגנרל לחפירה וראה: חייל עומד ומזמר בחשאי לאור הנר.

 

מה אתה עושה חייל? שאלו הגנרל בתימהון, הסביר לו החייל את מעשה החנוכה והוסיף: "אני התפללתי לאור נר זה גם לנצחונך ובטוח אני הוד מעלתך שאתה תנצח בקרב כמו שניצחו המכבים".

 

הודה לו וושינגטון ונתמלא רוח תקווה וגבורה ועוד לפנות
בוקר הסתער על האויב וניצחו....

 

 

 הגבור בלב

 

אך, מה זה הציץ מלהב

נר השעוה?

קווצות שחורות...

ראש...עינים אורות...

שתי עיני ברקים

טובלות בזהרורי שחקים,

צצים מן האש...

הוי, הוד פני גבור!

 

מי אתה, הגבור?

- המכבי!

- ומן האש עלית?

מזה השביב,

מטיפת אש שאין לה זיו?

 והן פה בלבבי סוער

לזכרך, -

הכנס תוך לבבי וחיה בי

 

 

זה כמה נכספתי ללב!

קרא המכבי ועלה

מנרות השעוה:

זה כמה נכספתי ללב! –

ויקרע המכבי סגור לבי.

ונכנס, וטבל בדמי,

ועלה בלהב לבתי...--

יצחק קצנלסון

 

 

 נר אחד של תקוה


...
בצריפנו - צריף הנוער במחנה אושוויץ היו מרוכזים בחורים מארצות שונות המשועבדות תחת שלטון הנאצים. רובם היו מאירופה המרכזית, אולם היו כאן גם מספר רב של בחורים מיוון, אשר גם אליהם הגיעו הכובשים הגרמנים. היו ביניהם שומרי תורה ומצווה, אשר שלטו היטב בשפה העברית ולכן יכולנו לשוחח אתם. יום יום היינו מתאספים באחת הפינות של הצריף לתפילה בציבור. התפילה בציבור וקיום המצוות גרמו לכך, שנקשרו קשרי ידידות הדוקים בינינו, למרות שמקומות המוצא היו שונים ומרוחקים זה מזה. ימי חנוכה הגיעו. הצלחנו להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו דבר רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של חד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאוד. הנר הדולק הזה הדליק גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב, וחיזק את בטחוננו ב"מעוז צור ישועתי". ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים לעבר, אשר בו חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו בשמחה, אבל העבר הזה נעלם ואיננו, ולכן התעוררה ביתר שאת את הבקשה הבוקעת מעומק לבנו לעתיד שאמנם היה עדיין רחוק מאתנו, אבל בו תתקיים התפילה ששרנוה אז, והיא - "תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח... אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח".

הרב סיני אדלר, כתב יד בארכיון "יד ושם", מתוך "אני מאמין" / מ. אליאב

 

 

 כי תבוא אל מודיעין

 

כי תבוא אל מודיעין והבאת שם גרעין.

 

וטמנת הגרעין

בשממה של מודיעין.

 

בזכותו של הגרעין

יתרחש במודיעין,

נס ברכה, נס הגרעין

ויפרח הר מודיעין - - -

אברהם ברוידס

 

 

 החנוכיה הזועקת

 

יוסף בן משה מנדלוביץ, אחרון נידוני הברחת המטוס מלנינגרד, נידון בשעתו ל-‏12 שנות מאסר עם עבודת פרך.

 

יוסף התכונן לכלא עוד בשלב תכנון הפעולה. סיכויי ההצלחה היו אפסיים גם בעיני המארגנים. על כן, בשבועות שקדמו לשעת האפס, למד יוסף בעל-פה את התפילות ופרקי תנ"ך ככל שיכול, למען יעמדו אלו לימינו, כאשר ישב מאחורי סורג ובריח, בלא ספר, בלא סידור ובלא ידיד...

 

יוסף שמר בזכרונו את תאריך חג החנוכה הקרב. על כן חקק צורת מנורה על קיר הצינוק, תלש חוטים מבגדו וניסה לעשות מהם פתילות. לאחר זמן כתב בצער עמוק, שלמרות כל מאמציו, לא דלקו הפתילות כראוי...

 

האמנם?

מפי שמעון גריליוס, דע את יהדותך, גליון קכ"ב

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/05/2004  

עדכוני rss