נועדתי לשרת את הציבור
אסור להתחמק ממלחמת מצווה
לקחת מעדֵר
יהודי סלוניקי, עלו!
יזכור
בני דודנו הערבים - אנשים אחים אנחנו!
לצירוף החצאים - תורה ועבודה
על ספרדים ואשכנזים
לאחד את קרעי הגלות
נועדתי לשרת את הציבור
... נועדתי מראשית ימי נעורי
לשרת את הציבור ,
בראשונה בתור מורה ומלמד תורה לתלמידים
בתלמוד תורה וישיבת "תפארת ירושלים",
בבית המדרש "דורש ציון",
שבהם למדתי בימי נעורי ,
ואחריהם בבית מדרש לרבנים של חברה "עזרה".
משם לוקחתי והושיבוני על כסא הרבנות ,
בראשונה ביפו-תל אביב והמושבות ,
אחרי כן בעיר ואם בישראל
היא קהילת הקודש בסלוניקי ,
שלדאבון לבי ומגינת נפשי
נהרסה עד היסוד ,
בידיהם הטמאות
ורגליהם הדורסות
של הנאצים הארורים -
יהיה שמם לקלון ודראון עולם.
ושוב לתל-אביב ויפו ,
ובאחרונה בירושלים
עיר קודשנו ותפארתנו ,
שהנני יושב בה
ומקווה בחסד ה' להמשיך ישיבתי בה
בדעה צילותא עד יומי האחרון.
בתפקידיי אלה שמתי לנגד עיניי ונר לרגליי ,
תעודות אלה :
להרביץ תורה בתלמידים , להאהיב התורה ומצוותיה ,
ארץ-ישראל וקדושתה ,
אהבה מוחלטת לכל איש ואשה מישראל ,
ולעם ישראל כולו ,
ואהבת ה' אלוהי ישראל.
ולהביא שלום בין כל איש ואשה מישראל ,
בגופו ונשמתו ,
דיבורו ומעשיו ,
מחשבתו והגיוני לבו ,
צעדיו ועלילותיו ,
בבית וברחוב ,
בכפר ובעיר ,
להביא שלום אמת בבית ישראל ומשפחתו ,
בכנסת ישראל כולה לכל שדרותיה ומפלגותיה ,
ובין ישראל לאביהם שבשמים.
דבריו האחרונים של מרן,
משרד הדתות, ירושלים תשי"ד
אסור להתחמק ממלחמת מצווה
משבאו אליו אילו מבני הישיבות וביקשו ממנו תעודות שיחרור, דחה בקפידה את בקשתם ואמר אליהם: אילמלא זקנותי ומחלתי הייתי בעצמי נוטל רובה ורימון ויוצא להגן על רחוב מיידאן ובית-הכנסת ר' יוחנן בן-זכאי, שם נולדתי וגדלתי ושם נולדו וגדלו אבותי הייתי יוצא להגן על כל בית ובית-כנסת וסימטה בירושלים שלי. כל בחור וטוב נמצא היום בחזית. מלחמתנו היא מלחמת חיים ומוות. כיצד אפשר להעלות על הדעת מחשבת-מעל של התחמקות ממלחמת-מצווה זו? לכו והתגייסו למלחמה ואיש לרעהו יאמר חזק. במלחמת-חיים זו הכול יוצאין לעזרת ישראל וארצו.
שבתי דון יחיה, ב"צ עוזיאל, ירושלים תשט"ו, עמ' 227-228
לקחת מעדֵר
איני ידיד בלבד של הפועל המזרחי. הנני רואה את עצמי פועל מזרחי כמותכם. לעתים קרובות אני מתקנא בכם. הייתי רוצה, ולו ליום אחד בלבד, לפשוט את המצנפת והגלימה, ללבוש בגדי עבודה, לקחת מעדר ולעבוד בזיעת אפי.
מתוך: שבתי דון יחיה, הרב בן ציון מאי חי עוזיאל
ירושלים, תשט"ו, עמ' 225
יהודי סלוניקי, עלו!
