שמות פרק כ"ג פסוקים י-יב
י וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת--לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר.
|
|
-
מה על האדם לעשות במשך שש השנים?
-
-
מה הקשר בין שמיטה ליום השבת?
-
לאור האמור לעיל, מה ההיבט הרעיוני של שמיטה? מדוע מפסיקים לעבד את האדמה במשך שנה תמימה? |
ויקרא פרק כ"ה פסוקים א-כד
הציווי בנושא השמיטה
א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ. ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל.
הציווי בנושא היובל
ח וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה. ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יא יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ--וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ. יב כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם; מִן-הַשָּׂדֶה--תֹּאכְלוּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. יג בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ. יד וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו. טו בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ. טז לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ: כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ. יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: כִּי אֲנִי ה', אֱלֹהֵיכֶם. יח וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח. יט וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ.
שאלה ותשובה
כ וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. כא וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים. כב וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן. כג וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי. כד וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ.
|
|
-
מה תוכנו של הציווי בנושא שמיטה? מה הטעם לציווי על שנת השמיטה?
-
מה תוכנו של הציווי בנושא היובל? מה מייחד את שנת היובל לעומת שנת השמיטה?
-
על פי המקור, מהי השאלה העתידה להישאל על ידי האנשים? האם היא לגיטימית (=ראויה)? מהי התשובה?
-
מהם העקרונות הרעיוניים והאמוניים העולים מן הציווי בעניין השמיטה והיובל? |
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין
שאל ההוא תלמידא את ר' אבהו מאי טעמא דשביעיתא (מהו טעם של השביעית, של שנת שמיטה?) אמר לו... אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ לי היא, והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו...".
רש"י ד"ה כדי שתדעו: "ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכות".
(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף ל"ט ע"א)
|
|
-
מדוע ראוי לשמור על שנת השמיטה ,לפי דברי חז"ל?
-
מדוע ראוי לשמור על שמיטה, לפי פרשנותו של רש"י?
-
על פי דברי חז"ל ורש"י, מדוע ראוי לעבוד בשאר השנים שאינן שנות שמיטה? |
ספר החינוך מצוה פד
מצות שמיטת קרקעות
להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית, שהיא נקראת מפני המעשה הזה שנתחייבנו בה שנת השמיטה, ויזכה בפירותיה כל הרוצה לזכות, שנאמר [שמות כ"ג, י"א] והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך. ולשון מכילתא [דרשב"י כאן], והלא הכרם והזית בכלל היה, כלומר שראש הפסוק שאמר תשמטנה ונטשתה יכלול כל מה שיצמח בארץ, בין פירות אילן או פירות אדמה, ולמה פרטן הכתוב שני אלה, להקיש לכרם שאר מיני אילן, ללמד שכמו שיש בכרם עשה ולא תעשה, שהרי בפירוש נכתב עליו [ויקרא כ"ה, ה'] ואת ענבי נזירך לא תבצור, כמו כן כל שאר האילן יש בהן עשה ולא תעשה, ולפיכך פרט כרם וזית ללמד על ענין זה, כי כוונת הכתוב דלאו דוקא זית לבד אלא הוא הדין לכל שאר פירות האילן, אלא שהזכיר אחד מהם והוא מלמד לכולן, שזה מן המדות שהתורה נדרשת בהן.
ומצוה זו שהיא להפקיר כל פירותיה, והמצוה האחרת שציונו האל לשבות בה, כמו שכתוב בכי תשא [שמות ל"ד, כ"א] בחריש ובקציר תשבות, קשר אחד להן.
משרשי המצוה (= היינו טעמי המצווה), לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו.
ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם.
ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.
|
|
-
מהי המשמעות ההלכתית של מצוות השמיטה?
-
על אילו גידולי קרקע חלה מצוות השמיטה?
-
אלו שתי מצוות יש בשנת השמיטה?
-
מה המשמעות הרעיונית והאמונית בקיומה של שנת השמיטה?
-
מהי התועלת המעשית והאמונית שבשמירה על השמיטה? "כי אין נדיב כנותן מבלי תקווה אל הגמול" בארו.
-
יש הטוענים שהאמונה היא אימון של המידות, מהו אימון המידות המוזכר בספר החינוך? |
לימוד תורה בישיבה של מעלה
בכל שמיטה ושמיטה יוצא כרוז בגן עדן "התאספו גברים ונשים, וכל אלו בני האמונה, ועלו". אז כולם...זכרים ונשים... עולים אל הישיבה של הרקיע (ישיבת מטטרון), ושמחים בשמחה על ההתעלות שלהם, ושם שמחה על שמחה. ואותו נער (מטטרון), שמפתחות אדוניו בידו, קם ואומר להם כמה דברים חדשים וישנים, וכולם רואים שמחה, שאין שמחה כאותה השמחה.
