education - חינוך מנהל חברה ונוער זכויות התלמיד

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
בחינות הבגרות יושרה וידע
ד"ר משה דקלו
 
משרד החינוך
המינהל הפדגוגי
אגף הבחינות

‏ירושלים, י"ט באדר   תשע"ג
01 במרץ, 2013

 

בחינות הבגרות יושרה וידע

בראשית מסמך זה, אבקש לקבוע כי הכללות בנושא טוהר הבחינות, וקביעות חד צדדיות כלפי מערכת החינוך בכלל ומערכת החינוך במגזר כלשהו, קבוצות אוכלוסייה , כלל סקטור של בתי הספר, מורים או תלמידים, אינה גישה נכונה ואינה צודקת. הכללות אינן נכונות. קיימים אלפי תלמידים הנבחנים ביושר, ובעשרות בתי ספר מתקיימות בחינות בגרות באופן תקין. כך גם חברות ההשגחה עושות את עבודתן נאמנה, בכל מועד בחינות ובכל חדר בחינה. אכן, עולים לצערנו, מידי פעם לכותרות, מקרים חריגים בהם אותרה פגיעה בטוהר המידות - טוהר הבחינות, ואנו מטפלים בהם ע"פ כללים ונהלים ידועים מראש.

 

אחד החששות המשמעותיים ביותר, אשר מובילים את שיקולי הדעת שלנו הוא החשש להטיל דופי בתלמידה או בתלמיד, במורה או בבית ספר בו פעלו באופן תקין, ביושרה ובהגינות. מנגד אנחנו חייבים לפעול באופן תקיף, ולאכוף את כללי ההבחנות ההוגנים שנקבעו עבור בחינות הבגרות. אנחנו מחויבים לטיפול משמעתי בפרט הפוגע בטוהר המידות או הבחינות וישנו קושי לאכוף את הכללים כלפי קולקטיב, כלפי כיתה של נבחנים. שכן, הענישה היא של הפרט.

 

אנחנו, באגף הבחינות,  לא יכולים להיות סובלניים למקרים של פגיעה בטוהר המידות, למקרים בהם ההוגנות נפגעת, לתהליכים של גניבת דעת ולחוסר משמעת דווקא ברגע האמת – ברגע הבחינה. בעת בה כל תלמיד או תלמידה צריכים להוכיח את ידיעותיהם, במבחן סטנדרטי רשמי, אותו עורכת המדינה.
המנהיג העליון בשדה החינוך, בבית הספר בו מתקיימת הבחינה הוא המנהל או מנהלת בית הספר. המנהיגים החינוכיים - מנהלי בתי הספר - מובילים את החינוך במשך כל שנות הלימוד, הם הדוגמא והם קובעי האתיקה והנורמות, הנדרשות מכל תלמיד נבחן ובוגר של מערכת החינוך. לידם, צוות בית הספר, צוות ההנהלה, מחנכי הכיתות המורים למקצועות השונים, עובדי המינהל, ההורים והקהילה. כולם שותפים להליך החינוכי - כולם אחראים לחינוך לערכים עליונים, ליושרה, להגינות ולמידות טובות.

 

החלום הגדול הוא שתלמידים הבאים לבחינות יוכלו למצות את יכולותיהם האישיות ויוכיח ידע. שהם יקבלו תנאי הבחנות הוגנים ושוויוניים ושכל הבחינות תתקיימנה – שווה בשווה לכולם. ללא משגיחים, ללא מורים, ללא גורמים חיצוניים וחשדנים – ביושר כל אחת ואחד לעצמו. חברות ההשגחה שאנחנו מעמידים לרשות בתי הספר מסייעות לקיים את השמירה על התהליך, הן רק חלק אחד בתהליך כולו - מרכיב יחיד בשרשרת המקיימת את מערך הבחינות. אין מקום להטיל דופי בחולייה אחת בשרשרת, אם קרה מקרה של פגיעה במידות הטובות, הרי היא נוצרה כתוצאה ממגוון של כשלים.

 

אנו מצידנו מעדיפים לקיים בחינות ללא השגחה, תוך הסתמכות מוחלטת על יושרם והגינותם של המורים והתלמידים הנבחנים. זו אינה אוטופיה, קיימים שני בתי ספר אשר לקחו את בחינות הכבוד כמסר חינוכי והתלמידות והתלמידים שם נבחנים ללא מורים וללא משגיחים.

