education - חינוך מחשבת ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
הישארות הנפש
 

קהלת פרק י"ב פסוק ז

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ, כְּשֶׁהָיָה; וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. 

 

 

  1. מה מקור רוחו של האדם?
  2. מתי שבה הרוח אל האלוהים?

 

מדרש תנחומא פרשת ויקרא סימן ח

למה נאמר מן הבהמה כשאמר מן הבקר ומן הצאן, אלא ירצה לומר להבדילן מן הבהמה שלא ירד נפשו לשאול תחתית כמו הבהמה שיורדת נפשה למטה לארץ כמה שנאמר (קהלת ג) מי יודע נפש האדם העולה היא למעלה ונפש הבהמה היורדת היא למטה, וכן אין אדם יודע, אלא כמו שאמר הכתוב (יואל ב) ומי יודע ישוב ונחם האלהים, וזה פתרונו מי יודע שהוא חוטא ישוב אל האלהים ויכפר לו על כל עונותיו, מהו ונחם אלא וינחם על הרעה שדבר לעשות לו, וכן הוא אומר מי הוא שיודע ויבין ויש לו דעת ובינה יבין וידע כי נפש האדם עולה למעלה למקום שנגזרה משם, ורוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ, שכן אמר שלמה המלך עליו השלום והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב) ואי זה רוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה אלו רוחות הצדיקים והחסידים ובעלי תשובה שעומדין לפניו במעלה גדולה והוא החיים שאין עמה מות והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה (דברים כב) למען ייטב לך לעולם, ומפי השמועה למדנו למען ייטב לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכלו ארוך, ושכר הצדיקים הוא שיזכו ויחיו לטובה, אשרי האיש שזכה לטובה ולענג, המקום יזכנו להתענג בה עם הצדיקים

 

רמב"ן דברים פרק יד פסוק א

בנים אתם לה' אלהיכם - גם זו מצוה מבוארת, שאמר בתורה (ויקרא כא ה) בכהנים, לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת, ועתה יבאר כי לא בעבור מעלת הכהנים בלבד שהזכיר שם שהם קדושים לאלהיהם צוה בהם זה, אבל כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' אלהיכם כמו הכהנים, אם כן השמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם:

ועל דעת רבותינו בשניהם אינה אלא על המת. ויתכן שהיתה המצוה הראשונה בכהנים לאמר שאם היה הכהן מקורח ומגודד איננו ראוי לעבודה, כמו שאמר (שם פסוק ו) ולא יחללו שם אלהיהם, והנה עבודתם מחוללת, וכאן ביאר כי המצוה גם לישראל, והוצרכו לשתיהם. ורש"י כתב לפי שאתם בניו של מקום אתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים. ואיננו נכון, שאם כן תהיה המצוה גם שלא על המת. ור"א אמר אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מן האב לבנו, לא תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל מה שיעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כי עם קדוש אתה - ואינך כשאר כל הגוים, על כן לא תעשה כמעשיהם.

ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז ב) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי.

 

 

  1. מדוע אין להתגודד על המת? הביאו את דעתם של רש"י והרמב"ן.

 

המהר"ל מפראג

ודע כי הנפש אחר מותו של הצדיק יש לה התחברות עם ה' יתברך בצד מה ואם כי אי אפשר שיהיה לו התחברות גמורה מצד אותו הדביקות שיש לו באלוהים שיש לנשמת הצדיק

(ר' יהודה ליוואי, חידושי אגדות, ג' עמ' מ"א)

 

  1. מה מטרתה של הישארות הנפש?
  2. מדוע "אי אפשר שתהיה לו (=לצדיק) התחברות גמורה" לאלוקים?
  3. באיזה אופן מתחבר הצדיק לאלוקים?
  4. האם הביטויים "דבקות בה'" ו"התחברות לה'" קרובים לליבכם? הסבירו!

 

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  13/08/2010