אחר כך עולים כולם לפנים. כמה פרוכיות וכמה היכלות גנוזים שמה, שהם מאירים בנעם ה', בתוך היכלי האהבה של הקב"ה. וזהו שנאמר: "לחזות בנועם ה' ולבקרו בהיכלו".
(זהר, חלק ג, דף קעא, ב התרגום על פי פירוש הסולם)
|
|
-
תארו את ההתרחשות השמימית בשנת השמיטה.
-
מדוע התרחשות זו היא ייחודית לשנת השמיטה? |
רבי משה בן מימון (הרמב"ם)
ואמנם כל המצוות אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל מהם לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם, כמו שאמר:
"ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל" (שמות כג, יא) ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעומדה שמוטה.
(רבי משה בן מימון, מורה נבוכים, חלק ג פרק לט)
|
|
-
מהם שלושת הטעמים למצוות שמיטה לפי הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים"?
-
מה היסוד הרעיוני בכל אחד משלושת הטעמים?
|
הארץ מעידה - דון יצחק אברבנאל
רצה הקב"ה, שכמו האומה בכללה תעשה זכר בשביתת היום השביעי, אל הפינה הקדושה מבריאת העולם וחידושו, ככה הארץ הנבחרת תעיד עליה בשמיטתה השנה השביעית; ולזה נתן הסבר במצוות השמיטה: "שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'". רוצה לומר, ששמיטת הארץ תהיה כמו השבת המקודש אשר לישראל ושענין השביתה ההיא לרמוז ולהעיד על שבת בראשית - שבת לה', כי בו שבת מכל מלאכתו, וכאילו הארץ ההיא למעלת קדושתה, עם היותה בלתי מדברת, תעיד בפינה הזאת מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם, ותהיה עדות הארץ בזמן היותר ניכר בה והוא השנה, מענין התבואה המתחדש בה.
(דון יצחק אברבנאל, נחלת אבות, פ"ה,יא)
|
|
-
מה משמעותה של שנת השמיטה, על פי ר' יצחק אברבנאל?
-
מה הקשר בין יום השבת לשנת השמיטה? |
רבי יצחק עראמה
חשב שהיה ממנו יתברך הערה לנפשותינו, לפקוח עיניים עיוורות השקועות בענייני העולם, כזביו והבליו. לעבוד את האדמה הגופיית תמיד, מבלי תת שביתה לנפשם, ולכן מאיר עיניהם ה', במה שציווה למנות וכן למנות שש ששת ימים ולשבות אחד, שנים ובשנה השביעית שבתון. כי הנה באותה שביתה נתעורר לצאת מאפלת מחשבותינו ומעבודת גופנו בשבועות ימי האדם, ובשנת השמיטה לא נתכוין לעבודת האדמה, רק לתת צורך אוכל נפש בלבד; והוא דמוי והמשל לקנין שלמותנו והנהגת חיינו.
(רבי יצחק עראמה, עקדת יצחק, ויקרא, שער סט)
|
|
-
כיצד "מאיר ה' את עיניהם" של עובדי האדמה באמצעות שנת השמיטה?
-
"ובשנת השמיטה לא נתכוין לעבודת האדמה, רק לתת צורך אוכל נפש בלבד; והוא דמוי והמשל לקנין שלמותנו והנהגת חיינו", בארו דברים אלה. |
דון יצחק אברבנאל
האנשים השלמים ראוי שיחוסו על אבדן זמנם יותר מאבדת כל הנכסים והממונות שהיו להם. שימי שנות האדם וחייו הוא הדרך אשר ילך בו האדם להשיג שלמותו ומפני זה נכתב בתורה שברא היוצר יתברך אל עולמו במספר שבעת ימים כדי שהחי יתן אל לבו שימי שנותיו הם ע' שנה, ושלא יוציא אותם לריק אלא במעשים נבחרים כמעשה בוראם ואז ביום השביעי ינוח וישבות בעולם הנשמות.
הנה מפני זה עצמו צוה יתברך במצות השמיטה ובמצות היובל לרמוז ולהעיר שאין כל ימי אדם ושנותיו שווים בעבודת אדמה ומלאכתה. כי הנה בימי הילדות לא יוכל האדם לעבוד עבודה ולא גם בימי השישיות, אבל ימי העמל והעבודה הם על הרוב חמישים שנה, ובהגיע האדם בסוף ששים שנה מימיו ראוי שיעזוב אדם הדברים הגשמיים והתאוות החמריות ויקדש עצמו ויתנהג בקדושה וטהרה ויכין צידה לדרכו.
(דון יצחק אברבנאל, פירושו לתורה, פרשת בהר, פרק כה, פסוק א, עמ' קנז)
|
|
-
מדוע גדול אבדן הזמן הוא מאבדן הנכסים?
-
ימות השבוע הם כמשל לחיי האדם – בארו.
-
מתי ראוי שהאדם יעזוב את "הדברים הגשמיים", ומדוע?
-
האם ניתן למצוא מקבילה לשנת היובל בחוקי העבודה של מדינת ישראל? נמקו. |
שמיטת כספים בחוקה - ד"ר אברהם יעקובוס
רקע: המקור בתורה
ספר דברים פרק ט"ו פסוקים א'-ב'
א מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. ב וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה.
