חנוכת שור ירושלים

קודם שבטלה מגילת תענית היו נוהגים יום טוב בששה עשר באדר ובשבעה באייר ולא היו מספידים בהם את המת, שבימים אלו התחילו לבנות מחדש את חומת ירושלים וחנוכה.

בשתת עשר ביה שריו למבני שורא דירושלם דילא למספד, מפני שתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב.  ששמחה לפני המקום בבנין ירושלם שנאמר: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס."

בשבעה לאייר חנכת שור ירושלם ודילא למספד, מפני שבאו גוים ונלחמו על ירושלם ולא יכלו לה וסתרו מחומתה, יום שהתחילו לבנותו – עשאוהו "יום טוב". בשני מקומות כתוב במגלה הזאת: "חנכת שור ירושלם דילא למספד". אחר שעלו ישראל מן הגולה ואחר כשפרצוהו מלכי יון וגדרוהו בית חשמונאי שנאמר "ותשלם כל מלאכת החומה בעשרים וחמשה באלול וגו'" ואף על פי שנבנתה החומר עדין השערים לא עמדו... וכשנגמרו... אותו הערב עשאוהו יום טוב.

מגילת תענית, מהדורת צבי ליכטנשטיין

 חנוכת חומת ירושלים

נחמיה יב, ‏43‎-27

 כיצד מקדשים?

אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ובאורים ובתמים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם, וכל ישראל אחריהם.

משנה, שבועות ב, ב

 עשר קדושות הן

עשר קדשות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר, והביכורים, ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות.
עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה...
לפנים מן החומה מקודש מהם - שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו... החיל מקודש ממנו... עזרת נשים מקודשת ממנו... עזרת ישראל מקודשת ממנה... עזרת הכהנים מקודשת ממנה...

בין האולם ולמזבח מקודש ממנה... ההיכל מקודש ממנו - שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. קדש הקדשים מקודש מהם - שאין נכנס... אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה.

משנה, כלים א, ו-ט

 שלושה מחנות

כל ארץ ישראל היא קדושה, מקודשות ממנה ערים המוקפות חומה שבתוכה, מקודשת מהן ירושלים, שהיא לדורות כנגד מחנות ישראל במדבר. שלשה מחנות היו במדבר: מחנה ישראל, מחנה לויה ומחנה שכינה, וכנגדם בירושלים, מפתח ירושלים עד הר הבית, מחנה ישראל, מפתח הר הבית עד שער ניקנור, שהוא שער העזרה, מחנה לויה, והמקדש כולו, מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה, שאף בו מעלות בקודש זו למעלה מזו (זבחים קטז' ב').

ש. ביאלובלוצקי,
מנחת דברים לש. ז. שוקן

 סיני וירושלים

לא נשלם מעמד הר סיני שבמדבר כתכלית המחשבה שעלתה תחילה אלא בהר הבית שבירושלים. לא ישראל בלבד בא כאן אל המנוחה ואל הנחלה אלא גם כן בריתו שמסיני, שהוא וההר שלו הלכו עם ישראל באוהל ובמשכן עד שהגיע להר הבית ותקע בו אוהל עולמים.

מאיר הלל בן שמאי,
ולירושלים ניסן תשכ"ח

 הכותל המערבי בהלכה

"הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". על כך נאמר במדרש שיר השירים רבה: מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי...
ואכן באמת מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, קדושתו - מחמת השכינה היא...
ומכל שכן לאחר שזכינו שעוד פעם חזר הכותל המערבי אלינו... הרי נתקדש המקום על ידי תפילותיהם של ישראל... וחייבים אנחנו במקום הזה משום מורא מקדש "ומקדשי תיראו", לא מן מקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על מוראו של המקדש.

הרב עובדיה יוסף,
הכותל המערבי, האגף לתרבות תורנית
ירושלים, תשל"ו

 הרואה ירושלים בחורבנה

אמר עולא ביראה אמר ר' אלעזר, הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר", וקורע.
ירושלים בחורבנה, אומר: "ציון מדבר היתה ירושלים שממה", וקורע. בית המקדש בחורבנו, אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה", וקורע; קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים.

