education - חינוך האגף לתרבות תורנית
 
 
 
 
 
 
 
 
פורים

 אץ קוצץ

 העלאת השחר

 איילת השחר

 תפילת מרדכי

 תפילת אסתר

 ותלבש אסתר מלכות

 קביעתו של פורים

 לימות המשיח

 וזכרם לא יסוף מזרעם

 תענית אסתר ופורים

 מתנות אביונים

 שמחה חירות

 תפילה לשמחת פורים

 זכור

 פוגרום הפוך

 מורשת ההתגוננות שבמגילת אסתר

 חינוך צבאי

 יום ניקנור

 מזימת המן

 בקשה אל נאסר אד-דין שאח

 פורים ויום הכפורים

 פורים שני

 מגילת היטלר

 ממיתה לחיים

 יום העצמאות כיום טוב

 מתוך המגילה

 

 

 

 אץ קוצץ

 

אץ קוצץ בן קוצץ, קצוצי לקצץ, בדבור מפוצץ, רצוצי לרצץ. לץ בבוא ללוצץ, פולץ ונתלוצץ, כעץ מחצצים לחצץ, כנץ על צפור לנצץ. עב בקע מראש, יחידים מנו גרוש, חל וילך ויפרוש, וישב על גבי חרוש.זומן והנקב לראש, ראשית גוים לרע לדרוש, היות לכל בוגדים ראש, וצפעו תלות במבחר ברוש.  קוצץ בן קוצץ - רשע בן רשע - המן מזרע עמלק. קצוצי - בני עמי המהולים. פולץ - אחזתו פלצות. תלוצץ - היה ללעג. כעץ - כאשר יעץ. חצצים לחצץ - לירות חיצים ביוצאים למלחמה, - ביהודים. נצץ - לדרוס כנץ. מראש - מלענה. צפעו - בניו.

רבי אלעזר בירבי קליר, מתוך קרובות לפרשת זכור

 

 

 העלאת השחר

 

"למנצח על איילת השחר" בלילה, אף על פי שהוא לילה, יש לי אור ירח וכוכבים ומזלות; ואימתי הוא חושך? בעלות השחר! הלבנה נכנסת והכוכבים והמזלות הולכים - אותה שעה אין חושך גדול ממנו. ואותה שעה הקדוש ברוך הוא עונה לעולם ומלואו ומעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם.

מדרש שוחר טוב, כ"ב

 

 

 איילת השחר

 

"למנצח על איילת השחר". אמר ר' יהודה ב"ר סימון: בית שיש בו נחשים, מביאים קרן איל ומעשנין את הבית בתוכו, ומיד הנחש בורח. כך כשבאה אסתר ברח המן.

 

ואת מוצא, בשעה שהאיילה היא צמאה, היא חופרת גומא, ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, ומיד התהום מעלה לה מים, שנאמר: "כאיל תערוג על אפיקי מים", (תהילים מ"ב ב').

 

ורבנן אמרי: זו היא חסידה שבחיות, ורחמיה מרובין על בניה, וכשצמאות כל החיות מתכנסות אצלה, שהן יודעות שמעשיה חסידים, כדי שתתלה עיניה למרום, והקב"ה מרחם עליהם.

מדרש תהילים, כ"ב

 

 

 תפילת מרדכי

 

גלוי וידוע לפני כסא כבודך, אדון כל העולם, כי לא מגובה לבי ומרום עיני עשיתי זאת אשר לא השתחויתי להמן, כי אם מיראתך התגריתי בו לבלתי השתחוות לו כי יראתי מפניך אלוהי עולם לבלתי תת כבודך לבשר ודם ולא רציתי להשתחוות לזולתך; כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן, כי על תשועת עמך ישראל לוחך הייתי מנעל רגליו ועפרו אשר ידרוך.

עפ"י אסתר רבה, פרשה ח' ה'

 

 

 תפילת אסתר

 

ה' אלוקי ישראל אשר משלת מימי קדם ובורא ועושה כל העולם ומושל עליו, עזור נא לאמתך בדודה אשר אין לה עוזר אחר כי אם אתה. כי בדד ישיבתי הנה ובדד אני בבית המלך בלא אם ואב. כיתומה ענייה שואלת צדקה מבית לבית, כן אני שאלתי רחמיך מחלון לחלון בבית המלך אחשוורוש מן היום אשר נלקחתי הנה ועד היום הזה. ועתה אלוקים הנה נפשי, קחנה מידי אם ייטב בעיניך, ואם לא תרצה לקחת אותה, הצילה נא את צאן מרעיתך מאריות האלה אשר קמו עליהם. אני אשנא את בגדי תפארתי ואת כתר מלכותי אשר בראשי ולא שמחתי מיום אשר הביאוני הנה כי אם בך.