ד"ר אברהם יעקובוס
הקלה ללא שיעור תובא למשק העולמי, אם, בהתאם לחוק השמיטה, יוכרז בכל שנה שביעית על "שמיטת כספים", היינו על ארכה לחובות של יחידים בכל ארץ וארץ ואף לחובות הארצות בינן לבין עצמן. על מנת לעצור לאחר מלחמת העולם הראשונה בעד משבר כספי, הכריז הובר, נשיא ארצות הברית, בשנת 1931 על "שנת שמיטת חובות". זו הפעם הראשונה נעשה ניסיון להגשים אחד מרעיונות השמיטה בתוקף חוק בין- לאומי. רוב מדינות העולם קידמו בברכה את "תכנית הובר" , שהספיקה להפיג בזמנו מתיחות בין-לאומית קשה.
בשנת השמיטה תרפה מלחמת-הקיום. ... יתר על כן: שנת השמיטה תלבש מאליה צורה של "שנת שלום עולמי".
(אברהם יעקובוס, חוקת התורה , עמ' 66)
|
|
-
בארו את הפסוקים בספר דברים.
-
מדוע "שמיטת חובות עולמית" תיצור הקלה במעמסה הכלכלית?
-
מתי ביקשו להנהיג "שמיטת כספים" בעולם?
-
כיצד עשויה השמיטה להביא "שלום עולמי"? האם דברים אלה תקפים גם בזמננו? נמקו. |
הרב צבי הירש קאלישר
טעמי השמיטה ייפרדו לכמה צרכים. האחת: להורות לבני אדם כי לא להם הארץ, כי לה' היא, וזהו שנאמר:"כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם", שתדעו ותזכרו תמיד שאני הנותן לכם הארץ, ושלי היא ואין הארץ שלכם... וכי תאמר אם אינה שלי לא אעבוד בה מלאכה, על זה נאמר:"שש שנים תזרע שדך". אני מרשה לך לעבד את אדמתי:"ואספת את תבואתה". ולא עוד אלא שיש חיוב לעבוד האדמה ולא להשליך הכל מנגד כי ברכך ה' בכל אשר תעשה. עבודת אדמת הקודש היא מצווה רבה והיא תועלת עצומה גם בזמן הזה. ובשנה השביעית "שבת שבתון", למען תדע כי לי הארץ ומלואה. וכן אמרו חז"ל במילים קצרות:"אמר הקב"ה: זרעו שש ושמטו שביעית, כדי שתדעו שהארץ שלי, וכולם שווים בה בשנה זו.
דרך שניה, שילמדו לעמוד בניסיון ולהאמין בו יתברך, כי עיני ה' בנו מראשית השנה עד אחריתה. ובזה נודע, כי ברוך הגבר אשר יבטח בה', שגם אם ישבות מעבודתו יצווה ה' יתברך את הברכה לו... ובזה ירגיל עצמו לבטוח בה' ולהאמין בהשגחתו על כל פרט ופרט, כי מה' מצעדי גבר כוננו. וגם ללמוד מזה, שלא יתנשא העשיר על העני – אמרה תורה שבשנה השביעית כולם שווים, יחד עשיר ואביון יש להם רשות בגנות ובשדות לאכול לשבעה.
ועוד טעם: כי לא לעולם יהיו טרודים בעבודת האדמה לצורך החומר, רק שנה אחת יהיה חופשי לנפשו. וכאשר יפרוק עול עבודה יעסוק בתורה וחוכמה, לאנשים אשר לא ידעו ללמוד יעסקו במלאכת חרש וחושב ובניין בתים והיכלות, למען גם זה לא יחסר מארץ ישראל; חושבי מחשבות עושים במלאכה – ימציאו חדשות בעת החופש לצורך העולם ותיקונו, ומי שיש בו דעת תורה – יעסוק רק בתורה ויראה, כי זה האושר האמיתי.
(רבי צבי קאלישר, פירוש על התורה, פרשת בהר)
|
|
-
מהן שלוש הסיבות למצוות השמיטה ,לפי הרב קאלישר?
-
"עבודת אדמת הקודש היא מצווה רבה והיא תועלת עצומה גם בזמן הזה" מהי המצווה? ומהי התועלת שבה?
-
הרב קאלישר נחשב כאחד מ"מבשרי הציונות"? על פי דבריו המצוטטים, האם תואר זה הולם אותו? נמקו. |
רבי משה אלשייך
הנה יתחמץ לבב אנוש כאמרו: האמנם תצדק שביתה על הארץ, והלא חומר עכור הוא, והאם שיח ושיג לה שתשמור שבת מחללו? על כן ללמדנו דעת בא אלקים כי הארץ תקנה קדושה בשנה השביעית, כאשר אדם קונה נפש יתירה וקדושה ביום השבת!
