ב-29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ – מדינה יהודית ומדינה ערבית. כמו כן נקבע שאזור ירושלים יהיה בין-לאומי ושבין המדינות יהיה קשר כלכלי.
היהודים הגיבו בשמחה רבה ואילו הערבים דחו את ההחלטה. למחרת קבלת ההחלטה, ב-30 בנובמבר, החלו הערבים בהתקפות על היישוב היהודי. כך החלה מלחמת העצמאות.
קצת רקע... תוכניות חלוקה קודמות
ההצעה לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית, עלתה לראשונה לדיון בינלאומי רציני במסקנותיה של ועדת פּיל: באפריל 1936 מינתה ממשלת בריטניה ועדת חקירה מלכותית שיצאה לארץ ישראל (שהיתה נתונה באותה העת תחת שלטון המנדט הבריטי) על מנת לחקור את אירועי המרד הערבי. במסקנותיה קבעה ועדת פיל כי המשך המנדט הבריטי על ארץ ישראל אינו יעיל, ועל כן הציעה לחלק את הארץ ולהקים בה שתי מדינות: יהודית וערבית. אזור שלישי יועד להשאר תחת שלטון בריטי.
מסקנות ועדת פיל והמלצותיה נדחו על ידי ההנהגה הציונית וההנהגה הערבית-פלסטינית כאחד. בספטמבר 1937 הודיעה ממשלת בריטניה על מינוי ועדה חדשה (ועדת וודהד) לשם בדיקת מסקנות ועדת פיל. בנובמבר 1938 הגישה ועדת וודהד את מסקנותיה, בהן נקבע כי תוכנית החלוקה שהציעה ועדת פיל אינה מעשית. הוועדה דנה לאחר מכן במספר תוכניות חלוקה חלופיות, אך לבסוף קבעה כי לא קיימת קיימת אפשרות מעשית לחלק את א"י לשתי יחידות מדיניות יציבות מבחינה בטחונית וכלכלית, זאת בשל העירוב בין שתי האוכלוסיות (היהודית והפלסטינית) והתנגדות הפלסטינאים לחלוקה.
בשלהי 1938 קיבלה ממשלת בריטניה את מסקנות ועדת וודהד והודיעה על ביטול תוכנית החלוקה וכינוסה של ועידה יהודית-ערבית-בריטית לגיבוש פתרון חלופי. בראשית 1939 התכנסה בלונדון ועידת סנט ג'יימס. במרס 1939 הסתיימה הוועידה ללא תוצאות.
ביולי 1943, עם הטיית הכף במלחמת העולם השנייה לטובת בעלות הברית, הציע ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל לשוב ולדון בהצעה לחלק את א"י לשתי מדינות. ביולי 1943 הוקמה ועדה ממשלתית בריטית שיועדה לתכנן את פניו של המזרח התיכון בסוף המלחמה (ובכלל זה של א"י). בינואר 1944 הגישה הוועדה תוכנית על פיה יוקמו במזרח התיכון ארבע מדינות עצמאיות חדשות: מדינה יהודית, מדינה לבנונית-מרונית, מדינת ירושלים ומדינת "סוריה רבתי". גבולות המדינה היהודית נקבעו על בסיס תוכנית החלוקה של ועדת פיל. מימוש התוכנית נתקל בקשיים פוליטיים ובינלאומיים ולבסוף בוטל סופית עם נפילתה של ממשלת צ'רצ'יל (1945).
ממשלתו של קלמנט אטלי אשר עלתה לשלטון לאחר מכן גיבשה תוכנית משלה לפתרון הבעיה הארץ ישראלית. התוכנית התבססה על חלוקת ארץ ישראל למחוזות בעלי אוטונומיה חלקית תחת שלטונה של ממשלה בריטית מרכזית.
באוגוסט 1945 העביר נשיא ארה"ב הרי טרומן דרישה לראש ממשלת בריטניה אטלי כי מאה אלף פליטים יהודים במחנות העקורים במחנות באירופה יורשו להגר לארץ ישראל. בעקבות הבקשה הודיעה בריטניה על דחיית מימוש תוכניתה ל"אוטונומיה מחוזית" ושתי המדינות הקימו ועדת חקירה לבעיית העקורים (הוועדה האנגלו-אמריקנית) שנועדה לעסוק בין השאר בגורלה של ארץ ישראל.
הוועדה האנגלו-אמריקנית ותוכנית מוריסון-גריידי
תוכנית מוריסון-גריידי נדחתה על ידי ההנהגה הציונית וההנהגה הערבית כאחד. באוקטובר 1946 התנער גם הנשיא טרומן מן התוכנית והודיע כי הינה "בלתי קבילה על דעת הקהל בארצו". באותה התקופה עשתה בריטניה מאמצים אחרונים לגבש הסכמה יהודית-ערבית-בריטית על גורלה של א"י, אולם המו"מ בין הצדדים הגיע למבוי סתום. באפריל 1947 החליטה בריטניה להעביר את הדיון בסוגיית גורלה של א"י לידיו של האו"ם.
החלטת האו"ם 181
לאחר שהחליטה בריטניה למשוך את ידיה מהמנדט שלה בארץ ישראל, הקים האו"ם ועדה מיוחדת לעניין ארץ ישראל, שנקראה אונסקו"פ (.U.N.S.C.O.P). היו בה נציגים של 11 מדינות. בדו"ח שהגישו חברי הוועדה לעצרת הכללית ב- 31 באוגוסט 1947 המליצו רובם לחלק את ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית-פלסטינית שיהיו מאוחדות איחוד כלכלי, ולהכריז על ירושלים כעיר בינלאומית למשך 10 שנים. דו"ח המיעוט של הוועדה המליץ לכונן פדרציה בארץ ישראל ולהגביל את עליית היהודים אליה.
