education - חינוך מנהל חברה ונוער זכויות התלמיד

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
ענישה - מה ששנוא עליך, אל תעשה לתלמידיך
כתיבה: צוות אקדמי לצד טובה בן-ארי
 

"ענישה גופנית כלפי ילדים, השפלתם או ביזוי כבודם כשיטת חינוך, הוא נוהג פסול"

נשיאת בית המשפט העליון - השופטת בייניש.

 

מבוא

דעת שופטים

חוזרי מנכ"ל

רמה אזרחית

מקורות  ברשת

 

מבוא:

 

השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא מפני איזה פעולה אנו כילדים היינו רוצים להיות מוגנים בהנחה שאנו מעוניינים לגדול ולהיות מבוגרים אוטונומיים ואכפתיים.

העקרונות שנבחר צריכים להיות כאלה שיאפשרו לילד להיות אדם עצמאי , שותף אמיתי בעיצוב עתידו אשר לוקח על עצמו אחריות על מעשיו ומקיים את חובותיו האזרחיים .

 

ילדים הם בין הקבוצות הפגיעות וחסרות הכוח ביותר בחברתנו כיום.

מדינת ישראל אשררה את אמנת זכויות הילד , על כן מדינת-ישראל קיבלה על עצמה לכבדה משפטית .

 

באמנת זכויות הילד  - סעיף  19 קובע כי על  המדינות לנקוט באמצעים תחיקתיים, מנהליים חברתיים וחינוכיים מתאימים, על מנת להגן על הילד מפני אלימות, נפשית וכו' כאשר הוא נתון לטיפול הורים, אפוטרופוס חוקי, או כל אדם אחר המופקד על הטיפול בו.

ענישה גופנית למטרות חינוכיות אסורה על אנשי החינוך ואסורה על ההורים. ילדים זכאים להגנה על גופם גם מפני מי שאמור לחנך אותם, הורים כמורים.

יו"ר הוועדה הבינלאומית של האו"ם לזכויות הילד פרופ' דוק קורא לממשלת ישראל להיות בין המדינות ששמו לעצמם כיעד עד שנת 2008 לבטל באופן מוחלט ענישה גופנית כלפי ילדים: "אלימות כלפי ילדים לצורותיה, גם במסווה של חינוך כביכול, היא הפרה גסה של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד"

חזרה לראש הדף

דעת שופטים:

 

בפסק דין שדה אור – השופטת דורנר השתמשה באמנה, [ס' 19] על מנת לבסס את הקביעה כי שימוש באלימות לצורך חינוך, אינו עולה בקנה אחד עם הדרישה ל"נחיצות סבירה" בפקודת הנזיקין, ואינו מתאים לנורמות בחברה הישראלית.

המשנה-לנשיא ברק בע"פ 4405/94 מדינת ישראל נ' עבד אלגני פ"ד מח(5) 191, בעמ' 193-192:

"....אלימות פיזית כלפי תלמיד אסורה היא. מלקות, מכות ומשיכות אוזניים - אין מקומן בבית - ספר. חדר הכיתה הוא מקום הוראה ולא זירת אלימות. גופו של תלמיד ונפשו אינם הפקר.

כבודו כאדם נפגע אם מוריו מפעילים כלפיו אלימות פיזית ...

.... תפיסה חינוכית הדוגלת בשימוש בכוח למטרות חינוכיות אינה הולמת איפוא את הנורמות בחברתנו, לא-כל- שכן כלפי ילדים רכים בשנים.

על-פי ההשקפות החינוכיות המקובלות כיום, שימוש בכוח למטרות חינוכיות, הוא עצמו מחבל בהשגת אותן מטרות, ככל שמדובר בחינוך לחברה סובלנית ונטולת אלימות גופנית ומילולית.

.....ענישה גופנית עלולה להשיג את התוצאה ההפוכה מזו המצופה, כאשר הדמות המחנכת, המשמשת מודל לחיקוי, נוקטת בעצמה אמצעים של אלימות.

