רב ומנהיג בעל שיעור קומה עולמי 
  (ירושלים יג סיון תר"מ - ירושלים, כד אלול תשי"ג)

...רב ומנהיג בעל שיעור קומה עולמי. מרצה ומטיף, שופט ופוסק, מורה ומחנך, מדינאי ואיש מעשה, חוקר וסופר.

... פורה היה עטו, ויעידו על כך ספריו הגדולים בהלכה ובמשפט, בדרוש ובמעשה: משפטי עוזיאל, שערי עוזיאל, מכמני עוזיאל, ועוד רבים, שטרם יצאו לאור ובקרוב יראו אור יחד עם ספריו אשר אזלו זה מכבר.

ענייניות, לא אהב להתחמק ממתן תשובה, לא התפלפל ולא דרש, ולא הכביר תלי תלים של דוגמאות. משנדרש להשיב - עשה זאת בגלוי, שכן חובה היה עליו לדון, להורות ולהכריע כאיש גדול חיפש פתרונות לבעיות חמורות ומצאן.
... הרב עוזיאל לא היה "איש העדה ולא ראה את עצמו רב ראשי לספרדים בלבד. אצלו בטלו התחומים הצרים, מרן המריא מעבר לכל החומות המפרידות.

... אהבת ארץ ישראל הביאה אותו לציונות המעשית והמדינית. ציוני שלם שתפס את רעיון התחייה הלאומית במלוא עומקו ובמיצוי מסקנותיו , ומשום כך הצטרף לתנועת המזרחי ונבחר אף לנשיא המזרחי בארץ. הופעותיו היו מעוררות כבוד, ונאומיו עשו רושם רב על הכל.

כאשר ריחף על יהדות אירופה צל ההשמדה , ובארץ פרצו מהומות הדמים והתעוררו בעיות העלייה וקיום היישוב, נשמע גם קולו של מרן בעוצמה: בהפגנות נגד הספר הלבן צעד בשורה הראשונה של המפגינים, במאבק לעלייה חופשית, לרכישת קרקעות חופשיות ולריבונות יהודית בארץ ישראל היה פעיל בכל.

... הפגישה היום יומית והמעורבות התמידית במציאות הלאומית עם שאר מנהיגי האומה, מגוון רבנים ו"עמך", העשירה את מחשבתו ועיצבה את השקפתו להלכה והסבתה לחיים מודרניים בדרך התורה וחוקותיה.

עזרא ברנע ,
מתוך: "מגד ירחים", הוצאת "בית הרב", גיליון מס' 9, אלול תש"ס ‏

 ידידי היקר, הרב עוזיאל

... מאז התאגדנו יחד לעבוד עבודת הקודש שכם אחד למשא עם ד' היושב על אדמת הקודש , גדלה ועצמה אהבת אמונים המקשרת את נפשותינו בחיבת קודש של תורה ויראת ד' טהורה באהבת אומן... ועבודת ידידי הנאמנה, הניה לי תמיד למשיב נפש וששון לב, ועתה הגדיל לעשות בספרו היקר אשר הוא מלא על גדותיו חכמה ודעת באורח חיים סלולה אשר יחד חוברה לה היגיון קודש בעומק ורוחב בסדר ישר דבר דבור על אופניו בהליכות עולם לנו, ומבין שורותיהם יצהירו גם כן אהבת איתן לבניין ארצנו הקדושה וחפץ לב נאמן לרוממה ולשגבה ועם כל זה הדברים רצופים בחכמה, ועקב ענוה, להעיר על הדברים שהם צריכים בירור בקיבוץ חכמים לענדם עטרות לראש מפעלותינו בקודש ועל פיהם יקומו דברים מוחלטים בהלכות מאוששות בעזרת ה' יתברך, אשרי שלו ככה ומד' ישא ברכה להשגיא פעליו ולהכביר מעלליו הטובים ונאמנים ויזכה להפיץ קרני אורו על פני תבל, למרבה הדעת ותושיה לרוב יודיע בחכמת לב, כיד ד' הטובה עליו להגדיל תורה ולהאדירה.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק,

מתוך: הסכמתו ל"משפטי עוזיאל"

 הייתי מזכירו של הרב עוזיאל

... הדבר היה בשנה הראשונה למלחמת העולם הראשונה. חזרתי אז מקושטא, בה הספקתי ללמוד שנה ראשונה בפקולטה למשפטים, ולימודי נפסקו על-ידי המלחמה. באותם הימים ניחתה זרועו הכבדה של השלטון התורכי על היישוב והחל מאבקם של המוסדות היהודיים נגד גזירות ונגישות שנתחדשו לבקרים. שליטתי בשפה התורכית איפשרה לי להיות לעזר-מה בחזית זו. אחד האישים שגייסני לעזרה היה הרב בן-ציון עוזיאל, שכיהן בתפקיד חכם-באשי של יפו , תל-אביב והמושבות. הוא היה חבר המועצה המינהלית הממונה שפעלה ליד מושל המחוז. כראשה הדתי של העדה היהודית נהנה ממעמד שנתן לו אפשרות להגיש עצומות לשלטון ולהיכנס עמו בדין-ודברים. הוא השתמש באפשרות זו במרץ רב ובהתמדה. תפקידי היה לעזור לו בחיבור איגרותיו הרשמיות ולנסחן בתורכית. עבודתי במחיצתו נמשכה כשנה ונפסקה עם גיוסי לצבא העות'מאני

