education - חינוך האגף לתרבות יהודית
 
 
 
 
 
 
 
 
ראש השנה
 

 מן המקרא / נחמיה ז' - ח'

 דרכי שמים / תנא דבי אליהו

 בדוק ומנוסה / ארחות חיים לר' חיים מוולוז'ין

 הלב של העולם / סיפורי מעשיות לר"נ מברסלב

 אור התשובה / זוהר חדש, רות פ"ב

 שאלו לחכמה / ירושלמי, מכות ב ו

 אנשי בראשית / מ' בובר, אור הגנוז

 תשובה ובטחון / הרב אברהם יצחק הכהן קוק

 תפילת עולמים / הרב אברהם יצחק הכהן קוק

 כוונה / סדר הנהגת הבוקר, סידור תפילה נוסח תימן

 דמעות / "האש והעצים" לש"י עגנון

 להיות אחד במניין / אבא קובנר

 עקדה / סרן קירקגור

 ראש השנה באושביץ / שו"ת מקדשי השם להרב צבי הירש מייזליש

 אמונה אחרי שואה / ליאו בק

 מכתב ליצחק שדה / הלל צייטלין

 ממך... אליך / ר"ש אבן גבירול

 האדם נמשל לציפור / רבי ישראל סאלאנטר

 

 

 מן המקרא

 

(עב) וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וּמִן הָעָם וְהַנְּתִינִים וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם:

(א) וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל:

(ב) וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:

(ג) וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה:

(ד) וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם:

(ה) וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם:

(ו) וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְקֹוָק הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ לַיקֹוָק אַפַּיִם אָרְצָה:

(ז) וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עָמְדָם:

(ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:

(ט) וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה:

(י) וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְקֹוָק הִיא מָעֻזְּכֶם:

(יא) וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ:

(יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם:

נחמיה פרק ז-ח

 

 

 דרכי שמים

 

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' א-לקיך ותלך בדרכיו שהם דרכי שמים, ומה הם דרכי שמים שהוא רחמן ומרחם אפילו על הרשעים, ומקבל אותם בתשובה שלימה וזן ומפרנס את כל הבריות כך תהיו רחמנים זה על זה לפרנס זה לזה ותאריכו פנים את כל הבריות כך תהיו רחמנים זה על זה אל זה בטובה.

תנא דבי אליהו

 

 

 בדוק ומנוסה

 

אמר רבינו דבר מנוסה: כשישכים אדם בבוקר, ויקבל עליו ביום ההוא עול תורה באמת ובלב תמים, היינו שיגמור בלבו שלא ישמע לשום דבר ולא תבטלנו שום טירדה - אז יסורו ממנו הביטולים, ובודאי יצליח ביום ההוא בתורה. וכפי תוקף קבלת עול התורה בבוקר, וכפי חיזוק ההסכמה, כי יעזרהו ה' בו ביום, וכן תסורנה הטרדות ממנו.

ארחות חיים לר' חיים מוולוז'ין

 

 

 הלב של העולם

 

כל דבר ודבר בעולם יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב. ולב העולם הוא קומה שלימה, כקומת אדם, עם פנים ועם ידים ורגלים. אלא שאפילו הציפורן הקטנה ברגלו של לב העולם מלובבת יותר מכל לב אחר.

 

בקצה העולם יש הר גבוה ועל ההר נתונה אבן גדולה ומן האבן נובע מעיין. ובקצהו האחר של העולם שוב יש הר גבוה ושם לב העולם. ולב העולם עומד וצופה תמיד כנגד המעיין והוא נכסף וכמיה ומשתוקק לבוא אליו; והמעיין נכסף גם הוא ומשתוקק לבוא אל הלב. ולב העולם שתי חולשות יש לו: חולשה אחת מפני החמה שמכה עליו ושורפת אותו, וחולשה שניה מחמת הכיסופים וההשתוקקות. וכשלב העולם מבקש להנפש מעט ולהשיב רוחו באה ציפורה גדולה ופורשת כנפיה וסוככת עליו מפני החמה. אך גם בשעת מנוחתו צופה הלב כנגד המעיין והוא שואג ומנהם מרוב געגועים והשתוקקות. ומאחר שהוא נכסף ומשתוקק כל כך לבוא אל המעיין מפני מה אינו הולך אליו? אלא כל זמן שהוא עומד על פסגת ההר הוא רואה את ראש ההר השני ששם המעיין, אבל אם ירצה להתקרב אליו יצטרך לרדת מעל פסגת ההר ואז יעלם מנגד עיניו ראש ההר השני ושוב לא יוכל לראות את המעיין. ואם לב העולם לא יראה את המעיין אפילו רגע אחד תצא נפשו חס ושלום ויגווע. יגווע הלב יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר בעולם.

