education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
פרופ' חיים ורדי - פרס ישראל על חקר מוזיקה
מפעל חיים
 

חקראריה ורדי נולד בשנת 1937 לאמו בלהה לבית מנדלביץ אשר עלתה ארצה מבלארוס ולאביו דב (בוריס) אשר עלה מאוקראינה. "הוריי היו ציונים אמתיים, עזבו בתים יפים ומבוססים ובאו כחלוצים בשנות השלושים. אימא עלתה כספורטאית במכבייה". תחילה עבדו ההורים בעבודות חלוציות, ועד מהרה קבעו את מושבם בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, שם שימשה אמו מורה ואביו היה נוטֵר ואחראי על הסליקים בשירות ההגנה. הדירה הייתה בת חדר אחד, אשר בלילה שימש לשינה וביום למגורים. "איש לא חשב אז שזה מחסור, כולם היו מאוד צנועים". ההורים היו אוהבי מוזיקה ואף השתתפו בשנת 1936 בקונצרט הייסוד של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של ארטורו טוסקניני ובנגינתו של ברוניסלב הוברמן. בבית התנגנו צלילי מוזיקה קלסית מן הרדיו, שהיה היחידי באזור. לימים שימש הרדיו גם להאזנה לפרישות שלום מניצולי השואה, וסביבו הצטופפו בני השכונה לשמוע אם מי מקרוביהם שרד.


ורדי נמשך למוזיקה בכבלי קסם כבר משנותיו הראשונות. "ההורים שלי סיפרו לי ששרתי לפני שדיברתי", הוא נזכר. בן שש הגיע לראשונה לנגינה בפסנתר. אף שנמשך לראשונה לנגינה לכינור, נאלץ לוותר על חלומו מכיוון שלא היה בנמצא מורה לכלי זה. ד"ר פגנר, עולה חדש מגרמניה מורה לפסנתר, הגיע למקווה ישראל ללמד בבתי הילדים. אריה הצטרף לשיעור שהועבר בבית אחת השכנות ומאז לא זז מן הפסנתר עד היום הזה. הוריו, אנשים צנועים ומסורים למדינה, לא דחפו אותו ללימודי המוזיקה, והוא הגיע לכך מתוך משיכה עצומה שחש מתוכו. "אני לא בחרתי את המקצוע, המקצוע בחר בי".


שנות ילדותו היו שזורות באירועי מלחמת העצמאות. הבית שבו גדל ספג פגיעות רבות מן ה"פילבוקס" של תל א-ריש (לימים תל גיבורים). שקי חול וביצורים הונחו על חלונות הבית. ורדי נזכר בכפרים הערביים שהקיפו את מקווה ישראל, תל א-ריש ממערב ויאזור ממזרח (לימים משמר השבעה), ובשיירות לירושלים שעברו כולן דרך מקווה, שהייתה מבוצרת יחסית כנגד ההתקפות. אירוע הזכור לו במיוחד מילדותו היה ביקורה של קבוצת החיילים הגדולה שיצאה לכבוש את ה"פילבוקס" בתל א-ריש במסגרת מבצע חמץ (1948). הקבוצה התארחה במקווה ישראל באולם הספורט וזכתה לביקורה של הזמרת יפה ירקוני. עוד באותו לילה שמעו הילדים את קולות הקרב הקשה ואת יללות האמבולנסים המפנים את החיילים הפצועים וההרוגים – עשרים ואחד במספר.


ללימודיו בבית הספר היסודי ביאליק בחולון נסע יחד עם חבריו בעגלה וסוס. אחרי הלימודים היה הולך לבתי מורות ומורים פרטיים לפסנתר, אצלם המשיך להשתלם ולהתמקצע בכלי. בנערותו למד בבית הספר התיכון ע"ש קוגל. הפסנתר ששימש לו לאימוני נגינה בשנים הראשונות היה הפסנתר של מקווה ישראל שעמד באולם הספורט של בית הספר. אך התנאים היו רחוקים מלהיות אידאליים: חלונות האולם היו פרוצים לפגעי מזג האוויר והפסנתר עצמו נויד לחורשה לאירועים ולטקסים ועקב כך היה במצב ירוד. כשהיה בן שתים-עשרה עלה בידי הוריו, בסיוע הלוואה מקרוב משפחתם, לרכוש לו פסנתר. "בשנים האלה גם הייתי מלחין, כתבתי המון יצירות. הייתי ילד מאוד לא ממושמע; במוזיקה הייתי תמיד סורר ומורה, כותב ניירות בלי סוף, חולם יצירות".