(רבי משה אלשייך, תורת משה, פירוש על התורה, ויקרא כ"ה, א)
|
|
-
מהי חשיבותה של השמיטה לארץ?
-
מה הקשר בין יום שבת לבין "שבת הארץ"?
-
על פי דברי האלשיך הקדוש, מהי קדושה? מדוע הקדושה כרוכה בהיעדר מעשה? נמקו. |
הרב ניסנבוים
עיקר העיקרים בפרשה זו הוא היובל, הבא לשמור על השוויון האקונומי של העם העברי בארצו. הארץ נתחלקה לכל בני ישראל חלק כחלק, יעבוד כל אחד את חלקו וישבע לחם בעבודתו ולא יהיה זקוק לעזרת אחרים. אולם מסיבה זו או אחרת, בתור עונש. על חטא זה או אחר, נמצאו יהודים שהיו מוכרחים למכור חלקי אחוזותיהם, או גם כל אחוזותיהם, לאחרים ונמצא השוויון האקונומי (=הכלכלי) הופרע, ובאה התורה בחוק היובל להחזיר את האחוזות לבעליהן הראשונים ולהקים את השוויון האקונומי על תלו. אבל שוויון אקונומי זה הרי בא רק פעם אחת לחמישים שנה, ובינתיים יכולים להתפתח בעם כעין שני מעמדות: מעמד עשירים בעלי אחוזות רבות ומעמד עניים בלי כל חלק באדמת אבותיהם, ודבר זה יכול להביא גם לידי התפתחותם של רגשות אדנות ועריצות אצל הראשונים ורגשות התרפסות ושפלות הרוח אצל האחרונים; וכדי לשמור על השוויון הפסיכולוגי של העם העברי- באה השמיטה. פעם לשבע שנים, אין בעלות על האדמה. האדמה שבה אל יוצרה ומחלקה. "ושבתה הארץ שבת לה'". בכל השנה הזאת – הפקר היא האדמה לכולם, וירגיש העשיר כי עשירותו אינה בת קיימא, וירגיש העני כי עניותו אינה מתמדת. את השמיטות סופרים "שבע שנים שבע פעמים", למען יזכרו כולם את היובל הבא אחריהן, אשר יחזיר את השוויון האקונומי לקדמותו.
(הרב ניסנבוים, קנייני קדם)
|
|
-
מהו ההיבט הרעיוני בשמיטה, לדעתו של הרב ניסנבוים?
מה הקשר בין יום שבת לבין "שבת הארץ"?
האם השמיטה מבטלת את מעמד העניים?נמקו. |
שפת אמת
כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. כי הש"י נתן לנו ארץ ישראל להודיע כי לה' הארץ. כדאיתא בתנחומא ה' יתברך הקנה העולם לאברהם וחזר והקנה לו. וזה מצות השמיטה שניתן לבני ישראל הארץ מחדש. ובכל שמיטה נתחדש המתנה כענין שכ' בפ' תולדות ויתן לך האלוהים יתן ויחזור ויתר עיין שם. וזה שאמר אשר אני נותן לשון הווה. ובני ישראל הם מוכנים לקבל זו המתנה. וזה שאמר כי גרים ותושבים אתם עמדי. הוא שבחן של בני ישראל שיודעין שהם גרים ומבררין כי לה' הארץ ודבקים תמיד בכוח הנתינה. ובזה יתכן לפרש מה דכתיב וכרות עמו הברית לתת וכו', לתת תרתי למה לי? רק שיהיה להם תמיד בחינת הנתינה, יתן ויחזור ויתן. שבכל שמיטה ושבתה הארץ לה'. וכעין שכתב באור החיים על כל שבת שניתן חיות לבריאה עיין שם פרשת ויכולו. וכשם שנאמר בשבת ראשית כן בשמיטה.
(ר' יהודה אריה לייב אלתר, שפת אמת, ויקרא כה, פרשת בהר, שנת תרמ"ח)
|
|
-
מהי שמיטה ,לפי ה"שפת אמת"?
-
מה כתב "אור החיים" בנושא השבת?
-
מה לומד ה"שפת אמת" מדבריו של "אור החיים" בנושא השמיטה?
-
בארו את המשפט: "שניתן חיות לבריאה". |
הרב שמשון רפאל הירש
בקיום מצוות השמיטה מודיעה אומה שלימה על עולם כי ארצה לה', והוא אדונה האחד והיחיד והאמיתי; בשנה השביעית היא מושכת את ידה מלהשתמש בזכות בעלותה על האדמה, וברגש של כניעה היא מחזירה את אדמתה לאדון הארץ. בעשותה כן היא מכריזה על עצמה כעל "גרים ותושבים" על אדמתה שלה, ומיד ירכינו גאים ראשם. גסי הרוח שהיו יושבים בטח על אחוזותיהם, והיו נוהגים במחוסרי רכוש באטימות הלב ובהרמת ידיים, - עתה ינהגו דרך חסד ואהבה בגרים ובעניים, וגם חיית השדה תיחשב כיצור בעל זכויות, כי אכן אחת היא אדמת ה', שעליה כולם יושבים יחד.
