שפ''י education - חינוך המינהל הפדגוגי

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
הורות על רקע תהליכי עליה וקליטה, תוך התייחסות ל "עיקרון הרציפות "
במסגרת קבוצות להורים עולים ממוצא אתיופי
 

כתבה: טובה ווכטל, שפ"ח נתניה

המאמר המלא מופיע בספר:

פסיכולוגיה חינוכית בחברה רב תרבותית, עורך: גבריאל וויל, הוצאת מחלקת הפרסומים, משרד החינוך, ירושלים, תשס"ח-2008 .

להורדת המאמר לחץ כאן 

 

 

אט אט תצעד הביצה על רגליה  ( פתגם אתיופי )

 

הקדמה

 

במסגרת העבודה בשירות הפסיכולוגי החינוכי במערכות החינוך, אנו מייחסים חשיבות רבה לביסוס קשר וקיום דיאלוג מורה- הורה, כחלק אינטגראלי מהעשייה החינוכית בבתי הספר ובגנים.

בעבודה הנוגעת לעולים החדשים, ההתייחסות לאוכלוסיית ההורים הנה בעלת משנה חשיבות.

בתהליך העלייה חווים העולים תהליכי הסתגלות מורכבים בתחומי חיים שונים, כמו גם בקשר עם מערכות החינוך בהן עולים לעיתים קשיים על רקע תהליכי הסתגלות וכן שוני תרבותי ושפתי. בתהליך זה, משמשים המורה והמוסד החינוכי ככלל, כמעיין מתווכים, מבארים ותומכים המקלים על ההורה לצעוד בנבכי המערכת בה לומד ילדם. להתייחסות זו תרומה בעלת משמעות לחיזוק כוחם וכן לשימור מעמדם של ההורים ויכולתם לתפקד בתא המשפחתי.

מתוך ראיה זו, גם בתהליך הבניה של הקבוצות להורים ממוצא אתיופי, ראינו את המורים והגננות של ילדי ההורים כשותפים משמעותיים בקבוצות. ההשתתפות בקבוצות מאפשרת להורים ולצוות החינוכי היכרות הדדית מזוויות נוספות ומציאת נקודות מפגש, תוך התייחסות משותפת לסיפורי העלייה, המורכבויות ודילמות עמם מתמודדים עולים חדשים.

נראה כי האפשרות לקחת חלק ב"קונכית הקבוצה" יוצרת מצע נוסף לפיתוח תחושת השותפות והקשר הרגשי בין ההורים לצוות החינוכי, ותורמת לתקשורת ולהמשך דיאלוג חיובי בניהם.  

 

תקציר המאמר

במרוצת השנים קלטה העיר נתניה עולים רבים מבני העדה האתיופית.  

כשירות פסיכולוגי חינוכי בעיר, ראינו צורך לתרום את חלקנו ולהיות שותפים במאמצי הקליטה של בני העדה בעיר.

השירות הפסיכולוגי החינוכי בנתניה יזם, במסגרת השירות המשלים,  הקמת קבוצות להורים ממוצא אתיופי בגנים ובבתי הספר בעיר.

הקבוצות נערכו במתכונת של ששה מפגשים, אחת לשבוע.

את הקבוצות הנחו פסיכולוגים חינוכיים מן השפ"ח בסיוע מגשרים חינוכיים ובשילוב הצוות החינוכי. הקבוצות הוקמו בשיתוף עם ארגון ה"פאקט" וארגון "מצילה" ובתמיכת הפיקוח מטעם משרד החינוך.

בספרות ניתן למצוא מודלים תיאורטיים שונים המתייחסים לתהליכי הגירה.  

לוינסון ויעקב (1993) מתייחסים לתקופת "ירח הדבש" לאחר המעבר בה ישנה תחושת אופוריה וציפייה לעתיד, תקופת "ההתפכחות" ה"דיכאונית" מהפנטזיות והאשליות שטופחו טרם העלייה ארצה ובשלב הבא ישנה אפשרות של השלמה והסתגלות.

Arendo&Patricia ( אצל שיין, רצוני, 1993 ) ראו את תהליך ההגירה כתהליך אבל, על פי המודל של בולבי ( BOWLBY ) , בו השלב הראשון הוא שלב ההלם,  בשלב השני, מתחלפים הרגשות בכאב, ייאוש ובלבול. בשלב השלישי, מקבל המהגר את ארצו החדשה, רוצה לבנות בה את חייו, תוך חיזוק תחושת ההזדהות עם ארץ ההגירה.

תהליך ההגירה והמעבר התרבותי מלווה לרוב בלחצים רבים.

