לנשים זכות לבחור ולהיבחר

 ישראלים שאינם שומרי דת הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם

 טבילת גיורת לפני נשים

 נכרית נשואה לישראל ורוצה להתגייר

 ניתוח גוף מת לצורך לימוד חכמת הרפואה

 מכירת ספרי תורה לקריאה בציבור במקום שיש לחוש לחילול קדושתם

 כהן ואפר קורבנות השואה

 מעמדה של העיר עזה לגבי יו"ט שני של גלויות

 לנשים זכות לבחור ולהיבחר

הדיון של הרב עוזיאל בשאלת הזכות לבחור פותח ומסיים בקביעה: "לא מצאנו שום יסוד ברור לאסור ואין הדעת מקבלת לשלול מהנשים זכות אישית זאת... אחרי שלא מצאנו שום רמז לאיסור זה, אין אני מוצא שום צד של זכות להתנגד או אפילו לסרב... בוודאי שכגון זה צריכים אנו לתת להן זכותן" (פסקי עוזיאל, עמ' רכט, רל).

הרב מונה אחד לאחד את הנימוקים האפשריים לאיסור... ודוחם:

א.	הנשים דעתן קלה: "ואם יאמרו לנו להוציאן מכלל הבוחרים מפני שדעתן קלות ואינן יודעות לבחור בראויים לעמוד בראש הציבור, אף אנו נאמר: אם כן, נוציא מכלל הבוחרים גם את האנשים שהם קלי הדעת, שלא יחסרו לעולם מקרב הארץ.. ומה שאמרו רז"ל "דעתן קלות" יש לו מובן אחר לגמרי, וכן מה שאמרו 'אין חכמה לאשה אלא בפלך', אינו אלא מליצה יפה להשתמט מלהשיב על שאלה" (שם, עמ' רכט).
ב.	"ומשום פריצות? איזו פריצות יכולה להיות בדבר הזה, שכל אחד הולך אל הקלפי ומוסר את כרטיס בחירתו. ואם באנו לחוש לכך, לא שבקת חיי לכל בריה ואסור יהיה ללכת ברחוב או להיכנס לחנות אחת אנשים ונשים יחד או שאסור לישא ולתת עם אשה משום שע"י כך יבואו לידי קירוב דעת וממילא גם לידי פריצות" (שם).
ג.	"ומשום שלום בית? אם כן נשלול זכות הבחירה גם מהבנים והבנות הסמוכות על שולחן אביהם... ואולם האהבה המשפחתית, המיוסדת על העבודה המשותפת היא דיה חזקה שאינה נפגמת במאומה מחילוקי השקפות כאלה " (שם).

לאחר דחותו את טענות האוסרים טוען הוא את טענותיו בזכות מתן זכות בחירה. לדעתו אין חובת ציות להנהגה ללא שותפות בבחירתה: "הלא בבחירות אלה מרכיבים אנו אלופים לראשינו ונותנים יפוי כוח לנבחרינו לדבר בשמנו... והנשים, בדרך ישר או בדרך אי-ישר, מקבלות עליהן מרותם של נבחרים אלה, ונשמעות להוראותיהם וחוקיהם הציבוריים והלאומיים, ואיך אפשר לתפוס החבל בשני ראשיו: להטיל עליהן החובה המשמעתית של נבחרי העם ולשלול מהן זכות בחירתן?! ... האם נשמע כדבר הזה שממנים אפוטרופסים על אשה גדולה שלא מדעתה?... אכן נניח שאינן "קהל" ולא "עדה" ולא "משפחה" ולא "פקידים" ולא כלום. אבל אינם יצורים שנבראו בצלם ודעת"? (שם).

...החלק השני של תשובתו של הרב עוזיאל מוקדש לבירור יסודי של זכותן של הנשים להיבחר לתפקידים ציבוריים ("זכות בחירה פאסיבית"). הדיון סובב סביב שתי שאלות: א. האם אסרה ההלכה על האשה לשאת בתפקידים ציבוריים? ב. האם נשיאה בתפקידים אלו אין בה משום פגיעה בעקרונות הצניעות ובהלכותיה? ...

