education - חינוך האגף לתרבות יהודית
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מאיר בר אילן: במערכות
 

 אין לו ברירה

 מאבקי כנגד תכנית אוגנדה

 התלבטות בין אמריקה לירושלים

 מסירות נפש בעבור הארץ

 המאבק לעלייה חייב להימשך

 על הספר הלבן של פספילד

 נגד תכנית החלוקה של ועדת פיל

 מדינה בארץ ישראל השלמה

 משואה לתקומה

 להכריז על הקמת מדינה עצמאית

 תחי המדינה העברית!

 על צבא ישראל

 הוסיפו חיל ואומץ והתאמצו בתורה!

 השייגעץ מטירת צבי

 שותפות בעשייה

 צדק חברתי יהודי מקורי

 חוק ומשפט במדינתנו

 יש לשנות

 המזרחי והתנועה הציונית

 

 

 

 אין לו ברירה

 

הגאולה מוכרחה לבוא.
אפילו הקב"ה כביכול אין לו ברירה
אלא לגאול אותנו.

 

הרב מ' בר-אילן, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א', עמ' ‏346

 

 

 מאבקי כנגד תכנית אוגנדה

 

קשה היה מצבו של מי שעמד לנסוע לקונגרס בתור מזרחי, ולבו לא היה שלם עם הדעה הרשמית של המזרחי, שרובו הצביע בקונגרס הקודם, השישי, בעד אוגנדה. ולא עוד אלא שעמד לפני תפקיד כפול, לא רק לנסוע אל הקונגרס, אלא גם להשתתף קודם לכן בוועידה של "ציוני ציון", שנתכנסה בפרייבורג, מסע שעה אחת מבזל. וכל זה יש לעשות מתוך מלחמה. מלחמה כציוני עם האוגנדיסטים-הטריטורי אליסטים, ומלחמה כחבר המזרחי עם החברים שהסכימו לאוגנדה... והמלחמה האחרונה היא הקשה מבחינה אישית, משום שפירושה הוא לצאת נגד מנהיג המזרחי, הרב ריינס, ובמעמקי הלב מתייחס הציר בידידות רבה לרב ריינס ובהוקרה מרובה ביותר, אלא שלדעתו טעה בדבר הלכה זו ואין חולקים כבוד לרב...

 

מוולוז'ין ועד ירושלים, עמ' ‏348

 

 

 התלבטות בין אמריקה לירושלים

 

בחורף שנת תרפ"א (‏1921) קיבל הרב בר-אילן מברק מחבריו במרכז העולמי של "המזרחי" בירושלים הקורא לו לבוא ירושלימה. הוא נקרע בין ליבו, שמשך אותו להיענות לקריאה לבוא לירושלימה, לבין מוחו, שתבע ממנו להישאר ולפעול במקום מושבו באמריקה. מוחו גבר על ליבו ובתשובתו לחבריו במרכז העולמי של "המזרחי" שפך את ליבו:

 

...ואת אשר אתם דורשים ביאתי לעירנו הקדושה, האמינו לי חברים נכבדים, כי הייתי נותן את כל אשר לי להיות זוכה לעמוד על אדמת הקודש, לא רק בתור מייעץ עצות, אך גם בתור שואב מים, אבל מה אעשה ואין אני זכאי כל כך ומוכרח אני לעמוד על משמרתי פה, כי אם חלילה אעזוב את המקום הזה לשניים או לשלושה ירחים נטרפה, חלילה, כל הספינה כולה.
דעו לכם חברינו הנכבדים, כי אין אני רק נשיא להסתדרותנו פה, אך גם משולח ומקבץ ומשמש ויש אשר אני כותת את רגלי לא רק מעיר לעיר, אלא גם מבית לבית לרכוש חברים בסכומים שונים, כי הלא אין לנו עכשיו יכולת לדרוש סכומים גדולים ולקבלם בשביל איזו קרן שהיא.
...מזלי גרם שעבודתי היא כך, ואגלה לכם כי אמנם מקנא אני בכם, חברים נכבדים, על אשר זכיתם להיכנס לטרקלין, אם גם דרככם אתם אינה סוגה בשושנים ואנוכי עדיין בפרוזדור עומד ומי יודע מתי אצא מפה.

