1983: The Strait of Tiran, the Gulf of Aqaba and the 1979 Treaty of

          Peace between   

          Egypt and Israel (American Journal of International Law)

1992: Resolution 242 at Twenty Five (Israel Law Review).

* * *

פרופ' רות לפידות נולדה בגרמניה ב-1930, ומגיל צעיר קיבלה חינוך ציוני ולמדה בבית ספר יהודי. היא אף נרשמה בספר הילד של הקרן הקיימת לישראל בזכות פעילות התרמה למען המדינה שבדרך. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה עלתה משפחתה ארצה, והשתקעה ברמת גן. עד מהרה למדה העולה החדשה עברית, והתחילה מתבלטת בכל תחום שבו עסקה. היא הצטיינה בלימודיה ודילגה על שתי כיתות בבית הספר, המשיכה בפעילות למען היישוב בתנועות נוער, הייתה ספורטאית מצטיינת (אלופת הארץ לנוער בהדיפת כדור ברזל), וגם בלטה בכישרונה בנגינה בפסנתר. עם סיום לימודיה בתיכון נסעה לפריז לשנה ללמוד מוזיקה.

עם הקמת המדינה שבה לפידות ארצה, התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל הרפואה. לאחר שחרורה חשבה ללמוד מתמטיקה ופיזיקה, אך אמה שכנעה אותה כי בתחום המשפט תוכל למצוא עבודה ביתר קלות. "גם למשפטים הלכתי בשמחה", היא נזכרת. "רציתי ללמוד הכול, והכול עניין אותי". היא הצטיינה בלימודי המשפטים ונבחרה להתמחות בבית המשפט העליון. לאחר קבלת תואר מוסמך מן האוניברסיטה העברית והסמכה בעריכת דין פנתה להתמחות במשפט בין-לאומי בפריז.

"המראות שראיתי במלחמת העצמאות נטעו בי את ההכרה שעליי לפעול למען השלום, והמשפט הבין-לאומי היה מבחינתי ערוץ לפעילות לקידום השלום", היא מסבירה. בעבודת הדוקטור שלה חקרה לפידות את היחס בין המשפט הבין-לאומי הפומבי למשפט הישראלי הפנימי. בתוך כך למדה במכון ללימודים בין-לאומיים גבוהים של אוניברסיטת פריז, וחקרה שם את כריתתן של אמנות בין-לאומיות בידי ישראל. מחקריה בפריז זיכו אותה במלגות לפרסומם, והספרים שכתבה בעניין נחשבים אבני דרך בתחום.

עם שובה ארצה הצטרפה פרופ' לפידות לאוניברסיטה העברית בירושלים, לימדה קורסים רבים והמשיכה לפרסם מחקרים חשובים. בין השאר היא חקרה את ההיבט המשפטי של חופש השיט. היא בדקה את מעמדם של מצרי טיראן וכן את זכויות השיט בתעלת סואץ. לימים התרחב המחקר לספרים מקיפים על מצרי ים בכלל, וכן על מעמדו המשפטי של ים סוף.

בשנת 1976 הוזמנה לפידות להצטרף למשלחת ישראל לאו"ם, ואחר כך למשלחות דיפלומטיות נוספות. "למדתי שם הרבה מאוד על דיפלומטיה", היא מספרת. בשנים שלאחר מכן היא נמנתה עם הצוותים הישראלים שעיצבו את הסכם השלום עם מצרים, ובין השאר תרמה לניסוח הסעיפים המסדירים את השיט בים סוף ובתעלת סואץ. 

ב-1979 מונתה לפידות ליועצת המשפטית של משרד החוץ. היא עסקה בהקמתו של הכוח הרב-לאומי בסיני וצוות המשקיפים על מורכבותו המשפטית הרבה. כמו כן עסקה לפידות רבות במשא ומתן על הקמת האוטונומיה לפלסטינים, כפי שנקבע בהסכמי קמפ-דיוויד ב-1978. השיחות הללו הובילו לכמה מחקרים שראו אור כעבור שנים בספרה על אוטונומיה. הספר זכה לשבחים ולהערכה רבה בחוגי המקצוע ברחבי העולם, ולפידות הוזמנה לייעץ לנציב לענייני מיעוטים לאומיים של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, אף שישראל אינה חברה בו.  

כעבור כמה שנים מינתה הממשלה את פרופ' לפידות לנציגת ישראל בצוות הבוררים הבין-לאומי לעניין קו הגבול עם מצרים. רוב הצוות קיבל עקרונית את עמדת מצרים, ואולם מאמציה של לפידות הצליחו להשאיר בידי ישראל כ-250 מטרים מרצועת החוף במפרץ אילת. מעמדה הבין-לאומי של פרופ' לפידות קיבל עוד גושפנקה זמן קצר אחר-כך, כשצורפה לצוות הבוררים של בית הדין הקבוע לבוררות בהאג.

בשנים האחרונות מתמקדים מחקריה של פרופ' לפידות בסלעי המחלוקת עם הפלסטינים – מעמד הפליטים ובעיקר מעמדה המשפטי של ירושלים. צוות מומחים שהקימה במכון ירושלים לחקר ישראל בדק מזוויות שונות את בעיות העיר העתיקה והאגן ההיסטורי שסביבה, ופרסם כמה חלופות אפשריות להסדר עתידי בעיר. "השאיפה המרכזית שלי היא השלום, וכדי להגיע לשלום יש לפתור את בעיית ירושלים", היא מדגישה. "המחלוקת בעניין ירושלים הייתה אחד העניינים שהכשילו את המשא ומתן בקמפ דיוויד בשנת 2000". לפידות נחשבת לאחת מהמומחים הגדולים בעולם למעמדה המשפטי של העיר, ובזכות מחקריה בעניין היא הוזמנה להדליק משואה בחגיגות יום העצמאות בתשנ"ה.

פרופ' לפידות מוזמנת רבות להציג את עבודותיה ולייצג את ישראל בכינוסים בין- לאומיים. גם באוניברסיטה היא לימדה קורסים רבים, ואף נבחרה למרצה מצטיינת. "חשוב לי שהתלמידים יכירו את המשפט הבין-לאומי ויבינו אותו", היא מסבירה. "חשיבות התחום הזה גדלה והולכת, והוא חודר יותר ויותר לחיי הפרט. בכלל, חשוב מאוד לחזק את מעמדו של המשפט, כי הוא המפתח לשלטון החוק".