education - חינוך האגף לתרבות יהודית
 
 
 
 
 
 
 
 
יום ירושלים
 

  הנה אני בונה בית - דבהי"ב ב', ג'
  מקום המקדש - רבי משה בן מיימון
  היחיו את האבנים - נחמיה ג', ו'
  חנוכת שור ירושלם - מגילת תענית
  חנוכת חומת ירושלים - נחמיה יב'
  כיצד מקדשים? - משנה, שבועות ב, ב
  עשר קדושות הן - משנה, כלים א, ו-ט
  שלושה מחנות - ש. ביאלובלוצקי
  סיני וירושלים - מאיר הלל בן שמאי
  הכותל המערבי בהלכה - הרב עובדיה יוסף
  הרואה ירושלים בחורבנה - מועד קטן כ"ו
  מכתב מירושלים - רבי משה בן נחמן
  שורש ישי - שלמה מולכו
  קריה יפה-פיה - שלום שבזי
  ירושלים של מעלה - רבי משה אלשייך
  בנו את ירושלים - הרב א. י. הכהן קוק
  מרכז בילו עובר לירושלים - יחיאל מיכל פינס
  ירושלים הבירה - דוד בן גוריון
  מאחר כתלנו - הרב צבי יהודה הכהן קוק
  הלב הסובל - יצחק למדן
  הכותל - יוסי גמזו
  זעקתו של צנחן - אלי לנדאו
  ירושלים של זהב - נעמי שמר
  החייל הקטן - זלדה
  הכותל - יונה בן ששון
  ירושלים אמנו - אברהם יהושע השל
  ירושלים ואני - ש"י עגנון
  למען ציון - ישעיהו ס"ב

 

 

 

 הנה אני בונה בית

 

 

דבהי"ב ב, ‏5‎-3, ג, ‏2‎-1

 

 

 מקום המקדש

 

ומסורת היא בידי הכל, שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו את יצחק בנו והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם קרבן כשנברא ומשם נברא (הלכות בית הבחירה ב' ב').
לא נתקדש מקום המקדש וירושלים כולה עד שלמה שהוא קדש העזרה וירושלים לשעתן וקדשן לעתיד לבוא (שם, ו' יד').

 

רבי משה בן מימון

 

 

 היחיו את האבנים

 

 

נחמיה ג, ‏33- 35; ו, ‏16‎-15

 

 חנוכת שור ירושלים

 

קודם שבטלה מגילת תענית היו נוהגים יום טוב בששה עשר באדר ובשבעה באייר ולא היו מספידים בהם את המת, שבימים אלו התחילו לבנות מחדש את חומת ירושלים וחנוכה.

 

בשתת עשר ביה שריו למבני שורא דירושלם דילא למספד, מפני שתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב.  ששמחה לפני המקום בבנין ירושלם שנאמר: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס."

 

בשבעה לאייר חנכת שור ירושלם ודילא למספד, מפני שבאו גוים ונלחמו על ירושלם ולא יכלו לה וסתרו מחומתה, יום שהתחילו לבנותו – עשאוהו "יום טוב". בשני מקומות כתוב במגלה הזאת: "חנכת שור ירושלם דילא למספד". אחר שעלו ישראל מן הגולה ואחר כשפרצוהו מלכי יון וגדרוהו בית חשמונאי שנאמר "ותשלם כל מלאכת החומה בעשרים וחמשה באלול וגו'" ואף על פי שנבנתה החומר עדין השערים לא עמדו... וכשנגמרו... אותו הערב עשאוהו יום טוב.

מגילת תענית, מהדורת צבי ליכטנשטיין

 

 חנוכת חומת ירושלים

 

 

נחמיה יב, ‏43‎-27

 

 

 כיצד מקדשים?

 

אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ובאורים ובתמים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם, וכל ישראל אחריהם.

 

משנה, שבועות ב, ב

 

 

 עשר קדושות הן

 

עשר קדשות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר, והביכורים, ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות.
עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה...
לפנים מן החומה מקודש מהם - שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו... החיל מקודש ממנו... עזרת נשים מקודשת ממנו... עזרת ישראל מקודשת ממנה... עזרת הכהנים מקודשת ממנה...

