education - חינוך אגף זה''ב, נגישות ואורך חיים בטוח

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חונכות בזה"ב
 

שם יחידת ההוראה: חונכות בזה"ב

קהל הייעד: מורות ומורים שהם רכזי בטיחות בדרכים ולכל מי שמתכוונים להפעיל תכנית חונכות בזה"ב בבית הספר היסודי, או לקחת בה חלק.

החונכים הם תלמידי כיתות ו; והחניכים הם תלמידי כיתות א-ג

 

משך זמן הפעלת התוכנית: לחונכים ולחניכים: לאורך שנת הלימודים בכיתה ו' (החונכים) ולאורך שנת הלימודים לתלמידי כיתות א-ג (החניכים) של בית הספר היסודי:

להכנת החונכים -  לליווי ותמיכה במהלך השנה – נדרשים כעשרה שיעורים.

למפגשי חונך-חניך – נדרשים כעשרה מפגשים.

 

רציונאל החונכות:

 

המדריך מציג את עקרונות העבודה הכלליים בשיטת החונכות, ומתמקד בעבודה בשיטה זו על נושאים מתחום הבטיחות בדרכים לתלמידים בכיתות א-ג של ביה"ס היסודי.

למדריך  למורה מצורפת ערכה ובה פעילות לחונך.

המאפיין העיקרי של החונכות כשיטת הדרכה הוא הפרש גיל קטן בין החונכים לחניכים, במקרה של תכנית זו – שנתיים או חמש שנים. מאפיין נוסף הוא: קשר אינטנסיבי, בלתי אמצעי של חונך או שניים מול מספר לא גדול של חניכים, לעתים בשיטה של אחד לאחד (שיש עדויות ליעילותה הרבה)

מאפיינים אלה של שיטת החונכות מאפשרים יצירת קשרים בין-אישיים, בלתי אמצעיים בין החונכים לחניכים, אמפתיה[1] הדדית ותפיסת החונך כמודל לחיקוי.

יתרונה של החונכות בהיותה בלתי פורמאלית -  היחסים בין החונך והחניך מבוססים על הדדיות וידידות; הקרבה היחסית בגיל והפעילות המשותפת שכוללת: קביעה של תקנון חונכות משותף, חוויות משותפות, העלאת קשיים ובעיות דומות, הערכה ומשוב הדדיים – כל אלה מסבירים את התרומה הייחודית של עבודה בשיטת החונכות, בעיקר כשמדובר בתכניות העוסקות בהקניית עמדות והתנהגויות רצויות. תרומה נוספת של עבודה בחונכות היא היכולת ללמוד או לבסס לימוד של תכנים ומיומנויות במסגרת אישית יותר, פחות פורמלית ופחות מלחיצה.

 

תרומתם האפשרית של ילדים לילדים – נקודת מבט פסיכולוגית התפתחותית:

במשך שנים רבות עסקו בלמידתו הפעילה של הילד בתהליך הבניית הידע ובתפקידה של ההוראה ליצור ולארגן סיטואציות שיאפשרו לילדים לבנות את הידע שלהם בכוחות עצמם.

רק בשלב יותר מאוחר, בעקבות תורתו של ויגודסקי, הוגדרו מחדש תפקידם של המבוגרים: בתהליך ההוראה ובמסגרת הפעילות העצמית של הילד.

על פי גישה זו הובהר והודגש הדיאלוג והעזרה שהילד מקבל מאדם אחר היודע או מיומן יותר ממנו,בנוסח המודל הסוקרטי.

טבעי הדבר, כמובן, שמבוגרים, במיוחד מורים, יהיו אנשים אלה, אך על פי גישתו של ויגודסקי, הילד מפיק תועלת רבה מהאינטראקציה עם בני גילו כשהוא נעזר על ידי ילד אחר היודע יותר או מיומן יותר בעניין העומד על הפרק. גם הילד היודע יותר מפיק תועלת מאינטראקציה זו, בגלל הצורך להבהיר טוב יותר את מה שידוע לו.

בניגוד לדעה קיימת, שאין תועלת רבה בניסיונות להקנות לילדים מושגים או מיומנויות אינטלקטואליות,לילדים בטרם בשלו מבחינת התפתחותם הקוגניטיבית , ועל כן יש לדחות את המיומנויות והמושגים למועד מאוחר יותר,טוען ויגודסקי שמוכנותו של הילד ללמידה אינה זהה עם מצב התפתחותו האקטואלי, דהיינו עם יכולתו העכשווית ללמוד.