 

והמעיין אין לו זמן משלו, כי אין הוא נמצא בתוך הזמן כלל, והוא מתקיים מן הזמן שהלב נותן לו במתנה. ועיקר התהוותו של הזמן הוא על ידי החסדים של אמת. ואני - כך מספר והולך אותו קבצן כבד פה - אני הוא שמתהלך בעולם, מלקט ומקבץ את כל החסדים של אמת ומביא אותם אל זה האיש הגדול, איש חסד של אמת, והוא עושה מהם את הזמן. כילה לעשות יום אחד מיד הוא מביאו במתנה ללב העולם ולב העולם נותנו במתנה למעיין. ובכל יום ויום, כשנוטה היום לערוב, מתחילים הם להפרד זה מזה באהבה רבה בחיל ובזיע, שאם לא יספיקו החסדים אשר בידי האיש הגדול, איש חסד של אמת, כדי לעשות מהם יום חדש יהיה זה יומם האחרון ואף הם יסתלקו עם הסתלקותו של היום. והם אומרים זה לזה חידות וזמירות ושירים נפלאים של געגועים וכליון נפש. וגם היום המסתלק נפרד ויוצא בזמירות ובשירים נפלאים, וכלולות בהם כל החכמות שבעולם. וכל יום שונה מחברו: יש ימים של חג ומועד ויש ימים של תענית ואבל. יום יום וזמירותיו, יום יום ושיריו.

מתוך סיפורי מעשיות לר"נ מברסלב, מהדורת יהודה יערי, הוצאת מוסד הרב קוק

 

 

 אור התשובה

 

תנינן: כשהקב"ה רצה לברא העולם, היה מחריט העולם לפניו ולא היה עומד, עד שברא תשובה. - - - כיון שברא את התשובה התנוצץ אור ממנה והאור ההוא הבהיק והאיר מסוף העולם ועד סופו ובו נברא העולם.

זוהר חדש, רות פ"ב

 

 

 שאלו לחכמה

 

שאלו לחכמה, חוטא מהו עונשו? אמרה להם:"חטאים תרדף רעה" (משלי יג כא); שאלו לנבואה, חוטא מהו עונשו? אמרה להם: "הנפש החוטאת היא תמות" (יחז' יח ד); שאלו לתורה, חוטא מהו עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר; שאלו להקב"ה: חוטא מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב (תה' כה ח) "טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך" - יורה לחטאים לעשות תשובה.

ירוש', מכות ב ו

 

 

 אנשי בראשית

 

תלמיד אחד שאל את רבו, הצדיק מברדיטשוב: בגמרא נאמר, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.... השיב הצדיק: מי שמתגלים לו בכל יום אורות חדשים שאתמול עדיין לא ידע אותם, חייב הוא, אם רצונו לעבוד באמת, לפסול את עבודתו הפגומה של אתמול ולחזור בתשובה ולהתחיל מבראשית. ואילו זה שאין בו דופי, המדמה בלבו שעבודתו מתוקנת ושלמה, והוא מתמיד בה, אינו קולט את האור, והריהו מפגר מאחרי זה שחוזר בתשובה תמיד.

מ' בובר, אור הגנוז

 

 

 תשובה ובטחון

 

מחשכי ההויה עלופים הם בפחדי שוא, שמאפליהם מתפשטים בנשמות היחיד והצבור, בנפש העולם המקושר בתנאי הלחץ וחוקים מעיקים על חופשתו האמתית. בעל התשובה מפחד, שעוונותיו כבר אבדוהו ושתקותו כבר אפסה, ואיננו יודע שבתוך פחדו כבר כל אורות הצלתו מונחים הם בגניזתם. פחדה הארץ ג"כ ולא הוציאה את העץ בשלמותו, שיהיה טעמו כטעם פריו. פחדה הלבנה, מפני ההתחרות של שני מלכים בכתר אחד. מפחדת היא האנושיות, מפני ערכי החופש הבהירים והרוממים. מפחד הוא כל העולם הזה, מפני הופעתו של העולם הבא הנאדר בקודש. אמנם מתוך אוצר הבטחון באה השלוה, והפחד מר מיסודו, ו"מגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב", ובקדושת הבטחון ימלאו פגימותיהם של העולמים וכל אשר בהם, "בטחו בד' עדי עד, כי ביה ד' צור עולמים".