בין האולם ולמזבח מקודש ממנה... ההיכל מקודש ממנו - שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. קדש הקדשים מקודש מהם - שאין נכנס... אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה.

 

משנה, כלים א, ו-ט

 

 

 שלושה מחנות

 

כל ארץ ישראל היא קדושה, מקודשות ממנה ערים המוקפות חומה שבתוכה, מקודשת מהן ירושלים, שהיא לדורות כנגד מחנות ישראל במדבר. שלשה מחנות היו במדבר: מחנה ישראל, מחנה לויה ומחנה שכינה, וכנגדם בירושלים, מפתח ירושלים עד הר הבית, מחנה ישראל, מפתח הר הבית עד שער ניקנור, שהוא שער העזרה, מחנה לויה, והמקדש כולו, מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה, שאף בו מעלות בקודש זו למעלה מזו (זבחים קטז' ב').

 

ש. ביאלובלוצקי,
מנחת דברים לש. ז. שוקן

 

 

 סיני וירושלים

 

לא נשלם מעמד הר סיני שבמדבר כתכלית המחשבה שעלתה תחילה אלא בהר הבית שבירושלים. לא ישראל בלבד בא כאן אל המנוחה ואל הנחלה אלא גם כן בריתו שמסיני, שהוא וההר שלו הלכו עם ישראל באוהל ובמשכן עד שהגיע להר הבית ותקע בו אוהל עולמים.

 

מאיר הלל בן שמאי,
ולירושלים ניסן תשכ"ח

 

 

 הכותל המערבי בהלכה

 

"הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". על כך נאמר במדרש שיר השירים רבה: מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי...
ואכן באמת מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, קדושתו - מחמת השכינה היא...
ומכל שכן לאחר שזכינו שעוד פעם חזר הכותל המערבי אלינו... הרי נתקדש המקום על ידי תפילותיהם של ישראל... וחייבים אנחנו במקום הזה משום מורא מקדש "ומקדשי תיראו", לא מן מקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על מוראו של המקדש.

 

הרב עובדיה יוסף,
הכותל המערבי, האגף לתרבות תורנית
ירושלים, תשל"ו

 

 

 הרואה ירושלים בחורבנה

 

אמר עולא ביראה אמר ר' אלעזר, הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר", וקורע.
ירושלים בחורבנה, אומר: "ציון מדבר היתה ירושלים שממה", וקורע. בית המקדש בחורבנו, אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה", וקורע; קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים.

 

מועד קטן כ"ו

 

 

 מכתב מירושלים

 

יברכך ה' בני נחמן וראה בטוב ירושלים...
בירושלים עיר הקודש אני כותב אליך ספרי זה, כי שבח והודאה לצור ישעי, זכיתי ובאתי לשלום ביום התשיעי לירח אלול... ומה אגיד לכם בענין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השממון וכללו של דבר: כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו: ירושלים יותר חרבה מן הכל וארץ יהודה יותר מן הגליל, ועם כל חורבנה היא טובה מאד... ואין ישראל בתוכה, כי מעתה באו התתרים ברחו משם ומהם שנהרגו בחרבם, רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל ואליהם יאספו עד מנין מתפללים בביתם בשבתות. והנה זרזנו אותם ומצאנו בית חרב בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותו לבית הכנסת כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחרבות זוכה, והתנדבנו לתיקון הבית וכבר התחילו [לבנות] ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו בירושלים והבריחום שם בבוא התתרים.

 

רבי משה בן נחמן,
מתוך מכתבו של הרמב"ן לבנו
(הרמב"ן עלה לא"י בשנת ה' כז' ‏1267)

 

 

 שורש ישי

 

שרש ישי עומד לנס,
נדחי ישראל יכנס,
יקבץ ויהיו לנס
בחוצות ירושלים.

לכו ונעלה ציון,
עשה המלך אפריון
על כל הארץ עליון,
תוככי ירושלים.