ויגודסקי מבחין בין שני סוגים של רמות התפתחותיות,ששתיהן חשובות כדי להעריך האם ועד כמה הילד מסוגל להפיק תועלת מסוג מסוים של למידה:

הרמה האחת, הרמה הנמוכה, היא רמת ההתפתחות האקטואלית, המצביעה על רמת התפתחות שכבר הושלמה.

אולם,אין להסיק ממנה מסקנה לגבי יכולתו של הילד ללמוד דברים חדשים כשלמידתם מלווה בעזרה מצד אחרים-מבוגרים או ילדים. זוהי ראשיתה של רמת התפתחות שניה, הרמה הפוטנציאלית, אשר עתידה להתפתח בתהליך ההוראה. איתורה של יכולת פוטנציאלית חשובה יותר מאשר הערכת יכולתו האקטואלית של הילד. 

המרחב בין שתי הרמות נקרא: "אזור ההתפתחות הקרובה ביותר" – זהו התחום שבו נפגשים מושגיו הספונטניים והמבולבלים, לעיתים, של הילד עם השיטתיות וההיגיון של החשיבה המבוגרת, אפילו מבוגרת אך במעט. התוצאה של שיתוף פעולה זה  מופנמת על ידי הילד והופכת לחלק בלתי נפרד מהחשיבה שלו, עצמו.

ומי הם אותם מבוגרים?

כל אלה שלוקחים חלק בתהליכים של למידה פורמלית ובלתי פורמלית, בהקשרים חברתיים רבים - אחים או ילדים אחרים מבוגרים מעט, הורים, סבתות וסבים, ידידים ומורים בעלי ידע ומיומנויות רבים יותר.

דווקא להוראה שנעשית על ידי אנשים שהתפתחותם אינה גבוהה בהרבה מאוד מרמתם, האקטואלית והפוטנציאלית, של הילדים, יכולה להיות תועלת מרובה ועובדה זו, היא הנותנת משמעות ופשר מיוחדים לחונכות הנעשית על ידי ילדים גדולים יותר לילדים מעט קטנים מהם.

 

 הנחות יסוד בפעולת החונכות:

 

א.      ילדים מושפעים במידה רבה מקרובים ודומים להם בגיל ובפניהם הם מוכנים לחשוף קשיים וללמוד מהם;

 

ב.      חונך צעיר מסוגל לגלות כלפי מישהו קרוב לגילו יתר אמפתיה  ממורה מבוגר ויש בזה משום פיצוי על חוסר ידע  וחוסר ניסיון בהוראה;

ג.       החונך משמש כמודל לחיקוי בהתנהגותו ובעמדותיו ובכך משפיע על החניך;

ד.      עיסוקו של החונך בחונכות מגביר את הבנתו בתכני לימוד, ואת הזדהותו עם מטרות הלמידה;

ה.      בתהליך החונכות חלים שינויים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים הן אצל החונך והן אצל החניך;

ו.        שני מרכיבים עיקריים בפעולת החניכה:

 

              מרכיב של לימוד והדרכה - הכולל לימוד ושיפור מיומנויות;

 

              מרכיב פסיכולוגי - הכולל תהליך העצמה כלפי החניך. החונך מחזק את תפיסת      

המסוגלות העצמית של החניך ומגביר את מידת אמונתו ביכולתו לבצע דברים בתחום  מסוים ומוגדר.

ז.       החונכים יכולים להיות בני אותו גיל או מבוגרים מחניכיהם. בהרבה מתוכניות  

      החונכות קיים פער גילים של שנתיים עד ארבע שנים בין החונך לחניך.  נמצא, כי 

     תלמידים מעדיפים חונכים מבוגרים מהם, על חונכים בני גילם.

ח.  תוכניות חונכות שונות נבדלות זו מזו במידת האוטונומיה הניתנת לחונך בנושאים כמו:  

     תכני ההוראה, אמצעי ההוראה והתנהגות החונך,  נמצא שמידה, מסוימת של אוטונומיה   

     תורמת רבות למוטיבציה של החונך ולהצלחת החונכות.

 

ציפיות מהחונך:

 

א.      תכנון וביצוע של מפגשי ההדרכה, הכרוכים בהתמודדות של החונך עצמו, עם החומר ועם סיטואצית ההדרכה.