 

מתוך: דוד שמש, הרב מאיר בר-אילן, עמ' ‏57‎-56

 

 

 מסירות נפש בעבור הארץ

 

אי אפשר לה למדינת היהודים להתכונן ואין יכולת התיישבות בארץ ישראל, אם העבודה לא תיעשה מתוך שאיפה גדולה ועמוקה. גדולה בכמות-אשר המון גדול יתעניין בה, ועמוקה באיכות-אשר אלפי משפחות ורבבות אנשים ירגישו בקרבם כי חייהם בגולה אינם חיים, כי ישיבתם בארצות נכריות אין לה תקומה, ובלבם ובנפשם תבער שלהבת של מסירות נפש נאמנה לעזוב את הכל ולהיפרד מכל ובלבד להשתקע בארצם, ובלבד להשתתף בבנין המדינה.
...רק כוח אחד יש אשר על ידו אפשר להבקיע אל לבם של המוני בית ישראל, כי תתלהב נפשם ולא תבכה, כי יצהלו לקראת כל קרבן ולא יינחמו, כי יתגברו על כל מעצור ולא ייכשלו, והכוח ההוא - זהו כוחה של אמונה, כוחה של דת, כוחה של מסירת גוף ונפש לא רק לשם ארץ אך גם לשם שמים. בכוחן של אמונה חזקה, קדושת הנפש ותגבורת הדתיות נתקיים עמנו אלפי שנות גולה. מוקדי אש לא ביערוהו וימים של מים לא שטפוהו, ובכוח גדול זה אפשר היה להשיבו מעל לכל הקשיים הזמניים והתדירים לארצו ולתורתו ולחייו המקוריים.
...גם "הריקנים", אם רק הם באים פעם בשנה לצקת לבם ולשפוך שיחם בבית התפילה ואם רק הם קוראים בשם ה' בעת צרתם, הרי הם כולם נרגשים ונרעשים בשעה שמעוררים אותם לשם קיום האמונה ולשם שמירת קדושת ישראל.

 

לסיכום המעמד והדרך, התור, תרפ"ז

 

 

 המאבק לעלייה חייב להימשך

 

חשובה ביותר היא שאלת העלייה. בלי יהודים אין מדינה עברית. זוהי שאלת כל השאלות. לפי דרכם צודקים בוודאי העומדים בראש האומרים שאי אפשר לדרוש רשיונות לעלייה בשעה שיש עוד בארץ מחוסרי עבודה. יש חשבון בזה ויש הגיון. אבל אין כאן חזון, אין ציונות. אסור להיות רחמנים ביחס למאות ואפילו לאלפים "ראובנים ושמעונים", כי מתוך כך אנו נעשים אכזרים ביחס לארץ ולעם. עם כל המצוקה, הרי חלק גדול בכל זאת נקלט בארץ מתוך כל עלייה. אם רצוננו לחיות במנוחה, אין מקום לפתיחת שערים. אולם אם אנו רוצים בהתפתחות ובהתקדמות הציונות - חזון הדורות - מצווה עלינו לקבל את היסורים באהבה. יסבלו יחידים - והעם ירבה בארץ, יגדל ויחזק.

 

דברים בקונגרס הט"ו, תרפ"ז (‏1927)
מתוך: דוד שמש, הרב מאיר בר-אילן, עמ' ‏80‎-79

 

 

 על הספר הלבן של פספילד

 

בשנת ‏1930 פרסם הלורד פספילד את "הספר הלבן" שלו, שבו הגביל את העליה לארץ. ...אין מקום בארץ "אפילו לחתול אחד נוסף".

