לימודים
1961-1960: משפטים, תוך כדי שירות בצה"ל, בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב
1964-1961: פילוסופיה, היסטוריה כללית ואנגלית באוניברסיטה העברית.
השתלמויות בחו"ל
1966-1964: הרחבת ההיכרות עם ספרות המאה ה-20: קריאת שירה ופרוזה צרפתית, רוסית,
איטלקית, ספרדית ויוונית מודרנית מתורגמת; רחבת ההשכלה באמנות פלסטית, בתיאטרון
ובקולנוע תוך כדי שהייה בלונדון ובפריז
1970-1969: שנה בלונדון
1982: תכנית הסופרים של אוניברסיטת איובה.
ספרי שירה ותרגומים
1963: "טיול באיונה", פואמה; 1967: "פרק א' פרק ב'"; 1969: "מאה שירים"; 1973: "קח"; 1976: "דבר אופטימי, עשיית שירים"; 1977: "פנים חוץ", מבחר שירים; 1979: "פגימות", לקט תרגומי שירה; 1981: "מוצא אל הים"; 1986: "מכתבים ושירים אחרים"; 1985: "אי יווני"; 1995: "מחסן". הספר "שירים איטיים" יראה אור במהלך שנת 2000.
תרגם לעברית ספרים רבים וכן שישה מחזות של שיקספיר: "מקבת", "אנטוניוס וקליאופטרה", "המלך ריצ'רד השלישי", "אגדת חורף", "יוליוס קיסר" ו"טימון איש אתונה".
שיריו תורגמו לשפות רבות. מבחר משיריו יתפרסם בארצות הברית בתרגומה של המשוררת שירלי קאופמן ובאיטליה בתרגומה של גבריאלה מוסקאטי.
עריכה
1964: מעורכי "קילטרטן", שיצא לאור פעם אחת; 1967: עריכת שני גיליונות של "פשיטא"; 1969: עריכת הגיליון הראשון של "גוג-גליונות שירה"; 1972: ייסוד "בסימן קריאה" עם מנחם פרי (עזב וחזר לכתב-העת כמה פעמים בשנות ה70-); 1974: עריכת הגיליון השני של "גוג - גיליונות שירה"; 1989-1986: עריכת ספרי שירה בהוצאת "עם עובד".
פרסם רשימות בענייני שירה, חברה ואקטואליה בעיתונות הישראלית.
פרסים
1995: פרס ביאליק לספרות יפה, תשנ"ה, עיריית תל אביב
1997-1996: פרס היצירה ע"ש לוי אשכול
1984: פרס יובל "עלית" (פרס ספרותי חד-פעמי שיזם מפעל "עלית" במלאת 50 שנה לייסודו).
למאיר ויזלטיר שתי בנות ושתי נכדות.
כשרונו של מאיר ויזלטיר כיוצר ניכר כבר בילדותו. בהיותו תלמיד כיתה ד' בקיבוץ רמת השופט עיבד אגדה רוסית למחזה והעלה אותו עם חבריו בחדר האוכל של הקיבוץ. הוא היה אז ילד עולה חדש; שנתיים קודם לכן, ב1949-, עלה ארצה מגרמניה. בכיתה ז', והפעם בבית הספר ביאליק בנתניה, כתב וערך עיתון קיר יומי. את שיריו הראשונים התחיל לכתוב בתל אביב, והוא בן שבע עשרה. כעבור שנתיים פורסמו אחדים מהם ב"משא", המוסף הספרותי של העיתון "למרחב".
מאיר ויזלטיר הוא מאותם ילדי פלא שלא הכזיבו. מעיין השירה שלו לא יבש בהגיעו לבגרות. כיוצר מעולם לא הלך בתלם של קודמיו. כאחד מן החשובים במשוררים הישראלים הוא נחשב למהפכן. שירתו נתפסת גם בארץ וגם בחו"ל כאחד הביטויים התרבותיים המאפיינים את החברה הישראלית החדשה.
