סוגי תגובות במצבי משבר והתערבות (בטווח קצר)
סוג התגובה	הסימפטומים	רצוי לעשות	אין לעשות
אופיינית בזיקה לאירוע  ("נורמלית")	הזעה רעד מבוכה זמנית מיחושים בלבול	לשוחח ולהתייחס לקיום המתח	לא לתת תרופות הרגעה
פעילות יתר	וכחנות דיבור שוטף (תכליתם להתגבר על תחושת חוסר אונים)	הקשבה ומיתון הפעילות המוגזמת, אם אפשר על-ידי מתן תפקיד או מטלה  כלשהי, להציב גבולות בזהירות	לא להתווכח עם התלמיד, לא לומר שאינו צריך להרגיש כפי שהוא מרגיש
הִצמדות	סירוב להִשאר לבד, סירוב ללכת לגן או לבית-הספר	לשוחח ולנסות להחזיר לו את תחושת הביטחון, להרגיעו ולעודדו לחזרה למסגרת רגילה (ולווּ חלקית)	לא להכריח או להִלחם בו
דיכאון / אפטיות	שתיקה עצבות ממושכת האטה בפעילות חוסר תיאבון הבעת ריקנות מבט תוהה	לתת תשומת לב, ליצור מגע אישי, דיבוב ושיחה, מתן אוכל נוזלי וחם	לא לגלות רחמים או כעס
תגובות חריפות ותגובות אנטי חברתיות	ניסיון להינתק מהסובב, כאבי ראש חזקים, כאבי בטן, הרגשת שיתוק בחלקי גוף שונים, חוסר ביטחון רב	לגלות תשומת לב, לספק מקום נוח ומבודד, התייעצות עם רופא	לא להאשים ולא להבטיח ש"הכול יהיה בסדר", לא לתת תרופה ללא מרשם
פאניקה	ניסיונות בריחה, אבדן שיפוט, ריצה פראית בכיוון בלתי- מבוקר	לנסות לעצור בתקיפות ורק אם אין ברירה אף בכוח, לתת הוראות פשוטות וברורות כדי להחזירו בהדרגה לאיזון	לא להכות, לא לשפוך מים, לא לסטור, לא ליצור התקהלויות, לא לתת תרופות ללא הנחיית רופא