לימודים והשתלמויות

1952: דוקטור לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

1957: מומחה ברפואת ילדים, בית החולים הכללי של בוסטון, אוניברסיטת

         הרווארד, ארצות הברית.

תפקידים ומינויים עיקריים

1992-1958: מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה של ילדים ומתבגרים, המרכז הרפואי

                  "בילינסון", פתח תקווה ואוניברסיטת תל אביב

1967-1966: נשיא החברה האירופית לאנדוקרינולוגיה של ילדים

1979-1974: מזכיר החברה הבין-לאומית לסוכרת נעורים

1997-1983: בעל הקתדרה ע"ש מארש לאנדוקרינולוגיה ולסוכרת נעורים,

                  אוניברסיטת תל אביב

מ-1985:      ראש המרכז של ארגון הבריאות העולמי לחקר סוכרת נעורים

1989-1988: נשיא החברה האירופית לאנדוקרינולוגיה של ילדים

מ-1993:      ראש יחידת המחקר לאנדוקרינולוגיה ולסוכרת, מרכז "שניידר"

                 לרפואת ילדים, פתח תקווה

1996-1993: נשיא החברה הבין-לאומית לסוכרת נעורים

מ-1997:      חבר המועצה הלאומית לבריאות הילד.

אותות הוקרה ופרסים נבחרים

1987: חבר האקדמיה למדעים "לאופולדינה", גרמניה

1993: פרס החברה הבין-לאומית לסוכרת נעורים

1993: פרס החברה הקוריאנית לרפואת ילדים

1993: אזרחות כבוד ומדליית העיר, מונפלייה, צרפת

1996: פרס החברה הישראלית לרפואת ילדים

1998: דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת "יוליו הטייגאנו", קלוי נפוצה, רומניה

1998: מדליית ניימן לרפואה, אוניברסיטת נאנסי, צרפת

1998: מדליית המאה, החברה האיטלקית לרפואת ילדים

1999: פרס פראדר, החברה האירופית לאנדוקרינולוגיה של ילדים

2000: דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת טימישוארה, רומניה

2000: דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת נובארה, איטליה

2001: פרס לחוקר קליני, האגודה האמריקנית לאנדוקרינולוגיה

2002: נשיא כבוד, החברה היוונית לחקר הורמון הגדילה ויישומיו

2003: פרס החברה הבין-לאומית לסוכרת נעורים

2007: פרס החברה הישראלית לאנדוקרינולוגיה של ילדים

2007: פרס החברה הישראלית לאנדוקרינולוגיה

2008: אביר "מסדר הוורד הלבן" מטעם נשיא פינלנד.

מחקרים/ספרים ופרסומים

פרופ' לרון כתב וערך כשלושים ספרים, ופרסם יותר מאלף מאמרים בכתבי עת מדעיים ורפואיים מובילים. הבולטים שבהם:

1956:    The action of cortisone on the teeth of rachitic rats, American Medical Association Archives of Pathology (with B.D. Canlas and J.D. Crawford)

1966:    Measurement of human growth hormone, description of the method and its clinical applications, Israel Journal of Medical Sciences (with S. Mannheimer)

1966:    Genetic pituitary dwarfism with high serum concentration of growth hormone - a new inborn error of metabolism?, Israel Journal of Medical Sciences (with A. Pertzelan and S. Mannheimer)

1979:    A multidisciplinary, comprehensive, ambulatory treatment scheme for diabetes mellitus in children, Diabetes Care (with A. Galatzer and others)

1981:    D-TRP5-analogue of luteinising hormone releasing hormone on combination with cyproterone acetate to treat precocious puberty, The Lancet (with R. Kauli and others)

1982:    Crisis intervention program in newly diagnosed diabetic children, Diabetes Care (with A. Galatzer and others)

1992:    Effects of insulin-like growth factor on linear growth, head circumference and body fat in patients with Laron-type dwarfism, The Lancet (with S. Anin and others)

2004:    Laron syndrome (primary growth hormone resistance or insensitivity): the personal experience, 1958-2003, Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism

2006:    Patients with congenital deficiency of IGF-I seem protected from the development of malignancies: a preliminary report, Growth Hormone and IGF Research (with O. Shevah)

2006:    Genetic analysis of the pedigrees and molecular defects of the GH-receptor gene in the Israeli cohort of patients with Laron syndrome, Pediatric Endocrinology Reviews (with O. Shevah)

* * *

"רפואה היא אמנות: לעשות אבחנה נכונה, לבחור את הגישה הטיפולית וגם לבחון את מידת ההצלחה של הטיפול", אומר פרופ' צבי לרון, מייסד תחום האנדוקרינולוגיה של ילדים בישראל. "במחקר רפואי השילוב של סקרנות ושל אמנות ההתבוננות הוא המפתח להצלחה".

צבי לרון נולד ב-1927 בצ'רנאוטי שברומניה (כיום צ'רנוביץ שבאוקראינה) וגדל בבוקובינה, עד שבגיל ארבע-עשרה גורשה משפחתו עם כל יהודי העיר לטרנסניסטריה, ושם עבד בבית חרושת והיה לחרט מוסמך. בסיום המלחמה השלים את לימודיו, והחליט להיות רופא. "אינני יודע מדוע נמשכתי למקצוע. כנראה משום שתמיד הייתה בי סקרנות, ואהבתי ידע", הוא אומר.

