education - חינוך האגף לתרבות יהודית
 
 
 
 
 
 
 
 
שבועות
 

 דף לתרבות יהודית  מס' 246 – בנושא "מגילת רות"

 

 דף לתרבות יהודית  מס' 247 – בנושא "והערב נא..."

 

 דף לתרבות יהודית  מס' 248 – בנושא "היהודי והספר"

 

 דף לתרבות יהודית  מס' 251 – בנושא "שבועות"

 

הגיונות–אמרות-שרטוטים

 

 אש על גבי אש

 לעשותכם אותם

 כלי אמונתו של הקב"ה

 תורה מסיני

 כל אחד מקבל ונותן

 האשה שהיתה ראש ישיבה

 ספר הדורות

 יקוד התמיד

 צפור לא צווח

 נתינה וקבלה

 בפיך ובלבבך

 ממצרים לסיני

 אתם עדי

 פרישה ושיבה

 התורה ניתנה גם לגרים

 בין ישראל בין גוי

 הגר בא מעצמו

 המלך והפרדס

 על גרי הצדק

 דברי רות בשדות

 לעני ולגר

 שכחה

 כוחם של מביאי ביכורים

 על התחדשות חג הביכורים

 ספירת העומר

 אהבה שבספירה

 כרות עמו הברית

 

 

 אש על גבי אש

 

אמר ר' שמעון בן לקיש: התורה, שניתנה למשה, כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה וחתומה באש ומלופפת באש, ועם שכותב קינח הקולמוס בשערו ומשם נטל משה זיו הפנים.

ירושלמי, שקלים

 

 

 לַעֲשֹתְכֶם אֹתָם

 

"ושמרת ועשית אותם", אמר רבי יוחנן: כל העושה מצוה אחת לאמתה, מעלה עליו הכתוב כאלו היא נתונה מהר סיני, שנאמר, "ושמרת ועשית". ומה תלמוד לומר "ועשיתם אתם" (ויק' כה יח), אלא כל המקים את התורה ועשה אותה לאמתה, כאלו הוא תקנה ונתנה מהר סיני. ועוד אמר רבי יוחנן; כל העושה תורה לאמתה, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עשה את עצמו... לעשות אותם לא נאמר, אלא "לעשתכם אתם" (דב', ד, י"ד), מכאן שמעלין עליו כאלו הוא עשה וברא את עצמו.

תנחומא כי תבוא

 

 

 כלי אמונתו של הקב"ה

 

כל הדברים והמעשים של כל העולמות בתורה הם, ועל כן היה הקב"ה מסתכל בה וברא העולם.

 

כיון שנברא העולם כל דבר לא היה מתקיים, עד שעלה ברצון לברוא אדם, שיהא עוסק בתורה ובשבילה העולם מתקיים. עכשיו כל מי שמסתכל בה בתורה ועוסק בה, כביכול הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא העולם, אדם מסתכל בה בתורה ומקיים העולם. נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם התורה היא. לפיכך אשרי האיש שעוסק בתורה שהוא מקיים העולם.

עפ"י "אתם ראיתם" לש"י עגנון הוצאת "שוקן"

 

 

 תורה מסיני

 

כשאני מסתכל בחיי יום-יום של היהדות הקיימת עוד בתחומי הדת ובסמוך לה, מסתכל בדרכי המוסר שנכבשו לה כבר ונעשה לה כבר הרגל וכמעט חולין עד שלא להרגיש בסוד התפתחותה הריני עומד ותוהה על כבישת הטבע באדם שעלתה היא עצמה למעלת טבע, טבע שני; מבקש אני להבחין כיצד הגיעה לידי מדרגה זו של התגלמות וכיצד הגיעו אליה אבות אבותינו לפני אלפי שנים, כשהעולם כולו מסביב היה חי בטבעו הראשון ולא טעם טעם של כיבוש יצר ועדיין לא מצאתי את החידה.