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

 

 

 תפילת עולמים

 

התפילה היא האידיאל של כל עולמים. כל ההוויה כולה למקור חייה היא עורגת, כל צמח וכל שיח, כל גרגר חול וכל רגב אדמה, כל אשר בו חיים נגלים וכל אשר בו חיים כמוסים, כל קטני היצירה וכל גדוליה, שחקי מעל ושרפי קודש, כל הפרטיות שבכל יש, וכל כללותו, הכל הומה, שואף, עורג ושוקק לחמדת שלמות מקורו העליון, החי, הקדוש, הטהור והכביר. והאדם סופג את כל השקיקות הללו בכל עת ובכל שעה, והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קדשו, ובא תור הגילוי לתשוקות רוממות אל אלה בתפילה, המכה גלי אורה, היוצאת בחופש עוזה בהגיון שיח קדשה למרחבי אל. מרומם הוא האדם בתפילה את כל היצור, מאחד הוא עמו את כל היש, מעלה את הכל, מרומם את הכל למקור הברכה ומקור החיים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

 

 

 כוונה

 

יהי רצון מלפניך ה' א-לוהי וא-לוהי אבותי, לטהר מערכי רעיוני, ולכונן מענה לשוני, ותחשכני מזדונות, ותנקני משגיונות, ותמחול לי על כל עונות, ותהיה עם לבבי בעת מחשבי, ועם פי בעת הטיפי, ועם ידי בעת מעבדי, ועם רגלי בעת הלוכי. ואל אומר לפניך דבר, שלא כרצונך. וגער בשטן ואל יבהילני , וביצר הרע ואל יכשילני, והאר פניך אלי, ונתת מהודך עלי, וקבל תחינתי , ורצה השתחויתי, ועזרני על דבר כבוד שמך וחנני. בזאת אדע כי עשית עמדי חסד וכי חפצת בי ותציבני לפניך לעולם. יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי.

                                                                   מתוך סדר הנהגת הבוקר, סידור תפילה נוסח תימן

 

 

 דמעות

 

סח לי הרב שמואל אריה עליו השלום, בילדותי דרתי בכפר קישיליביץ, הוא כפר קישיליביץ שיצא לו שם בעולם, שר' ישראל בעל שם טוב קודם שנתגלה היה שם שוחט ובודק. מצאתי שם שוחט ובודק זקן למעלה משמונים שנה. אמרתי לו, אפשר שהכרת אדם שהכיר את הבעל שם טוב? אמר לי, יהודי שראה את הבעל שם טוב לא מצאתי, גוי שראה את הבעל שם טוב מצאתי. בימי חרפי דרתי אצל איכר אחד גוי, כל פעם שהייתי יוצק מים על אבן המשחזת להשחיז את סכיני היה זקינו של האיכר, זקן כבן תשעים שנה או כבן מאה שנה, מנענע ראשו. סבור הייתי שמחמת זקנה הוא עושה כן. פעם אחת הרגשתי בו שעושה כן דרך גנאי. שאלתי אותו, מפני מה אתה מנענע ראשך בשעת עבודתי? אמר לי, אי אתה עושה את מלאכתך יפה. ישראלקי כשהיה משחיז את סכינו היה מלחלח את האבן בדמעות.

מתוך סיפורים נאים של ר' ישראל בעש"ט "האש והעצים" לש"י עגנון

 

 

 להיות אחד במניין

 

בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך - דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשיברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה - מרכזה העבודה, נשמתה - תפילה. אין שירה אמיתית, שאינה בבחינת תפילה. בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אימי ז"ל היא לא ציוותני דבר. שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים. והרגשתי שאיני שייך. שהנני נטוע בהווייה אחרת. שלא פסעתי צעד נוסף. אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילה מנחה, והגעתי.

 

זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות, להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר זה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות. ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי. תפילתי תמיד להיות אחד מכולם. שמילותי הטובות יצטרפו למלים, שממלמל הציבור. גם הקרוב לתיבה, הוא העובר לפני התיבה - ולא יותר.

 

אין משמעות לחיים, אם הם לעצמם. רק בזיקתם אל ההוויה, אל המלים שבאו עדיך - ובאים מרחוק לקראתך, יש משמעות לעמידה. אחד - אבל אחד בציבור.