באחד מנאומיו האחרונים בסלוניקי (בשנת תרפ"ג-1923) קרא לנוער היהודי לעלות, כי רק בארץ ישראל, ארץ תורה ומלכות, אנו חוזרים אל שלימותנו הנפשית, אל אמונה באלוקי האבות. סלוניקי של היום אינה סלוניקי של תמול שלשום, וסלוניקי של מחר עלולה לעמוד בניסיונות חמורים הרבה משל היום. הפתרון האחד-היחיד הוא בניין הארץ, ויש להזדרז בטרם תשכל חרב ותאכל אש. תעלו אתם לארץ בשירה ובעבודה, בצדק ובמשפט, לבנות שממותיה, לעבד אדמותיה, להשיב לה שכינת צור ישראל וקודשו.
מתוך נאום בסלוניקי, ש' דון יחיה,
הרב ב"צ עוזיאל, עמ' 94
יזכור
אל מלא רחמים, דיין אלמנות ואבי יתומים, אל נא תחשה ותתאפק לדם ישראל שנשפך כמים, תן מנוחה נכונה על כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, את נשמותיהם של הרבה מאות אלפי ישראל, אנשים ונשים, ילדים וילדות שנהרגו ונשחטו ושנטבעו ושנחנקו חיים במדינות: פולין, ליטא, לטביה, רומניה, רוסיה הכבושה, גרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה, יוון, הולנד, בלגיה, נורווגיה, צרפת ושאר הארצות הכבושות.
כולם קדושים וטהורים ובהם גאונים וצדיקים, ארזי הלבנון ואדירי התורה, בגן עדן תהא מנוחתם, לכן בעל הרחמים יצרור בצרור החיים את נשמתם, ה' הוא נחלתם, ויזכור לנו עקידתם, ויעמוד לנו ולכל ישראל זכותם.
ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם, בזכותם נדחי ישראל ישובו לאחוזתם, והקדושים לזכרון תמיד נגד ה' צדקתם, יבואו שלום וינוחו על משכבותם ונאמר אמן
שערי עוזיאל, ח"ב - משפטי יתום ואלמנה
עמוד שלישי (לא ממוספר)
בני דודנו הערבים - אנשים אחים אנחנו!
בימי מאורעות תרפ"א יצאה כנופייה ערבית ממסגד חסן-בק [ביפו] לעבר השכונות היהודיות הסמוכות, כדי להתנפל על דיירי הבתים הקיצוניים. המגינים היהודים יצאו לקראתם והתלקחה מלחמת-יריות הדדית. הרב עוזיאל התעטף בגלימתו הרבנית ויצא למקום המערכה. בהתקרבו לסימטאות מנשייה ובראותו את הערבים מרחוק ביקש מהיהודים להפסיק את היריות, התקדם יחידי לעבר הערבים וביקש אף מהם להניח לשעה קלה את נשקם. השייח', שעמד בראש הערבים, נענה לבקשתו של החכם באשי היהודי בהתייצבו בשטח-ההפקר, בין שני המחנות, פנה בדברים נלהבים בלשון-ערב אל הערבים לאמור:
לא במקרה הוא, שהארץ הזאת יותר מכל הארצות שבעולם עברה מממלכה לממלכה ומגוי אל גוי, מאז גלה ישראל ממנה, עד אשר נכבשה לפני ממלכות-ההסכמה וניתנה הצהרת-בלפור, המאפשרת הקמת בית-לאומי ליהודים בארץ-אבותם... אוצרות-הברכה הטמונים באדמת ארץ-ישראל, שקצתם נתגלו ורובם עתידים להתגלות, יביאו אושר ועושר, ברכה ונעימות לכל התושבים של הארץ הנפלאה, שעין השם מלווה אותה מראשית השנה עד אחריתה. מושיטים אנו לכם יד-שלום כנה ונאמנה ואומרים: הלא כל הארץ לפנינו, שכם אחד נעבד אותה, נגלה אוצרותיה ונחיה בה כשבת אחים גם יחד. דעו והאמינו, כי דבר השם יקום לעולם. השלימו אתנו ונשלימה אתכם. ויחד נהנה כולנו מברכת-השם על ארצו בשקט ושלווה, אהבה ואחווה.
הוא הפסיק לרגע את דבריו, התקרב יותר אל הערבים, וקרא אליהם בהתלהבות רבה:
בני דודנו! אברהם אבינו, אבינו המשותף, אבי יצחק וישמעאל, בראותו כי לוט בן-אחיו מצר רגליו וטוען שאינם יכולים לשבת יחדיו, והוא מעורר מחלוקת בין רועי שני עדרי הצאן, אמר אליו: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך, כי אנשים אחים אנחנו". אף אנו אומרים אליכם, הארץ תישא את כולנו, תפרנס את כולנו, ונפסיק את המריבות בינינו. אנשים אחים אנחנו.
