לימודים והשתלמויות

1959-1952: לימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים

1964-1959: התמחות ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה לילדים בארצות-

                  הברית.

תפקידים ומינויים

1972-1966: מנהלת המחלקה להמטו-אונקולוגיה לילדים בבית החולים בילינסון

                 בפתח תקוה

1997-1973: מנהלת המרכז הארצי להמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל

1988:          פרופסור מן המניין בבית-ספר לרפואה על-שם סאקלר

                  באוניברסיטת תל-אביב

1998:          מנהלת תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים של שירותי בריאות

                  כללית.

תפקידים אקדמיים בארץ ובחו"ל

1966:        הוראת פדיאטריה והמטולוגיה בבית ספר לרפואה ע"ש סאקלר

                 באוניברסיטת תל-אביב  

1970:         עמית אורח בבית-החולים סיינט ג'וד בטנסי, ארצות-הברית

1972:         פרופסור אורח בבית-החולים הר סיני בניו יורק, ארצות-הברית

1972:         פרופסור אורח בבית החולים לילדים בסטנפורד, ארצות-הברית

1973:         פרופסור אורח במחלקה לאונקולוגיה פדיאטרית, בבית החולים

                 סיינט ג'וד בטנסי, ארצות-הברית

1974:         פרופסור אורח בבית חולים לילדים במילווקי, ארצות-הברית

1976:         פרופסור אורח במעבדה לגנטיקה מולקולרית ולאונקולוגיה

                 פדיאטרית, המרכז הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב, בת'סדה,

                 מרילנד

1977:         פרופסור אורח במחלקה לפדיאטריה בבית-הספר לרפואה הר

                 סיני, ניו יורק

1998-1977: מנהלת המחלקה ההמטו-אונקולוגית לילדים בבית החולים בילינסון

                 ולאחר מכן במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

1985:         נשיאת האיגוד הישראלי להמטו-אונקולוגיה פדיאטרית

1986:         מדען אורח במחלקה לאונקולוגיה פדיאטרית, המרכז הלאומי לחקר

                 הסרטן בארה"ב, בת'סדה, מרילנד

1987:         יושבת-ראש ומארגנת הכנס הבינלאומי ה-19 לאונקולוגיה

                 פדיאטרית בירושלים

1990:         יושבת-ראש ומארגנת הכנס הראשון על אפיקים חדשים בנויורולוגיה

                 ובנוירוכירורגיה פדיאטרית בתל-אביב

1993:         פרופסור אורח מעבדה לניורואונקולוגיה מולקולרית באוניברסיטת

                 קליפורניה, סן-פרנציסקו, ארצות-הברית

2000:         פרופסור אורח בבית החולים לילדים במלבורן, אוסטרליה.

פרסים ואותות

1978: פרס על-שם גיפמן לפיתוח האונקולוגיה הפדיאטרית בישראל

1992: הקתדרה להמטו-אונקולוגיה לילדים על-שם ג'וזפינה מאוס וגבריאלה

         ציזרמן מאוס, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב

1996: פרס על-שם פאולה וסמואל אלקלס למדען מצטיין ברפואה

1999: אות הוקרה על התרומה להמטו-אונקולוגיה לילדים מטעם האיגוד הגרמני

          להמטולוגיה-אונקולוגיה לילדים

2000: פרס הוקרה על ההקמה ועל התרומה להמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל

         מטעם האיגוד הישראלי לפדיאטריה קלינית; פרס ראשון למחקר בלויקמיה

         ובלימפומה בכנס הבינלאומי על לויקמיה ולימפומה בילדים, הנובר, גרמניה

2001: פרס על-שם קדצקי למחקר באונקולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב

2002: אות מופת על מפעל חיים מטעם משרד הבריאות

2005: אות אשת השנה מטעם ארגון הליונז על תרומתה לחקר הרפואה.