לעניין זה אין חשיבות לגבי חומרתו של העונש הגופני שהופעל כלפי ילד. ככלל, עונש גופני אינו יכול להוות אמצעי לגיטימי בידי מורים, גננות או אנשי-חינוך אחרים.

תפיסת עולם שגויה בהקשר זה מסכנת את שלומם של הילדים, ועלולה לפגוע בערכי היסוד של חברתנו - כבוד האדם ושלמות הגוף...."

 

  חזרה לראש הדף

חוזרי מנכ"ל:

 

חוזרי המנכ"ל אוסרים על שימוש בענישה פיזית כלפי תלמידים.

 

חוזר מנכ"ל, פברואר 2007 -  חוק זכויות התלמיד קובע:

 

10. כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים

 

חוזר מנכ"ל מחודש ספטמבר 1991 אוסר  על מורים להשתמש בעונשי גוף.

חוזר מנכ"ל מיוחד טז', מיולי 1994 מנחה כי אלימות גופנית ומילולית אינה עולה בקנה אחד עם מטרות החינוך.

בחוזר מנכ"ל מיוחד ט', ממרץ 1997 נקבע שוב, כי אין לנקוט עונשי גוף או אלימות מילולית כלפי תלמידים.

 

חוזר מנכ"ל ט', מרץ 1997:

 

"חובה על המורה להכיר מקרוב את תלמידיו ואת בעיותיהם, ובמקרה הצורך אף לנקוט פעולה יזומה כדי לסייע לתלמיד בבעיותיו, תוך התייעצות עם הגורמים המסייעים בבית הספר (יועץ, פסיכולוג"...

 

 

פעולות בית ספריות שניתן לנקוט על הפרת משמעת בחינוך העל-יסודי:

 

שיחת הבהרה, אזהרה בע"פ, נזיפה בע"פ, אזהרה בכתב להורה, נזיפה בכתב להורה, מניעת הנאה, הרחקת התלמיד מן השיעור עד תומו, הרחקה מכמה שיעורים (על ידי המחנך או בעל תפקיד אחר), הרחקה ליום לכתה אחרת באותו בי"ס (על ידי המנהל), שילוח הביתה (על ידי המנהל או מי שהוסמך לכך), השעיה מלימודים לתקופה קצובה (סייג: לא יותר מ- 14 ימים בשנה, בחינוך היסודי עד 10 ימים), העברת תלמיד לבי"ס חלופי (לפי נוהל העברה), הרחקה לצמיתות מבית הספר, כאשר זכות התלמידים לקבל בכתב את ההחלטה המנומקת מבית הספר, בה תהיה ההודעה גם על זכותם לערר על ההחלטה בפני ועדת שימוע תוך 14 ימים מיום שהומצאה להם הודעה. ההוריםיוכלו להביא לועדה חינוכאי / יועץ מטעמם..

 

פעולות בית ספריות שאין נוקטים בחינוך העל-יסודי:

 

עונשי גוף, הפעלת אלימות מילולית, הפחתת ציון בלימודים בשל התנהגות לא נאותה, רישום נזיפות ביומן הכתה. חובה להבהיר לתלמיד על מה הוא נענש, לקיים הליך הוגן, לתת לו הזדמנות להסביר את התנהגותו; חובה לידע את הורי התלמיד כאשר ההתנהגות חוזרת ונשנית; חובה לתעד את האירועים ואת העונשים שננקטו (תיעוד האירועים, התאריך, דרכי טיפול, דרכי תגובה, תכתובת).

לא יורחק תלמיד עד להגשת ערר בדבר הרחקתו לצמיתות מבית הספר (העברה לבית ספר אחר) ולאחר קבלת ההחלטה בערר (על פי חוק זכויות התלמיד). החלטת הועדה תינתן עד שבוע מיום הדיון.

 

חוזר מנכ"ל טז', יולי 1994, אלימות מורים:

 

בכל מקרה של אלימות פיזית מצד מורה כלפי תלמיד ידווח מנהל בית הספר על כך למפקח ולמנהל המחוז. החליט מנהל המחוז להגיש תלונה במשטרה, ידווח על כך למחלקה לטיפול בפרט במשרד החינוך, לבעלות על בית הספר ולארגון המקצועי שהמורה משתייך אליו.

