education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
נימוקי השופטים
 

לפרופ' מרטה וינשטוק-רוזין הישגים חשובים בתחום הפרמקולוגיה והרוקחות, ובפרט בפיתוח המוצלח של כמה תרופות למחלות ניווניות של מערכת העצבים המרכזית.

 

ממצאיה החלוציים של פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין ניכרו כבר בעבודת הדוקטורט שלה, שבה הדגימה שבגוף קיימים קולטנים למורפיום. ממצא זה הוביל חוקרים אחרים לגילוי של אופיאטים (opiates) עצמוניים (אנדוגניים). פרופ' וינשטוק-רוזין המשיכה לחקור את מנגנון הסבילות לנגזרות של אופיום ואת המנגנון שבו הם גורמים לדיכוי נשימתי. במחקריה הראתה כי אפשר לבטל את הדיכוי הנשימתי באמצעות מתן בו-זמני של פיזוסטיגמין, מעכב של האנזים אצטיל-כולינאסטראז, שתפקידו לפרק את הנוירו-טרנסמיטור אצטיל-כולין. היא מצאה ששילוב זה אף חיזק את פעילות המורפיום כמשכך כאב. בעקבות ממצאים מרשימים אלו, החלה פרופ' וינשטוק-רוזין לפתח מעכבי אצטיל-כולינאסטראז שיוכלו למנוע את הדיכוי הנשימתי על ידי אופיאטים.

בראשית שנות השמונים של המאה העשרים דווח שהפגיעה הקוגנטיבית במחלת אלצהיימר קשורה לחוסר אצטיל-כולין בקליפת המוח. פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין הבינה שאחד ממעכבי האצטיל-כולינאסטראז שגילתה עשוי להתאים דווקא לטיפול במחלת אלצהיימר, זאת משום שהמעכב מנע פירוק אצטיל-כולין באופן סלקטיבי בקליפת המוח ולא בגזע המוח. המעכב שפיתחה עם פרופ' מיכאל חורב וד"ר זאב תא-שמע ז"ל נקרא ריבאסטיגמין ((rivastigmine, ונמכר על ידי האוניברסיטה העברית לחברת Sandoz. כיום משווקת אותו חברת Novartis השוויצרית בשם המסחרי Exelon, והוא נמכר במיליארדי דולרים. מאז 1997 ריבאסטיגמין מאושר לטיפול בשיטיון קל עד בינוני עקב מחלת האלצהיימר, וב-2006 אושר גם כתרופה הראשונה לטיפול בשיטיון קל עד בינוני אצל חולים במחלת הפרקינסון. הוכח כי התרופה משפרת את תפקוד החולים בשיטיון ואת איכות חייהם. מאות אלפי חולים ברחבי העולם חוו שיפור במחלתם הקשה בזכות התרופה. הישג זה מוכיח שוב את היכולת של חקר הביולוגיה בישראל לפתח תרופות חדישות וחשובות ברמה עולמית.

בניסיון להשפיע על תהליך הניוון העצבי העומד בבסיסה של מחלת האלצהיימר ומחלות שיטיון אחרות, פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין ממשיכה לעסוק בפיתוח תרופות. מחקרים נוספים שלה בחולדות מרמזים על כך שתרכובת אחרת (ladostigil) שפיתחה בשיתוף עם פרופ' מוסא יודעים, עשויה להגן על תאי עצב ולגרום למניעת ירידה בזיכרון. לתרכובת זו פעילות משולבת כמעכב אצטיל-כולינאסטראז וכן כמעכב האנזים מונואמין אוקסידאז, ונוסף על כך היא משפיעה על גורמי גידול עצביים. פיתוח התרופה החדשה ladostigil כבר הגיע לשלב הניסויים הקליניים בחולים הסובלים מפגיעה קוגנטיבית מזערית (MCI–minimal cognitive impairment), שהוא השלב הקודם לשלב השיטיון.

פרופ' וינשטוק-רוזין שקדה גם על פיתוח נוגדים לקולטנים בטא-אדרנרגיים שיפעלו באופן סלקטיבי בלב, ולפיכך השפעות הלוואי השליליות שלהם יהיו פחותות. בגישתה הפרמקולוגית החדשנית גילתה כי חלק מנוגדים אלו חוסמים לא רק קולטני בטא אלא גם את הפעילות של נוירו-טרנסמיטור אחר − סרוטונין (5HT). גילוי זה הוביל בין השאר לשימוש ב-pindolol , אחד הנוגדים הללו, כמשפר ומאיץ פעולה של תרופות נוגדות דיכאון. יחד עם מחקריה על אצטיל-כולינאסטראז, הדבר גם הוביל אותה לחקר תחום הדחק הטרום-לידתי. עוד פיתחה פרופ' וינשטוק-רוזין מודל ארנבות ייחודי לחקר השליטה העצבית על לחץ הדם ולהבנת ההשפעה של עודף מלח על הרגישות ליתר לחץ דם.

נוסף על כל אלה, מרטה וינשטוק-רוזין תרמה תרומה ראויה לציון מיוחד לקהילה האקדמית בישראל. עם עלייתה ארצה בסוף שנות השישים של המאה העשרים הצטרפה לפקולטה החדשה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, שם ארגנה את תכנית ההוראה ברוקחות. בסוף שנות השבעים עברה לפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובאמצע שנות השמונים ניהלה שם את המחלקה לפרמקולוגיה. במהלך הקריירה המדעית שלה הכשירה דורות רבים של רופאים, רופאי שיניים ורוקחים, והעשירה אותם בידע פרמקולוגי עדכני ומעמיק. היא הדריכה יותר מחמישים תלמידים לתארים מתקדמים. רבים מחניכיה הגיעו לעמדות מובילות באקדמיה ובתעשיית התרופות. היא זכתה להכרה בינלאומית והיא משמשת חברת מערכת של כמה כתבי עת בינלאומיים בתחום הרוקחות. גם כיום, לאחר פרישתה, היא ממשיכה בפעילות המחקר שלה ובפיתוח תרופות חדשות במסגרת חברת הזנק. בכך תורמת פרופ' וינשטוק-רוזין תרומה מתמשכת וחשובה להצלחת הביוטכנולוגיה הישראלית.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין ראויה לקבל את פרס ישראל בחקר הרפואה לשנת תשע"ד.

 

השופטים:

 פרופ' מישל רבל, יו"ר

פרופ' אפרת לוי-להד

פרופ' חיים סידר

פרופ' קרל סקורצקי

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/05/2014