ב.      עבודה פרטנית תוך קיום תקשורת תומכת עם החניך: הענקת יחס אישי, הכולל מתן תשומת לב והקשבה, מתן זמן מספיק לחשיבה, מתן מידע, משוב וחיזוקים חיוביים.

ג.       שילוב בין תפקיד ה'מדריך' לתפקיד החבר תוך שמירה על איזון נכון ביחסים הבין-אישיים עם החניך מצד אחד, צריך החונך לפתח יחסים סימטריים, לפתח ידידות וחברות המבוססים על כבוד ואמון, ומצד שני, החונך נדרש להיות אסרטיבי ברור ועקבי לקבוע גבולות ברורים ביחסי חונך-חניך, להאזין ולהקשיב, לתת חיזוקים ומשוב מידי לחניך ולהיות נכון לעזור  ולקדם את החניך. מצב עניינים זה מצריך את החונך ליצור איזון נכון.  על החונך לגלות רגישות והבנה לצורכי החניך, אך יחד עם זאת לא להיכנע לכל בקשה או דרישה של החניך ולא לפתח "יחסי תלות".  צריך שיתקיים האיזון הנכון בין מנהיגות - סמכות לבין חברות;

ד.      התמדה בפעולת החונכות, וקיום קשר מתמשך עם החניך: ההתמדה והעקביות מאפשרות העמקת ההיכרות ההדדית והתפתחות  של יחסים תקינים, שהם תנאי לקיום תקשורת תומכת ואקלים נוח ומשפיעים לטובה על טיב  הביצוע,, על  תחושת המסוגלות העצמית self efficacy) ) ועל מידת אמונתו של החניך ביכולתו לבצע דברים בתחום הנלמד.

ה.      מתן דוגמה אישית, והקפדה על התנהגויות מתאימות , תוך מודעות לתפקידו כ'מודל לחיקוי'.

 

עקרונות הפעולה:

  1. תוכנית ההדרכה פתוחה-סגורה – יש לתת בידי החונכים תוכנית הדרכה מובנית, אך יחד עם זאת, יש לאפשר להם לתכנן ולהציע רעיונות משלהם.
  2. מפגש חונכות כולל את המרכיבים הבאים: 

               *  הסבר מילולי;

              *  הדגמה;

              *  תרגול (כשהחונך עוסק במשימה דומה);

       *  משוב מיידי וישיר וחיזוק שאלות ותשובות החניכים.

 

תרומת החונכות:

 

בפעילות החונכות יוצאים נשכרים הן החונכים והן החניכים, ובזכות החונכות משתפר האקלים הבית-ספרי.

 

התרומה לחניכים:

 

א.      שמירה על החיים: תוך כדי פעולת החניכה, החניכים ילמדו מהחונכים מה הן הסכנות שבדרך וכיצד אפשר להימנע מהן.  החניכים יאמצו  כללים וערכים להתנהגות בטיחותית בדרך ובכך ישמרו על חייהם.

ב.      שיפור בהישגים הלימודיים: יחסי הגומלין החיוביים בין החניך לחונך, שעליהם מושתת תהליך החניכה, תורמים להעלאת המוטיבציה ללמידה, להגברת ההערכה העצמית של התלמיד, לעידוד מצד החונך, המהווה עבורו "זולת משמעותי",  וכן הגברת העניין בעצם הלמידה., כל אלה עשויים להביא  לשיפור בהישגים הלימודיים.

ג.       שינויים התנהגותיים: התנהגות בטוחה בדרך של החונך יכולה לשמש מודל לחיקוי ולהזדהות מצד החניך.

 

התרומה לחונכים:

 

 

א.      בתחום הלימודי - כדי שהחונך יוכל ללמד את חניכו במסגרת תהליך החונכות, הוא

             מרחיב את ידיעותיו בתחום הלימודי ומתעמק בדרכי הצגת החומר לחניכים.

ב.      בתחום האישי : אימון בתפקידי מבוגר ובתפקידי מנהיגות מקנה לחונך אחריות רבה ועצמאות ויתרום להגברת הביטחון  והדימוי העצמי של החונך.

ג.       בתחום ההתנהגותי: החונך משפר את דרכי התנהגותו וזאת מתוך מודעות להיותו דמות לחיקוי. הוא מפגין אחריות רבה, משמעת עצמית, יזמות ומנהיגות.