לאחר-זמן, כשהופיע הרב מאיר ברלין ( בר-אילן) בפני ועדת חקירה בריטית ודיבר בהתלהבות על הצורך החיוני לפתוח את שערי הארץ לעליה בלתי מוגבלת, שאלו יו"ר הוועדה, למה הוא מתעלם ממה שנאמר על ידי הלורד פספילד. ענה בגאון הרב ברלין:

אספר לכם משהו, שיסביר את חילוקי הדעות שבינינו שלכאורה נוגעים לעובדות חיים ולמציאות הנראית לעין ולא בעניין שבמחשבה ואידאולוגיה. לפי החוק הבריטי השורר בארצנו אסור להכניס לאוטובוסים הקטנים שלנו יותר מעשרים איש, כולל נוסעים בעמידה. והנה הואשם נהג אחד שעבר על החוק והכניס ‏50 איש.
כשהביאוהו למשפט, הגן על עצמו והציע לשופט שיביאו לפתח בית המשפט אוטובוס כזה ויעשו מאמץ להכניס בו יותר מהעשרים המותרים לפי החוק. ואז בקלות ייווכחו לדעת שאין זה בגדר האפשרות כלל וכלל. ההצעה מצאה חן בעיני השופט הבריטי, וכך עשו. כשמצאו שצדק הנהג בהערכתו - זיכוהו כליל. לאחר הזיכוי ניגש הנהג ואמר לשופט: אדוני השופט, עכשיו שזוכיתי ברצוני להגיד לך שאומנם הסעתי ‏50 איש, כפי שהואשמתי.

--אבל הלא הוכחנו בצורה מציאותית שלא ניתן להכניס באוטובוס רגיל למעלה מעשרים נוסעים. טען השופט ברוגז, ואיך אתה רוצה לשכנעני אחרת?

--אסביר לך, אמר הנהג, מה בין הניסיון והבדיקה שלך ובין הניסיון שלי. אני מכניס חמישים איש שעז רצונם לנסוע ואו-אז מתאפשר הדבר על ידי נכונותם להיות עומדים צפופים, ובלבד שיגיעו אל יעדם. ואילו אתה עשית 'אקספרימנט' [=ניסוי] עם אנשים 'אובייקטיבים', שלא רצו כלל לנסוע ודחפום לאוטובוס בעל-כורחם. בתנאים אלה אין מקום לאף נוסע נוסף!

 

הרב מרדכי קירשבלום, מכל מלמדי השכלתי, עמ' ‏29

 

 

 נגד תכנית החלוקה של ועדת פיל

 

בוויכוח על "החלוקה", היינו חלוקת ארץ-ישראל לשתי מדינות, שהוחלט עליה בשנת ‏1937 על ידי הוועדה הממלכתית "ועדת פיל" (על שם היו"ר שלה הלורד פיל), נקט הרב ברלין [בר-אילן] עמדה מתנגדת נחרצת ודרש בכל תוקף מדינה יהודית בארץ ישראל השלמה.
כאשר שאלוהו: הלא הגמרא אומרת: "תפסת מרובה - לא תפסת, תפסת מועט - תפסת!" (ראש השנה, ד, ע"ב), ענה על כך: כלל תלמודי זה תופס רק כלפי היחיד וכלפי ענייני יום-יום. אולם כלפי הציבור וכלפי ענייני האומה, הדברים הפוכים: דווקא "המרובה" תופס ומלהיב את הציבור ומרומם את האידיאל הנכסף לקראת התגשמותו, ואילו "המועט" מדכא ומותיר את הציבור אדיש ובלתי מרוצה.