אבא קובנר

 

 

 עקדה

 

אילו היה אברהם, בעמדו על הר המוריה, מפקפק. אילו היה מביט סביבו אובד עצה, אילו היה בדרך מקרה מגלה את האיל לפני הרימו את המאכלת, אילו היה האלוהים מרשה לו להקריב את האיל תחת להקריב את יצחק - היה אברהם שב הביתה: הכל היה נשאר כשהיה, שרה היתה שלו, יצחק היה נשאר שלו, ובכל זאת - מה שונה היה הכל! כי שיבתו היתה בריחה, שחרורו - מקרה, שכרו - כלימה, עתידו אולי אבדון; הוא לא היה נעשה עדות לאמונתו ולא לחסד אלוה, כי אם עדות לכך מה נורא הדבר ללכת להר המוריה. אברהם לא היה נשכח, וגם לא הר המוריה. אבל שמו של הר המוריה לא היה נזכר כשמם של הרי אררט, שם נחה התיבה, כי אם היה נזכר כמקום האימה, כי שם פקפק אברהם.

סרן קירקגור

 

 

 ראש השנה באושביץ

 

הנה בערב ראש השנה (תש"ה) נקבצו ונלקחו... י"ד מאות נערים לבלוק מבודד וסגור. למחרת, ביום א' דר"ה, נתפשטה השמועה בכל המחנה, שלעת ערב יקחו את הנערים לבית המוקד, ולהרבה אנשים שבמחנה היה להם בנם יחידם, אשר נשארו להם לפליטה... והמה רצו כל היום בראש מבולבל סביב לבלוק הסגור, אולי ייפתח איזה קרן אור להציל משם את הנער היקר להם.

 

...והנה ניגש אלי יהודי פשוט ואמר לי: "רבי! בן היחיד שלו נמצא שם בתוך הנערים הנידונים לשריפה, ויש בידי לפדותו. היות שידוע לנו בלי שום ספק, שיתפסו אחר במקומו, על כן אני שואל שאלה להלכה ולמעשה, לפסוק לי הדין עפ"י התורה, אם אני רשאי לפדותו, וכאשר יפסוק כן אעשה".

 

שמעי השאלה הלז, רעדה אחזתני לפסוק בדיני נפשות והשבתי לו: "ידידי היקר, איך אוכל לפסוק לך הלכה ברורה על שאלה כזו? הלא בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה שאלה כזו עולה על שולחן הסנהדרין, ואני כאן באושוויץ, בלי שום ספר הלכה, ובלי עוד רבנים אחרים, ובלי ישוב הדעת מרוב תלאות וצרות. והנה אם היה דרך הרשעים, להוציא מקודם הנפדה ואח"כ ליקח אחר במקומו, היה מקום לצדד קצת להתיר...".

 

כן הפציר בי מאד האיש הנ"ל בבכיה רבה, ואמר לי: רבי, אתם מוכרחים לפסוק לי כעת את ההלכה, ואני באחת מתחנן אליו, הרף ממני בשאלה זאת, כי לא אוכל לומר לך לא דבר ולא חצי דבר, והוא ממשיך ומפציר כי ואומר לי בזו הלשון: "רבי, האם פירוש הדבר שאינך מתיר לפדות בני יחידי? אם לאו - אני מקבל את פסק הדין באהבה".

 

ואני מתחנן על דבריו, והוא עדיין מנסה ומפציר בי להשיבו דבר ברור. כשרואה שאני עומד בשלי ואינני רוצה לענות לו דבר הלכה, ענה לי ברגש ובהתלהבות גדולה:

 

"רבי, אני עשיתי את שלי כפי שהתורה מחייבת אותי לעשות. שאלתי את הרב שאלה, ורב אחר אין כאן. אם אין כבוד הרב יכול לענות, שמותר לי לפדות את ילדי, הרי זה סימן שאיננו שלם (בנפשו) עם ההלכה להתיר. שכן אילו היה מותר בלי שום פקפק, בוודאי היה עונה לי שמותר. פירושו של דבר בשבילי כי אסור לי הדבר על פי ההלכה. הדבר מספיק בשבילי וממילא יישרף ילדי על פי התורה וההלכה, והריני מקבל זאת באהבה ובשמחה, ואיני עושה דבר כדי לפדותו משום שהתורה כך ציוותה - - -

 

לא הועילו כל דיבורי אליו, שאל ישית האחריות עלי. אך הוא הכפיל עוד הפעם דיבורים, בבכיה קורעת לב, וקיים את דבריו ולא פדה את בנו. והיה כל היום יומא דראש השנה הולך ומדבר לעצמו בשמחה, שזוכה להקריב את בנו יחידו לה', כי אף שיש ביכולתו לפדותו, עם כל זאת אינו פודהו, מחמת שרואה שהתורה לא התירו לו לעשות כזאת, ויהיה חשוב לפני השי"ת כעקידת יצחק גם כן ביום ראש השנה.