החלק האחרון של התשובה מוקדש לבירור שאלת היפגעותה של הצניעות עקב בחירת נשים לתפקידים ציבוריים... לדעתו, בעניינים רציניים אין חשש לפריצות: "הסברה נותנת לומר, דבכל כנסייה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צווחה. ולא אמרו רבותינו 'אל תרבה שיחה עם האשה' (אבות, א, ה) אלא בשיחה בטלה שלא לצורך, ושיחה כזאת היא הגוררת עוון, אבל לא שיחה של ויכוח בעניינים חשובים וציבוריים. ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הציבור, שהיא עבודת הקודש, מרגילה לעבירה ומביאה לידי קלות ראש" (שם, עמ' רלב).

המחלוקת בין הרבנים קוק ועוזיאל זצ"ל על מתן זכות בחירה לנשים,
בתוך: האשה במקורות היהדות, האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך והתרבות, ירושלים תשמ"ג, עמ' 88-92

 ישראלים שאינם שומרי דת הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם

בימינו אלה יש בינינו בעו"ה (בעוונותינו הרבים) אנשים מבני ישראל שנזדווגו עם נשים נכריות. יש מהם נשואים עפ"י נימוסיהם (יש מהם שלא מרצונם הפשוט רק שהזמן גרמא דהיינו שהיו דרים בין הגויים בשעת חירום והיו במצב של סכנה והנשים ההנה הצילום אולי ממוות) ויש שאינם נשואים שיש להם נכריות מיוחדות להם מרצונם ודרים עמהן כאיש ואשתו ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל והבנים הזכרים יש מהם שכבר נימולו ועדיין לא טבלו... תדע עוד, שהרי בגוי הבא להתגייר מודיעים אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד ה' ואיסור עבודה זרה ומאריכין עמו בדבר זה ואילו בקבלת המצוות מודיעין אותו מקצת מצוות קלות וחמורות ומודיעין אותו מקצת עונשים של מצוות... ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו להודיעו כל דקדוקי עונשין וכו' דשמא כוונתו לשמים. מכאן מפורש יוצא, שאין דורשין ממנו לקיים המצוות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ (דאם לא כן) לא יתקבלו גרים בישראל, דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצוות התורה? אלא, מה שמודיעין לו מקצת מצוות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר, וזהו לכתחילה אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג).

מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגירות אפילו לכתחילה.

...מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצווה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה ואם לא יקיימו את המצוות הם ישאו את עוונם ואנו נקיים.

...מדברי רבותינו ז"ל למדנו, שמצווה לקבל גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה לפי שהקב"ה אוהב גרים וציווה על הונאתן (יבמות קט: תוס', ד"ה: רעה)... וגדולה מזו אמרו רז"ל: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו אליהם גרים שנאמר: וזרעתיה לי בארץ - כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה סאים (פסחים פז). ובדורנו זה אחראית וקשה מאוד נעילת דלת בפני גרים לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל או להיטמע בגויים ויש בזה משום אזהרת רז"ל: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מז). ואדם מישראל שנטמע או שנדחה מישראל נהפך לאויב ישראל בנפש, כמו שההיסטוריה מעידה על זה בהרבה מקרים והרבה דורות, וגם אם לא נחוש ונאמר ילך החבל אחרי הדלי, מכל מקום לבניהם ודאי שאנו חייבים לקרבם ולא מבעיא אם הם בני ישראלית, שבניה הם ישראלים גמורים, אלא אפילו אם הם בני גוייה הרי מזרע מישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות. וירא אנכי, שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגירות ניתבע לדין וייאמר עלינו: 'ואת הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם' (יחזקאל לד)... ועל כגון זה נאמר: 'הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה' (אבות פ"ב, מ"א). מטעם זה הנני אומר: מוטב לנו שלא נסור מדברי רבותינו, שמסרו הלכה זאת לפי ראות עיני הדיינים, שכוונתם לשם שמים.

א.	אשה מישראל שהולידה בנים מנכרי הם ישראלים גמורים ומלים אותם ביום השמיני ללידתם אפילו אם חל ביום השבת.
ב.	מצווה על האם הישראלית להביא את בניה לידי מילה בזמנה ולהרחיקם בכל מאמציה מכל השפעה זרה ונכרייה של האב או הסביבה.
ג.	בנים אלה כשהם נימולים מתקבלים בבתי-ספר ישראליים והמורים מוזהרים להזהיר את התלמידים להתנהג אתם באהבה כלכל יתר התלמידים.
ד.	נכרי הנשוי לישראלית שבא להתגייר, אם יראו בי"ד שהוא עושה זאת מאהבת ה' ותורת ישראל מקבלים אותו ככל גוי הבא להתגייר.
ה.	כשמגיירים בית דין את הנכרי שהוא נשוי לישראלית, מודיעים להם שאסורים לחיות חיי משפחה עד עבור שלושה חודשים שלימים היינו צ"א יום מיום גירותם (ראה לעיל סימן א סעיף ה), ומשיאים אותם בקידושין כתובה וחופה כדת משה וישראל.