(פירוש רש"ר הירש לתורה, ויקרא כ"ה)
|
|
-
מה מודיעה מצוות השמיטה לעולם?
-
כיצד מודיעה האומה היהודית את הודעתה?
-
מהן ההשלכות של הודעה זו על בני העם היהודי?
-
האם השמיטה היא עניין יהודי גרידא? נמקו. |
מודעות אקסיסטנציאלית(=קיומית) - הרב אהרן ליכטנשטיין
יש בענין השמיטה כדי להחדיר את המודעות האקסיסנציאלית של האדם, את אותה גישה דיאלקטית שבין האדם, לא רק לרכושו אלא לקיומו. אותה מודעות של גר ותושב,"גרים ותושבים אתם עמדי".לא בבחינת או גר או תושב, אלא גר ותושב גם יחד.
מודעות זו המופיעה בפסוק זה מופיעה במקומות אחרים אך בהקשרים לא כל כך חברתיים, אלא אישיים מאוד.
(הרב אהרן ליכטנשטיין, הרצאה בכינוס השנתי של האגף לתרבות תורנית,
סוכות תש"ם, פורסמה בחוברת "השמיטה לאור המקורות"
בעריכת צבי שינובר, תשמ"ז, עמ' 128)
|
|
-
כיצד הופך האדם להיות גם "גר וגם תושב" הודות לשנת השמיטה? בארו. |
עבודה, שוויון והשתלמות - רבי צבי קאלישר
טעמי השמיטה ייפרדו לכמה דרכים. האחת: להורות לבני אדם כי לא להם הארץ, כי לה' היא.
וכי תאמר: אם אינה שלי לא אעבוד בה מלאכה, על זה נאמר: "שש שנים תזרע שדך" - אני מרשה לך לעבד את אדמתי, ולא עוד אלא שיש חיוב לעבוד האדמה...
עבודת אדמת קודש היא מצווה רבה והיא תועלת עצומה גם בזמן הזה.
דרך שנייה: כי לא לעולם יהיו טרודים בעבודת אדמה לצורך החומר, רק שנה אחת יהיה חופשי לנפשו. וכאשר יפרוק עול עבודה יעסוק בתורה וחוכמה, ואנשים אשר לא ידעו ללמוד יעסקו במלאכת חרש וחושב בנין בתים והיכלות, למען גם זה לא יחסר מארץ ישראל: חושבי מחשבות עושים במלאכה - ימציאו חדשות (המצאות) בעת החופש לצורך העולם ותיקונו, ומי שיש בו דעת תורה - יעסוק רק בתורה ויראה, כי זה האושר האמיתי.
(רבי צבי קאלישר, ספר הברית, פירוש על תורה, פרשת בהר, ויקרא כה, ב, עמ' קיג)
|
|
-
מהם שני הטעמים למצוות שמיטה על פי הרב קאלישר?
-
יש אשר יטענו כי מצוות השמיטה מעודדת אנשים לבטלה, מה דעתו של הרב קאלישר בנדון? הוכיחו.
-
מהו אפוא יתרונה של "שנת השבתון"?
-
על פי חוקי העבודה במדינת ישראל ,מתי ניתן שבתון לעובד? ומדוע?
במה ראוי לעסוק בשנת השבתון? |
היובל ומשמעותו - הרב יצחק ניסנבוים
עיקר העיקרים בפרשה זו הוא היובל, הבא לשמור על שיויון האקונומי של העם העברי בארצו.
... אבל שוויון אקונומי זה הרי בה רק פעם אחת לחמישים שנה, ובינתים יכולים להתפתח בעם כעין שני מעמדות: מעמד עשירים בעלי אחוזות רבות ומעמד עניים בלי כל חלק באדמת אבותיהם, ודבר זה יכול להביא גם לידי התפתחותם של רגשות אדנות ועריצות אצל הראשונים ורגשות התפרסות ושפלות הרוח אצל האחרונים: וכדי לשמור על השוויון הפסיכולוגי של העם העברי - באה השמיטה.... בכל השנה הזאת - הפקר היא האדמה לכולם, וירגיש העשיר כי עשירותו אינה בת- קיימא, וירגיש העני כי עניותו אינה מתמדת. את השמיטות סופרים "שבע שנים שבע פעמים", למען יזכרו כולם את היובל הבא אחריהן, אשר יחזיר את השוויון האקונומי לקדמותו.
(הרב יצחק ניסנבוים, קנייני קדם, ויקרא ח, עמ' 58)
|
|
-
מהי משמעותו של היובל לדעת הרב ניסנבוים?
-
שנת השמיטה מאפשרת שוויון בין ההרגשות של בני המעמדות השונים,הסבירו.
-
על פי דברי הרב ניסנבוים ,האם התורה חותרת לשוויון מעמדות באופן מוחלט? נמקו. |
שוויוניות - יצחק ברייער
והנה הפקודה הזאת הורסת את כל המחיצות בין המעמדות.