הערבים הקשיבו בדומייה לדבריו והתפזרו בשקט. כעבור שעות, אחרי ששוטרים אנגלים סיירו במקום והסיתו את הכנופייה הערבית, נתחדשו היריות.
ש' דון יחיה, עמ' 77
לצירוף החצאים - תורה ועבודה
טועים אלה החושבים שבבניין הארץ והתיישבותה בעבודה מדינית או יישובית גרידא יגיעו למטרתנו הסופית. קניין הארץ והתיישבותה היא חצי דבר, גוף מוצק שהנשמה היהודית תתלבש ותתגלה בו; וטועים אלה הסוברים, שבישיבתנו בבית המדרש נצא ידי חובתנו לאלוקינו ועמנו. כל העושה חצי דבר, גם חצי דבר אין לו. תחייתנו המלאה לא תקום ולא תהיה אלא בהצטרפות ההרמונית של תורה ועבודה, תורה מקורית המצטרפת במעשה בכל ענפי העבודה - - -
...בלי לימוד תורה וקיום מצוותיה, בלי השתתפות הרמונית של ארץ, עם ותורה אין בניינם שלם... בחבלי אהבה נאמנה לעם, לתורה ולארץ ובעבודתה אני מוצא סיפוק נפש גמור.
מכמני עוזיאל, עמ' תעה
על ספרדים ואשכנזים
...חברי ועמיתי הטוב הרה"ג פישמן נגע בנאומו הערב על הספרדיות והאשכנזיות שבי. ...אין אני מבין הבדלים אלה. לא מדינת ספרד ולא מדינת אשכנז נתנו לנו גדולי ישראל. אבל התורה... תורת חיים זו שגלתה איתנו בכל מקומות פזורינו: מארץ ישראל לבבל, מבבל לספרד וממנה לצרפת, אשכנז וכו', היא אשר גידלה דור דור, מדינה ומדינה - גדולי ישראל שבהם נתפאר ולאורם נלך. כל אלה דומים לנחלים המתפצלים מן הים ושבים אליו. מראשית ימי נעורי שאבתי כל מה שיכולתי מתורתם של רבותינו הפוסקים די בכל אתר ואתר, ומהם אני מזין את נשמתי תמיד.
פונה אני עתה אל ידיד נעורי, הסופר הנכבד מר א' אלמליח, ואומר לו: אוהב אני את אחדות האומה, שואף אני לראות קרעים בלתי טבעיים שנוצרו בעל כורחנו, בעקב הפיזור הגלותי, שישובו להתאחות ולשוב אל מקורנו היחיד והמיוחד. שונא אני תכלית שנאה את הפירוד, ומגנה אנוכי תכלית הגנאי והתיעוב כל פירוד הנעשה תחת מסווה הדת.
אבל יחד עם זה רוצה אני להבדיל בין המושגים של התאחדות והתבטלות, שואף אני לראות שבת אחים גם יחד בשדה העבודה ובשדה ספרות, ומי יתן, ומבני בניהם של גדולי ספרד יצאו שוב הפוסקים והדרשנים, החוקרים והמשוררים, הפרשנים והמקובלים. זו היא שאיפתי וזו היא תפילתי. האזכה לראות התגשמותה בחיי? כן יאמר ה'. אבל במידה זאת שונא אני את ההתבטלות העצמית והשבטית.
מכמני עוזיאל, עמ' תעד
לאחד את קרעי הגלות
רצוני הכביר לאחד את קרעי הגלות שהתהוו בנו בדמותן של קהילות ועדות נפרדות: ספרדים, אשכנזים, תימנים וכו'. לא קשה תהיה לי עבודה זו, כי הלא האחדות היא בטבע הווייתנו הלאומית, ורק הפיזור הגלותי הוא שהפרידנו לקהילות ועדות... ובשובנו אל ארצנו - אין שום סיבה להמשיך את פירוד הגולה... וגדולה תהיה זכותי אם אוכל לעזור להגשמה מהירה ומלאה של אחדות זו.
מכמני עוזיאל, עמ' שכה