 

האחריות לקיום בחינות "נקיות", "הגונות" וללא פגיעה במידות הטובות מוטלת על התלמידים עצמם.
הם אלו שצריכים לשמור על הנורמות שכן הם אזרחים צעירים המביטים קדימה לחברה אזרחית טובה ואיכותית למען עתידם.

 

אנחנו באגף הבחינות, מנסים במשך עשרות שנים לקיים בחינות בגרות איכותיות, ואף מצליחים בכך. אנחנו מתקשים להתמודד עם אלימות כלפי הכללים והנהלים ופגיעה בנורמות אנושיות בסיסיות. שכן אגף הבחינות הינו מערכת מבצעת וזרוע ביצועית-חינוכית.

 

בשל העובדה שמנהלי בתי הספר הם המובילים את התהליך החינוכי, ואת תהליכי הערכה הבית ספריים, הם גם בעלי האחריות והסמכות להוביל את תהליך בחינות בגרות, נקיות מפגיעה בנורמות יסוד ובהגינות ההיבחנות בבחינה רשמית של משרד החינוך. הטלת דופי בחברות ההשגחה בלבד היא עשיית עבודת ניתוח דלה, חסרה ולא שלמה. הם רק אמצעי. היושרה היא הערך האמיתי והמשמעותי – היא חייבת להיות נטועה בכל בוגר ובוגרת ואחריותם האישית – כאזרחים, להיות למופת עצמי ולחבריהם. יש מגוון סיבות לתלמיד זה או אחר, למורים, למנהלים ולהורים לפגוע בתהליך התקין ולעשות רווח קל של ציוני בחינת בגרות. אך לא זו הדרך. אם וככל שמנהלי בתי הספר - אשר רשאים לראיין ולבחור את המשגיחים, איתם יפעלו בכל מועד הבחינות - לוקחים אחריות הרי לא תהייה פגיעה בטוהר המידות והבחינות יערכו בהגינות.

 

זוהי שאלה של כבוד אישי וכבוד מקצועי, אדם שאינו מכבד את עצמו ואת מקצועו, מאפשר שהמוטל עליו יעשה ללא יושרה וללא כבוד, כך עם רופאים, מהנדסים, טכנאים, עורכי דין ורואי חשבון – עם כל אנשי המקצוע באשר הם. עם זאת אנחנו סומכים על מנהלי בתי הספר והמורים, שינהלו את החינוך כראוי ובכבוד, יובילו לערכים כמחנכים, וכך שינהגו גם כלפי בחינות הבגרות.

 

איננו יכולים לקבל את העובדה שמאותרים מורים יושבים בחדר המנהל פותרים את בחינת הבגרות, מצלמים את הפתרון במספר רב של עותקים ומפיצים לתלמידים הנבחנים את הפתרון. אנחנו מחזיקים בידנו עשרות צילומים של פתרונות שהוכנו על ידי אחד המורים ואשר הופצו בחדרי הבחינה.
המשגיחים אינם יודעים את התכנים בפיסיקה, כימיה או הסטוריה, המשגיחים שנבחרו על ידי
המנהל/ת אינם צד לבחינה, אלא מרכיב טכני - מסייע לתהליך. אנחנו מחזיקים בידנו תצהירים רבים מבחינות שונות ובמספר בתי ספר של משגיחים, שמספרים את סיפור הפגיעה בטוהר הבחינות בניצוחם של מורים, הורים והנהלת בית הספר, אנו מוטרדים מאוד מהחינוך הניתן בבית הספר, מהדוגמה האישית, מההגינות והכבוד שאינם קיימים בבית הספר. אנחנו נחשפים להעלמת עדויות על פגיעה בטוהר הבחינות, לעיתים אנחנו חסרי אונים. הצפת האירועים בפני הגורמים המוסמכים אינה תמיד מסייעת. גם הגורמים המוסמכים, בדיון אותו הם מקיימים מנסים לבחון את האירועים "בפרופורציות" ב"מידתיות". ואיך מעמידים מקרה אחד של מעידה מול רקורד רב שנים של עשייה חינוכית והתנהגות מצויינת. בני האדם טובים בטבעם! הם נקלעים למצוקות ולעיתים לדילמות, לעיתים בהפתעה (בהתקלה) ופועלים. לעיתים לא נכון ולא טוב. קשה לשפוט על "תגובה שגויה תחת לחץ". רק חינוך איכותי ולאורך שנים יכול להקנות יכולות עמידה בפני פיתויים וטעויות. זו מהותו של החינוך.