ב-1947, בתום שנתיים של לימודי רפואה, עלה ארצה עם כמה חברים ציונים. הוא היה בין נוסעי אניית "פאן-יורק" (קיבוץ גלויות) שנשלחה לקפריסין ורק לאחר קום המדינה הגיע ארצה. כבעל רקע רפואי גויס לעבוד בבית החולים דג'אני ואחר כך בתל השומר, ועם פתיחת בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית עלה לירושלים והשלים את לימודיו.

"בסיום הלימודים התקבלתי להתמחות ברפואת ילדים בבית החולים רמב"ם בחיפה, ושם התחלתי להתעניין במטבוליזם. כבר מתחילת עבודתי הרפואית עסקתי במחקר ופרסמתי מאמרים, והחלטתי לצאת להתמחות בחו"ל", מספר לרון. הוא התקבל לבית החולים היוקרתי של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון, ושם נחשף למחקר האנדוקריני שהיה בראשית דרכו. "זאת הייתה מעבדה חלוצית, בתקופה שרק התחילו לבודד הורמונים ועשו את הטיפולים הראשונים בהורמון הגדילה".  

ב-1957 דחה לרון הצעות למשרה יוקרתית בארצות הברית, שב ארצה, ונענה להזמנתו של פרופ' אנדרה דה-פריז לייסד בבית החולים "בילינסון" את המכון הראשון בישראל לאנדוקרינולוגיה של ילדים. "הייתי הרופא, האחות, המזכירה וטכנאי המעבדה", הוא מחייך, "אבל בהדרגה צמח המכון, וכשפרשתי ב-1992 כבר היו בו 65 עובדים".

עבודתו של לרון במכון התרכזה בשני תחומים עיקריים. האחד – חקר הורמון הגדילה, ובו הגדיר לרון ואפיין סוג של ננסות הקרויה על שמו בספרות הרפואית, תסמונת לרון. "הלוקים בתסמונת דומים חיצונית לילדים חסרי הורמון גדילה", מסביר לרון, "ולקח לנו כעשרים שנה להוכיח שזו בעצם תנגודת להורמון הגדילה הנובעת מפגם בקולטנים שלו". המחקר הממושך והמעמיק הוליד שיטת טיפול בחולי התסמונת, וגם הניב ממצאים מפתיעים שפשרם טרם התברר סופית – תוחלת חייהם של הלוקים בתסמונת ארוכה ככל הנראה משל בריאים, והם אינם חולים בסרטן. מחקריו של לרון בהפרעות גדילה ואבחון התסמונת החדשה הקנו לו שם עולמי בקהילה הרפואית וזיכו אותו בפרסים ובאותות הוקרה לרוב.

תחום המחקר העיקרי האחר של לרון הוא סוכרת הנעורים. "הייתי מהראשונים בעולם שהקימו צוות רב-מקצועי לסייע לחולה בהתמודדות עם מחלתו: צוות אחיות מוגדל, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, דיאטנים", הוא מסביר. "השיטה הזאת אומצה גם בחו"ל והתרחבה לטיפול ברוב המחלות הכרוניות.

מחקריו הרבים של לרון הביאו מזור לילדים הלוקים במחלות ובהפרעות שנחשבו  חשוכות מרפא. "עשינו הרבה פריצות דרך בשיטות טיפול חדישות ובתרופות חדשות", הוא אומר. "היינו בין הראשונים שהפיקו הורמון גדילה מיותרת המוח והראשונים שהשתמשו ב-IGF, בילדים. בין השאר היינו הראשונים שטיפלו בהתבגרות מינית מוקדמת". את עבודותיו פרסם לרון ביותר מאלף מאמרים בכתבי עת מקצועיים ומדעיים, וכן כתב וערך כשלושים ספרים.

לרון נמנה שנים רבות עם סגל בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, וגם היום הוא ממשיך ללמד ולהדריך תלמידי מחקר. "עלה בידי לגדל דור של רופאים", הוא אומר. "היה לי מזל גדול לצרף לקבוצתי אנשים מסורים מאוד, וחלקם ממשיכים לעבוד עמי גם לאחר פרישתם לגמלאות".

פרופ' לרון עסק רבות בהקמת ארגונים מקצועיים של רופאים בתחומו, ובין השאר ייסד את האיגוד הבין-לאומי לסוכרת נעורים ואת האגודה לחקר הורמון הגדילה, והיה שותף להקמת האיגוד האירופי לאנדוקרינולוגיה של ילדים. הוא גם ייסד כתבי עת בין-לאומיים, בהם "אנדוקרינולוגיה ומטבוליזם של ילדים", "אנדוקרינולוגיה של ילדים ומתבגרים" ו"סקירות באנדוקרינולוגיה של ילדים". כמו כן הוא שימש עורך וחבר מערכת של כתבי עת רבים, ויזם כינוסים בין-לאומיים.

ב-1991, עם הקמתו של בית החולים "שניידר" לרפואת ילדים, עבר המכון האנדוקרינולוגי לתחומו. גם היום, בגיל 82, ממשיך לרון לעבודת בהתנדבות מלאה בבית החולים, ומנהל את יחידת המחקר לאנדוקרינולוגיה ולסוכרת. "רפואה היא מקצוע המאפשר לעשות עבודה מדעית מתקדמת וליישם אותה מיד כדי לשפר את מצבו של החולה", הוא מסכם. "יש בזה סיפוק עצום".