חברות באיגודים מדעיים בינלאומיים

• האיגוד הישראלי לפדיאטריה
• האיגוד הישראלי להמטולוגיה
• האיגוד האירופי להמטולוגיה ולאימונולוגיה של ילדים
• האיגוד הבינלאומי לאונקולוגיה פדיאטרית
• האיגוד האמריקני להמטו-אונקולוגיה לילדים
• האיגוד הבינלאומי להמטולוגיה
• האיגוד האמריקני לאונקולוגיה קלינית
• האיגוד האמריקני להמטולוגיה.

חברות בוועדות בריאות לאומיות

• חברה בוועדת הניהול של האגודה למלחמה בסרטן
• חברה בוועדה המדעית למחקר בסרטן במשרד הבריאות
• חברה בוועדה הלאומית למחלת הגושה
• חברה בוועדה הלאומית לאונקולוגיה במשרד הבריאות

• חברה בוועדה על המהגרים מאזור צ'רנוביל במשרד הבריאות

• חברה בחבר הנאמנים של האגודה למלחמה בסרטן.

פרופ' רנה זייצוב מרכס נולדה ב-1932 בנס-ציונה. אמה, רבקה, בת העלייה השנייה מרוסיה, ואביה, יעקב, היו דור שלישי בארץ. שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בראשון לציון. היא סיימה את בית הספר העברי הראשון חביב, ובשנת 1950 סיימה את לימודיה בגימנסיה הרצליה בתל-אביב והתגייסה לצה"ל.

בקיץ 1952 החלה ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והייתה לבת המחזור הראשון שהחל וסיים בארץ את לימודי הרפואה. בתחילת דרכה הרפואית התמחתה בארצות הברית בילדים ובהמטו–אונקולוגיה. עם שובה לארץ הצטרפה לצוותו של פרופ' יהודה מטות, רופא הילדים הראשון אשר פיתח את נושא ההמטולוגיה בילדים בארץ, בבית החולים השרון בפתח תקוה. לצדו הקימה פרופ' זייצוב את המחלקה להמטו-אונקולוגיה לילדים, החלוצה בתחומה בישראל.

במשך יותר מארבעים שנה היא מקדישה את חייה למערך ההמטו-אונקולוגיה לילדים בארץ. ב-1966 היא ייסדה בבית החולים בילינסון את המחלקה הראשונה להמטו-אונקולוגיה לילדים, שהייתה בזמנה חדשנית. המחלקה להמטו-אונקולוגיה, והיחידה הראשונה בארץ להשתלת מֵח עצם בילדים שהקימה בהמשך, ממוקמות כיום במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל ומוכרות כמרכז הלאומי הישראלי לטיפול בילדים חולי סרטן. את המרכז היא ניהלה עד שפרשה לגמלאות בשנת 1998.

כרופאה וכחוקרת שהובילה בישראל מגמה חדשה בריפוי מחלות סרטן בילדים נהגה פרופ' זייצוב לומר: "הילדים אינם מבוגרים קטנים, ועל כן חייבת להיות אליהם התייחסות טיפולית ייחודית וכלל-מערכתית." הגישה הזו הניעה אותה לפתח מתכונת חדשה בטיפול בילדים חולי סרטן, שהביאה לאחוזים גבוהים של החלמה מהמחלה. תפיסתה ש"המטרה – החלמה" הביאה לשינוי בדרך חשיבתם של מרבית רופאי ההמטו-אונקולוגיה לילדים ולמבוגרים בארץ, במיוחד כאשר הציגה את תוצאות הטיפול בלויקמיה באמצעות כימותרפיה. היא גם טבעה את המושג "טיפול כוללני", המתייחס לא רק לטיפול הרפואי אלא גם לרווחתם של הילדים החולים, של בני משפחותיהם ושל הקהילה בהתמודדות עם המחלה ובטיפול בה.