מועד קטן כ"ו

 מכתב מירושלים

יברכך ה' בני נחמן וראה בטוב ירושלים...
בירושלים עיר הקודש אני כותב אליך ספרי זה, כי שבח והודאה לצור ישעי, זכיתי ובאתי לשלום ביום התשיעי לירח אלול... ומה אגיד לכם בענין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השממון וכללו של דבר: כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו: ירושלים יותר חרבה מן הכל וארץ יהודה יותר מן הגליל, ועם כל חורבנה היא טובה מאד... ואין ישראל בתוכה, כי מעתה באו התתרים ברחו משם ומהם שנהרגו בחרבם, רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל ואליהם יאספו עד מנין מתפללים בביתם בשבתות. והנה זרזנו אותם ומצאנו בית חרב בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותו לבית הכנסת כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחרבות זוכה, והתנדבנו לתיקון הבית וכבר התחילו [לבנות] ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו בירושלים והבריחום שם בבוא התתרים.

רבי משה בן נחמן,
מתוך מכתבו של הרמב"ן לבנו
(הרמב"ן עלה לא"י בשנת ה' כז' ‏1267)

 שורש ישי

שרש ישי עומד לנס,
נדחי ישראל יכנס,
יקבץ ויהיו לנס
בחוצות ירושלים.

לכו ונעלה ציון,
עשה המלך אפריון
על כל הארץ עליון,
תוככי ירושלים.

מלאה הארץ דעה
ממעיני הידיעה;
גיא ינשא, הר וגבעה:
"בנויה ירושלים"!

הנה מלכך צדיק נושע
הוא גואל לשבי פשע.
בימים ההם תיוושע
יהודה וירושלים.

שלמה מולכו,
"שושנת המלך" ס' יג

 קריה יפה-פיה

קריה יפה-פיה משוש לערייך
עיר נאמנה את למלכך ושרייך

יום אזכרה יפעת צבעייך,
לך כלתה נפשי לשכן חצרייך.

ומי יתנני אעוף כיונה,
אשק אבניך אחונן עפרייך
לא שקטה נפשי מיום נדוד רעיה
מיום גלות בנים מבית מגורייך,

...תשמחי לעד ובטח תשבי
ירב שלום בנייך מכל עברייך

שירי רבי שלום שבזי

 ירושלים של מעלה

ידוע כי בית המקש של מטה מכוון כנגד של מעלה והנכנס בשל מטה כנכנס בשל מעלה.
...והנה ממאמרם זה היו מורים, כי לא למעלה תיחשב בעיניהם ירושלים רק בית המקדש בלבד; ולא כן הוא, כי גם ירושלים של מטה היא כנגד ירושלים של מעלה ושפע שעריה ועצמה הרוחניים - כנגד של מטה, עד היחשב העומד בשל מטה כעומד בשל מעלה.

רבי משה אלשייך,
פירוש לתורה

 בנו את ירושלים

כקול שופר גדול וכנס הרים יפעל הד הקול:
...בנו את ירושלים, שכללוה ופארוה, הציבו בה לכם יד ושם, יחידים וצבורים, צעירים וישישים. ...והקול הקורא לבנין ירושלים, והמון רגשות הקודש היוצאים וזורמים לעומתו בקרבנו ממעמקי תהום הנשמה... יהיה ג"כ מלאך מצרף ומטהר, כאש מצרף וכבורית מכבסים.
...וכל אשר נהיה יותר עסוקים, ...לשכלל את ירושלים ולפארה, וכל אשר ימלא אויר עולמנו מקצה בחשק בנין ירושלים והדר שכלולה, כה יוסיף אור רוח קודש ד' אשר בתוכיות נשמתנו להופיע ולהתלהב, ומלחמת קיומנו הרוחנית תקח לה צורה חיובית. הדעה הפנימית של הכרת קודש ישראל וגאונו... תוכל לשוב לתחיתה רק עם יניקתה מזיו מקורה. ולהכיר את שירת ישראל, שיר אל נאדר בקודש, צריכים לבוא לעיר ישראל ולבוא אליה - ברוח קודש חמוש גבורת אלהים.

הרב א. י. הכהן קוק,
חזון הגאולה, ירושלים, תש"א

 מרכז בילו עובר לירושלים

עיר הקדש
ירשלים בית ועד לחברת בילו
לה"ר החכם הנכבד ה' סלאנימ