education - חינוך מחשבת ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
ראש השנה
 

 

ויקרא פרק כג פסוקים כ"ג- ל"ב

כג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ.  כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה. 

 

 

 

נחמיה פרק ח פסוקים א' – יב

 

וַיֵּאָסְפוּ כָל-הָעָם, כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל-הָרְחוֹב, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמָּיִם; וַיֹּאמְרוּ, לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר--לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל.  ב וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, וְכֹל, מֵבִין לִשְׁמֹעַ--בְּיוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.  ג וַיִּקְרָא-בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמַּיִם, מִן-הָאוֹר עַד-מַחֲצִית הַיּוֹם--נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְהַמְּבִינִים; וְאָזְנֵי כָל-הָעָם, אֶל-סֵפֶר הַתּוֹרָה.  ד וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר, עַל-מִגְדַּל-עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר, וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה, עַל-יְמִינוֹ; וּמִשְּׂמֹאלוֹ, פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה--זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם.  {פ}

ה וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל-הָעָם, כִּי-מֵעַל כָּל-הָעָם הָיָה; וּכְפִתְחוֹ, עָמְדוּ כָל-הָעָם.  ו וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא, אֶת-יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל; וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם אָמֵן אָמֵן, בְּמֹעַל יְדֵיהֶם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, אַפַּיִם אָרְצָה.  ז וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה, וְהַלְוִיִּם--מְבִינִים אֶת-הָעָם, לַתּוֹרָה; וְהָעָם, עַל-עָמְדָם.  ח וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, מְפֹרָשׁ; וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.  {ס}

ט וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת-הָעָם לְכָל-הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--אַל-תִּתְאַבְּלוּ, וְאַל-תִּבְכּוּ:  כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם, כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.  י וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם.  יא וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל-הָעָם, לֵאמֹר הַסּוּ--כִּי הַיּוֹם, קָדֹשׁ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ.  יב וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּלְשַׁלַּח מָנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת, שִׂמְחָה גְדוֹלָה:  כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם.  {ס}

 

  1. מהם המאפיינים של ראש השנה על פי ספר "ויקרא"?
  2. במה דומים מעשי עזרא לציווי שבספר "ויקרא" ובמה הם שונים? מדוע?
  3. מדוע  ישראל בוכים בראש השנה?
  4. מדוע הלווים משתיקים את העם?
  5. מה מצווים הלוויים את העם לעשות? (תארו מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו).

 

 

 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ט"ז עמוד ב –דף י"ז עמוד א'

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה. אמר רבי אבין: מאי קרא – (תהלים סט) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו, ימחו מספר - זה ספרן של רשעים גמורין, חיים - זה ספרן של צדיקים, ועם צדיקים אל יכתבו - זה ספרן של בינוניים. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (שמות לב) ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, מחני נא - זה ספרן של רשעים, מספרך - זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת - זה ספרן של בינוניים. תניא, בית שמאי אומרים: שלש כתות הן ליום הדין: אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, בינוניים - יורדין לגיהנם...(עמ' ב') ומצפצפין ועולין, שנאמר (זכריה יג) והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו, ועליהם אמרה חנה: (שמואל א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. בית הלל אומרים: ורב חסד מטה כלפי חסד, ועליהם אמר דוד (תהלים קטז) אהבתי כי ישמע ה' את קולי, ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה: דלתי ולי יהושיע.

 

  1. מהם שלושת הספרים?
  2. מי היא הקבוצה החשובה? צדיקים, בינוניים או רשעים? מדוע?
  3. כיצד מבטאים הבינוניים את עקרון הבחירה החופשית בעולם?
  4. מה ההבדל בין בית שמאי לבין בית הלל בהערכתם את קבוצת הבינוניים?

 

 

 

רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכות ד'-ה'

הלכה ד

אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה, לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו, ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.