המלצת הרוב התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 (כ"ט בנובמבר) כהחלטה 181 של העצרת.
בהסתמך על דו"ח אונסקו"פ, קבעה ההחלטה כי המנדט הבריטי יסתיים עד 1 במאי 1948, ובריטניה תשלים את פינוי כוחותיה מהארץ בתוך שלושה חודשים נוספים. עוד קבעה הוועדה בפירוט כיצד תחולק הארץ בין יהודים והפלסטינאים, לפי התפלגות האוכלוסין היחסית במקומות שונים.
למעשה, הארץ חולקה לשישה אזורים, שלושה יהודיים ושלושה פלסטיניים, עם נקודות חיבור בין איזור לאיזור. ירושלים וסביבותיה (לרבות בית לחם) הושארו כמובלעת בינלאומית בחסות נציב מיוחד מטעם האו"ם. מכלל שטחה של ארץ ישראל המנדטורית (כ-26,323 קמ"ר) , נועדו למדינה היהודית 56.74%, כלומר 14,936 קמ"ר, ולמדינה הערבית 42.88%, כלומר 11,287 קמ"ר. 100 הקמ"ר הנותרים נועדו למובלעת ירושלים הבינלאומית.
בקבלת ההחלטה תמכו 33 מדינות. 13 מדינות התנגדו ו-10 נמנעו. מדינה אחת, סיאם, נעדרה מההצבעה.
קבלת תוכנית החלוקה היתה החלטה קשה וכאובה ליהודים, משום שהקצתה להם רק חלק קטן משטח ארץ ישראל, והותירה יישובים רבים בתחום שהוקצה לפלסטינאים (ביניהם נהריה ויישובי הגליל המזרחי, המרכזי והתחתון). בה בעת עוררה ההחלטה את זעם הפלסטינאים, הן בשל עצם העיקרון של חלוקת הארץ, הן משום שהותירה רבים מהם בשטח שהוקצה ליהודים, בעיקר בערים מעורבות כמו חיפה (הערים המעורבות יפו, לוד ורמלה נועדו להיות מובלעות פלסטיניות בשטח המדינה היהודית).
למרות זאת, ניהלה הסוכנות היהודית מאמץ דיפלומטי כבד להעברת ההחלטה בעצרת האו"ם, והפעילה לחצים על נשיא ארה"ב הרי טרומן ועל אישים אחרים בעולם לצורך זה.
קבלת ההחלטה עוררה התפרצות ספונטנית של שמחה ביישוב.
ביטוי לתחושת התלמידים בהיוודע דבר החלטת העצרת הכללית באו"ם ניתן בתיאור, שפורסם "בהד החינוך":
"צוהלים - מתכוננים ובמחולות מחניים נגלו לנו ילדינו בוקר אותו יום גדול, יום טו'ב' בכסלו. לשמחת ילדינו לא היה קץ. הם הרגישו בחוש את גודל השעה עוד בטרם באה הסברת המורים; עוד בטרם הוגד לה מה מפי הורים. המתח הגבוה של שמחת האומה הדביק אותם והם התלקחו באש פנימית, ובכל פינות הארץ יצאו במחול חוגגים. ולא עוד אלא בתמימותם היו גם הראשונים להתנדבות. הראשונים היו להתפרק מעודף הרגשות במצווה עשה ממש, בגשם נדבות שהתחילו להביא לקרן הגואלת בטרם נדרשו ובטרם נתבקשו. הם באו בהתלהבות לבקש דרכים להנצחת הרגע ההיסטורי. הם התלהבו והלהיבו והמורים שמחו לראות כי אכן יש שכר לפעולתם".
הערבים, לעומת זאת (הן הפלסטינאים הן מדינות ערב), דחו את ההחלטה מכול וכול, והודיעו כי היא עתידה לגרור שפיכות דמים.
ואכן, למחרת קבלת ההחלטה החלו מעשי האיבה שהסלימו מאוחר יותר אל מלחמת העצמאות.
פחות מחצי שנה אחר כך, ב14 במאי 1948 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.
להלן מס' קישורים העוסקים ביום זה:
הצבעת עצרת האומות המאוחדות - סרטון
אמי"ת- כ"ט בְּנוֹבֶמְבֶּר 1947 - י"ז בְּכִסְלֵו תש"ח
אתר הכנסת- כ"ט בנובמבר
אתר הכנסת- תכנית החלוקה, החלטת העצרת הכללית של האו"ם
מכללת קיי- כ"ט בנובמבר 1947, אתרים כלליים; טקסים; מידע כללי; פעילויות; משימות מתוקשבות לבית הספר היסודי + חטיבות הביניים
מט"ח- החלטה (29) כ"ט בנובמבר 1947 + מפת החלוקה
מתי"א חולון- כ"ט בנובמבר. מפת החלוקה · מסמך תכנית החלוקה
הפעלות. המדינה שבדרך, מגש הכסף.
חינוך עולמי- כ"ט בנובמבר- מידע והפעלות החלטת האו"ם 181- תכנית החלוקה; ההצבעה בעצרת הכללית; מפת תכנית החלוקה.