ספר יוסיפון, פר' ד'

 

 

 ותלבש אסתר מלכות

 

אחרי ג' ימי הצום - "ותלבש אסתר מלכות" - ואמרו ז"ל (מגילה י"ד ב'), שלבשה רוח הקודש קודם שנכנסה למלך ואח"כ זימנה את המן למשתה. ולמה עשתה כן? אמרה אסתר: "אולי ירגיש הקב"ה ויעשה לנו נס" ופירש רש"י: "ירגיש הקב"ה שאני צריכה להחניף לרשע זה ולזלזל בכבודי". ולמדתי שלושה דברים מדבריהם: א) יש מצבים שאפשר לאדם ללבוש מלבוש של רוח הקודש, כמו שלובשים מלבוש ממש. והיה צורך בכך, כי אי אפשר להכנס למלך אחר שלושה ימי תענית ולישא חן, במראה כזה. ב) יש בכוחה של "שבירת מידה של יחיד" )הבלגה) בכדי להזמין את המן הרשע לסעודה. ג) יש בכוחה של "שבירת המדות" להציל את כלל ישראל כולו.

 

הדברים נאמרו בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

הרב חיים שמואלביץ, ספר הזיכרון

 

 

 קביעתו של פורים

 

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: שמונים וחמישה זקנים, ומהם שלושים וכמה נביאים, היו מצטערים על הדבר הזה (קביעתו של פורים כחג לדורות): כתוב (ויקרא כ"ז, ל"ד): "אלה המצוות אשר צוה ה' את משה" - אלה המצוות שנצטוינו מפי משה. כך אמר לנו משה: אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה; ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר?!

 

לא זזו משם, נושאים ונותנים בדבר, עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתובה (רמוזה), בתורה ובנביאים ובכתובים.

ירושלמי מגילה, א', ה'

 

 

 לימות המשיח

 

כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת בחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל-פה שאינן בטלין לעולם. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר: "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני", ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

רבי משה בן מימון, משנה תורה, הלכות מגילה, ב' י"ח

 

 

 וזכרם לא יסוף מזרעם

 

"וזכרם לא יסוף מזרעם" - אפילו בזמן שכל המועדים יתבטלו, פורים לא יתבטל, שנאמר: "וזכרם לא יסוף מזרעם".

 

משל לשני בני אדם שנצטוו להכיר אנשים בלילה. האחד הדליק נר ונסתייע בו. לשני לא היה נר, ומכיון שהיה מוכרח להכיר את האנשים, אימן את עצמו להכירם בטביעת משמע האוזן. ונמצא, שהוא סיגל לעצמו כשרון חדש של הקשבה לקולות בני אדם, וכוחות השמיעה וההקשבה שיצרה בו עבודתו בחושך, לעולם נשארים קניין בנפשו.

 

והנמשל, גאולה הפורים, אשר על ידה כנסת ישראל לימדה את עצמה להכיר את ה' גם בחושך ובהסתר, בודאי שזה ישאר קנין עולם בנפשה אפילו לאחר שיעלה עמוד השחר.

הרב יצחק הוטנר, עפ"י פחד יצחק, פורים

 

 

 תענית אסתר ופורים

 

אמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה ולשנותה ביום, נאמר: "אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" (תהילים כב) ... איתמר נמי, אמר רבי חלבו... חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר: (תהילים ל') "למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך". (מגילה ד, א)

 

שני האמוראים מטים אוזן לצלילי המגילה. רבי יהושע בן לוי שומע ממנה זעקה מעמק הבכא, ואילו רבי חלבו שומע ממנה צלילי גאולה. ואכן, שני היסודות הללו מיוצגים במגילה: זעקה של אומה מתוך חשכת יסורים, והלל לה' על פורקן עמו.

 

חז"ל, פתרו את הבעיה של מעורבותו הסימולטנית של האדם בשני האלמנטים של פורים, באמצעות תענית אסתר. על ידי כך הופרדו דברי הצומות וזעקתם מששון החג. הפרדה זו היתה טכנית גרידא ומבחינה מהותית ממשיכה התענית להיות חלק אינטגרלי ממצוות היום.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק, מפי השמועה

 

 

 מתנות אביונים

 

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ולאמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר (ישעיהו נ"ז, ט"ו): "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

רבי משה בן מימון, משנה תורה, הלכות מגילה, ב', י"ז

 

 

 שמחה וחירות

 

עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה, כי על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו. כי שמחה היא עולם החירות, ועל כן כשקושר שמחה לדעתו, אזי דעתו בחירות ואינה בגלות. אך על ידי מרה שחורה ועצבות - המוח והדעת בגלות.

