education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
עלייה, קליטה וקיבוץ גלויות – למר נתן שרנסקי – קורות חיים מדעיים
 

נתן שרנסקי הוא סמלה המובהק של המערכה להעלאתם ארצה של יהודי ברית המועצות ולעלייה יהודית לישראל בכלל. במאבקו העיקש כנגד השלטונות הסובייטיים, תוך סיכון עצמי ומסירות נפש של ממש, העלה נתן את המודעות העולמית למצבה של יהדות ברית המועצות ולמצב זכויות האדם במדינה בכלל. נחישותו העקבית, יחד עם פעילותה המסורה והבלתי נלאית של אביטל אשתו, הרימו תרומה עצומה לשינוי המיוחל ולפתיחת שערי הברזל.

 

נתן שרנסקי נשוי לאביטל, מתגורר בירושלים. לבני הזוג שתי בנות – רחל וחנה, הנשואות למיכה ונחום, ושישה נכדים – איתן, יהודה, דוד, אביגיל, אורי ודניאל.

 

1948 נולד בעיר דונצק, אוקראינה.
1966–1972 לומד במכון לפיזיקה וטכנולוגיה במוסקבה; בעל תואר שני במתמטיקה שימושית.
1973 מתחיל בפעילות ציונית.
1973–1977 מארגן הפגנות; אוסף מידע ומעבירו לתקשורת הזרה, לארגונים יהודיים ולמוסדות בין־לאומיים על מצבם של יהודי ברית המועצות והפרות זכויותיהם.
1976 מייסד ביחד עם עשרה פעילי זכויות אדם נוספים את קבוצת הלסינקי, שהפכה לימים למרכז המאבק על זכויות האדם בברית המועצות.
1974 מתחתן עם נטליה שטיגליץ (כיום אביטל שרנסקי), יום לפני עלייתה ארצה.
1977 נעצר באשמת בגידה במולדת ופעילות אנטי סובייטית.
1977–1978 כלוא במעצר הקג"ב ועובר 130 חקירות.
1978–1986 עומד למשפט ונדון ל־13 שנות מאסר. מרצה את מאסרו בארבעה בתי סוהר. במאסרו היה 405 ימים בצינוק ושבת רעב 130 יום בדרישה לשליחת מכתביו למשפחתו.
1986 בעקבות המאבק לשחרורו, בהובלת אשתו אביטל ובתמיכת מאות אלפי יהודים מכל העולם, ולאחר לחץ בין־לאומי כבד מצד מנהיגי המערב, שוחרר כעבור תשע שנים. באותו יום עלה לישראל.
1986 נתן ואביטל שרנסקי זוכים במדליות זהב של הקונגרס האמריקני, העיטור השני בחשיבותו בארצות הברית, בהוקרה על מאבקם למען זכויות האדם ושחרור יהדות ברית המועצות.
1987 יוזם הפגנה של 250,000 יהודים בוושינגטון למען שחרורם של יהודי ברית המועצות. ההפגנה נחשבת לקרב האחרון שהכריע את המאבק למען נפילת מסך הברזל ושחרורם של יהודי ברית המועצות.
1988 מפרסם את הספר "לא אירא רע", המתאר את שנות המאבק לפני העלייה.
1988 מקים יחד עם פעילי עלייה אחרים את הפורום הציוני, ארגון גג של ארגוני עולים המסייעים לעולים חדשים בקליטתם בארץ. מכהן בראש הפורום עד 1996.
1990–1994 עורך את מדור "העולם היהודי" בעיתון ג'רוזלם ריפורט.
1996 מקים את מפלגת "ישראל בעלייה", במטרה להאיץ את תהליך השתלבות העולים החדשים בחברה הישראלית. בבחירות 1996 זכתה המפלגה בשבעה מנדטים.
1996–2005

מכהן בארבע ממשלות כשר התמ"ס, שר הפנים, שר הבינוי והשיכון, השר לענייני ירושלים וסגן ראש הממשלה. בכל הממשלות שימש יושב ראש ועדת השרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות. במסגרת תפקידיו כשר בישראל פעל רבות בנושאי עלייה וקליטה. בין הישגיו, יחד עם שר הקליטה יולי אדלשטיין:

  • ייזום פרויקט מקבצי דיור והוסטלים (דיור ציבורי לעולים)
  • סיוע בפתרון בעיית הקבורה של העולים הלא יהודים על פי הלכה
  • ביקור במחנות הממתינים לעלייה בגונדר ואדיס אבבה, והאצת עלייתם של אלפי עולים מאתיופיה
2003 במסגרת תפקידו כשר האחראי למאבק באנטישמיות הציע הגדרה של האנטישמיות החדשה המתבססת על "שלוש ה־ד'": דמוניזציה, דלגיטימציה ודאבל־סטנדרט כלפי מדינת ישראל. ההגדרה הוכרה בידי גופים פוליטיים ושורת ממשלים מרכזיים במערב.
2004 מפרסם את הספר "יתרון הדמוקרטיה: על כוחו של החופש לגבור על הרודנות והטרור''
2000 מתפטר מממשלת אהוד ברק במחאה על הכוונה להסכים לוויתורים מרחיקי לכת.
2005 מתפטר מממשלת אריאל שרון במחאה על תוכנית ההתנתקות.
2006 מקבל את מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית. בכך היה לישראלי הראשון שקיבל את שני העיטורים האמריקניים החשובים ביותר – מדליית הזהב של הקונגרס ומדליית החירות הנשיאותית.
2006–2009 מקים את המכון למחקרים אסטרטגיים במרכז שלם ועומד בראשו.
2007 מארגן כנס פעילי זכויות אדם מכל העולם, כולל מדינות ערב, בפראג, בהשתתפות נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו' בוש.
2008 מפרסם את הספר "בזכות הזהות: תפקידה החיוני בהגנה על הדמוקרטיה".
2009–2018 יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית לארץ ישראל. מוביל רפורמה מקיפה המציבה במרכז פעילות הסוכנות את נושא חיזוק הזהות היהודית.
יוזם ומפתח מסלולי שליחות נוספים, מספר שליחי הסוכנות גדל ב־45 אחוזים ומגיע ל־1800.
בשנות כהונתו כיושב ראש הסוכנות עולים לישראל יותר מ־200 אלף עולים חדשים. המספר הממוצע של העולים בכל שנה צמח מכ־16 אלף לכ־30 אלף.

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  06/05/2018