 

הרב מרדכי קירשבלום, מכל מלמדי השכלתי, עמ' ‏31

 

 

 מדינה בארץ ישראל השלמה

 

...בשבילנו בניין ארץ-ישראל אינו תשובה על צרות רוחניות או חומריות אלא צורך פנימי של הנפש היהודית. זוהי השאיפה שתהיה לנו ארץ משלנו, ארץ-ישראל משלנו, המגיעה לנו כשם שלכל עם ועם יש ארץ משלו; ואולי זכותנו על הארץ עולה גם על זכותו של כל עם ועם על ארץ משלו. געגועינו וכיסופינו לארץ-ישראל ועבודתנו למען ארץ-ישראל כמדינת היהודים אינם תשובה על צרות ויסורים, אלא מטרה כשהם לעצמה, מטרה להשיג את ארצנו כמדינתנו, מדינת היהודים בארץ-ישראל.
...הרי אנחנו מתפללים על ארץ-ישראל כולה. למענה נלחמנו ואליה שאפנו כל הימים. אם אנחנו מסכימים לחלוקה הזאת, הננו מחריבים את כל היסודות הפסיכולוגיים ואת כל הדברים שנתנו לנו את הכוח לבנות את ארצנו. ואם ניתן למעשה הזה את הסכמתנו, הכל יהיה מוחלט ומוגמר, והנשמה היהודית תהיה גזורה לקרעים.

 

דברים בקונגרס הכ', תרצ"ז, ‏1937
מתוך: דוד שמש, הרב מאיר בר-אילן, עמ' ‏80

 

 

 משואה לתקומה

 

ימי עצב ויגון הם הימים אשר בהם מופיע הכרך הראשון של הספר הזה (האנציקלופדיה התלמודית). קול דמי אחינו הניגרים באדמת מדינות אירופה עדיין זועקים אלינו ולא נותנים לנו מנוח. ואיך תערב לנו שמחה, לו גם שמחה של תורה, בעת קברות אחים ואחיות לרבבות ולרבי רבבות זרועים על כל ארץ, אשר בהן גדלו ובהן גידלו את בניהם אחריהם ליהדות, לתורה, למצוות, לתקוה ולגאולה? חללי חרב, גוועי רעב, שרופי אש וטבועי מים, חנוקי גזים ושסועי כלבים-אלה הם המיליונים של אחינו בשרנו ועליהם אנו מקוננים ודמעותינו אינן פוסקות לזכרם. ואיך נגיל על שלומנו ועל הישגנו, אם הם אינם אתנו?
גדולה התוגה מן השמחה ורב היגון מן הנחמה ואף על פי כן לא נעלים עינינו מן המעט אשר נשאר לנו לפליטה, והיו הם לעם רב. אם נחרבו ערים וקהילות בארצות לא לנו, מן הדין אשר אחרות תיבנינה תחתיהן ברשותנו אנו. אם נשבתו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ישיבות ובתי אולפנא, נגזרו מארץ החיים אדירי התורה ותלמידים בני גמרא וסברא, ראוי לנו להקים במאמצי כוחנו ממלאי מקומם ותופסי כסאות וספסלים כמותם; ואם שליש העם היהודי חדל להיות חובתנו כי כל אחד מן הנשארים יקלוט בתוכו יהדות, בכל המובנים, פי שלושה למלא את החיסרון.

 

האנציקלופדיה התלמודית, א, עמ' ‏11

 

 

 להכריז על הקמת מדינה עצמאית

 

ערב קום מדינת ישראל נודע לפתע כי מופעל לחץ מדיני על ישראל מצד ארה"ב להימנע לפי שעה מהכרזת המדינה. המרכז העולמי של המזרחי החליט לתבוע הכרזה על מדינת ישראל במועד שנקבע. בהתאם לכך שלח הרב מאיר ברלין, נשיא התנועה, למר ד. בן-גוריון ראש הנהלת העם, את המכתב הבא:

ב"ה, ב' באייר תש"ח

לכבוד
ד. בן-גוריון
מנהלת העם
תל אביב

א.נ.

המרכז העולמי של המזרחי החליט לדרוש הכרזה גלויה של עצמאותנו ומדינתנו, בהתאם להחלטה הקיימת ועומדת, במוצש"ק הבא, לא לפני זה, ולא לאחר זה, ובהכרזת שם שמים.

בזמן שמלאכים רעים עונים אמן על העובדה, כי ביצענו רשות מיוחדת, אסור לנו להסס ולהשהות את השעה המוכשרת, אפילו אם יהיו עקולי ופשורי. המקום יהא בעזרתנו וניוושע!