יעקב קלצקין

 

 

 כל אחד מקבל ונותן

 

שני כוחות נטע הקב"ה באדם. מחד גיסא, הכח להיות יוצר עולמות, הכח להיות רב ומורה וללמד את הזולת, להשפיע עליו, לשנות את אישיותו וליצור אותה מחדש. מאידך גיסא, העניק הקב"ה לאדם כח אחר הכושר להיות תלמיד, ללמוד מהזולת. פעילות וסבילות, יצירה וקליטה מושרשות באישיותו של האדם. אסור לאדם, אף לגדול שבגדולים, לשכוח, כי יכול הוא ללמוד מאחרים באותה המידה שיש לאל ידו להעניק לאחרים.

 

אף הקטן שבקטנים יש גם לו כחות הנפש ומדות טובות ואוצרות של רגש אשר בהם הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם. כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד, משפיע ומושפע, מקבל ונותן.

הרב יוסף דוב סולוביייצ'יק

 

 

 האשה שהיתה ראש ישיבה

 

בין למדניות עם ישראל זכתה לתואר "תנאית" אסנת בת ר' שמואל בראזאני, אשתו של ר' יעקב בן יהודה המזרחי, שהיה הרב של קהילת עמאדיה במאה הי"ז היא לימדה בחורים בישיבת בעלה, ולאחר פטירתו ניהלה את הישיבה.

 

באיגרת לקהילת עמאדיה היא מתארת את פעילותה:

 

אני נשארתי מלמדת תורה ומוכחת ודורשת לטבילה ולשבת... ולתפילה. מעונגת לאבי ז"ל הייתי, שום מעשה ומלאכה לא למדני, חוץ ממלאכת שמים, וגם כן השביע את בן זוגי ז"ל, לבלתי עשות בי מלאכה וכן עשה כאשר ציווהו. [ו]מתחילה הרב ז"ל היה טרוד בעיונו ולא היה לו פנאי ללמד התלמידים, כי אני הייתי מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי כנגדו.

 

 

 ספר הדורות

 

התנ"ך הוא ספר ימי קדם, ספר ימי הבינים וגם ספר ימינו. מה הומירוס, מה הן הווידות ומהו הקוראן בצד התנ"ך? והוא כמעין הנובע שכל דור ודור מצא בה צדדים חדשים.

אדולף הארנאק, 1901

 

כמה זמנים ודורות עיינו ובכו ונאבקו על פני ספר זה. כמה שמחה והתפעלות, כמה עוז ואומץ שאבו מעונים במדורות אש מספר זה. לכמה רבבות שימש ספר זה חוף מפלט וצור מבטח, מקלט מפני סערה וטירוף אניה. ספר זה, המתורגם לכל הלשונות, אין כמוהו מאחד עולם מגוון זה. בין אלפי פסוקיו ודבריו אין גם אחד, שאיננו גדוש זעזועי נפש אדם.

וואלט ווהיטמאן

 

 

 יְקוֹד הַתָּמִיד

 

וקול אלהים כי נדם וירעש עוד הדו במרחב

הביט העם איש אל איש והנה חיים הם כלם,

כתרים של זיו לראשם ובלבם יקוד-מרומים,

דבר-אלהים, דבר עמהם פנים אל פנים

וקדשם כה לעם בריתו... הלא הוא יקוד-התמיד

בער עד שחקם מפסגות-ציון, האיר והחם

לילות הנדודים לעם, מוקדי המדורות הפיג לו,

ועוד היום לב אחרון פושעי ישראל במסתר ילחך...

ורוח ננער, והוא אחר, ועבר עד איים רחוקים,

הקיצו שדות ורגשו כמקדם ולא כמקדם.

שיר חדש פצחו צפרים, נחלים שטפו לדרכם

שטפם לא הוא ! על אדמה חדשה השמש יצאה...