פסקי עוזיאל, הוצאת מוסד הרב קוק,
ירושלים תשל"ז, עמ' שפב, שפה, שפו

 טבילת גיורת לפני נשים

בהיותי משרת בקודש בעוב"י [=בעיר ואם בישראל] סלוניקו יע"א [=יגן עליה אלוקים] נשאלתי אם אפשר להכשיר טבילת הגיורת שלא במעמד בית דין כי היות ומקווה טהרה נמצא במרחצאות של לא יהודים ובו מתרחצות תמיד גם נשים לא יהודיות וזילותא גדולה היא לבית דין להיכנס במרחץ זה והוא דבר זר לעיני הרואים ולכן עלי שמו פניהם לתקן הדבר להבא שטבילת גיורת תוכל להיעשות שלא במעמד בית דין.

...וכדי למצוא היתר יותר מרווח אומר אני לתקן שתעמוד הגיורת בלווית שלוש נשים ישראליות לפני בית דין ובית דין יודיעו לה מצוות קלות וחמורות ועונשן כדין וכהלכה, ואחרי קבלתה עול מצוות יצוו עליה שתלך תיכף עם הנשים שאיתה בבית דין, לטבול בפניהן בתור שליחות בית דין ולשם קבלת היהדות וכל מצוותיה וכן יאמרו לה הנשים בשעת טבילתה ובזה נראה, לע"ד (לעניות דעתי), שטבילתה כשרה לכתחילה לכל הדעות.

משפטי עוזיאל, א, תרצ"ה עמ' קנד, קנו

 נכרית נשואה לישראל ורוצה להתגייר

לכבוד ידידי הרב הגאון בן ציון הלוי ליכטמן חבר בית דין בעי"ת [=בעיר תהילה] בירות,

בתשובתי (משפטי עוזיאל ח"א, יו"ד סימן יד) העליתי להתיר נישואיהם של נישואי נכריות אחר גירותן, על יסוד הוראת רבינו ומורנו הרמב"ם ז"ל... כבגון נדון דידן, שאנו באים להתיר לו דבר שאסור רק לכתחילה ושהוא נכשל בה מפני בולמוס יצרו הרע ורוצה הוא לבקש לו דרך היתר, בזה יש מקום רב לומר, שמצווה עלינו ללמוד מדרכיו של הקב"ה שפותח פתח לשבים אליו ואפילו בתשובה פורתא.

פסקי עוזיאל, עמ' שנב-שנד

 ניתוח גוף מת לצורך לימוד חכמת הרפואה

לכבוד ידידי הרב הגאון בן ציון הלוי ליכטמן חבר בית דין בעי"ת [=בעיר תהילה]נלע"ד (נראה לעניות דעתי) להתיר ניתוח גוף המת לשם לימוד רפואה... ואין היתר זה נוהג אלא כשעושים ניתוח זה דווקא לשם לימוד ובלי שום תשלום שכר לקרובים או אפילו לעצמו. אבל אסור בהחלט לקרוביו לקבל שום הנאה חומרית... ואפילו האדם בעצמו אינו רשאי למכור את גופו לניתוח אחר מותו לפי שניתוח זה הבא ע"י מכירה הוא ניוול וביזיון לגוף המת...

במקום שמותר לנתח המת לצורך לימוד משום פיקוח נפש, צריך שניתוח זה ייעשה בכבוד הראוי ולא בזלזול וקלות ראש, וצריך גם להיזהר שאחרי הניתוח יושב המת למקום קבורתו בכבוד הראוי ושלא יישאר ממנו שום חלק, אפילו היותר קטן, בלי קבורה...

את זה כתבתי להלכה ולא למעשה. ואני תפילה שמהרה יאמנו לנו דברי נביאנו לאמור: "בלע המות ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ויקיצו וירננו שוכני עפר".