 

וצריך לחזק עצמו שיבוא לשמחה בכל מה שאפשר, ולהשתדל למצוא בעצמו איזו נקודה טובה, כדי לבוא לשמחה... ל פי הרוב אין יכולים לשמח את עצמם כי אם על ידי דברי חידוד, כדי לבוא לשמחה.

רבי נחמן מברסלב, עפ"י ליקוטי מוהר"ן, י'

 

 

 תפילה לשמחת פורים

 

ריבונו של עולם, חזקני בשמחה וחדוה תמיד, ואזכה לגרש ולבטל ממני ומכל ישראל קליפת המן - עמלק ולהמשיך עלי קדושת הנס והישועה של פורים.

 

ועזרנו והושיענו להתענות תענית אסתר ותפתח את לבבי שאזכה להרגיש עוצם צרת נפשי עד שאזכה לזעוק זעקה גדולה ומרה כראוי לי לזעוק, עד אשר יתעוררו רחמיך עלי באמת, ותמהר להושיעני.

 

ונזכה על ידי מצוות השכרות של פורים לבא לתוך שמחה גדולה של פורים אשר אז מאירה הארת מרדכי - אשר אין דוגמתה בכל ימות השנה. ואזכה להיות שמח בכל לב, לשמח גם אחרים ולשמח כל ישראל עמך בשמחת פורים. ותקבל שעשועים גדולים משתייתנו בפורים הקדוש.

רבי נתן שטרנהרץ, שכתוב "מליקוטי תפילות"

 

 

 זכור

 

זכור את אשר עשה לך עמלק... (דברים כ"ה, י"ז(

 

המלחמה שעשה עמלק עם ישראל אין דומה לה באכזריותה, ולא היתה לו לכך כל סיבה וכל טעם.

 

תאמרו, סכסוכי גבול היו בינינו? - לאו! "אשר קרך בדרך", בדרך מצאונו, הרחק מגבולות ארצו.

 

תאמרו, שמא חשש מפני מזימת התקפה מצדנו? - לאו, "ואתה עייף ויגע", חלשים ועייפים היינו, נעים ותועים במדבר, ומודים לה', שאין איש פוגע בו.

 

תאמרו, עלתה בו השנאה אלינו מתוך מניעים דתיים, משום שלא עבדנו לאלוהיו? - לאו! "ולא ירא אלוקים", מעטה מאד היתה "יראת שמים" שלו, וענייני שמים לא נגעו בו בכלל. ללא כל סיבה בא איפוא והתנפל עלינו; ללא יסוד כלשהו. ולפיכך "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח!".

רבי יחזקאל ליבשיץ, מאוצרנו הישן, דברים, ע"מ ‏286

 

 

 פוגרום הפוך

 

מסופר במגילה על פוגרום הפוך, וזה מורגש ממש כמשהו המתנגד לטבע. אולם עיוות דין הוא להגדיר את הספר כספר השנאה לגויים... מאורעות הדמים נגרמו על ידי ההכרח להוציא פקודה שכנגד המרשה ליהודים להלחם באויביהם (ח', ז' ואילך(. הרשיון ניתן ליהודים "להקהל ולעמד על נפשם", להרוג את "הצרים אתם" (ח', י"א). שתי הפקודות הסותרות זו את זו, שתיהן בעלות תוקף מלכותי, גרמו למהומה. האויבים האמינו בפקודה הראשונה - שלא בוטלה ושאי אפשר היה לבטלה - היהודים הכו בהם על יסוד הפקודה השניה. בכל המלכות, היהודים "נקהלו ועמד על נפשם – והרוג בשנאיהם" (ט', ט"ז). זוהי ביסודה מלחמת הגנה ההופכת גם למלחמת נקמה. אבל היהודים פוגעים אך רק "במבקשי רעתם", אבל לא ב"גויים" סתם.

פרופ' יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ח', עמ' ‏444

 

 

 מורשת ההתגוננות שבמגילת אסתר

 

ה"נאמנות" וה"איתנות הנפשית", הבטחון כי "רווח והצלה יעמדו ליהודים", השקידה על "כינוס היהודים" וההשתדלות להשיג ליהודים את הזכות ל"היקהל ולעמוד על נפשם" - הם הם שמצילים את היהודים.