יעקב כהן

 

 

 צפור לא צוח

 

אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה צפור לא צוח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו: קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול: 'אנכי ה' אלהיך'.

שמ"ר, יתרו

 

 

 נתינה וקבלה

 

שאלו את הקוצקאי: משום מה נקרא חג השבועות "זמן מתן תורתנו" ולא "זמן קבלת תורתנו"?

 

ענה הקוצקאי: ביום זה היתה נתינת תורה, אבל קבלתה נעשית בכל זמן. היא ניתנה במידה שוה לכל, אבל לא נתקבלה במידה שוה על ידי הכל.

לפי מ. בובר

 

 

 בפיך ובלבבך

 

"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום... לא בשמים היא... בפיך ובלבבך לעשותו". מכאן ואילך התורה אינה בשמים, כי אם בפי כל אדם, בכח דברו ובלבבו. ואותו מקור של תורה, שהוא בלבו וברוחו של אדם, ואותה התגלות אלהים אחת הם,כי הוא שם את רוחו באדם: "יוצר רוח אדם בקרבו". מכאן שהרוח הקדושה, רוח הקודש, נחלת האדם היא, שאינה ניטלת ממנו גם כשחטא.

כתבים על היהדות, הרמן כהן

 

 

 ממצרים לסיני

 

מועמד הר סיני צריך להיות קרוב בזמן, כמעט צמוד ליציאה מעבדות. ו"עשרת הדיברות" צריכים להינתן בהר סיני ב"קולות וברקים" עד ש"יחרד כל העם אשר במחנה". בלא חרדה זו לא תחדור התורה ללבותיהם של העבדים המשוחררים. ולאחר שהוחדרה התורה משחררת והמטהרת לתוך מבחר האומה, שהוא המיעוט שלה, היה צורך בדבר לשנן אותה לרוח האומה במשך אלף שנים ויותר עד שנשתרשה בעם ישראל כולו ונטעה בו חיי-עולם של בי-חורין עד היום הזה.

 

בלא מעמד הר סיני לא היתה יציאת מצרים אלה אפיזורה קצרה בתולדות ישראל, מפני שבלא מעמד הר סיני לא היה ישראל ממשיך את קיומו במשך אלפי שנים ולא היה מגיע למדינת ישראל השלישית כיום הזה.

פרופ' יוסף קלויזנר

 

 

 אתם עדי

 

- - - כשם שאין יהודי בלי עם ישראל, כך אין עם ישראל בלי אלוהים; לא יתקיים אלא בברית עם אלוהים. ואף גורלו של אלוהים כרוך בגורל ישראל "ואתם עדי ה' ואני אל כשאתם עדי אני אל וכשאין אתם עדי אינני אל". עדים אנחנו, ואם לא נשא עוון. אלוהים תקוע בנו.

 

בא לידי ביטוי בהתרחשויות ובתורות, במעשים ובדעות. אין כוחו של ישראל אלא בדעתו שהוא עם אלוהי אברהם.

מתוך: פרוזדור, אברהם יהושע השל

 

 

 פרישה ושיבה

 

גילוי סיני לא נדחק לרשות היחיד של האומה, כי בחובו טמון חזון עולם. "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואת תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". ההתבדלות שעוצבה בסיני לא נתגלגלה בניתוק האומה מן העולם ולא הפקיעה את תקוות האחדות הכללית תחת דגל אל חי. אדרבה, היא כיוונה את פני האומה, בייחודה ובהסגרה, כלפי העולם כולו.

 

 

 התורה ניתנה גם לגרים

 

עובדיה הגר שאל את הרמב"ם האם יוכל לומר "אלקינו ואלקי אבותינו", שהרי לא היה מישראל. בתשובתו כותב לו הרמב"ם:

 

יש לך לומר הכל כתקנם ואל תשנה דבר. ועיקר הדבר, שאברהם אבינו הכניס רבים תחת כנפי השכינה ולמדם והורם, וצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה'. נמצא אברהם אבינו הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו, ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. לפיכך יש לך לומר: "אלקינו ואלוקי אבותינו", שאברהם ע"ה הוא אביך... שהתורה לנו ולגרים ניתנה, שנאמר: הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיהם ככם כגר יהיה לפני ה' (במדבר טו).