"לך ולעבדך ולאדמתך ולשכירך ולתושבך": כולם שוים הם לפני אדון כל הארץ, ויבואו כולם, ובתוכם גם אתה, לזכות משולחן גבוה ולאכול בקדושת שביעית. אין חזון למעמדות.
שנת השבתון אינה מכירה אותם, והיא מכירה רק את האדם.
כשתתבונן בהיסטוריה של אומות העולם תוכל להעריך את כל גדולתה של היהדות ואת כל מהפכנותה!
שנת השבתון אינה מכירה את המעמדות, והיא מכירה רק את האדם. אמנם מה שמדהים ביותר, זוהי הכרזתה של שווי זכויות בין אדם ובין בהמה! "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול!"...
רק בשותפות עם הבהמה והחיה יאכל האדם את פירות השבת. כי... השביתה הזאת מסדירה ממש בשורה אחת את האדמה, ואת האדם כבעל רצון בהמי ושכלי, ואת הבהמה, כי כולם הם שוים לפני בוראם, ב"ה, כולם הם בריותיו, כולם עובדיו בלי כל יתרון, ורק האנכי החזוני המשוחרר עומד עוד הפעם "לבדו" לפני הנשגב "לבדו".
(יצחק ברייער, נחליאל, עמ' רלח - רלט)
|
|
-
"שנת השבתון אינה מכירה את המעמדות...היא מכירה רק את האדם", הסבירו.
-
מהי המשמעות הרעיונית של "שווי הזכויות בין אדם לבהמה" בשנת השמיטה? |
ברכת השנה השישית - הרב מרדכי ברויאר
אכילת ישראל משולחן גבוה ניכרת בשנה השביעית בשתי דרכים: כאשר הם אוכלים את תבואת השנה השביעית, הרי הם אוכלים את הסעודה שה' התקין להם במישרין; ובסעודה זו השוו כל ברואיו של ה', העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, והאדם אוכל עם חיית השדה. וכאשר הם אוכלים את תבואת השנה השישית, הרי הם נהנים מיגיע כפיהם: ולפיכך כל אדם אוכל כברכת ה' אשר נתן לו - יש מרבה ויש ממעיט. אולם ניכר גם בסעודה זו, שה' זן את בוראיו, וברכת ה' היא תעשיר. שכן אלמלא ציווה ה' את ברכתו, לא היתה תבואת השנה השישית מספקת לשנה השביעית; ונמצא, שאין הם אוכלים ממנה כפי הכח שהשקיעו בה, אלא כפי הברכה שה' השפיע עליהם; וברכת ה' ניכרת אפוא גם בסעודה שאדם מכין לו בכוחו. כי לא רק הפירות שהם קדושים בקדושה שביעית, אלא גם פירות החול של השנה השישית ניתנו לו מידי ה'.
(הרב מרדכי ברויאר, פרקי מועדות, א, עמ' 32)
|
|
-
-
בשנה השביעית ישראל אוכלים "משולחן גבוה", כיצד בא הדבר לידי ביטוי?
-
כיצד ניכרת ברכת ה' בשנה השביעית? |
למצוא דרך להתיר - רבי איסר זלמן מלצר
בעת שמחה של מצוה בה השתתף רבנו (איסר זלמן מלצר) הוא סיפר כי בשנת השמיטה הגיע מכתב מרבי חיים ברלין מירושלים אל רבי חיים סולוביצ'יק לבריסק, בו כתב רבי חיים ברלין על אודות שנת השמיטה, שהמצב בארץ ישראל הינו קשה ואולי אפשר להתאמץ לחפש ולמצוא היתר, עקב שעת הדחק בה נמצאים יהודי ארץ ישראל.
משקיבל רבה של בריסק את המכתב אמר: מי שאומר שצריך למצוא דרך להתיר ואולי יש לחפש את צדדי האיסור? יש להשתדל ולהתאמץ ולמצוא את הדין, למצוא מה היא ההלכה.
אבל דעתי בנושא זה, הוסיף רבנו ואמר, שבאמת יש להשתדל לעשות כל מאמץ ולמצוא דרך להתיר במידת האפשר.
וגמרא מפורשת היא: "כך אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה" (ברכות ד.) נאמר "כדי לטהר", משמע שטירחה והשתדלות מרובה צריכה להיות כדי למצוא דרך לטהר ... והוסיף רבנו וציין שהביטוי "חסיד" שנאמר כאן הינו מלשון "חסד".
(רבי איסר זלמן מלצר, מתוך: הרב ידעאל מלצר, בדרך עץ החיים)
|
|
-
מהי דעתו של רבי איסר זלמן מלצר בנושא שמירת שנת השמיטה בזמננו?, מהם נימוקיו?
-
מהי משמעותו של המושג "כדי לטהר"?