על המהגר לרכוש את השפה המילולית כמו גם את המיומנויות החברתיות והמוסכמות. המהגר חווה עזיבה ואבדן של עולם מוכר וידוע ועליו להסתגל למציאות זרה כאשר התהליך דורש השקעה רבה ומלווה בתחושת חוסר ודאות ודאגות מרובות. (לוינסון, יעקב, 1993).

נראה כי לעליית יהודי אתיופיה מאפיינים ייחודיים אשר משפיעים על תהליך הקליטה וההסתגלות ועל מידת הדחק הנחווה.

קהילת עולי אתיופיה אשר חלמה על ארץ זבת חלב ודבש שמרכזה ירושלים, שכל יושביה יהודים כמותם המצפים לבואם, נתקלת בפער עצום בין הציפיות למציאות ונכונה לה אכזבה קשה. קושי נוסף המייחד עליה זו הנו תהליך המסע ארצה דרך סודן שנחווה כתהליך טראומטי, כמו גם הפרידה מהורים ובני משפחה אחרים במבצע משה ( Shabtay, M., 2000 ).

הבדלים בין התרבות המסורתית של יוצאי אתיופיה לבין התרבות החילונית בארץ וכן סוגיית יהדותם של יוצאי אתיופיה הוו מוקדי לחץ נוספים אשר בשלם עליית יהודי אתיופיה מצויה בסיכון גבוה יותר לבעיות הסתגלות ( שיין מ., רצוני, ג. 1999 ) .

ניתן לראות את תהליכי העלייה דומים באופיים לתהליכים טראומטיים הדורשים התייחסות מתאימה. בתהליך זה עשויות להופיע תגובות דחק שיכולות לבוא לידי ביטוי בצורות מגוונות כגון מצב רוח דכאוני, חרדה, דאגה, תחושת חוסר אונים, קושי בתכנון ובהתמדה ופגיעה בתפקוד היומיומי( שיין מ., רצוני ג. 1999).

עומר( 1991 ) הציע את "עיקרון הרציפות" כעיקרון מאחד עבור אנשי מקצוע העוסקים בטיפול בתחום הטראומה. לפי עיקרון זה מוצע כי בהתמודדות עם אסון יכוון המאמץ  לשימור הרציפויות השונות בחייהם של היחיד, המשפחה, הארגון והקהילה, או להחזרתן על כנן של הרציפויות התפקודיות, רציפות הזהות  והרציפות הבינאישית .

רציפות תפקודית מתקיימת כאשר הפרט, המשפחה או הארגון ממשיכים וממלאים את תפקידיהם למרות ההפרעות.

רציפות הזהות מתקיימת כאשר תודעת הזהות המתמשכת של העצמי, המשפחה והארגון נשמרת חרף ההפרעות.

הרציפות הבינאישית מתקיימת כאשר קשרים שהיו משמעותיים בעבר ממשיכים להיות כך בהווה ובעתיד חרף ההפרעות ( עומר, אלון, 1994  ).

גם בתהליך העלייה, ברמה האישית, ישנה תחושה של נתק ופגיעה בהמשכיות ברבדים שונים. במעבר לחברה חדשה, ישנה פגיעה בהמשכיות מבחינת האינטראקציה בין הפרט למשפחה, שפה ותרבות (מינוצ'ין – איציקסון, הירשפלד (בן-שאול ), הנגבי, קרסילובסקי, תשנ"ז, לוינסון ויעקב (1993)).

בתהליך העלייה, אם כן, יש צורך בעיבוד התהליך, מתן מקום לעבר, חיבורו לתהליך העלייה וההשתלבות  והקליטה בחברה החדשה. זאת על מנת ליצור מחדש מארג חיים אינטגרטיבי המאפשר הכלה של העבר וההווה גם יחד. בתהליך העלייה של יהודי אתיופיה ישנו משנה חשיבות ליישום תהליך זה בשל המעבר הבינתרבותי וכן המאפיינים הייחודיים של תהליך העלייה מאתיופיה.

בתהליך העבודה בקבוצות עם הורים יוצאי אתיופיה, קיימת התייחסות לשימור הרציפות התפקודית, רציפות הזהות והרציפות הבינאישית.  

מבחינת הרציפות התפקודית, הייתה בקבוצות התייחסות לתפקודי ההורות, עלה נושא הסמכות ההורית,  ותקשורת הורה-ילד. ניתן עידוד להורים לקחת את המושכות החינוך בביתם תוך התאמה של דרכי החינוך למקובל בארץ. כמו כן, ניתנה התייחסות לקשר עם השירות הפסיכולוגי. ההורים מבטאים פעמים רבות הסתייגות וחשדנות באשר לדמות הפסיכולוג. במסגרת הקבוצות ניתנת להורים ההזדמנות להכיר את הפסיכולוג ואת דרכי עבודתו ויכולתו לסייע. נראה כי הכרות זו מאפשרת להורה הבנה טובה יותר של תהליכים הקשורים בשירות הפסיכולוגי והתייחסות אליהם  לא מתוך חשש והימנעות אלא מתוך בחירה, ידיעה ושמירה על מעמדו כהורה המקבל החלטות לגבי ילדיו.