שו"ת מקדשי השם להרב צבי הירש מייזליש, שיקאגו תשט"ו ע' ‏8, התקין ג. ח. כהן

 

 

 אמונה אחרי שואה

 

ליאו בק היה עצור בבוכנוולד עד סוף המלחמה. הוא נתנסה בכל ייסורי המחנה, פרט למוות, ובכל זאת נשאר איתן באמונתו:

 

האלוהים אפוף מסתורין, אין הוא האל הנגלה, כי אם האל המתגלה. כל שעה בה קיימת יראת כבוד (reverence) גדולה באדם, וממנה נובעת נכונות גדולה כלפי אלוהים - באותה שעה עצמה קרוב האדם אל אלוהיו.

 

מאחורי כל וודאות עומדת העלמה: מאחורי כל בהירות - מסתורין חדש... ומאחורי כל אלה, מעל לכל אלה, ומתחת לכל אלה, המיסתורין הגדול, שהוא מעבר למרחב ולזמן... אין בנמצא מחשבת אדם אשר פיענחה אותו או תוכל לפענחו. אך יראת הכבוד, אותה יראת כבוד שבלעדיה אין האהבה יכולה לחיות והנאמנות להתקיים - יראת כבוד זו יכולה להתקרב אליו, והיא שומעת את הקול בוקע ממנה "אהיה אשר אהיה".

ליאו בק

 

 

 מכתב ליצחק שדה

נשלח בשנת תרפ"ד מוורשה שבפולין ליצחק שדה (לנדברג) בירושלים

 

לתלמידי היקר יצחק לנדברג!

 

אז כשנפרדת ממני בירושלים בפעם האחרונה לא ישנתי כמעט כל הלילה.לא חדלתי מחשוב עליך ועל גורלך. מעולם ידעתי כי לגדולות נוצרת, אבל דרך זו שאתה הולך, ודרך הקודש היא, ישנן כל כך סכנות רבות ומכשולים רבים בגוף ובנשמה. מי יתנני יושב עתה בורשה ולומד עמך מזמן לזמן את "הכוזרי", את ה"תניא", או פשוט ספר ישעיהו (לא כמו שלומדים עתה ספר זה בארץ ישראל ע"ד בקרת המקרא וכ' וכ', דרך שוא ושקר כי אם פשוט בדרך שלמדו אבותינו ואבות אבותינו), ומגלה לך לעתים רחוקות מעמקי החכמה הא-להית שבזוהר הקדוש. אבל מה אני יכול לעשות לך עתה? ואני כאן בתוך הגולה ואתה יושב בירושלים עיר הקודש וסובר כי בחציבת אבנים לבד וכדומה עושים כל מה שצריך לעשות עתה. חציבת אבנים ובנין בתים בארץ ישראל דבר נורא ונפלא הוא, אבל צריך להסיע אבנים גם לבנין אחר לגמרי, לבנין מקדש של מעלה השוכן בתוך הנשמות שצריך לעדן אותו ולטפחו, וצריך לבנות את בנין היהדות ההרוס עתה על ידי התאחדות של חברים המבינים את כל גדלה של הסכנה הרוחנית הצפויה לנו עתה. ואיך להנצל מאותה הסכנה - הדרכים ארוכים, ארוכים מאד, כאורך הגלות. אבל סומך אני על האינטואיציה שלך ושתתעמק בדברי ותבין הגיגי. שולח אני בזה אקסמפלרים אחדים מהוצאותי היותר אחרונות (כתובות ביהודית). קח נא מהם שלושה, קרא בעיון, ואם תמצא כי מדברים הם גם לנשמתך, התאמץ נא לאגד אנשים אחדים תחת דגלה של "יבנה". שואף אנכי עתה שתתאגד אגודה כזאת בארץ ישראל ותגש לבנין קבוצה דתית ישראלית ברוח הנביאים וקדושי עליון, והדברים עתיקים. כתוב לי דברים אחדים, כתוב בכל לשון שאתה שומע.

בנשיקות אמתיות,

הלל צייטלין

 

 

 

 ממך... אליך

 

אלהי, אם עווני מנשוא גדול, מה תעשה לשמך הגדול? ואם לא אוחיל לרחמיך, מי יחוס עלי חוץ ממך? לכן אם תקטלני, לך אייחל. ואם תבקש לעווני אברח ממך אליך, ואתכסה מחמתך בצילך; ובשולי רחמיך אחזיק עד אם רחמתני, ולא אשלחך כי אם ברכתני.

ר"ש אבן גבירול

 

 

 האדם נמשל לציפור:

 

בכוחה של ציפור לדאות למעלה למעלה, אבל בתנאי שתניע את כנפיה בלי הרף. אם היא מפסיקה ממעופה לרגע - הרי היא נופלת וצונחת למטה.

רבי ישראל סאלאנטר

 

 

 

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/07/2017  

עדכוני rss