ד.      בתחום היחסים הבין-אישיים - החונך רוכש ניסיון ביצירת מערכות יחסים בין-אישיים מגוונות, תוך העלאת רמת האמפתיה לחניך.

ה.      בתחום הערכי - החונך מתנסה במתן עזרה ותרומה לזולת ללא שכר של ממש בצדו ובאופן שכזה מתפתח אצלו הממד הערכי של "נתינה".

ו.        בתחום הביצועי - עבודתם של החונכים במסגרת "משמרות זה"ב" תהיה קלה יותר, כשהחניכים הצעירים נשמעים להם יותר ומשתפים עימם פעולה.

התרומה לבית-הספר:

 

א.      הפעילות הרב-גילית מגבירה את תחושת היחד בקרב התלמידים.

ב.      שיפור האווירה הכללית - צמצום גילויי אלימות, צמצום קשיי הידברות בין תלמידים צעירים לבין הבוגרים, התגברות שיתוף הפעולה וצמצום היסודות התחרותיים.

ג.       עליה בשיתוף הפעולה של החונכים עם בית-הספר - החונכים מגלים אמפתיה לסגל החינוכי, ולכן מוכנים לשתף פעולה ולתרום ביתר רצון לפעילויות המתקיימות בבית-הספר ולקבל את הנורמות שלו.

 

חונכות בזה"ב

בתכנון רב-שנתי יש לקוות כי תלמידים בבית הספר היסודי ילמדו את התוכניות לבטיחות בדרכים כתלמידי בית הספר ובהדרגה יקבלו עליהם אחריות, שתגיע לביטוי מלא כעבור מספר שנים – בעבודתם כחונכים.

אנחנו מאמינים כי באמצעות החונכות ניתן לשנות את ההתנהגות ולהקנות ידע ומיומנויות מתחום הבטיחות בדרכים ובכך להשפיע על עיצוב ערכים, נורמות והתנהגות בטיחותית בדרך. 

מטרות :

1. לפתח כישורי מנהיגות בטיחותית אצל החונכים;

2. לטפח את תחושת האחריות של החונכים כלפי ההתנהגות הבטיחותית של עצמם ושל   

    התלמידים הצעירים;

3. להגביר את העניין של החונכים ברכישה ובהעשרה של הידע בבטיחות בדרכים;

4. לשפר את ההתנהגות הבטיחותית של החניכים הצעירים;

5. להדק את הקשר בין התלמידים הצעירים של בית-הספר לבין הבוגרים, חברי משמרות הזה"ב;

6. לגייס את החונכים ואת החניכים כ"שגרירי בטיחות" אצל משפחתם ובקהילה.

יעדים:

א.      החניכים:

     1. יכירו את פעילות תלמידי משמרות הזה"ב וישתפו איתם פעולה.

     2. יכירו את כללי החצייה הנכונים ויפעלו על פיהם.

     3. יכירו סוגיות שונות מתחום הבטיחות בדרכים ודרכי התמודדות עמן.

     4. יכירו את "המרחב התעבורתי" שבסביבת מקום מגוריהם כדי שיוכלו להתמצא, להשתלב  

        ולתפקד בבטחה במרחב התעבורתי.

     ב. החונכים:

 

  1. יגבירו את תחושת הגאווה בהיותם משמשים דוגמה חיובית ומודל לחיקוי.
  2. יפתחו כישורים הנדרשים למנהיגות.
  3. יהיו מודעים ליכולתם לפעול באופן עצמאי, תוך נטילת אחריות למעשיהם ולהתנהגותם.
  4. יתנסו בביצוע תפקידים שונים בהקשר לבטיחות בדרכים ויעריכו את הביצוע על-פי אמות מידה שייקבעו.
  5. יכירו את מאפייני הגיל ואת היכולות והמגבלות של החניכים בהקשר לתנועתם במרחב התעבורתי.

6.  יבינו כי בעבודת צוות ושיתוף פעולה ניתן לקדם מטרות בתחום הבטיחות בדרכים ולהשיג   

     יעדים שונים בסביבה הפיזית והאנושית לרווחת הפרט והקבוצה.