בכבוד רב,
(--) מאיר ברלין

 

מתוך: יונה כהן, פרקים בתולדות התנועה הדתית
לאומית, תשל"ג, עמ' ‏89

 

 

 תחי המדינה העברית!

 

כשהחליטה מליאת עצרת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר ‏1947 על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית בחלק ממנה, הכריז:

הודו לה' על הטובה במיעוטה. תחי המדינה העברית! נישאר נאמנים לחוזים על הגבולות, אך נישאר נאמנים לברית אשר כרת ה' עם אבותינו ועמנו. תחי ארץ-ישראל ותחי ירושלים הבירה. ...אף על פי שהחלטת או"ם אינה מאפשרת הגשמת תקוותנו בת אלפיים השנה, מכל מקום עלינו לשמוח על הישועה כי באה.
...לגאולה נוכל להמתין עוד, כי גאולה פירושה גאולה שלמה, וזו אינה אפשרית בשליש של ארץ-ישראל.

 

מתוך: דוד שמש, הרב מאיר בר-אילן, עמ' ‏81

 

 

 על צבא ישראל

 

צבא ישראל לא ככל הגויים יהיה. הוא חייב להיות אמיץ וחזק, אך בעל ביטחון ואמונה. לא רק שומר על אחרים אלא שומר גם על נפשו. ועליו לדעת כי לא מדים כשאר צבאות העולם הוא לובש, אלא מדי מלכות-ישראל, שקמה לאחר אלפיים שנה, והוא נושא בנפשו הכרה בחיוב היהדות כמשאת-נפש.

 

מתוך: דוד שמש, הרב מאיר בר-אילן, עמ' ‏83

 

 

 הוסיפו חיל ואומץ והתאמצו בתורה!

 

אל אנשי טירת צבי ומגיניה!

בנסענו יחד לישיבת הוועד הפועל הציוני ונפשותינו סוערות על מצבו הקשה, מתעודדים אנחנו לרגל השמועות והידיעות על גבורתכם בליל עברה. אשרי העם שככה לו, בנים נאמנים לו המחרפים את נפשם ליישב את ארצו ולקומם את חירותו, גם בכלי עבודה בעיר ובשדה וגם בכלי זין בקרב ובמלחמה.
ה' עמכם, הוסיפו חיל ואומץ והתאמצו בתורה כי העתיד הוא לנו ולבנינו אחרינו.

 

מברק לחברי קיבוץ טירת צבי
אחרי הדיפת התקפה במלחמת השחרור
מתוך: דוד שמש, הרב מאיר בר-אילן, עמ' ‏83

 

 

 השייגעץ מטירת צבי

 

המעשה אירע בקיץ תרצ"ח (‏1938) אחרי ההתקפה על טירת צבי. הייתי נתון כולי בבעיותיה של טירת צבי. פניתי לרב בר אילן ז"ל, אז הרב ברלין. הוא היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה. אמרתי לו שהרגשתנו היא, שטירת צבי אינה מקבלת את הנשק והציוד הדרושים לה. הוא קבע לי פגישה במרכז העולמי בירושלים. בבואי ישב לפניו יהודי נשוא פנים וזקן יורד על מידותיו. בראותו אותי פנה אליו הרב: "אני מבקש את אדוני לצאת". בעל השיחה התעלם מכך. הייתי צעיר, לבוש במכנסיים קצרים ובחולצה פתוחה בעלת שרוולים קצרים. הרב ברלין פנה אליו: "ביקשתי מאדוני לעזבני, עלי לדבר עם האדם הזה!" היהודי המכובד התרתח: "בגלל השייגעץ הזה אדוני מגרשני מכאן? !" הרב ברלין קם מכיסאו ושאג: "עם האדם הזה עלי לדבר בענייני נפשות!". המזכיר ניסה להרגיע את בעל השיחה והוציאו. הרב ברלין שמע ברצינות רבה מה בפי, והבטיח לעשות כל שבידו לעשות. אחרי זמן קצר פגשתיו ומסרתי לו כי התערבותו הועילה.