כשהיה ורדי בן 15 בלבד, בד בבד עם לימודי התיכון, התקבל ללימודים באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בשנת לימודיו האחרונה שם פגש את ציפורה זלצמן, לימים אשתו – פסנתרנית ומורה לפסנתר. סיום לימודיו בתיכון הקביל לסיום הלימודים וקבלת התעודה באקדמיה למוזיקה.
בשנת 1956 התגייס. תחילה שירת בתפקידי שדה במלחמת סיני, ואחר כך מונה למפקד התזמורת הסימפונית של הגדנ"ע, שהייתה אז תזמורת הנוער הלאומית. בתפקיד זה שימש במשך שנתיים עד לתום שירותו הצבאי. "בשביל בחור כל כך צעיר בן תשע-עשרה זו הייתה אחריות עצומה", נזכר ורדי, "ארגנתי נסיעה של התזמורת לחו"ל – זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי בחו"ל. בהולנד ובבלגיה זכינו בפרסים בינלאומיים". בערבים החל לשלב לימודי משפטים בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה (לימים חלק מאוניברסיטת תל אביב) מתוך רצונו לרכוש השכלה נוספת חוץ מלימודי המוזיקה.


עם תום שירותו הצבאי, בשנת 1961, החליט ורדי להגשים את חלומו וללמוד מוזיקה מפי גדולי המומחים בחו"ל. בזכות מלגות הצטיינות וזכיות בפרסים בתחרויות חשובות – בראשן תחרות אנסקו בבוקרשט, שבה זכה במקום הראשון – הצליח לממש את שאיפתו. תחילה למד בבית הספר למוזיקה בבאזל אצל פאול באומגרטנר והשתלם בלימודי קומפוזיציה אצל פייר בולז וקרלהיינץ שטוקהאוזן. אחר כך עבר לפריז, שם למד אצל נדיה בולנז'ה. את התואר במשפטים השלים בעודו בחו"ל, לאחר שנבחן בבחינות הגמר בנציגויות ישראל באירופה.
בשנת 1964 שב ארצה והצטרף לסגל האקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב (היום בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה). "החלטתי שביתי פה, למרות שהיו לי הצעות מאוד מפתות שם". כבר בגיל 30 מונה לפרופסור ומעט אחר כך לפרופסור מן המניין באקדמיה למוזיקה, תפקיד שבו הוא משמש עד היום (כפרופסור אמריטוס). בין השנים 1969 ו-1979 שימש מנהל האקדמיה.
במשך השנים ניגן וניצח באינספור קונצרטים, והופיע לצד גדולי האמנים ובהם יו יו מה, ראדו לופו, יפים ברונפמן, פנינה זלצמן ועוד. תלמידיו במשך השנים זכו בלמעלה מ-50 פרסים בינלאומיים ראשונים. בד בבד עם פעילותו האקדמית בארץ הוא מכהן גם כפרופסור בבית הספר הגבוה למוזיקה בהאנובר, ושימש בעבר אמן הבית (Artist in Residence) בבית הספר ג'וליארד לאמנויות הבימה בניו יורק. כמו כן היה פרופסור אורח באוניברסיטת ייל והנחה כיתות אמן בבתי ספר גבוהים ברחבי העולם.


"ללמד זה הכיף הכי גדול", אומר ורדי, "התלמידים שלי הם מאוד מצטיינים, ביניהם יש כאלה שהגיעו להישגים אמנותיים מהשורה הראשונה בעולם, ואני יכול רק להתברך ולהתגאות שהייתה לי הזכות ללמד אותם".
נוסף על פעילותו האקדמית, פרופ' אריה ורדי מייחד מזמנו וממרצו זה כשלושים שנה בהבאת המוזיקה גם אל קהלים רחבים. בסדרות של קונצרטים מונחים בלמעלה ממאה מקומות יישוב בארץ (פעילות שעליה זכה בפרס שרת החינוך בשנת 2004) ובסדרות בטלוויזיה החינוכית – בראשן "אינטרמצו עם אריק" בת למעלה מ-400 פרקים – מנגיש ורדי את תרבות המוזיקה הקלסית לכלל הציבור וזוכה על כך להוקרה והערכה מכל קצווי החברה בישראל.

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  28/10/2017