הוגשה תלונה על מורה למשטרה על ידי ההורים, ידווח מנהל בית הספר על האירוע לכל הגורמים הנ"ל.

 

 חוזר מנכ"ל תשס"ג 2003, אלימות עובדי הוראה:

 

איסור ענישה גופנית והתייחסות לפגיעה פיזית "קלה", שאינה נחשבת בחוק כ"חבלה חמורה", כאל עברה החייבת דיווח. מדובר באמירה ברורה המכוונת לשנות נורמות ולהכחיד התנהגויות של אלימות מכל סוג שהוא נגד תלמידים.

 

  חוק זכויות התלמיד קובע:

 

10. כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים

 

 חזרה לראש הדף

ברמה האזרחית:

 

סעיף הגנה שהיה בפקודת הנזיקין והגן על הורים ומורים שנקטו כלפי ילד ותלמיד בעונש גופני סביר ומתון בוטל ביוני 2000, לאחר מכן נכנס לתוקפו חוק זכויות התלמיד שהוביל אותו חבר הכנסת סילבן שלום המורה את זכות התלמיד שלא להיחשף לכל עונש גופני.

חוזרי מנכ"ל משרד החינוך אוסרים על כל צורה של ענישה גופנית, ומורים מועמדים לדין משמעתי .

לפי חוק העונשין  כאשר הורה או מורה מפעיל ענישה גופנית, הפוגעת בגופו ובנפשו של ילד, לעיתים פעולה זו, בהתאם לנסיבות המקרה, נחשבת כעבירה פלילית בישראל. בנסיבות המתאימות ניתן להאשים הורה או מורה בחבלה בכוונה מחמירה ( סעיף 329)  ו/או חבלה

חמורה (סעיף333 ) ו/או פציעה (סעיף334)  ו/או תקיפת בן משפחה ו/או תקיפת קטין או חסר

ישע( סעיף 368 ב' ), ו/או התעללות בקטין וחסר ישע( סעיף 368 ג' ), ואף במקרים חמורים ניתן להאשים הורה או מורה בגרימת מוות. במישור הנזיקי עלולה הפעלת ענישה גופנית זו להצדיק תביעה בגין עוולת התקיפה. (סעיף 23 לפקודת נזיקין-נוסח חדש )

סעיף  368ג' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977  קובע: "העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו- מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו תשע שנים."

 

תקיפת קטין על ידי הורה או מורה נכללת בעוולת התקיפה המצויה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין:

 

23.  (א)  תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן  יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

       (ב)  "שימוש בכוח", לעניין סעיף זה - לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.

 

חוק שירות המדינה (משמעת), התשג"ז - 1963, מאפשר לבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה לנקוט באמצעים הבאים: 

 

 

התראה, נזיפה, נזיפה חמורה, הורדה בדרגה או הקפאתה, שלילת חלק מהשכר למשך עד 6 חודשים, העברה לתפקיד אחר, העברה למוסד אחר, פסילה לשמש בתפקידים מסוימים, פיטורים עם פיצויים, פיטורים ללא פיצויים, פיטורים ופסילה לשמש בתפקידים מסוימים.

 

 

 

 חזרה לראש הדף

קריאה נוספת – מקורות ברשת:

 

דוח הוועדה לזכויות הילד במשרד המשפטים  – חלק כללי

 

מחקר קנדי חדש: זה לא בריא להרביץ לילדים

 

על איסור האלימות בחינוך

 

על הגבול שבין חינוך להתעללות

 

ללא ענישה משפילה

 

חברה מענישה - נכשלה בחינוך אזרחיה

 

איסור מוחלט על עונש מוות לילדים או עונש פיזי אחר

 

חינוך בענישה גופנית אינו חינוך

 

 האם היד הרשעה אוהבת?

 

והילד שותק ...

 

אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן, התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.

 

חזרה לראש הדף 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  10/06/2009