מבחינת רציפות הזהות, הזהות הקבוצתית הבסיסית של יהודי אתיופיה עברה שינויים משמעותיים בישראל. הדבר המרכזי הוא איבוד הזהות הדתית הנפרדת והאיום על הדימוי העצמי בשל הקונוטציות השליליות הקשורות לצבע עורם ( Shabtay, M., 2000 ) .  

היהודים יוצאי אתיופיה חשים כי למרות מאמציהם, ההקרבה והסבל, הם עדיין לא הגיעו לבית עליו חלמו.

בקבוצות ההורים שערכנו, ניתן מקום מיוחד לזיכרונות מן העבר, התייחסות למנהגים, דרכי חינוך ועוד. החוויות הועלו תוך מתן כבוד והתעניינות בדרך חייהם של העולים בארץ המוצא, בלא ניסיון לביטול היסטוריית החיים שקדמה לעליה והתרבות שהביאו עמם. כמו כן, נראה כי ההתייחסות לתהליך העלייה והתלאות שחוו העולים בדרכם ארצה, תוך מתן מקום לאוורור, מהווה מעיין תרומה וצירוף להיסטוריה הקולקטיבית של עם ישראל.

בעבודה בקבוצות היו המנחים בחלק מן המקרים עולים לשעבר בעצמם. בקבוצות נעשה שיתוף הדדי בחוויות העלייה, דבר שיצר קרבה, אחווה ותחושה של גורל משותף. גם צוותים חינוכיים אשר לוו את הקבוצות בטאו פעמים רבות את תחושת החוויה המיוחדת של היחשפות לתרבות ולזיכרונות של העולים, מציאת הקווים המשותפים בתוך המשפחות של היסטורית העלייה והקליטה ותחושת הקרבה שנוצרה בעקבות זאת. 

מבחינת הרציפות הבינאישית, העבודה בקבוצות מאפשרת מעיין תרומה חלקית לקיום של קבוצת התייחסות תומכת, במקום המשפחה המורחבת שלא תמיד בנמצא. 

נראה כי אף כי חלק מיהדות אתיופיה הגיע ארצה כבר לפני שני עשורים,  עדיין יש מקום לאפשר עיבוד של תכנים מתהליך העלייה ואריגתם לתוך מרקם חייהם ולתוך החיים בארץ כחלק מההקלה על השתלבותם.                                                    

נראה כי חשוב להמשיך ולמצוא את הדרך לקיום הקשר עם אוכלוסיית ההורים העולים. הסיוע להורים וחיזוקם הנו משמעותי ביותר בכל הקשור להשתלבותם ככלל, ולחיזוקם בתפקידי ההורות ושימור הסמכות ההורית בפרט.

 

ביבליוגרפיה

  1. לוינסון,ש., יעקב , ש. ( 1993 )  אלמנטים פסיכולוגיים של לחץ והתמודדות בתהליך הקליטה וההסתגלות. בתוך: לוינסון, ש. ( עורכת ), פסיכולוגיה בביה"ס ובקהילה מודלים של התערבות בעיתות רגיעה ובימי חרום. הוצאת הדר, ת"א.
  2. מינוצ'ין –איציקסון,  ש., הירשפלד (בן-שאול ), ר., הנגבי, ר., קרסילובסקי, ד. (תשנ"ז). תפקידים משפחתיים אצל עולי אתיופיה – שינוי והתמודדות. בתוך: עמיר, א., זהבי, א., פרגאי, ר. עורכים, שורש אחד וענפים רבים. סיפור קליטתם של בני נוער מאתיופיה בעלית הנוער. הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
  3. עומר, ח. ( 1991 ). פיגועים המוניים; תפקיד צוות החירום. שיחות, כרך ה, 157-170.
  4. עומר, ח ., אלון, נ. ( 1994 ) . עקרון הרציפות: גישה מאוחדת לאסון ולטראומה. פסיכולוגיה ד (2-1 ) תשנ"ד, 1994, עמ' 20-28.                               
  5. שיין מ., רצוני ג. (1999). ילדי העליה. בתוך: טיאנו, ש. עורך,  פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, הוצאת דיונון אוניברסיטת  תל- אביב .
  6. Shabtay , M .( 2000). Identity Reformulatio among Ethiopian Immigrants Soldiers in IsraeI in : Olshtaiv , E. , Horenczyk , G. ed. Language , Identity and Immigration , The Hebrew University , Magnes Press , Jerusalem.         
 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  29/11/2017