 

מתוך: אהרון נחלון: "בעט ובטוריה - הלכה, ציונות, קיבוץ",
הוצאת יד שפירא, אלון שבות, תשנ"ג עמ' ‏181

 

 

 שותפות בעשייה

 

אנו המזרחיים אמרנו: לא ניתן לציונים לעבוד בארץ ישראל בלעדינו. ממה נפשך: אם יצליחו הם בעבודתם תהיה זאת "בכייה לדורות", הבאים אחרינו יאמרו: ארורים החרדים [=הדתיים הציוניים] שלא נקפו אף את אצבעם הקטנה לטובת ארץ-ישראל. אם חס ושלום לא יצליחו - גם כן יבכו עלינו הדורות הבאים ויאמרו: החרדים [=הדתיים הציוניים] היו בעוכרינו. לפירוד הטיפו! אלמלי התאגדו והתחברו כי אז שלנו היתה הארץ.

 

אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ' ‏341

 

 

 צדק חברתי יהודי מקורי

 

המזרחי מוכרח ומחויב להשתדל כי לא יתייחסו בביטול אל אלה העובדים עבודה קשה והמפרכים את שריריהם ועצביהם לשם בנין הארץ יען שאינם מקבלים עליהם את מרותה של השיטה הסוציאלית הנהוגה עם כל צדדיה החיוביים והשליליים. אותם הפועלים הנאמנים לדגל המזרחי עתידים להביא לידי בירור שיטה של רכוש ועבודה על פי חוקי תורתנו שבכתב ושבעל פה. כי אמנם ברור הדבר כי אילו היו נותני העבודה מקיימים בשנים הקודמות כלפי שכיריהם ופועליהם את כל חוקי התורה המגינים על הנדכא והמעונה, לא היתה באה לעולם אותה הרוח המהפכת עליונים למטה ותחתונים למעלה ולא היתה גוררת אחריה את השיטה המשחיתה, כי מי שחפץ בשינוי ערכין ביחס לרכוש ועבודה, יבעוט מאליו בעיקרי העיקרים ויחפוץ להוריד משאתו גם את הגבוה מעל גבוה. גם עכשיו, לו הבינו אלה החפצים בתיקונו של עולם להתעמק במוסר היוצא והבולט מתוך חוקי תורת ישראל בנוגע לשכיר ושוכר, לפועל ובעלו, כי אז היו מוצאים כי רובן של התקנות החדשות ביותר ואותו היחס הראוי להיות אל העובד והעמל, ישן נושן הוא אך נעזב ומונח, כשם שהרבה והרבה מן המעולה בתורת ישראל נשכח מן הלב, ולפעמים נתן גם לתורות אחרות. ואולם, אנו מקווים כי הזכות הזאת, שהיא זכות לא לישראל בלבד אך לכל העולם כולו, תתגלגל על ידי אותו הקיבוץ של הפועלים המזרחיים ההולך ומתרבה, העובד בזעת אפו וברוב-דעה, לא להיסחב עם הזרם, אך לכונן את היהדות המקורית גם במקצוע זה.

 

התור, שנה שביעית, גליון כו-כח, תרפ"ז

 

 

 חוק ומשפט במדינתנו

 