 

אנו מוטרדים מאוד מתופעה שבה מתקיימת עצימת עיניים או פגיעה ישירה על ידי המורים והמחנכים. אלו המנהיגים הם נושאי הידע החינוכי הם נושאי הערכים, המובילים את המותר והאסור, המובילים את הנכון והלא נכון.  מוטרדים בעיקר מהעובדה שהדור הבוגר מנחה (אולי מורים ומנהלים, ואולי משגיחים "רחמניים, מלאי חמלה"), בהתנהגותו, את הדור הצעיר לפוגענות ולחוסר כבוד עצמי. עם זאת אגף הבחינות במשרד החינוך בראשותי  נוהג, כמדיניות, בכובד ראש ובזהירות, ולא יקבע לעולם פסילת בחינות באופן קולקטיבי. לא נכון שתלמיד ינצל את הגמישות שנקבעת על ידי המורה המלמד אותו – שמכיר את סיפורו האישי ומפתח אמפטיה כלפיו לניצולו על מנת להשיג הישג בלתי צודק. לא נכון להשיג קדימות של אחד כלי השני בסיבות לא ראויות. בסיפורו של המנהל, שאחרי התלבטות רבה החליט, לדעתי בלית בריה, על מהלך של ענישה קולקטיבית, משום שלא נותרה בידו האפשרות. התלמידים "התבצרו" בשתיקתם, לא היו מוכנים להוקיע מתוך עצמם, כקולקטיב, את הפגיעה בערכים. העדיפו לשמור בקרבם את המועקה ואת העבירה על הכללים מאשר להתמודד עם האמת ועם ההשלכות של המעשה שלהם. חבל שלמרות הכל בשני הסיפורים לא נחשפנו להמשך הדיון החינוכי בין המורה או המנהל לבין תלמידיו שפגעו בערכי היסוד, פעם ניצול החמלה ופעם ניצול הקולקטיב.

 

ענישה קולקטיבית אינה נכונה, בשום מקרה, היא אינה משיגה מאומה בשל העובדה שאנה "מוציאה את האמת לאור" כי לא כולם יזמו ולא כולם השתתפו ביישום ובניצול העבירה לרעה – יש גם צדיקים. משרד החינוך אינו יכול לאפשר זאת, בהיותו מערכת שלטונית – הריבון אינו רשאי לנצל את כוחו!. ענישה קולקטיבית אסורה ביסודה ולכן אנחנו בודקים ובודקים - להיות בטוחים, שאם תקבע על ידנו קביעת פסילה של תלמיד או תלמידה שנבחנו, שזו תהייה מבוססת על עובדות ועדויות של אמת, שלא ידבק במי מהתלמידים שנהג ביושר, עונש – רבב, על לא עוול.

 

לסיכום, התופעה מוכרת ומאוד מטרידה, ואין להוציא אותה מהקשרים אחרים של החברה בישראל, לצערנו אלימות מילולית ואלימות פיסית הם חלק חיינו וכך גם האלימות בפגיעה בבחינות. האקלים החברתי בישראל רווי אירועי אלימות מסוגים שונים. די לקרוא עיתונים ולהקשיב לחדשות. הסיפור הרע – מוכר עיתונים ורייטינג. הסיפור הטוב – לא. הפתרונות מגוונים, אך כולם צריכים להיום בשיח היום-יומי החינוכי, במפגשי מורים ותלמידים, תלמידים והורים ובינם לבין עצמם – הכל סביב הצורך להיות טובים יותר ואיכותיים יותר, לחברה בריאה ומאמינה בכוחה להשיג הישגי יושר. העניין הוא בחינוך לערכים וללקיחת אחריות אישית. העיקר הוא התלמידים והמחנכים, שלא יקלו ראש באיכות העשייה וההתנהלות האישית שלא יקלו ביושרה ובהגינות. שהתלמידים לא יגנבו דעת לא להם, ויוסיפו הון של ציונים לא להם. העיקר הוא החינוך הטוב שיינתן לבנותינו ובנינו בכל אחד מהמגזרים וזרמי החינוך בישראל, ועל כך אנחנו הדור הבוגר צריך לעשות חשבון נפש של כבוד, כי בעתידנו ובאיכות החיים מדובר.


                                                                                   

בכבוד רב,

ד"ר משה דקלו
מנהל אגף בכיר

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  20/03/2013