education - חינוך האגף לתרבות יהודית
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מאיר בר אילן:  מעצמו על עצמו
 

 אמי

 אבי

 תכניות כתיבה

 

 

 

 אמי

 

שדה הפעולה של אמא ז"ל היה כפול: מצד אחד לעזור לבני הישיבה, ומן הצד השני לתמוך בבעלי בתים של העיירה וולוז'ין, שהיה להם עסק עם בני- ישיבה.
בשכל טוב הנטוע בלבה, בתבונתה העמוקה וברוחה הפעיל, ניהלה את העניינים הכספיים של הישיבה.
...כשבאה אמא ז"ל לוולוז'ין בימי נעוריה הפליאה את רואיה ביופיה ובאצילותה, בדיבורה ובתבונתה... יותר מזה הפליאה בתקופה שלאחר מכן במרצה הרב ובלבה הרחב, להתעניין בכל דבר חשוב ולעזור לכל אדם במסירות נפש.
בתנאי חיים קשים, בזמן שהיא עצמה היתה עמוסה דאגה של פרנסת הישיבה והוצאותיה, לא התעכבה מעולם מעשיית חסד מתוך סבלנות מרובה, מתוך ידידות עצומה; ובשעה שנגע הדבר בעשיית טובה לתלמיד חכם, ראו אז כמה גדול היה תענוגה. נשמתה היתה מלאה אהבה והתלהבות לתורה וללומדיה ופניה הזהירו משמחה בשמעה קול תורה.

 

מוולוז'ין עד ירושלים, עמ' ‏120‎-118.

 

 

 אבי

 

כשהיה אבא ז"ל נכנס בחצות הלילה לבית הישיבה, היו חשים כאילו קרן אור וחום הפציעה בין עשרות בני הישיבה שישבו שם ועסקו בתורה.
וזכות מיוחדת היתה לאותו בן ישיבה, שאבא ז"ל היה ניגש אליו ושאלו על לימודו או מעיר הערה בסוגיה ש"הבחור" או ה"אברך" עומד בה.
דבר זה נעשה לא מתוך כוונה "לבחון", אלא להראות סימן של "התקרבות". כי אהבה פנימית כזו בין ראש הישיבה ובן הישיבה כמו שהיתה בוולוז'ין בימי אבא ז"ל, לא היתה בשום מקום.
זו לא היתה "אהבת תורה" מופשטת, אלא אהבה פשוטה לעוסק בתורה, אהבה לבן הישיבה, לדאוג שיהיה לו לחם לאכול ובגד חם ללבוש, שיראה את עצמו כמו בבית-אבא. המסירות הפשוטה לבני-אדם לא הפריעה למושג הנעלה של התלהבות גדולה לאידיאל הטהור של קדושה, מסירות-נפש של דבקות באלוקות.
זאת ראו והרגישו בשעת תפילה. גם בזה היו הישרות והפשטות למופת. לא הירבה בנענועים, ולא השקיע עצמו ב"דבקות" ביוצא מגדר הרגיל. היה מתפלל בלחש, בשקט, כל מילה מרגלית, כל פסוק מחוטב, וכשהיו מגיעים לתפילת "אהבה רבה" היו כל קולו וכל הבעתו ספוגים אהבה לתורה: "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות", ומלאים כיסופים לארץ-ישראל: "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ".
כשהיו רואים דמעותיו על עיניו בתפילותיו הלבביות וכשהיו שומעים את בקשת המעמקים היוצאת מפיו בתפילת "שמונה עשרה": "חננו מאתך דעה בינה והשכל", או כשהתבוננו בשמחתו ללא שיעור בקראו בראש חודש או בחג את ההלל, היו רואים בחוש, כי מתחת לפשטות והישרות צפונה נשמה רוויה התלהבות של קדושה, ורגש פיוטי נעלה אל האין-סוף-נשמה ורוח שנכון לקרוא לה בשם "חלק א-לוה ממעל".

 

מוולוז'ין ועד ירושלים, עמ' ‏137‎-136.

 

 

 תכניות כתיבה

 

מהן שכבר התחלתי לעסוק בהן משכבר הימים ומרוב הטלטול והטירחה לא עלה בידי לעבדן הרבה:
א. "מקרא ומדרשו", ילקוט כל דרשות חז"ל מן התלמודים עד אחרון המדרשים, על-פי סדר פסוקי התורה (ברוך ה' כי זכיתי לראות קונטרס אחד קטן, על פסוק אחד, ראשון שבעשרת הדברות, הולך ונדפס בישיבת רבי יצחק-אלחנן, וגם זה בראשית שנה זו. סימן טוב);
ב. מושגי ההלכה, מעין מילון של המושגים ההלכתיים שבגפ"ת (גמרא, פוסקים, תוספות);
ג. "מוסר היהדות", אנתולוגיה של ספרי מוסר ומידות;
ד. תלמוד בעברית, תרגום מסכתות שונו לעברית מדויקת;
ה. מעט זכרונות מאת אשר ראיתי או שמעתי (בעברית או ביהודית). על אודות מה שעלה על לבי בימי נעורי, וקראתיו במחשבה "ספרי הגדול": עיבוד שיטות התלמוד על-פי המפרשים והפוסקים גם יחד (מעין "ים של שלמה" ביותר עיבוד וסידור מודרני), אין אני מעז עוד לחשוב עתה. כי אם גם יתר העבודות המנויות למעלה צריכות למחשבה צלולה ולזמן רב.
מתוך "דברים שביני לביני"-יומן אישי שבכתב-יד, תרפ"ד

 

ישעיהו ברנשטיין, "עם ההוצאה המחודשת"
(הקדמה למהדורה מחודשת של "מוולוז'ין עד ירושלים"),
ת"א, תשל"א, עמ' ‏67

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/07/2017  

עדכוני rss