הלכה ה

בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני אלא משלישי ואילך אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל, ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים, וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי וכן עד סופן, במה דברים אמורים ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אבל הצבור תולין להן עון ראשון שני ושלישי שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, וכשמחשבין להן על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך, הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם דנין אותו כפי חטאו ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאיהם ויש להן חלק לעולם הבא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אף על פי שחטאו שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ארץ זו משל כלומר ארץ החיים והוא העולם הבא, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. (השגת הראב"ד) בשעה ששוקלין עונות אדם אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה. א"א זה מן הערבוב שמערבב הדברים זה בזה ומדמה בדעתו שהן אחדים והם זרים ונפרדים מאד, לפי שראה בראש השנה ורב חסד מטה כלפי חסד ותנא דבי ר"י מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה, וראה ביומא רבי יוסי ברבי יהודה אומר אדם חוטא פעם ראשונה ושנייה ושלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו סבר בדעתו שהן ענין אחד והן רחוקים מאד דההיא דרבי ישמעאל היא ליום הדין הגדול ולהציל הבינונים מגיהנם כדברי בית הלל ואין שם זכר למחילת עון אבל הא דרבי יוסי ברבי יהודה בעולם הזה ובתחלת מעשיו של אדם מימי עונשו ואילך שחטא הראשון והשני והשלישי שיזדמנו לידו אם עשה מהם תשובה אע"פ שהם מן החמורים שצריכין יסורין ויוה"כ למרק אלו הראשונים אינן צריכין שהם מחולין לגמרי, זו היא הצעת הדברים ועיקרן ואין הפרש בגמרא בין יחיד לצבור ולא ידעתי מאין מצאו.

 

  1. מהם שלושת הספרים?
  2. מי היא הקבוצה החשובה? צדיקים, בינוניים או רשעים? מדוע?
  3. כיצד מבטאים הבינוניים את עקרון הבחירה החופשית בעולם?
  4. מה ההבדל בין בית שמאי לבין בית הלל בהערכתם את קבוצת הבינוניים?

 

 

זוהר חדש

תנינן: כשהקב"ה רצה לברא העולם, היה מחריט העולם לפניו ולא היה עומד, עד שברא תשובה. - - - כיון שברא את התשובה התנוצץ אור ממנה והאור ההוא הבהיק והאיר מסוף העולם ועד סופו ובו נברא העולם.

זוהר חדש, רות פ"ב

 

  1. מה התרחש בעת בריאת העולם?
  2. כיצד התאפשרה הבריאה?
  3. מהי משמעותה של התשובה על פי דברי הזוהר?

  

 

פילון האלכסנדרוני על מצוות שופר

...אחרי כן יגיע חג התקדש החודש, שבו תוקעים במקדש בשופר על הקרבנות, לכן בצדק יקרא חג זה חג השופרות. ושני טעמים לדבר, אחד מיוחד לעם ישראל ואחד משותף לכל בני האדם. הטעם המיוחד (לאומה) הוא זכרון למעשה אדיר ונשגב בשעת מתן תורה, אז מן השמים נשמע קול השופר חזק מאד, שנועד להגיע עד ירכתי תבל, כדי שאף אלה שלא היו באותו מעמד וגם היושבים בקצות הארץ יחרדו בשימם על לבם, שאותות גדולים כאלה מעידים על מעשים גדולים וכי יש דבר מועיל לאדם יותר מעיקרי המצוות (עשרת הדברות), שהאלוהים בכבודו ובעצמו הודיעם, לא על ידי שליח כשאר המצוות? זהו הטעם המיוחד לאומה.

והטעם המשותף לכל בני האדם הוא, שהשופר כי מלחמה הוא (הקורא) להסתערות על האויב בקרבם אל המלחמה, וכן לנסיגה לאחור בשעה שיש צורך להפסיק את הקרב ולחזור למחנה. והנה עוד מלחמה אחרת יש מלחמה בידי שמים, בשעה שהבריאה עושה מלחמה עם עצמה ויסודותיה תוקפים זה את זה והרצון לסדר נכנע לפני התאווה ללא סדרים. והנה שתי המלחמות ישחיתו את יבול הארץ. האויב ישחית את עצה ישים ארץ לשממה, יבעיר אוכל וישלח אש בקמה. מלחמת הבריאה מביאה לידי בצורת, גשמי זעף, סופות נגב, שדפון, סופות שלג, כשתחומי התקופות מתערבים. אסונות כאלה סימן הם, לדעתי, שהרשע במקומות אלה לא צף בלבד, אלא זורם בכל עוז. לפיכך קראה התורה לחג הזה זכרון תרועה על שם השופר כלי המלחמה וקבעה חג זה להגיש בו תודתנו לאלהים עושה השלום ומגינו, משבית מלחמות עמים ומדיני הבריאה, שופת שלום ועתרת ברכה וכל טוב ומצמיח בראשיתו כל דבר שיש בו כדי להשחית את תבואות הארץ.