רבי משה בן מימון, תשובות הרמב"ם סי' מ"ב

 

 

 בין ישראל בין גוי

 

אמר אליהו: מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקדש שורה עליו.

תנא דבי אליהו רבא י'

 

 

 הגר בא מעצמו

 

"ובא הלוי... והגר (דברים י"ד, כט) אמר משה לפני הקדוש-ברוך-הוא: הגר הזה כלוי לפניך? אמר לו: גדול הוא לפני, שנתגיר לשמי! משל לצבי שגדל במדבר ובא מעצמו ונתערב בצאן, היה הרועה מאכילו ומשקהו ומחבבו יותר מצאנו. אמרו לו: לצבי זה אתה מחבב יותר מן הצאן? אמר להם: כמה יגיעות יגעתי בצאני, וזה שגדל במדברות ויערים ובא מעצמו לתוך צאני ולא כך אחבבנו? כך אמר הקדוש-ברוך-הוא: כמה יגעתי בישראל: הוצאתים והקפתים ענני כבוד עד שקבלו תורתי; וזה בא מעצמו לפיכך שקול עלי כישראל וכלוי.

ילק"ש בא יב

 

 

 המלך והפרדס

 

אמר רבי ברכיה: משל למלך שהיה לו פרדס ומסרו לבנו. כל זמן שהיה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בעולם ושותלה בפרדס של בנו. כך, המלך זה הקב"ה. הפרדס זה העולם, ויש אומרים; אלו ישראל. כל זמן שהם עושים רצונו של הקב"ה, רואה איזה צדיק באומות העולם כגון יתרו רחב ורות וכגון אנטונינוס מביאו ומדבקו בישראל.

קוה"ר, ה, י"א

 

 

 על גרי הצדק

 

מאי דכתיב "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב", כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר: "נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם." אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב, אלא אלקי אברהם שהיה תחלה לגרים. (חגיגה, ג, א )

 

הננו רואים את הקשר המקודש שיש לכבודה של הקדושה החוגגת של העליה לרגל, המשרה עוז והדרת-קודש על ישראל, עם הערך של חביבות הגרים. כי שפעת הקודש של עם ד' ממקור בית חייה אשר יתפשט לעתיד על כל עמי התבל, מראה היא בכל דור ודור את ניצוצי-ברקיה, ע"י הנפשות הפניניות המפוזרות בגויי הארצות שמהן באים לנו גרי הצדק שאנו חייבים לאוהבם במדה טובה כפולה.

הראי"ה קוק

 

 

 דברי רות בשדות

 

רק זה לי ימים מעטים פה, וכזרע

אשר לא פגעה צנה בו, קלטתני

באהבה הארץ הנכריה.

כל-מגע באדמה תחת רגלי

ברית-קדש עם מולדת זה חדשה,

כמו כל-אשר ידעתי ואהבתי

למן ימי ילדותי הנהדרים

ועד היום, רק לארץ זה שוקטת

וברוכה רמז בה מצאתי נפש

מדממתה לי פני-אל הלבינו.

יעקב פיכמן

 

 

 לעני ולגר

 

ובקצרכם את-קציר ארצכם לא-תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יי אלהיכם.

ויקרא כג, כב

ספורנו על אתר: אני ה' אלהיכם, אלהי הקוצרים ואלהי המלקטים.

 

 

 שכחה

 

כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, לא-תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה.

 

כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה.

 

כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה.

