education - חינוך מחשבת ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
יחס לתרבויות זרות
 

בראשית פרק ט פסוקים כו-כז

כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.  כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.

 

דברים רבה פרשה א'

אלה הדברים הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון וכו' כך שנו חכמים אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, רבן גמליאל אומר אף הספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, ומה טעמו של ר"ג שאומר מותר לכתוב ספר תורה יונית, כך לימדו רבותינו אמר בר קפרא דכתיב (בראשית ט) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם שיהיו דבריו של שם נאמרין בלשונותיו של יפת לכך התירו שיכתבו בלשון יונית

                                               

בראשית רבה פרשה ס"ז

(לט) ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ וגו' זו איטלייא, ומטל השמים מעל זו בית גברין, ד"א הנה משמני הארץ וגו' מן שמיניה דארעה.

 

תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קכא ע"ב

אמר רבן גמליאל, פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו (ומי הוא?) רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה.

אמרתי לו: "בני, מי העלך?"

אמר לי: "דף (קרש) של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי".

 מכאן אמרו חכמים, אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו.

 אמרתי באותה שעה, כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף מותרת מים שאין להם סוף אסורה.

תניא אמר רבי עקיבא, פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו (מי הוא?) רבי מאיר.

 כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה.

 אמרתי לו: "בני מי העלך?"

 אמר לי: גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה.

אמרתי באותה שעה, כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה.

 

 

  1. מה ההבדל בין הסיפורים?

  2. מה הפתרון של ר' עקיבא?

  3. מה הפתרון של ר' מאיר?

  4. מה המשל בסיפור ומה הנמשל?

  5. האם על סמך הנמשל המופיע בנוסחה הראשונה ניתן לבאר נמשל

  6. בנוסחה השנייה? אם כן, מהו?

  7. האם אפשר להרחיב את הנמשל לא רק ביחס לרשעים אלא ביחס אומות העולם ולתרבותן? נמקו.

  8. איזו מבין הדעות קרובה אליך?

                                                                     

 

שמונה פרקים לרמב"ם הקדמה

וראיתי להקדים, קודם שאתחיל בפירוש הלכה הלכה, פרקים מועילים, יושגו לאדם מהם הקדמות, ויהיו לו גם כן כמפתח למה שאנו עתידים לפרש. ודע, כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים, ובמה שיבוא מן הפירוש, אינם עניינים שחידשתים אני מעצמי, ולא פירושים שבדיתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים, במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה. ואפשר שאביא לפעמים מימרה שלימה שהיא לשון ספר מפורסם, ואין בכל זה רע, ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם, לפי שאני כבר הודיתי בזה, ואף על פי שלא אזכור: אמר פלוני, אמר פלוני, שזו אריכות אין תועלת בה; ואפשר, לפעמים, ששם האיש ההוא יכניס בלב מי שאין תבונה בו - שזה הדבר נפסד, ויש בו תוך רע שלא ידעהו. ומפני זה ראיתי שלא לזכור האומר, הואיל וכוונתי שתושג התועלת לקורא, ושנבאר לו העניינים הצפונים בזאת המסכתא.

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

צריכים ליסר את עצמו לאהבת הבריות וביחוד לאהבת המעולים שבבני אדם, החכמים, הגבורים, המשוררים והאמנים, העסקנים, צריכים להכיר את אור הטוב שבמצוינים שבבני אדם, שעל ידם אור ד' מתפשט בעולם, בין שהם מכירים את ערך משלחתם ובין שאינם מכירים אותו.

(הרב א.י. קוק, מוסר אביך, מוסד הרב קוק , ירושלים תשל"א, עמ' צו)

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב הראוי לה, נגד השטחיות הנראה בסקירה הראשונה על ידי שימוש שאינו כל צרכו, מצד התורה ומצד המוסר המנהגי, כאילו יש נגודים ולפחות שויון נפש לאהבה זו, שהיא צריכה להתמלא תמיד בכל חדרי הנפש. המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות העין הגורמת לראות מה שחוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל  נפש עדינה מצפה לאורו.

(הרב א.י. קוק, מוסר אביך, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"א, עמ' צו)

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  13/08/2010