 

הצלתם של היהודים אינה מעשה השלטון. היהודים יודיעם להגן על עצמם בהצלחה כאשר אין השלטון נגדם. הם מבודדים במדינה, והם זקוקים רק לאפשרות שתינתן להם "להיקהל ולעמוד על נפשם", להתגונן בחרב בידם נגד הצרים הקמים עליהם. וזוהי המורשת של חג הפורים: "לשלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים", סמל לאחווה יהודית בגולה, סמל לאמונה בנצחונם במלחמת החיים.

פרופ' בן ציון דינור, במאבק הדורות, עמ' ‏52-50

 

 

 חינוך צבאי

 

מחנכין את התינוקות בפורים למלחמה, שיהיו לומדים ערכי מלחמה, שאם יזכה לראות ימות המשיח יהיה זריז ומלומד מערכי המלחמה, להלחם מלחמת ד'. ואמרו עליו על רבי בנימין ב"ר יצחק: שכל שבת ושבת היה מביא את התינוקות לתוך ביתו לחנכם להלחם.

רבי קלונימוס, מסכת פורים לרבי קלונימוס, רומי, מאה י"ג

 

 

 יום ניקנור

 

בשלושה עשר בו (באדר) יום ניקנור (מגילת תענית, י"ב(

 

מאי (יום) ניקנור? דתניא: ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר: אימתי תפול בידי וארמסנה? וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום - קיצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאווה וידים שהיו מניפות על ירושלים תיעשה בהם נקמה.

תענית י"ח עמ' ב'

 

ואת ראש ניקנור כרתו ואת ימינו אשר שלח בגאון, ויביאום ויתלום על יד ירושלים. וישמח העם מאד ויעשו את היום ההוא ליום שמחה גדולה. ויקיימו לעשות שנה שנה את היום הזה בשלושה עשר לאדר.

חשמונאים א' פרק ז', מ"ג-מ"ט

 

 

 מזימת המן

 

המאורע המתואר בספר הוא אחד משלושת המקרים שעל עם ישראל איימה תוכנית של השמדת עם, שלא היה לה מנוס על ידי המרת דת וכדומה. המקרה הראשון היא גזרת פרעה מלך מצרים, להשמיד את כל הילדים הזכרים הנולדים. שני המקרים האחרים, גזרת המן ו"הפתרון הסופי" של היטלר. במקרים הללו התוכנית האיומה היתה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים". כיום אנחנו יכולים להבין יותר טוב את האיום הנורא של גזרת המן, לאחר שגזרתו של היטלר לא בוטלה, אלא נתקיימה בחלקה.

פרופ' דוד פלוסר, מחניים ע"ט, תשכ"ג

 

 

 בקשה אל נאסר אד-דין שאח

 

הבקשה הנתונה בעיר הבירה לונדון ובארץ אינגלנד ע"י חברת אחים מחברת כי"ח, ביום ט' לחודש תמוז תרל"ג לפ"ק:

 

דברי חסד ואמת נפגשו. וצדק משמים נשקף על הדר כבודו המלך נאצר אד-דין שאח קאג'אר היושב על כסא מרום מאז והמהולל ממזרח שמש עד מבואו.

 

שמענו קול חרדה, אם יהודי אחד יחטא בעיני שוטרי העם אימה גדולה נופלת על כל בני קהילתו מחמת נוקמי נקמה הכוננים להשיחת את הצדיק עם הרשע... ועוד שמענו כי חיי היהודים תלויים להם מנגד, ויד חוקקי הארץ אינה משגת תמיד להגן בעדם, כי כל הורג יהודי יוכל למלט את נפשו על ידי שלמונים אם כופר יושת עליו... וזאת תקוות לבנו, שבקשתנו תמצא חן בעיני אדוננו המלך, ושהוא יגדיל עוזו ותפארתו וירים מעפר את דלי בני ישראל בארץ פרס בכל עת אשר הם במבוכה ובמהומה, והוא בחסדו ישוה קרן ישועתם עם קרן כל עמו למען ישגו ויזכו לשבת יחדיו תחת שבט המשרה בהשקט ובשלום, ואין מחריד במגורותם.

מתוך: משלח מנות אל בני ישראל מארץ פרס,

מאת החברה הנודעת בשם כל ישראל חברים, פריס תרל"ד, עמ' ח'-יב'

 

 

 פורים ויום הכפורים

 

מובא בתיקוני זוהר, שפורים כיום הכיפורים. כמו שהתענית והתשובה שביום כפור חובה לקיימם מפני גזרת הקב"ה, כן גם שמחת פורים. לא רק אם האדם עצמו בשמחה צריך הוא לשמח, אלא אף אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך, על כל פנים, איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו.