 

                                                                                    ("על המצוות" ספר ב')

 

  1. מהם הטעמים לתקיעת שופר לפי פילון האלכסנדרוני?
  2. מהן המלחמות המוזכרות בדבריו של פילון?
  3. האם השופר הוא כלי מלחמה או כלי של שלום?

 

הרמן כהן

ראש השנה קשור ביום הכיפורים. הוא הראשון מעשרת ימי התשובה, שיום הכפורים הוא העשירי שבהם. שני החגים הללו, הנקראים בשם "ימים נוראים", קשורים איפוא יחד בפרובלימה המשותפת של גורל האדם. ולפיכך הרי הם ימי הדין של אלהים.

בדת היחוד אין גורל ואין מזל. מה שהפוליתאיזמוס (=ריבוי אלים) קורא לו גזירת המזל, קורא לו המונותאיזמוס דין וגאולה. אין דין אלהים בלא גאולה, כסופו של הדין והמשפט. אלא שאין גם גאולה בלא מעשה הדין. הקשר שבין הצדק והאהבה של אלהים הוא סוד מהותו. עלינו להכיר אך שני אלה כתוארים שלו. אחדות התוארים האלה היא מהותו ועצמותו של אלהים. אילו יכולנו לעמוד על הקשר שבין הצדק והאהבה המתהווה לעולם באחדותו של אלוהים, כי אז אפשר היה להבין את מהותו של אלהים. ולפיכך אפשר לומר על הימים האלה, שהנם חגי הרעיון הזה של אחדות האהבה והצדק באלהים. אחדות זו הריהי אחדות אלהים.

 

                                                (הרמן כהן, דת התבונה ממקורות היהדות, עמ'     )

 

  1. מהו העיקר בראש השנה וביום הכיפורים?;
  2. מה הקשר בין דין אלוהים לגאולה?
  3. מה הקשר בין צדק לאהבה?

 

הימים הנוראים ושיאם –יום הכיפורים

הימים האלה מוקדשים להיטהרות מן הרע ולהרפייה מן המתיחות שנצטברה באדם במשך השנה, להיטהרות מן התופעות השליליות כגון: התרוקנות, חוסר משמעות, לא איכפתיות, ציניות, אירוניה, שקיעה בחיי תאוות, מרירות, רוגז וכו'.

יום הכיפורים חל בסוף עונת הקיץ שהיא עונת המוות ביקום ובאדם. ימי החום, ימי העייפות והכמישה הם ימי שלטונו של המוות בעולם, ובחודש תשרי מתחילה התעוררות, התכוננות לקום לתחיה. תקיעת השופר בראש השנה היא מתן אות להתעוררות, פתיחה להתחדשות. עוד מעט יתחדש מקור החיים, ירדו הגשמים ממעל ויפרו את הארץ, ויתעורר האדם לפעולה וירגיש שיש טעם בחיים ושכדאי לתקן את עצמו ואת העולם מסביבו. בעל חוש מעולה חש בימים אלה בהתחדשות שבאווירו של עולם. הימים האלה הם ימי תשובה כשם שהיקום מתעורר ושואף לחזור לקדמותו, למצב ששרר בו לפני שנפסק הקשר בין השמים לבין הארץ, למצב ששרר בו לפני עונת המוות, כך מתעורר האדם לחיות בזמן טהור, חדש, רענן. התחדשות דומה להתחדשותו של אדם אחרי מחלה, אחרי שהתקרב לשערי השאול, והנה הוא שב לימי עלומיו.

                                                

(בתוך: י' שכטר,יהדות וחינוך בזמן הזה, תל אביב תשכ"ו, עמ' 124)

 

רבי לוי יצחק מברדיטשוב

תלמיד אחד שאל את רבו, הצדיק מברדיטשוב: בגמרא נאמר, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כיצד יתכן הדבר? השיב רבי לוי יצחק: מי שמתגלים לו בכל יום אורות חדשים שאתמול עדיין לא ידע אותם, חייב הוא, אם רצונו לעבוד באמת, לפסול את עבודתו הפגומה של אתמול לחזור בתשובה ולהתחיל מבראשית. ואילו זה המדמה בנפשו שהוא נטול דופי ומעלה על לבו שעבודתו מתוקנת ושלמה, תפילתו היום היא כתפילתו אתמול. משום כך מעלתו נמוכה ממעלתו של האדם המתמיד בתשובה תמיד.