במשך שנים רבות של הוראה הדריכה פרופ' זייצוב רופאים רבים בתחומי הטיפול בילדים חולי סרטן והעמידה דור חדש של רופאים הממשיכים את דרכה. משנת 1988 היא פרופסור מן המניין בבית-הספר לרפואה על-שם סאקלר באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן היא הופקדה על הקתדרה להמטולוגיה ולאונקולוגיה פדיאטרית על-שם יוספינה מאוס וגבריאלה ציזרמן מאוס. העבודה המחקרית והאקדמית שלה הניבה יבול של מאות מאמרים מקצועיים, אשר פורסמו בספרות המקצועית המובילה בתחום, והיא הציגה את תוצאות מחקרה ואת ניסיונה המקצועי עם ילדים חולים בכנסים רבים. במהלך עבודתה היא נבחרה לתפקידים שונים באקדמיה והייתה פרופסור אורח באוניברסיטאות ובבתי חולים בחוץ-לארץ, בעיקר בארצות-הברית.

לאורך כל שנות הקריירה המקצועית שלה היא הקפידה לשלב את המחקר כחלק יום-יומי מעבודתה הרפואית, ובה בעת הקימה תשתית מעבדתית ואבחנתית, כדי לתת מענה לאבחון מתוחכם ביותר הדרוש לטיפול בקבוצות סיכון ולשיפור ניכר בתוצאות הטיפול. "המעבדות הן בתחומים השונים של התפתחות סרטן", היא מפרטת. "אימונולוגיה של סרטן, ציטוגנטיקה של לויקמיה וגידולים, המופואזיס והשתלת מח עצם, אונקולוגיה מולקולרית לאבחון מדויק של סוגי הגידולים וקבוצות סיכון וייעוץ גנטי בסרטן, כולל אבחון טרום-לידתי".

מחקריה בשני העשורים האחרונים מתמקדים בעיקר במנגנונים הגנטיים המעורבים בהתפתחות הסרטן בילדים ובקשר בין המעבדה למיטת החולה במטרה לשפר את הטיפול ולהגדיל את אחוז הילדים המחלימים. אפיקים חדשים במחקריה נבעו מהפרויקט הגנומי (מחקרים המתבססים על גנים המשתתפים בהתפתחות הסרטן).

בשנות השמונים הקימה פרופ' זייצוב עמותה של הורי הילדים, "עמותת חיים". "ביקשתי להגביר את המעורבות של ההורים בטיפול", היא מסבירה, "ולהעמיק את הקשר בין הצוות המטפל, החולים ובני משפחתם". העמותה הזו הייתה לחלק אינטגראלי מצוות המחלקה, והיא תורמת רבות לרווחת הילדים ומשפחותיהם. כמו כן הקימה פרופ' זייצוב את איגוד ההמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל, והיא חברה פעילה בכל האיגודים המדעיים הישראליים והבינלאומיים בתחום. 

פרופ' זייצוב פעילה נמרצת באגודה למלחמה בסרטן. בתמיכתה מוסדו פעילויות שונות לרווחת הילד החולה בסרטן ומשפחתו ונחקקו בכנסת חוקים להכרה בזכויותיהם המיוחדות. כמו כן היא ארגנה סדנאות ארציות בהעברת ידע והסברה להורים, למערכת החינוך, לאחיות בריאות הציבור, לפסיכולוגים ולעובדים סוציאליים. היא גם  פעלה לקידום תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים באזורים שונים בעולם, בהם אגן הים התיכון, עזה וירדן, המזרח הרחוק ומדינות נוספות שהיו בזמנו מעבר למסך הברזל.

כיום היא יועצת-על לבתי החולים של שירותי הבריאות הכללית בתחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים ומנהלת צוות מחקר באונקולוגיה מולקולרית במכון פלסנשטיין למחקר רפואי שבמרכז רבין, והיא גם ממשיכה לעבוד במסגרת הקתדרה שבניהולה באוניברסיטת תל-אביב.