מלאה הארץ דעה
ממעיני הידיעה;
גיא ינשא, הר וגבעה:
"בנויה ירושלים"!

הנה מלכך צדיק נושע
הוא גואל לשבי פשע.
בימים ההם תיוושע
יהודה וירושלים.

 

שלמה מולכו,
"שושנת המלך" ס' יג

 

 

 קריה יפה-פיה

 

קריה יפה-פיה משוש לערייך
עיר נאמנה את למלכך ושרייך

יום אזכרה יפעת צבעייך,
לך כלתה נפשי לשכן חצרייך.

ומי יתנני אעוף כיונה,
אשק אבניך אחונן עפרייך
לא שקטה נפשי מיום נדוד רעיה
מיום גלות בנים מבית מגורייך,

...תשמחי לעד ובטח תשבי
ירב שלום בנייך מכל עברייך

 

שירי רבי שלום שבזי

 

 

 ירושלים של מעלה

 

ידוע כי בית המקש של מטה מכוון כנגד של מעלה והנכנס בשל מטה כנכנס בשל מעלה.
...והנה ממאמרם זה היו מורים, כי לא למעלה תיחשב בעיניהם ירושלים רק בית המקדש בלבד; ולא כן הוא, כי גם ירושלים של מטה היא כנגד ירושלים של מעלה ושפע שעריה ועצמה הרוחניים - כנגד של מטה, עד היחשב העומד בשל מטה כעומד בשל מעלה.

 

רבי משה אלשייך,
פירוש לתורה

 

 

 בנו את ירושלים

 

כקול שופר גדול וכנס הרים יפעל הד הקול:
...בנו את ירושלים, שכללוה ופארוה, הציבו בה לכם יד ושם, יחידים וצבורים, צעירים וישישים. ...והקול הקורא לבנין ירושלים, והמון רגשות הקודש היוצאים וזורמים לעומתו בקרבנו ממעמקי תהום הנשמה... יהיה ג"כ מלאך מצרף ומטהר, כאש מצרף וכבורית מכבסים.
...וכל אשר נהיה יותר עסוקים, ...לשכלל את ירושלים ולפארה, וכל אשר ימלא אויר עולמנו מקצה בחשק בנין ירושלים והדר שכלולה, כה יוסיף אור רוח קודש ד' אשר בתוכיות נשמתנו להופיע ולהתלהב, ומלחמת קיומנו הרוחנית תקח לה צורה חיובית. הדעה הפנימית של הכרת קודש ישראל וגאונו... תוכל לשוב לתחיתה רק עם יניקתה מזיו מקורה. ולהכיר את שירת ישראל, שיר אל נאדר בקודש, צריכים לבוא לעיר ישראל ולבוא אליה - ברוח קודש חמוש גבורת אלהים.

 

הרב א. י. הכהן קוק,
חזון הגאולה, ירושלים, תש"א

 

 

 מרכז בילו עובר לירושלים

 

עיר הקדש
ירשלים בית ועד לחברת בילו
לה"ר החכם הנכבד ה' סלאנימסקי נ"י

את מכתבנו זת אנחנו שולחים לאדוננו מירושלים עיר קדשנו וכן כל המכתבם מהיום והלאה יצאו כלם מהעיר הזאת, כי נחמנו על אשר חללנו עד היום את כבוד ציון ונמיר את חרבותיה ועייה בערים אחרות, ולא שמנו אל לבבנו, כי החרבות האלה מזכירות אותנו את תפארתנו ואשרנו בימי קדם בשבת ישראל על אדמתו. ואיה דבר אשר די אונים לו לחזק את לבנו בעבודתנו הכבדה והקדושה כאבני הזכרון האלה?
ונאסף כלנו ביום כ"ג ניסן [תרמ"ג] ונחרץ כלנו פה אחד לשית את ירשלים למרכז כל עבודתנו... ואבני כתל המערבי החרב תאמצנה את לבנו לבלתי נשכח את התכלית אשר הקדשנו לה את כל חיינו.

