תגובות נפוצות במצבי אסון |
|
מתוך: התמודדות בית-ספרית בעת אסון - תכנית ביגרה לבית הספר, פורפ' אביגדור קלינגמן, התשנ"ח - 1997, משרד החינוך התרבות והספורט |
|
סוגי תגובות במצבי משבר והתערבות (בטווח קצר) |
סוג התגובה |
הסימפטומים |
רצוי לעשות |
אין לעשות |
אופיינית בזיקה
לאירוע ("נורמלית")
|
הזעה
רעד
מבוכה זמנית
מיחושים
בלבול
|
לשוחח ולהתייחס
לקיום המתח |
לא לתת
תרופות
הרגעה
|
פעילות יתר |
וכחנות
דיבור שוטף
(תכליתם להתגבר
על תחושת חוסר
אונים)
|
הקשבה ומיתון
הפעילות המוגזמת,
אם אפשר על-ידי
מתן תפקיד או
מטלה כלשהי,
להציב גבולות
בזהירות |
לא להתווכח עם
התלמיד, לא
לומר שאינו צריך
להרגיש כפי
שהוא מרגיש |
הִצמדות |
סירוב להִשאר לבד,
סירוב ללכת לגן או
לבית-הספר |
לשוחח ולנסות
להחזיר לו את
תחושת הביטחון,
להרגיעו ולעודדו
לחזרה למסגרת
רגילה (ולווּ חלקית) |
לא להכריח או
להִלחם בו |
דיכאון / אפטיות |
שתיקה
עצבות ממושכת
האטה בפעילות
חוסר תיאבון
הבעת ריקנות
מבט תוהה
|
לתת תשומת לב,
ליצור מגע אישי,
דיבוב ושיחה, מתן
אוכל נוזלי וחם |
לא לגלות רחמים
או כעס |
תגובות חריפות
ותגובות אנטי
חברתיות
|
ניסיון להינתק
מהסובב,
כאבי ראש חזקים,
כאבי בטן, הרגשת
שיתוק בחלקי גוף
שונים,
חוסר ביטחון רב
|
לגלות תשומת לב,
לספק מקום נוח
ומבודד, התייעצות
עם רופא
|
לא להאשים ולא
להבטיח ש"הכול
יהיה בסדר", לא
לתת תרופה ללא
מרשם |
פאניקה |
ניסיונות בריחה,
אבדן שיפוט,
ריצה פראית בכיוון
בלתי- מבוקר
|
לנסות לעצור
בתקיפות ורק אם
אין ברירה אף
בכוח, לתת הוראות
פשוטות וברורות
כדי להחזירו
בהדרגה לאיזון
|
לא להכות, לא
לשפוך מים, לא
לסטור, לא ליצור
התקהלויות,
לא לתת תרופות
ללא הנחיית
רופא | |
|
|