אלמלי זכינו היתה היהדות הנאמנה, ראשיה, רבניה וגדוליה מכינים עוד לפני שנים רבות ספר חוקים למדינת ישראל לכשנזכה לראות בבנינה. אבל מכיוון שהיינו קטני ביטחון קפצה עלינו מדינת ישראל בלי הכנה ראויה לשמה בכל הנוגע לחוקי המדינה האזרחיים והפליליים. אין אפוא לבוא בתלונות על אלה אשר לקחו להם לקו את החוקים אשר שררו בממשלת המנדט וסידרו להם לפיהם בתי דין ובתי משפט. מה שלא עשו כהוגן הוא שלא הודיעו ולא הצהירו, כי זה נעשה באופן זמני ומתוך דוחק, אלא קיימו וקיבלו, סידרו ומינו משפטים ושופטים על יסוד הקיים, כאילו אין דין בישראל ואין משפט מסורתי, אשר יסודותיו בשמים ופעולותיו בארץ במשך מאות ואלפים שנים. עלינו החובה בשובנו לארצנו ובצאתנו לחירות לחדש את המשפט היהודי:
א) עיבוד יסודות עקרוניים שעל פיהם אפשר יהא לגשת לעריכת חוקים ומשפטים על פי דיני תורתנו הקדושה, כמו "בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין", קבלת דיינים ועדים אפילו אם הם קרובים או פסולים, עניני נחלות וירושות, בייחוד שאלת ירושת הבת, בעיה המנסרת בעולמנו וביישובנו.
ב) עיבודם וסידורם של מערכת דינים על גנבה, גזלה, הונאה, ערבות, עניני נכסי דניידי ודלא ניידי, מכירת שטרות וכד'.
ג) עיבוד נוסחאות של שטרות: שטרי חוב, שטחי מתנה, שטרי מכירה וכד'.
...נקווה, כי הפעולה תצליח ונזכה לראות מדינת ישראל בציון וירושלים מבוססת לא רק ברוחה, כי אם גם בחוקיה ובמשפטיה על תורת ישראל מורשת אבות ומסורת מדור לדור.

 

יבנה (בטאונה של אגודת הסטודנטים הדתיים), תש"ט, עמ' ‏29

 

 

 יש לשנות

 

יש להניח מראש בוודאות גמורה, כי הרבה חוקים יצטרכו לתקנות מיוחדות. כי הלא יש דברים מפורשים ועונשם מבואר, ואף על פי כן לא נוכל לקיימם למעשה, אם משום שעונשם קנס, או משום שהם גרמא בנזק והרבה כדומה לזה. לא יתכן שלא נצטרך להשתמש בעונשי מאסר, ואם כי מוצאים אנחנו מעין זה בדינינו - אין הדברים מסוימים ונצטרך לקבוע אותם. תקנות אלה, מן ההכרח כי גדולי ישראל בארץ הקודש יקבלו עליהם לתקן ולגזור, וכל ישראל שבמדינתנו יקבלום. תקנות חכמים הלא היו אצלנו לא רק בימי משה ויהושע, אך גם בוועדי ארבע הארצות ובתפוצות רבות שבגולה עד הדורות האחרונים, ואין להסס גם עכשיו מללכת בדרך זאת.
אם נצליח, ברצות השם, לסדר את עבודתנו ולמהר בסידורה ובעריכתה ולהכין דוגמאות רבות, נוכל להילחם על קבלת עול תורתנו הקדושה בשטח המשפטי, וגם נצליח. ויקום בנו: "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם". ונזכה למדינת ישראל שלמה וגמורה בשטח וברוח.

 

מתוך תזכיר-מאמר על המשפט במדינת ישראל, תש"ח
בתוך: יוסף ואברהם תירוש, הציונות הדתית והמדינה,
ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח, עמ' ‏328

 

 

 המזרחי והתנועה הציונית

 

תנועה - כך היה אומר הרב בר-אילן - שיש לה השקפת עולם, שיש לה שיטה מסוימת בכל דרכי החיים, מחפשת מוצא להשפעתה לא בלבד בחוגיה המסוימים ולא בלבד בהצבעות ובחוות דעה, אלא מכוונת את הרוח הציבורית לשם דעותיה והלך מחשבותיה בדרכים שונות. התנועה בוקעת ועולה דרך גגות וקרפיפים אף אם הדלתות סתומות, חודרת לבבות אף בלא כוחות מסודרים וצינורות גלויים.
ערך כל מפלגה ציונית כלפי ההסתדרות הציונית הכללית היא כחלק לגבי השלם וערך המזרחי לגבי הציונות הוא כשני חלקים בו אחד גדול והשני קטן.

 

אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ' ‏341

 

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/07/2017  

עדכוני rss