דברים כד, יט-כה

 

 

 כוחם של מביאי בכורים

 

יורד אדם לתוך שדהו, ראה אשכול שבכר, תאנה שבכרה, רמון שבכר, מניחו כסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ-ישראל, שנאמר, "השקפה ממעון קדשך וגו'. ולא עוד, אלא שהיה אומר, "איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה".

 

אמר רבי שמעון בן לקיש, יצתה בת קול ואמרה לו: תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה! כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו, ואומר לו: יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה האחרת.

תנחומא, כי תבוא

 

 

 על התחדשות חג הבכורים

 

ערכו המחודש הזה של חג השבועות יהא חיובי-חיוני אם יבוא להוסיף ולא לגרוע. חג השבועות הוא לא רק, ואף לא בעיקר, חג הבכורים, אלא הוא קודם כל ולמעלה מכל חג התורה, זמן מתן תורתנו. אותו המושג המופלא מושג התורה, שהוא יותר מדת בלבד, אלא הוא כולל מזיגה מקורית-חיונית עליונה של השקפת עולם, שיטת חיים וסגנון חיים, תרבות ואוצרות רוח ונפש לאומיים עצמיים קשור, בהכרתה ובהרגשתה של האומה, בחג השבועות. אותו הרכוש העליון של האומה אשר לא יסולא בכל שאר נכסיה וסגולותיה ואשר טבע את אפיה הלאומי המקורי העליון כעם סגולה מצא את הבעתו המרוכזת בחג השבועות.

ד"ר מ. גליקסון

 

 

 ספירת העומר

 

ו'שבועות' הוא יום 'מתן תורה', ולהגדיל היום ההוא ימנו הימים מן המועד הראשון אליו, - כמי שממתין בוא הנאמן שבאוהביו, שהוא מונה היום וגם השעות. וזאת היא סבת "ספירת העמר' מיום צאתם ממצרים עד יום "מתן תורה', שהוא היה הכונה והתכלית ביציאתם, - כאמרו: "ואבא אתכם אלי" (שמות י"ט ד).

 רבי משה בן מיימון, מורה נבוכים, חלק ג' פרק מ"ג

 

 

 אהבה שבספירה

 

ספירת העומר לא באה אלא ללמד שכסופין דקדושה שמתבטאים בספירת ימים הם לא רק הכנה למצוה, אלא הם מצוה בפני עצמה ולא עוד אלא שבלא כיסופין של מצוה אין אדם זוכה לה ואם זכה לה עשאה כתקנה, לפי שיסוד היסודות של תורת ישראל היא עבודה מאהבה "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאדך", ומאהבה עילאית זו האצלות אהבת התורה ואהבת ישראל.

הרב מן ציון מאיר חי עוזיאל

 

 

 כרות עמו הברית 

 

ובכל שנה, כשהיום הקדוש הזה, יום מתן תורה, חוזר ומופיע על ישראל, גדולת עולם מתחדשת בקרבנו, ונכונים הננו להקשיב עוד הפעם את קול ה' כאשר שמענו אז במדבר, אשר גדלה נשמתנו בקרבנו, ומטל של תחיה שבנו לחיות חיים חדשים אחרי אשר פרחה נשמתנו, מרוב חזון וגדולה אצילית.

 

ועתה, כאשר ימי תחיתך הלאומית הולכים ובאים הכון לקראת אלהיך, ישראל!

 

חדול ישראל מהיות עוד שוגה במחלוקת ובפירודים, אשר קדושת אדון השלום מסתלק על ידיהם ממך.

 

דע כי דרכך הכבושה, ישראל, היא מקור כל החידוש אשר בא ואשר יבוא לטובה על האנושות הנהלאה. שמור את איתן רוחך בקרבך, ונשמת ילדותך. ענה כמאז גם עתה בקול גדול את הקריאה הגדולה, הגדולה והנלהבה: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".

ואורחות חייך על אדמתך, המה יהיו צלילי השמע, אשר לקול הגדול הזה.

הרב א. י. הכהן קוק

 

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/07/2017  

עדכוני rss