-
כיצד מתקשר מושג ה"חסד" ל"חסיד", הרי החסיד הוא האדם המקפיד על קלה כבחמורה? נמקו. |
האתגר - הרב יהודה עמיטל
התכונה המוסרית שבסגולת האומה דורשת ותרנות, ביטול אנוכיות, שיוון ואחדות עם כל היצור. כנגד זאת, מבנה החיים הכלכליים מבוסס דווקא על שאיפות אנוכיות, על קפדנות לרכוש פרטי ועל קנאה ותחרות. הנשמה בוחלת בקטנות ושואפת לגדולות ונשגבות - באומה, באנושות וביקום כולו. חיי הכלכלה דורשים לעומת זאת קטנוניות ועמידה על מקח זכויות פעוטות, אישיות. הנשמה דורשת חסד ואמת, חמלה ורחמים, וחיי המשטר דורשים דין, כפיה, כבלים, לחץ ונגישה. והבעיה הגדולה, וניתן אולי לומר הטראגית, הניצבת בפני ישראל: האם בתנאי חיים כאלה, שהינם טבעיים בעולם הזה, יש מקום שיתגלה צביונה האמיתי של נשמת האומה במלוא הדרה ובסגולתה האלוהית?
(הרב יהודה עמיטל, שמיטה - מקורות, הגות, מחקר, האגף לתרבות תורנית,
עמוד 36)
|
|
-
מהו ההבדל בין ה"תכונה המוסרית" של העם היהודי לבין "מבנה החיים הכלכליים"?
-
מה בין "שאיפת הנשמה" לבין חיי היומיום?
-
-
לדעתכם, האם ניתן לעמוד באתגר זה? נמקו. |
לעשות את השמיטה - פרופ' דב רפל
עלינו ליצור סביבה (של מצוות השמיטה), את ההווי אשר יבטיח שהמצווה וקיומה ייהפכו לנחלת הכלל ויתמידו לדורות.
ברור, שאם קיומה של מצוות שמיטה ימשך מתוך אטרופיה של היתרים, לא יאריכו ימיה ולא יגדל כבודה אפילו בעיני עצמנו.
עלינו להבטיח למצווה זאת קיום מכובד, ולו גם בדברים שאינם מגופה של המצווה, אולם המשתלבים יפה עם המצווה ואשר קיומם כעת, בתנאינו המצומצמים, יגדיל את הכוסף אל קיומה במילואה...
מצוות השמיטה צופנת ערכים דתיים, חברתיים, תרבותיים ומדיניים רבים וחשובים... היא עשויה להיהפך לאחד הנכסים החשובים ביותר בתרבות היהודית. מתפקידנו להתאמץ להקנותה לעולם החיצוני ולדורות שיבואו אחרינו.
אולם, מתחילה עלינו להקנות אותה לנו לעצמנו, להעלותה ולשכללה תוך הניסיון בחברתנו אנו וסוף הכבוד לבוא.
(פרופ' דב רפל, שמיטה - מקורות, הגות, מחקר, האגף לתרבות תורנית, עמ' 52-53)
|
|
-
מה הבעיה של ה"היתרים" בשמיטה? ,כיצד ניתן להתמודד עם בעיה זו?
-
על פי הידוע לכם, מדוע "מצוות השמיטה... עשויה ליהפך לאחד הנכסים החשובים שבתרבותנו"?
-
האם פרופ' רפל מתנגד ל"היתר המכירה" מן הבחינה העקרונית? נמקו. |
לשמוח במלכותו של הקב"ה - הרב יוסף שלמה כהנמן
שנה זו מסוגלת לטהרת המחשבה. בהאי שתא (=בזו השנה) אפשר לנו לזכך תודעתנו, עד כדי השרשת הידיעה שכולנו מהווים מציאות קודש וכל מעשינו אינם מעשים פשוטים של בשר ודם, אינם מעשים חומריים שיגרתיים - במידה ואנחנו מתאמצים ללכת בדרכי התורה. אף ההבטחות המיוחדות שנאמרו בתורה ובמדרשי חז"ל לשומרי שביעית, אף הן נעוצות ברעיון היסוד של מצוות השמיטה, המשלימה ומשבחת את קדושת האדם והארץ, מסירה את הלוט מעליו ומהדקת את הנימים הסמויים המאגדים את "ישראל וקודשא בריך הוא". על ידי קיום מצוות שמיטה הרינו מוסיפים קדושה על קדושת הארץ והאדם, מאדירים את שלטון הנשמה הטהורה על הגוף, היא הנשמה שקשורה עם הנצח.
החרדה הנפשית ורטט הנשמה אשר שלומי אמוני ישראל מתייחסים בהם כלפי מצוות שמיטה, כמוהן כמידת הרצינות ויראת הכבוד שנוהגים בהלכות שבת, שבת היא נשמת כל הבריאה, שמיטה היא הנשמה יתרה של ארץ ישראל.
ומה בשבת, היעוד שלנו הינו: "ישמחו במלכותך שומרי שבת", אף בשבת הארץ, עלינו לשמוח במלכותו של הקב"ה, וממילא יקויים בנו ההמשך: "העם מקדשי שביעי - כולם ישבעו ויתענגו מטובך".