 

  1. מדוע האדם שמתגלים לו בכל יום אורות חדשים חייב לפסול את עבודתו הקודמת?
  2. מהו יתרונו של בעל התשובה?
  3. האם אין בכך משום גאווה?נמקו.

 

ראש השנה באוושביץ

הנה בערב ראש השנה (תש"ה) נקבצו ונלקחו... י"ד מאות נערים לבלוק מבודד וסגור. למחרת, ביום א' דר"ה, נתפשטה השמועה בכל המחנה, שלעת ערב יקחו את הנערים לבית המוקד, ולהרבה אנשים שבמחנה היה להם בנם יחידם, אשר נשארו להם לפליטה... והמה רצו כל היום בראש מבולבל סביב לבלוק הסגור, אולי ייפתח איזה קרן אור להציל משם את הנער היקר להם.

 

...והנה ניגש אלי יהודי פשוט ואמר לי: "רבי! בן היחיד שלו נמצא שם בתוך הנערים הנידונים לשריפה, ויש בידי לפדותו. היות שידוע לנו בלי שום ספק, שיתפסו אחר במקומו, על כן אני שואל שאלה להלכה ולמעשה, לפסוק לי הדין עפ"י התורה, אם אני רשאי לפדותו, וכאשר יפסוק כן אעשה".

 

שמעי השאלה הלז, רעדה אחזתני לפסוק בדיני נפשות והשבתי לו: "ידידי היקר, איך אוכל לפסוק לך הלכה ברורה על שאלה כזו? הלא בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה שאלה כזו עולה על שולחן הסנהדרין, ואני כאן באושוויץ, בלי שום ספר הלכה, ובלי עוד רבנים אחרים, ובלי ישוב הדעת מרוב תלאות וצרות. והנה אם היה דרך הרשעים, להוציא מקודם הנפדה ואח"כ ליקח אחר במקומו, היה מקום לצדד קצת להתיר...".

 

כן הפציר בי מאד האיש הנ"ל בבכיה רבה, ואמר לי: רבי, אתם מוכרחים לפסוק לי כעת את ההלכה, ואני באחת מתחנן אליו, הרף ממני בשאלה זאת, כי לא אוכל לומר לך לא דבר ולא חצי דבר, והוא ממשיך ומפציר כי ואומר לי בזו הלשון: "רבי, האם פירוש הדבר שאינך מתיר לפדות בני יחידי? אם לאו - אני מקבל את פסק הדין באהבה".

 

ואני מתחנן על דבריו, והוא עדיין מנסה ומפציר בי להשיבו דבר ברור. כשרואה שאני עומד בשלי ואינני רוצה לענות לו דבר הלכה, ענה לי ברגש ובהתלהבות גדולה:

 

"רבי, אני עשיתי את שלי כפי שהתורה מחייבת אותי לעשות. שאלתי את הרב שאלה, ורב אחר אין כאן. אם אין כבוד הרב יכול לענות, שמותר לי לפדות את ילדי, הרי זה סימן שאיננו שלם (בנפשו) עם ההלכה להתיר. שכן אילו היה מותר בלי שום פקפק, בוודאי היה עונה לי שמותר. פירושו של דבר בשבילי כי אסור לי הדבר על פי ההלכה. הדבר מספיק בשבילי וממילא יישרף ילדי על פי התורה וההלכה, והריני מקבל זאת באהבה ובשמחה, ואיני עושה דבר כדי לפדותו משום שהתורה כך ציוותה - - -

 

לא הועילו כל דיבורי אליו, שאל ישית האחריות עלי. אך הוא הכפיל עוד הפעם דיבורים, בבכיה קורעת לב, וקיים את דבריו ולא פדה את בנו. והיה כל היום יומא דראש השנה הולך ומדבר לעצמו בשמחה, שזוכה להקריב את בנו יחידו לה', כי אף שיש ביכולתו לפדותו, עם כל זאת אינו פודהו, מחמת שרואה שהתורה לא התירו לו לעשות כזאת, ויהיה חשוב לפני השי"ת כעקידת יצחק גם כן ביום ראש השנה.

הרב צבי הירש מייזליש,שו"ת מקדשי השם, שיקאגו תשט"ו, עמ' 9. 

 

  1. מהי הדילמה ההלכתית של האיש?
  2. מהי תשובתו של הרב?
  3. מה הקשר לעקידת יצחק?
  4. לדעתכם, האם סיפור העקידה וסיפורו של מקדש השם דומים? נמקו.

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  13/08/2010