 

חברי הועד :מנשה בן צבי מאירוביץ
יחיאל מיכל פינס
יעקב ברלובסקי

 

 

 ירושלים הבירה

 

ירושלים... היא בירת האומה. היא בירת ההסטוריה היהודית, היא בירת הרוח העברית, היא בירת נצח ישראל. היא יותר מכלם צריכה להיות לדוגמא גם לארץ כולה וגם לאומה כולה, מכיון שירושלים איננה שייכת רק לארץ, ירושלים שייכת גם לאומה, עליה להיות לדוגמה לכל בית ישראל בארצו ובתפוצות.

מאחדים אותנו דברים עיקריים, מאחד אותנו קבוץ גלויות, מאחד אותנו בנין הארץ, מאחד אותנו בטחון הארץ, מאחדת אותנו קדושת ירושלים, עצם ירושלים צריכה להיות גורם של אחוה ושל ליכוד ושל כבוד יהודי, ועל בני ירושלים מוטלת אחריות גדולה.

מתוך דברים שנאמרו בטקס קבלת אזרחות כבוד של ירושלים, ז' בסיון, תשי"א

 

דוד בן גוריון,
מתוך: ירושלים שירה וצבעים, בעריכת ג. יגודניק, ‏1967

 

 

 מאחר כתלנו

 

כמו ישראל בנפשות, באדם, כן הכותל בעולם, בארץ.
יש לבבות ויש לבבות. יש לבות אדם ויש לבות אבנים.
ויש אבנים ויש אבנים. יש אבני דומה ויש אבנים - לבבות.

ומכל קצות הארץ, ומכל פנות העולם, גם מכל תפוצות הגולה, זורמות ועולות השפעות ה"עבודה שבלב" דרך נקודת המרכז של הארץ, דרך העיר הזאת ודרך הבית הזה. וכן האבנים האלה, שארית פליטת הר ביתנו, שהם לנו "בקדושתם אע"פ שהם שוממים", כי "שכינה לא זזה מעולם מכותל מערבי", ורוח אלהים חיים קדוש ישראל, המשכין שמו שם, לעולם מרחף הוא עליהם ומחיה אותם בחביון עזו - האבנים האלה לבבות הם לנו!

 

הרב צבי יהודה הכהן קוק,
לנתיבות ישראל, טו

 

 

 הלב הסובל

 

ירושלים, לך ולבניך לוחמיך דומיה תהילה!
לא לחינם נראתה ירושלים בעיני כל דורותינו כלבה של ארץ ישראל. כלב הנושא במכאובי כל אבר ואבר שבגוף כך נושאת עתה ירושלים ביסורי הארץ כולה ובחבלי מאבקנו. היא נטלה תשעה מעשרת הקבים של תלאות המערכה שלנו ונסיונותיה, באלה אחר אלה ניתכים עליה יסורי נסיונות, והיא, פצועה וגאה, דוויה וזקופה, סופגת את אבני הבליסטראות, מלקקת דם פצעיה, נושכת שפתיה מכאב ומזדקפת שוב בהודה הישראלי עטור הקדומים.

 

יצחק למדן,
ירושלים במלחמת תש"ח

 

 

 הכותל

 

עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר
אמרה לי תקיעות השומר חזקות הן
אבל השתיקה עוד יותר.

אמרה לי ציון הר הבית
שתקה לי הגמול והזכות
ומה שזרח על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.

הכותל אזוב ועצבת
הכותל עופרת ודם
יש אנשים עם לב של אבן
יש אבנים עם לב אדם.

 

יוסי גמזו

 

 

 זעקתו של צנחן

 

לפתע שמעתי קריאה, חייל שראה ראשון את הכותל המערבי, השמיע צעקה: "אני רואה את הכותל המערבי".
כולנו פרצנו אחריו דרך שער קטן, ומששנו את האבנים באהבה גדולה שנדלקה פתאום בכל לב. חיילים נצמדו אל הכותל והחלו למרר בבכי. אינני זוכר, במשך שלושת ימי הקרב על ירושלים העתיקה, חיילים בוכים, למרות העובדה שראו את טובי רעיהם נפגעים. ואילו עתה כרעו ליד הכותל ומררו בבכי כילדים קטנים. חיילים שפניהם מכוסים זיפי זקן ועיניהם אדומות מעייפות של קרב, התחבקו והתנשקו כשהם צועקים:

"ירושלים שלנו".