 

וכן גם ממעלה למטה: כמו שביום הכפורים "עצומו של יום מכפר", כן גם בפורים. אף שלא היה האיש הישראלי בשמחה כפי שצריך להיות וממילא כל עבודתו שבפורים לא היתה בשלמות, מכל מקום, הישועה והשמחה שהפורים פועל על ישראל גם עתה פועל ועושה.

הרב קלנימוס קלמיש שפירא, אש קודש, עמ' ל'. הדברים נאמרו ונכתבו בגיטו וארשה

 

 

 פורים שני

 

מי שאירע לו נס, וכל שכן בני עיר, יכולים לתקן, בהסכמה וחרם, עליהם וכל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים. ונראה לי שאותה סעודה שעושים בשביל הנס היא סעודת מצווה.

"חיי אדם" - לר' אברהם דאנציג קנ"ה, מ"א

 

ולולי שאין להוסיף על הימים היה לנו לעשות פורים שני, כי כל העמים תקעו כף עלינו להשמיד ולאבד...

ר' אליעזר בר' יהודה, עפ"י "ישראל בגולה" לב"צ דינבורג, ספר ראשון, כרך ב', עמ' ‏48

 

 

 מגילת היטלר

 

ויהי בימי היטלר הצבע, הוא הקאפוראל המושל על גל גרמניא שבע עשרה מדינות... אמר בליבו: זקניי נוצחו ממעוט חכמתם ואני איש דעת ומלא תבונה, עצתי נכונה וזרועי חזקה ובזה אכבוש את כל העולם.

 

...וילמד לשונו לדבר ערמות ויגזים וישקר, בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת עשה.

 

...להיות עושים את יום הישועה הזה באחד עשרה לנובמבר, בימים שנחו בהם היהודים מ"המן" והחודש שנהפך לנו מיגון לשמחה, לעשות בו יום משתה ושמחה ומתנות לאביונים. ארור היטלר ארור מוסילינו, ארור טויו, ארור הימלר, ארור גורינג (גרינג), ארור גבלס, ארור הץ (הס), ארטר דארקיי די פילפוא, ארורים כל הרשעים.

קטעים מ"מגילת היטלר ימ"ש", פרודיה שנכתבה ונקראה בבית הכנסת בקאזאבלאנקה ביום

פורים קטן, ב' בכסליו תש"ג. מתוך: ספר המועדים. המגילה האורגינלית נמצאת ב"יד בן צבי"

 

 

 ממיתה לחיים

 

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה - חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין, אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן!

מגילה י"ד, א

 

 

 יום העצמאות כיום טוב

 

הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר), שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הציבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצוה לעשתו שמחה ויום טוב ולומר ההלל... וממילא פשיטא בנידון דידן הנוגע לציבור של כלל ישראל, ויש כאן פדיון מעבדות לחירות, שנגאלנו משיעבוד מלכויות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים, שנצלנו מידי אויבינו שעמדו עלינו לכלותינו, בודאי חובה עלינו לקבוע יום טוב.

הרב משלם ראטה, הלכות יום העצמאות ויום ירושלים, בעריכת ז. ורהפטיג ונ. רקובר, עמ' ק"ז

 

 

 כך היא גאולתן

 

ר' חייא בר אבא ור' שמעון בן חלפתא היו מהלכין בקורצתא (בהשכמה) בבקעת ארבל, וראו אילת השחר שבקע אורה לעלות. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל. אמר לו ר' שמעון: בתחלה היא באה קמעה קמעה, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה, ואחר כך היא משתבחת והולכת. כך בתחלה, "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב' כ"א), ואחר כך "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה" (שם, ה' ב'), ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" (שם, ו' י"א), ואחר כך "ויתלו את המן, (שם, ז' י') ואחר כך "ואתם כתבו על היהודים" (שם ח' ח'), ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" (שם, שם, ט"ו), ואחר כך "ליהודים היתה אורה" (שם, שם, ט"ז(.

מדרש תהילים כ"ב

 

 מתוך המגילה

 

(כו) עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם:

(כז) קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:

(כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית:

(ל) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת:

(לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:

(לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר:

                                                                                                               אסתר ט, כו-לב

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/05/2004  

עדכוני rss