(הרב יוסף שלמה כהנמן, דף לתרבות יהודית, מספר 109)
|
|
-
שנת השמיטה מסוגלת לטהר את המחשבה ולזכך את התודעה, הסבירו.
-
כיצד מתווספת קדושה בשנה השביעית?
מה הקשר בין שבת לשמיטה, לפי דברי הרב כהנמן?
מדוע חשובה שנת השמיטה לעם היהודי? |
יובל ביום הכיפורים - פרופ' נחמה ליבוביץ'
בשנת השמיטה חוזר העולם, במידה ידועה, למצב שהיה עם בריאת העולם. האדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש -ברוך-הוא, טרם טעם טעם של חטא - וכל העולם לפניו הפקר ללא בעלים, אלא שרוי הוא בבעלותו של ה'. ואולי זהו הקשר שבין יום הכיפורים להתחלת היובל, שכשם שמטוהר האדם ביום הכיפורים ("לפני ה' תטהרו") וחוזר לקדמותו וטהרתו, כפי שהיה בה בתחילת ברייתו, כן חוזר מצב הארץ (חרות הנמכר ואף חרות הנרצע) לקדמותו, ומתוקנים בה כל העיוותים.
(פרופ' נחמה ליבוביץ, עיונים, ספר ויקרא, עמ' 425)
|
|
-
בשנת השמיטה חוזר העולם לקדמותו כפי שהיה עם בריאת העולם, הסבירו.
-
-
מה הקשר בין הרעיון של שנת היובל לבין יום הכיפורים? |
מהפכת היובל - זאב ז'בוטינסקי
על פי התוכנית שבמקרא, ישמרו חיי הכלכלה וגם לאחר היובל על חופש מלא של שינויים נוספים. הבריות יוסיפו לבקש עצות, לחבל תחבולות, להאבק, להתחרות; מהם יתעשרו, ומהם יתרוששו; החיים ישמרו על דמותם כזירת התגוששות, ששם אפשר לנחול מפלה ונצחון, להראות יזמה ולהכשל בה או להצליח. חופש זה יוגבל על ידי שני סייגים בלבד. הסייג האחד (או ביתר דיוק: מערכת סייגים שלמה) פועל בכל עת ובלא הפסק: יום אחד בשבוע אסור לעבוד, את פאת שדהו ואת עוללות כרמו יעזוב אדם לעניים, ייגבה מעשר כ"קודש לה'".
... הסייג השני, או ביתר דיוק: הסם - שכנגד, למשטר החופש הכלכלי, הוא היובל. דומה, גרזן ענקי חולף כסופה מפרק לפרק מעל ליער אנוש, וכורת כל אותן הצמרות שגבהו מן הרמה הממוצעת; בטלים החובות, אדם שנתרושש מחזירים לו את רכושו, המשועבד נעשה בן חורין; שוב מתכונן שיווי משקל;
התחילו במשחק מראשיתו, עד להפיכה חדשה...לו הייתי מלך, מחדש הייתי את פני ממלכתי על פי תורת היובל, ולא על פי תורת הסוציאליזם.
(זאב ז'בוטינסקי, כתבים, חלק ט', אומה וחברה, עמ' 173-180)
|
|
-
מהו החופש הכלכלי המלא שמבקש זאב ז'בוטינסקי לשמור?, כיצד יוגבל חופש זה?
-
על איזה יסוד מקראי ומסורתי נשען זאב ז'בוטינסקי?
-
מדוע אין נשען ז'בוטינסקי על מוטיבים מדתות אחרות? |
הנרי ג'ורג'
נתגלה למשה, שהגורם האמיתי לשיעבוד ההמונים במצרים הוא הגורם לשיעבוד המונים בכל מקום, והוא: בעלותם של יחידים מעטים על הקרקע שממנו ועליו צריכה האומה כולה לחיות ולהתפרנס; וכל מקום שהרכוש הקרקעי נהפך לקניין פרטי מוחלט, שם מתחלק העם בהכרח לשני מעמדות, לעשירים מאוד ולעניים מאוד, שם העבודה הפכת לעבדות; המעטים נהפכים לאדוני הרבים.
... ביקש משה למנוע תקלה זו. בכל תורת משה מדובר באדמה כבמתנת הבורא לכל ברואיו, על ידי תורתו ומצוותיו ביקש לקדם את פני הרעה אשר הפכה את התרבויות העתיקות למשטרי עריצות. הרעה אשר היתה הסיבה לנפילת רומי ואשר גרמה לשיעבוד האיכרים בפולניה ולעוניה של אירלנד.
(הנרי ג'ורג', משה המחוקק, על פי פרופ' נחמה ליבוביץ, עיונים, ויקרא, עמ' 422)
|
|
-
מהו" הגורם האמיתי לשעבוד"?
-
כיצד משה "ביקש לקדם את פני הרעה", ומהו השינוי התפיסתי שחולל?
-
האם הנרי ג'ורג' שולל את העבודה? נמקו. |
|