"המגמות הבולטות בשירי ויזלטיר ניצבות נגד המגמות הבולטות בשירת הדור שקדם לו. מול איפוק רגשי מופיע בשיריו ביטוי לא מאופק, הנקשר בתמונת עולם רוויית אלימות המופנית כלפי המשורר, ואף של המשורר עצמו. כנגד ההימנעות מפתוס מציג לא אחת ויזלטיר שירה פתטית, וכנגד ההקפדה על לשון ספרותית מהוקצעת ונורמטיבית הוא נוטה לחספוס לשוני ולשימוש בלשון דיבור ואף בסלנג. מול המגמה שרווחה אז להתעלם מן הביוגרפיה של המשורר, ויזלטיר הוא משורר ביוגרפי מובהק, וכנגד הנטייה להימנע מן הפוליטי ויזלטיר הוא משורר פוליטי מובהק ובשיריו הוא מבטא תפיסה בתר-ציונית של מהות החיים בארץ הזאת"(נסים קלדרון באנציקלופדיה העברית, כרך מילואים ב').
בכך יצר ויזלטיר לשון שירה חדשה ורפרטואר שירי חדש, שנודעה להם השפעה רבה על משוררים אחרים בשנות ה-60, ה-70 וה-80.
מאיר ויזלטיר נולד במוסקבה ב-1941, והוא בן זקונים להוריו ריבה ונתן. אביו היה בנו של סנדלר, ואילו אמו הייתה בת למשפחת תלמידי חכמים אמידים המתייחסת לר' לוי יצחק מברדיצ'ב. במוסקבה השתקעו הוריו של מאיר ב-1920, לאחר שברחו מביתם בעיר ז'יטומיר באוקראינה. שנות ילדותו של מאיר עברו בתוך הטלטלה הגדולה של מלחמת העולם. אביו גויס לצבא האדום, וכשהיה מאיר בן שנה, נפל אביו בחזית לנינגרד. יתר בני המשפחה, ובהם אמו, סבתו ואחיותיו, פונו ממוסקבה הנצורה, ועשו את מרבית שנות המלחמה בנובוסיבירסק. אחותו הבכורה, בתיה, נישאה למשה, יהודי מפולין, חייל יהודי-פולני, משוחרר מן הצבא האדום. בתום המלחמה, ובמסגרת הרפטריאציה של אזרחי פולין שברחו בשנות המלחמה לברית המועצות, התירו הסובייטים גם למאיר לשוב עם אחותו ועם בעלה לפולין. אמו נשארה הרחק מאחור, בכלא הסובייטי.
היא נכלאה בשנת 1945 באשמת שווא שהעלילו עליה, סחר ברכוש צבאי, ונידונה לשש שנות מאסר. מאיר יזכה לראות שוב את אמו רק בשנת 1956, לאחר שנות ניתוק ארוכות. "כשעזבנו את ברית המועצות" - אומר ויזלטיר - "לא יכלנו לדעת שכעבור חודשים אחדים תזכה בחנינה בזכות היותה אלמנת מלחמה. בקשותיה הרבות להצטרף אלינו נענו בשלילה, ופתאום, דווקא במבצע סיני, קיבלה רשות יציאה".
מפולין המשיכו בני המשפחה ב"דרך הבריחה", עד שהגיעו בראשית 1947 לגרמניה, למחנות "שארית הפלטה", ולבסוף התיישבו בעיר ויסבאדן ליד פרנקפורט, באזור הכיבוש האמריקאי. מאיר למד בבית ספר גרמני רגיל, ונוסף לכך למד עברית ותורה אצל מורה פרטי. בחודש מאי 1949 הם עלו ארצה, ומ"מחנה עלייה" ליד חיפה נשלחו לבית העולים בבית ליד. מאיר בן השמונה הועבר למוסד "אונים" בכפר סבא, וממנו לקיבוץ רמת השופט. התחנות הבאות בדרכו אל התערותו בחברה הישראלית היו בנתניה, ומגיל 14 בתל אביב.
בספרו החדש, "שירים איטיים", הרואה אור בימים אלה, הוא נותן ביטוי לחוויית המולדת שלו בשיר "הרחק ממסדר הדגל":
הרחק ממסדר הדגל