תפקידי צוות המורים והנהלת ביה"ס המלווים את פעולת החונכות:[2]

 

תפקידי מנהל בית הספר:

א. אחריות-על  להפעלת התכנית, על היבטיה התכניים (זה"ב) והפדגוגיים (חונכות);

ב. מינוי  רכז לחונכות - מורה מחנך של אחת הכיתות החונכות, או מורה מרכז של הבטיחות בדרכים בבית-הספר, או כל מורה אחר שיקבע מנהל בית הספר;

ג. הצגת פעילות החונכות להורי התלמידים החונכים והחניכים .

 

תפקידי רכז פעולת החונכות:

 

א.      ריכוז הפרויקט וליווי המורים והתלמידים בכל השלבים;

ב.      הכשרת החונכים בשיתוף המורים של התלמידים החונכים;

ג.       פתרון בעיות טכניות וארגוניות;

ד.      ליצור מסגרת מתמדת של תמיכה וליווי לחונכים (בייחוד לאור הקשיים העלולים לצוץ);

ה.      שותפות בתהליך של התאמת החונכים לחניכים, תוך גיבוש הדרך לביצוע השיבוץ;

ו.         קביעת אוכלוסיית היעד, משך מפגשי החונכות, מבנה צוות חונכים-חניכים, מיקום המפגשים ומועדם;

ז.       לקבוע עם החונכים: מפגשי משוב והערכה, להכין כרטיס חונך, לציין לשבח פעילות מיוחדת, ליצור מעין "גאוות יחידה";

ח.      קבלת משוב ממחנכי הכיתות.

 

 

תפקיד המורים מחנכי הכיתות (של התלמידים החונכים והחניכים):

 

א.      קיום דיאלוג מתמיד עם רכז פעולת החונכות ועם שאר מחנכי הכיתות המשתתפות בתוכנית;

ב.      שותפות בתהליך התאמת החונכים לחניכים, תוך גיבוש הדרך לביצוע השיבוץ;

ג.       מעקב אחר מהלך הפעילות וקיום דיאלוג מתמיד עם התלמידים. (העלאת קשיים, מוטיבציה ועוד);

ד.      פתרון בעיות טכניות וארגוניות;

ה.      עדכון הורי החונכים והורי החניכים, תוך שיתופם בפרויקט;

ו.         קבלת משוב מהתלמידים.

 

 

בעיות וקשיים העלולים לצוץ בעבודת החונכות:

 

 

א. מוטיבציה נמוכה של החונך או החניך;

ב. ציפיות גבוהות מדי ואכזבה אפשרית הן מצד החונך והן מצד החניך;

ג. חוסר ניסיון וחוסר גמישות שימנעו שינוי בתכנון העבודה המקורי בעקבות בעיות המתגלות  

    במהלך מפגשי החונכות;

ד. תגובות סטריאוטיפיות בין חונכים לחניכים;

ה. שיפוטיות וביקורתיות שאינן במקומן, כשהחונכים הופכים למטיפי מוסר, נוזפים וכועסים;

ו.  ניצול לרעה של הקשר המתפתח בין החונך לחניך;

ז. חוסר התאמה אישית בין החונך לחניך;

ח. היעדרויות של החונכים מהמפגשים;

ט. איתור מסרים שגויים על-ידי החונך ו/או הבנה שגויה של החניך;

י.  שחיקה במהלך ביצוע התפקיד.

 

.יש לגבש תוך כדי תהליך של עבודה צוותית (רכז, מורים, חונכים והורים), בנק רעיונות אפשריים להתמודדות עם הבעיות שיצוצו.

מומלץ גם לציין את מסגרת הזמן, המקום ודרכי קשר שיאפשרו את הפתרונות האלה, למשל: האם, מתי ולמי לפנות כאשר יצוצו הבעיות? (לרכז, למורים, להורים או לשותפים אחרים)  באיזו דרך? (טלפונית, בדוא"ל) מומלץ להסדיר מראש כמה נוהלי תקשורת כאלה.

 

 

 



[1] במונח אמפתיה הכוונה היא למכלול של כישורים ועמדות המאפשרים לאדם 'להושיב' את עצמו בנעלי הזולת.

[2] בית ספר העובד בשיטת החונכות גם בנושאים אחרים  צריך להתמקד בהיבטים הייחודיים לבטיחות בדרכים.  אם לא – יש להתמקד גם בעקרונות ובעיקר היתרונות של החונכות, ובעיקר להסביר כיצד אנו מבטיחים שלא יהיה כאן בזבוז זמן.

 

 

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  14/03/2015