 

אלי לנדאו

 

 

 ירושלים של זהב

 

אויר הרים צלול כיין
וריח ארנים
נשא ברוח הערבים
עם קול פעמונים
ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובלבה חומה.

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולככר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה
ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.

פזמון:
ירושלים של זהב
ושל נחשת ושל אור
הלא לכל שיריך
אני כנור.

 

נעמי שמר

 

 

 החייל הקטן

 

גם החיל הקטן
שדמו נגע בשביל העתיק
ידע
שפאר ההרים וצמרות הכסף
וכיפת הכתם
הם הזהב החיצון
של המנון שלמה ודמעת דוד.

נשמתו של החיל הקטן
נסתכלה ביום המיתה
נפחדת,
וטבעה בשיר הלויים
טבעה במקהלים.

 

זלדה
ולירושלים, ניסן תשכ"ח

 

 

 הכותל

 

הכותל! כמה דורות עמדנו על ידו בצפיפות, בחרדה, ביראה ובאהבה.
כמה דורות ערגנו לכותל ולמה שסימל ועמי העולם נוגשים בנו ואינם נותנים לנו אף לבכות על חורבן מקדשנו.
כמה מאורעות דמים מחד, וכמה תקווה מאידך טמונים בקשר הטמיר שבין עם ישראל לבין הר קודשו.
אף פעם לא זנחנו אותו, תוך סכנת נפשות באנו עדין לחון את אבניו ולהתפלל לשיקומו.
והנה, בשנת תש"ח, נקרענו ממנו והשרשרת נותקה.
מה נפלאה ונוראה היתה שיבתנו אליו כ' שנה לאחר שנותקנו הימנו. אותם חיילים שגאלו אותו מיד צר גדלו בדור שלא חי את הכותל, שלא פקד אותו, בדור אשר הכותל הפך בו ממושג ממשי למושג ערטילאי, מתופעה דינמית לתופעה סטטית, בכל זאת כאילו קרא להם, ריתק אותם קול הקדומים וחדורי להט עטו אליו לחוננו.

 

יונה בן ששון,
הכותל המערבי

 

 

 ירושלים אמנו

 

ירושלים, אמם של ישראל, אנו באים אל בין חומותיך כבנים אשר הוקירוך מאז ומעולם, אשר מעולם לא התנכרו אליך. את משקלך שקלנו בדמעות אשר שפך עמנו במשך קרוב לאלפיים שנה. צחוקנו נחנק בגרוננו כאשר הרהרנו בך... "בכל מקום שאני הולך לשם, הולך אני לירושלים", אמר רבי נחמן.
ירושלים, לבות כולנו כנבלים, רוטטים מדי היזכר שמך.

מה קרה בכ"ח באייר תשכ"ז? גברו רחמיו של הקב"ה...
נשתנו פני ישראל. פליאה בלבבות. כאילו עמדו הנביאים מקבריהם. דבריהם מתנגנים בצליל חדש. מלוא כל הארץ - ירושלים. מרחפת היא על הארץ כולה. אור חדש יהל, חרדת קודש חדשה.

 

אברהם יהושע השל,
ישראל הווה ונצח, תרגם: דוד בר-לבב,
הספריה הציונית, ירושלים תשל"ג

 

 

 ירושלים ואני

 

אומר לכם מי אני.
מתוך קטסטרופה היסטורית, שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה.
אבל בכל עת, תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.
בחלום, בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל.
בזכותה של ירושלים כתבתי את כל אשר נתן השם בלבי ובעטי.

 

ש"י עגנון,
מתוך דבריו בשטוקהולם
בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת ‏1967

 

 

 למען ציון

 

 

ישעיהו ס"ב א', ו', ז'

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/07/2017  

עדכוני rss