education - חינוך מנהל חברה ונוער זכויות התלמיד

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
מדריך להורים - אבחנה בהדרגה
ד"ר נויה ספקטור 
 

מתוך עלון 21 אפריל, 2008

www.noya.co.il

 

דברים אלה נכתבים בעקבות אבחנות שונות המלוות ילד אחד או ילדה אחת, לאורך חייהם. הנה מצב אופייני:

  1. בגיל שנתיים (בד"כ במרכז להתפתחות הילד): אבחנה של עיכוב התפתחותי עם הפנייה לריפוי בעיסוק;
  2. בגיל שנתיים וחצי (מרפאה בעיסוק): אבחנה של חגורת כתפיים חלשה;
  3. בגיל שלוש (קלינאית תקשורת): אבחנה של עיכוב בהתפתחות הדיבור;
  4. בגיל שלוש וחצי (מרפאה בעיסוק): אבחנה של קשיי וויסות חושי;
  5. בגיל ארבע (רופא התפתחותי במרכז להתפתחות הילד): עולה שאלה לגבי אבחנה של PDD;
  6. בגיל חמש (גננת מפנה למרפאת קשב): אבחנה של ADHD;
  7. בגיל שש (בדיקה פסיכולוגית): אבחנה של קשיים רגשיים;
  8. בגיל שש וחצי (לקראת בית הספר: פסיכולוג ורופא התפתחותי): אבחנה של תסמונת אספרגר;
  9. בגיל שבע (צוות חינוכי): אבחנה של בעיות למידה וליקויים מורכבים;
  10. וויכוח, בלבול, מבוכה, אבחנה שאינה ברורה להורים ובעיקר - הילד הזה, שהוא היום בן 7, מתקשה בלימוד פרונטלי, קשה בהתנהגות, מחפש מסגרת מתאימה: ההורים רוצים "מסגרת מתאימה לילדים אינטליגנטיים בעלי קשיים דומים" ויודעים שבמציאות קשה מאוד למצוא מסגרת שתהלום את התכתיב הזה.

   

מה חשוב לדעת?

  1. עיכוב התפתחותי בתחומים שונים דורש אבחנה ברורה של מקור הקשיים. ראשית לכל יש לברר את מהות המקור הנוירולוגי: ליקויי תיפקוד של מערכת העצבים המרכזית גורמים איחור, עיכוב, שחשוב לדעת את סיבתו;
  2. סיבת העיכוב ההתפתחותי יכולה להיות מבנה ותיפקוד של מערכת העצבים שמקורו תורשתי, טראומתי או נובע ממחלה. כל אחד מאלה - מחייב התייחסות בהתאם בטיפול ובקידום בהמשך;
  3. הטיפול המוקדם, בשנת החיים הראשונה, הוא המשמעותי, החשוב, ומתבצע לעתים רחוקות , משום שהמערכת "לא מודאגת" כאשר ילד לא מתהפך בזמן, מדלג על זחילה, לא ממלמל בינקות, במיוחד כשהוא "תינוק נוח וילד טוב ושקט";
  4. עיכוב בתחום אחד, מזוהה ונראה לעין מחייב בדיקה מעמיקה ואבחון שיספק אבחנה ברורה;
  5. האבחון המוקדם חיוני ומשמעותי, גם אם אין אפשרות לקבוע אבחנה סופית;
  6. ברוב מקרי העיכוב ההתפתחותי חשוב לדעת שאמנם מדובר בהתפתחות אופיינית למצבי ליקויי-למידה, אבל עיכובים התפתחותיים יכולים לנבוע ממצבים קשים יותר, כגון פיגור, שיתוק-מוחין, אוטיזם והספקטרום של אוטיזם, מחלה ומומים שונים;
  7. הטיפול המוקדם מאפשר קידום גם כאשר האבחנה אינה ברורה ודורשת תצפית ומעקב;
  8. טיפול יעיל בכל שלב וגיל, אך ככל שיקדים ויטרים - ההתמודדות בהמשך תהיה יעילה יותר וקלה יותר.
  9. המערכת מציעה את מה שיש לה, מבחינת הטיפולים ומבחינת הגישה.
  10. כדאי להקשיב, לבדוק, להעריך, להעמיק בבדיקה ולשקול - מה ניתן, מה דרוש, מה חיוני ומה סדר העדיפויות לטובת הילד.

  

מה חשוב לעשות?

 

  • מעקב תינוקות: ילד שלא מתפתח על-פי אבחני הדרך חייב להיות במעקב ולקבל טיפול מוקדם ככל האפשר.
  • תינוקות בסיכון: היות שידוע על תינוקות שהתחילו "לרמוז" ו"להעלות שאלות" עוד בתקופת ההריון - מוטב לקיים מעקב, בדיקות וטיפולים של מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת בינקות.
  • חשוב לבצע אבחון נוירולוגי מוקדם כדי לקבל אבחנה שתתייחס למקור העיכוב ולמכלול התיפקוד ההתפתחותי: מומלץ לפנות למרפאה נוירולוגית לילדים;
  •  אבחון מוקדם של ליקויי-למידה שיספק אבחנה מבדלת בגיל הרך בין תסמינים שמצביעים על תסמונות שונות ויציע הפניות וטיפולים מטרימים, מקדימים ומקדמים;
  • ברוב המקרים מומלץ להקדים בטיפולי ריפוי בדיבור וריפוי בעיסוק, ותמיד יש בטיפולים תועלת רבה;
  • לא מומלץ להסתפק באבחונים של ריפוי בדיבור וריפוי בעיסוק, חשוב לעשות אבחון מעמיק ורחב יותר;
  • בהמשך חשוב לדאוג לטיפולים, להדרכה להורים ולמטפלים ולמעקב: מעקב של נוירולוג ילדים, הדרכה וסיוע מעשי של מומחה ללקויי-למידה;
  • הטרמה: קידום שיתבסס על הדרכה, בליווי ובסיוע מעשי של מומחה ללקויי למידה בגיל הרך: לימוד והכנה לקראת הגן ובית הספר, הצבת גבולות של במשפחה ובחברת בני-הגיל, הדרכה וקידום;

 

                                                                           בברכה,

                                                                                     ד"ר נויה ספקטור

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  18/06/2011