פסקי עוזיאל, עמ' קעב-קפא

 מכירת ספרי תורה לקריאה בציבור במקום שיש לחוש לחילול קדושתם

לידידי הרב הגאון הגדול
כמוהר"ר שמעון יעקב הלוי גליקסברג יצ"ו
לשעבר רב ואב"ד בעיר אודסה יע"א

שמעתי וירגז לבי על דבר הפורענות הגדולה שנגעה במחמד עינינו אלו ספרי תורתנו הקדושה, שהממשלה הפקיעה אותם לעצמה והכניסה כאלף ספרי תורה בחדר אחד מונחים על גבי הקרקע וצבורים זה על גבי זה כגל של אגוזים, מחוסרים אור ואוויר באופן שהם צפויים לריקבון ודאי ולמחיקת האותיות ושמות הקודש, ואין כל יכולת להצילם מידם אם לא בדרך של מכירה למוסד הספר הבין לאומי שתעודתו לקנות ספרים אלה ולמכור אותם ליחידים או למוסדות שבחו"ל.

...מטעמים אלה אני מצטרף להוראת מעכ"ת (מעלת כבוד תורתו) שליט"א להסכים במכירה זאת מתוך כאב לב עצור, להציל כבודם וקדושתם של ספרי תורה שנשבו כדי להפיצם בקהילות ישראל לקרוא בהם בציבור. אבל עם זה הנני צועק מנהמת לבי ואומר: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וחטאתם זאת תהיה צפונה לנצח בספרי התולדה לקלונם וחרפתם. ואלוקי ישראל הנותן תורה לעמו ידרוש מידם עלבון תורתו ועמו, ועלינו יציץ נזרו.

משפטי עוזיאל, כרך ב, סימן סז

 כהן ואפר קורבנות השואה

לכבוד מעלת הרב הגאון המפורסם לתהילה בקי בחדרי תורה סוע"ה (סיני ועוקר הרים) כמוהר"ר שמעון אפרתי יצ"ו

שאלת הרב אפרתי:

בעברי דרך עיר קובל שבווהלין, עיר שהיתה פעם עיר ואם בישראל... ופתאום אני מרגיש נגיעה בכתפי ואני פונה ראשי ולפני עומד יהודי אחד והוא היהודי היחידי שנשאר שכול וגלמוד.

...הוא רוצה לקחת אתו מערימת אפר של הקדושים שנשרפו אח"כ בחצר בית המדרש ובתוכם היו בני משפחתו כדי להביאם לארץ אבותינו... אבל כיוון שהוא כהן לכן הוא מסתפק אם מותר לכהן לקחת אפרם של הקדושים הללו.

תשובה:

מר לי מאוד לדון בשאלה זאת... על קהילה שלימה מישראל שנספתה בחרב ואש האויב, והפכה לערימות עפר ואפר... ותהי זאת נחמתנו להעלות את אפרם הקדוש לארץ הקודש.

...ויפה דן ויפה הורה הרה"ג הפוסק להתיר לכהן להעלות אפרם של קדושים... שניספו ונשרפו באש אוכלת ומשכלת של האויב למען תהיינה לו מצבות אלה לקללה ולדראון עולם, ולמען תהיה מזכרת זכות לכל עם ישראל שבניו ובנותיו נהרגו על קידוש השם.

פסקי עוזיאל, עמ' רד-רו

 מעמדה של העיר עזה לגבי יו"ט שני של גלויות

לכבוד ד"ר רוזנבוים יצ"ו בעיר עזה,

על דבר שאלתו אם העיר עזה בגבול של ארץ ישראל הישן בכדי לדעת איך שעליכם היהודים הראשונים בעזה לנהוג בימים טובים, יום אחד או גם יו"ט שני של גלויות.

הנה עיקר דין יו"ט שני של גלויות אינו קשור בגבולי הארץ אלא בהגעת שלוחין.

...ובזה שפיר נלמד מעדותו של הרדב"ז שלא נהגו לעשות בו אלא יום אחד. וכן מצאתי מפורש בספר 'תבואות הארץ': "וכבר נהגו בכל ארץ ישראל עד עזה ועד צור לעשות דווקא יום אחד, וכן ברמלה נראה לי לעשות דווקא יום אחד" ...ועדות זו מוכיחה שכך היה מקובל להם שבזמן הראייה עשו יום אחד, והלכך גם עתה, שהתחדש בה היישוב הישראלי, אין להם לעשות אלא יום אחד ועליו אין להוסיף וכמ"ש הרמב"ם בתשובתו.

והנלע"ד כתבתי

פסקי עוזיאל, עמ' קיח-קיט