משה שרת
מתוך: שבתי דון יחיה,
הרב ב"צ עוזיאל, ירושלים תשט"ו, עמ' 58

 שליח מצווה

בשנת תרע"ה (1915) גבר הפחד שמא העריצים התורכיים יקיימו את איומיהם ויעשו ליישוב מה שהם עשו לארמנים: יערכו טבח איום. מר יוסף שפרינצק, ממנהיגי "הפועל הצעיר" בזמן ההוא ולימים יושב-ראש הכנסת, מספר בזכרונותיו, שהציע לשלוח אל ג'מאל-פחה משלחת של החכם-באשים בירושלים, חברון וטבריה... בלתי חשודים בעיני השלטונות על "בגידה", והם ינסו להכחיש לפניו את העלילה, שכאילו שאיפת היהודים לעלות ציונה מכוונת לגרש את התורכים מהארץ. כיוון שהיה קיים מגע רופף בין היישוב החדש לבין החכם-באשים, רובם רבנים זקנים, הוחלט, שהמעורר והמתווך יהיה החכם-באשי מיפו, ציוני נאמן... אך היה קיים חשש, שהשתתפותו במשלחת עלולה לסכן את חייו ...

מר שפרינצק מספר :

... לרגע נקפני לבי על מזימתי להכניס את האיש הזה להרפתקה מסופקת , ואולי גם מסוכנת בתוצאותיה. אולם מה רבה היתה התרגשותי למשמע תגובתו המהירה והנלהבת :

זוהי שליחות נעלה למען העם ויש לקיימה מיד; תהיינה התוצאות אשר תהיינה - חובה לקיימה !

הוא מצידו מוכן ומזומן לקיים מצווה זו שהיא בבחינת קידוש-השם. הלוואי וחבריו, נכבדי הרבנות, ייענו לו בחיוב. במבוכה קלה הוסיף: אינני דואג למה שיקרה לי. גם לגרדום הנני מוכן למען ציון.

למחרת השיחה יצא הרב עוזיאל, בתנאי-תחבורה קשים אז, למסעות אל שלוש הערים הקדושות - ירושלים, חברון וטבריה. הרבנים ניאותו לקיים שליחות-מצווה זו. המשלחת, ארבעה חכם-באשים, התייצבו לפני ג'מאל-פחה, וקראו לפניו את הודעתם... הרודן הקשיב באדישות לדברי הנציגים. שליחי-המצווה לא יצאו ניזוקין משליחותם; כולם שבו שלימים לעריהם ולבתיהם.

יוסף שפרינצק, יו"ר הכנסת, שם, עמ' 62-63

 קטעים מצוואתו

ועתה בהפרדי מכם אחי ואחיותי...
להאסף אל אבותי ואל עמי נוחי עדן,
הנני מודה מקרב לבי לכלל העם
ולכל אישיו
על הכבוד הגדול והרבה מאוד...שכיבדתם אותי בימי חיי...
ועם זאת הנני
מבקש סליחתכם ומחילתכם הגמורה...
אם חטאתי נגד הכלל והפרט...
דעו והאמינו שלא בכוונה עשיתי זאת...
שמעוני אחי ובני עמי,
וישמע אליכם ה',
זכות גדולה ונפלאה מאוד,
נגלתה בדורנו זה,
בהגלות נגלות יד ה' החזקה והנעלמה,
על עמו בחירו ישראל...
כדי למלאות דברו מפי נביאי קדשו
לשלומו הנצחי של עם ישראל.
ולשלומו של כל העולם כולו...
דעו זאת כל בית ישראל,
היושבים בארץ חמדה,
אשר הנחיל ה' לאבותינו ולנו
ושובו אל תורת קדשו,
ללומדה וללמדה את בנינו אחרינו ממקורה הנאמן...
שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה,
והאמת והשלום אהבו...
הסירו כל גורמי הפירוד והמחלוקת ממחננו וממדינתנו,
והעמידו במקומם כל גורמי השלום והאחדות בתוכנו,
והיה מחננו טהור ומקודש...
והנני אחיכם הנפרד מכם לחיי עולם הבא,
בברכת שלום וגאולת עולם -
בתקומת כסא מלכות בית דוד
ובניין מקדש ה' בעיר הקודש בירושלים

דבריו האחרונים של מרן,
הוצאת משרד הדתות, ירושלים תשי"ד